גליוני הש"ס מועד קצז

דוגמא לזה נזיר ס"ה ב' כיון שנתנה רשות לפנות מפנה להן אלא דשם המתוך הוא ממת למת אחר וכאן הוא באותו המת והפינוי בעצמו

שם שמלח סדומית יש שמסמא את העינים, נ"ב פסחים מ"ב א'

שם וכי לוקין על לאו שבאל כו' אלא מעתה דכתי' אל תפנו אל האובות כו', נ"ב ע' ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י ר' יסא בשם ר"ל שהוא בל"ת שהוא בא מכח עשה ונ' הכוונה דס"ל דאל אינו ל' לאו וכחו רק ככח עשה וע"כ קרי לי' ל"ת שבא מכח עשה היינו ל"ת שכחה רק כעשה וכסברת ר' יונתן דכאן דאין לוקין על לאו שבאל דכל דזוטר מלאו עניינו ממילא רק כעשה ע' ריטב"א קידושין פ"ק י"ג ב' אהך דלכ"ע בעשה עש"ה וע"כ כיון דכחו רק כח עשה קליש ולא חשיב לחלק בין אוב לידעוני, כן נראה כוונת הירושלמי וא"כ קושית הש"ס כאן אלא מעתה דכתי' אל תפנו כו' ה"נ דלא לקה הנה ר' יסא בשם ר"ל דירושלמי סנהדרין הנ"ל ס"ל באמת כן ואין להקשות דאי כחו רק ככח עשה לר' יסא כו' הנ"ל א"כ ראוי שלא יחשב אזהרה כלל לא לבד שלא יחלק ז"א די"ל בפשיטות דס"ל דאזהרת עשה נמי אזהרה היא וכדאמר ג"כ בירושלמי שם הי"א אזהרה למקלל אביו כו' איש אמו ואביו תיראו אף דהוא רק עשה עש"ה

שם מי כתי' אל יוציא אל יצא כתי', נ"ב משמע דלה"א מפרשי' תיבת יצא דפירושו יוציא ולהיפוך מזה מצינו בל' חכמים לקמן ס"ט א' דמפרשי' לישנא דמתני' עד שלא יוציא דפירושו עד שלא יצא והכוונה על היום עד שלא יצא היום ע"ש בהגהות הב"ח

שם לביראות, נ"ב ע' שו"ת יד אלעזר סי' י"ט מדוע נקט תנא כהאי לישנא לביראות ולא לבארות כלשון תורה או לבירין וכדמתרגם אונקלוס על בארות ומדוע נקט כהאי לישנא לביראות ע' מש"ש בזה והסכים החת"ס לדבריו ע"ש

י"ח א' ומותר להרחיק כל שהוא, נ"ב פירש"י כל מה שבלבו לעשות היקף גדול ודוגמתו תיבת כ"ש שאין פירושו משהו רק אדרבה להיפוך כל כמה גדול שהוא בפסחים פ"ט ב' ומעות כל שהן יפלו לנדבה ע"ש וע"ע כזה תרומות פ"ח מ"ה בכלים כל שהן ע"ש בפיה"מ להרמב"ם וכזה עוד בכלים פי"ט מ"ג מיזרן היוצא מן המטה כל שהן ע"ש ועוד כזה שם פכ"ט מ"א נימיהן כל שהן ושם מ"ג של סיידין כו' כל שהן ע"ש

שם מאי ביראות ביראות דעלמא, נ"ב דוגמתו לעיל י"ד ב' מאי לחיין לחיין דעלמא, סנהדרין כ"ז א' מאי שבועות שבועות דעלמא, יבמות כ"ז א' והוא צרות קאמר צרות דעלמא ועמש"ש על הגליון, נדה ח' א' מאי קטנות קטנות דעלמא, תוס' גיטין ג' א' ד"ה אטו דאשלוחין דעלמא קאי, כריתות י"ז א' מאי קטנות קטנות דעלמא, קידושין נ"א ב' מאי בוגרות בוגרות דעלמא וע' תוס' פסחים ט"ז א' ד"ה תירגמא וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רפ"ז דכ' דאין חיוב לאכול פת ביו"ט רק בליל א' של פסח ושל סכות וכ' שם ע"ז ומקצת מחכמי הארץ הקשו עלי מלשון ימים טובים (דברכות מ"ט ב' שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל ע"ש ברשב"א) ואמרתי אני י"ט לילה הראשון של פסת ולילה ראשון של חג ואי נמי ימים טובים דעלמא וכדאמרי' בעלמא מאי בוגרות דקאמר בוגרות דעלמא עכ"ל וע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ב אם גם בל' בני אדם יכול אדם לומר שהי' כוונתו כך ע"ש דדן באחד שקרא לחבירו רועה זונות כו' וכ' ואין לתרץ דיבורו שר"ל זונה אחת מזונות דעלמא דבכה"ג ארז"ל מאי לחיין לחיין דעלמא ע"ש וע"ע שו"ת רדב"ז ח"א סי' תמ"ח דכ' בשם הריטב"א פ"ק דכתובות דהא דאמרי' שם חתנים מן המניין נקט ל' רבים משום חתונות רבות הבאות זו אחר זו וכדאמרי' מאי בוגרות בוגרות דעלמא אבל אין לברך ברכה אחת לשני חתנים בבת אחת כו' והרדב"ז שם חולק ע"ז וכ' דפשטא דלישנא דחתנים מן המניין לא משמע הכי ע"ש וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקס"ז דעמד אהך דר"ה ל"ב א' מניין שאומרים קדושות דהל"ל קדושה אן מזה להביא ראי' לפייטנים שהוסיפו קדושות וע"ש שכ' אע"ג דאיכא לפרושי קדושות דמיושב ומעומד כו' עש"ה ולכאורה הא י"ל בפשיטות דקדושות דעלמא קאמר וע"ע ר"ה י"ב א' דאהך דתנא לירקות ולמעשרות פריך וליתני מעשר כו' וליתני נדר כו' וע"ש בחידושי הר"ן ד"ה וליתני מעשר דכ' ואע"ג דקתני שמיטין ויובלות ל' רבים ולא פרכינן אפ"ה כיון דהכי איכא טעמא פרכינן לגלויי האי טעמא אבל בשמיטין ויובלות דליכא טעמא לא פרכינן משום דלאו פירכא גמרה היא עכ"ל ונ' כוונתו ג"כ משום די"ל דשמיטין ויובלות דעלמא קאמר וע"ע חידושי רמב"ן שבת ט"ו א' ד"ה שמאי אומר דכ' ואחרים מפרשים דבעריסותיכם דכתב רחמנא פליגי מ"ס עריסותיכם תרתי כו' ומ"ס עריסותיכם דכל חד וחד משמע עכ"ל והיינו ג"כ דפליגי בל' רבים דעריסותיכם אי תרתי משמע או עריסות דעלמא עריסה חדא דכל חד וחד משמע וע"ע סנהדרין ד' ב' ורבנן סברי נפשות דעלמא משמע ע"ש פלוגתא דר"ע ורבנן

שם מאי דיומדין כו' דיו עמודין וכן דיופרא כו', נ"ב וכזה טב למיתב טן דו וכזה תיבת דיוקן עמ"ש על הגליון שבת קמ"ט א'

שם גליון הש"ס לא נצרכה אלא למקום חתך כעין זה חולין ס"ח ב', נ"ב ועוד שם צ"ט א'

י"ט ב' תרי רואין לא אמרינן, נ"ב ע' תבואות שור סי' ל"ה ס"ק מ"ז

כ' א' דהדרן וערבן, נ"ב כל' זה חולין נ"ח ב'

שם מחיצה אין כאן, נ"ב ע' תוס' וע' רוקח סי' קנ"ד דאחרי שהקדים דין דשבת הואיל והותרה הותרה כ' וז"ל והא דאמר בפ' עושין פסין כשיבש מים אסרינן טלטול דלי דמה צריך לדלי אבל שאר כלים הותרו עכ"ל ואינו מובן

כ"א א' מטפס ועולה מטפס ויורד, נ"ב כל' זה ב"ב י"א ב', לקמן ק' א'

שם ב' ושמא תאמר אבד וכו', נ"ב יומא ע"ב א' וסוכה מ"ה ב' ובבא מציעא ל"ג ב' אלא דבב"מ שם נאמר פסק סברם וע"ע ספרא אחרי פרק י"ג בריתא י"א ושמא תאמר אבד סברי ואבד סכויי

שם שאוגדות פתחיהן לבעליהן, נ"ב כל' זה פסחים פ"ז א'

שם הרבה גזירות גזרתי על עצמי כו', נ"ב ק"ק שהרי החכמים הן שגוזרין על הכנס"י ואין הכנס"י הם הגוזרים על עצמם ואולי הך אמרה כנס"י דאמר כאן הכוונה באמת על החכמים דשקולים ככלל ישראל ולכן נקראים הם עצמם כנס"י והם הרי גוזרים שפיר על עצמם ועל הכלל וע' רשב"ם פסחים קי"ח ב' ד"ה אמרה כנסת ישראל דכ' שם כן דקאי אהזקנים וחשובים דקרוים כנס"י עש"ה וגם י"ל דהחכמים עומדים במקום הכלל ישראל וכדמוכח ג"כ מדוכתי טובי ולכן מה שהם גוזרים נחשב שהכלל גוזרים על עצמם וכבר הארכתי בכ"ז בחידושי ואולם כעת נ' יותר דאחרי דאין ב"ד גוזרין גזיר' על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד וע' ל' הירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח מקובל אני כו' שכל גזיר' שב"ד גוזרין ואין רוב ציבור מקבלין עליהן אינה גזיר' ע"ש נמצא דעיקר חלות הגזיר' רק ע"י שקיבלוה הציבור על עצמם ולכן שפיר חשיבי הציבור שהם הגוזרים על עצמם וז"פ

שם כל העובר כו' חייב מיתה, נ"ב ע' ח"א למהרש"א דכ' דהיינו רק במקום שגזרו על דבר שיש בגופו חיוב מיתה אבל גזרו על עשה ול"ת לא שלא יהי' טפל חמור מעיקר והך דנט"י דר"ע דבסמוך משום סרך תרומה נגעו בה שיש בה חיוב מיתה ע"ש ודבריו תמוהים מגמ' ברכות ד' ב' דאמר כן אגזיר' על ק"ש וע' ס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר, (דפוס