גליוני הש"ס מועד קצו

שם תנא לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו כו' ולא נהוראי שמו כו', נ"ב ע' סנהדרין צ"ט א' תני' הי' ר"מ אומר כו' ר' נהוראי אומר כו' ומזה ראי' למפרשים דהאי ולא נהוראי שמו לא קאי עוד אר"מ רק על תנא אחר שהי' שמו נהוראי

שם שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה, נ"ב דוגמא לזה חולין נ"ט ב' שמאיר עיני גולה הוא וע' תואר נר ישראל בברכות כ"ח ב' מנחות פ"ח ב' ערכין י' א' ע"ש בפירש"י

שם הוי מחדדנא טפי דכתי' והיו עיניך רואות את מוריך, נ"ב מעין זה כריתות ו' א' וע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים פ"ח

שם תלמיד ותיק כו' שהי' מטהר את השרץ כו', נ"ב ע' תוד"ה שיודע וע' ירושלמי סנהדרין פרק ד' הלכה א' דמשמע דהמעלה היא שיכול לטהר גם את השרץ בחריפותו לעניין סנהדרין דצריך לפתוח בזכות שאפי' בדבר שהחיוב נגלה בעליל ואין מה לצדד לפטור מ"מ הוא בחריפותו יוכל להמציא צד פטור ולפתוח בזכות ועש"ה כל העניין

שם הללו אומרים כו' והללו אומרים כו', נ"ב הטעם דס"ל לב"ש אחרי דלא נחלקו בישיב' אחת אין כאן מצוה אחרי רבים להטות שצריך שיהיו בועד אחד, שו"ת חות יאיר סי' קצ"ב ע"ש

שם לבקר את ר' יוחנן בן החורנית, נ"ב ע' יבמות ט"ו ב' דהובא שם ר' יוחנן החורני ושהי' תלמיד שמאי

שם רואין אותה כאילו היא פשוטה כו', נ"ב ע' דוגמת זה פלוגתא אי אמרי' רואין בכלאים פ"ד מ"ה ע"ש בשנות אלי' וע"ע פאה פ"ו מ"ז רואים אותה כו' ע"ש בר"ש דרואים דשם יש לו דמיון לכאן וע"ע שם משנה א' פלוגתא דב"ש וב"ה אי אמרי' רואין ע"ש בר"ש וע"ע כלים פ"ט מ"ז הי' עגול אין רואים אותו ארוך כו' ומשמע דמסברא יש לנו לומר רואים כיון שהוצרך להשמיענו זה וע"ע שביעית פ"א מ"ג רואין אותן כאילו הן תאינים כו'

י"ד א' מנא הני מילי, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות י"ט הקשה דמאי פריך מנא הני מילי וכי אין הדבר נראה לעינים נקח דבר עגול ונמדוד הקפו ורחבו וע' כזה ירושלמי תרומות פ"ג ה"א ר' בנימין בר לוי בעי דבר שאפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקין עליו פי' בתמי' כו' עש"ה וכן בירושלמי חלה פ"א ה"א תני א"ר יוחנן בן נורי כו' ויבדקוה כו' ע"ש

שם ב' והא כתי' מחזיק בתים שלשת אלפים, נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קע"ב

שם אפי' כחוט הסרבל, נ"ב כזה חולין ע"ו ב' ושבת ק"א ב' מימרי דשמואל

שם אין לו אלא חצי מבוי כו' עד ליחוש כו' קמ"ל, נ"ב דוגמתו לקמן מ"ב ב' אין לו אלא חצי חצר כו' עד קמ"ל וע"ע כי הך דמהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאישתמושי בכולי' כו' בר"ן סוכה פ"ק דף רל"א ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה וכתב רש"י ז"ל דכל הסוכה כשיר' אפי' מן האיצטבא והלאה כו'

שם א"ל אמרת כו' עד ומ"ט קא הדר בי', נ"ב כזה מכות ט"ו א', מגילה י' א' וע"ע ל' אמרו לי' אמרת אמר להו לא במנחות מ"ד א' ול' השבועה דכאן האלקי"ם כזה חולין נ"ד א' ויבמות קכ"א ב' האלקי"ם אכלו כוורי לחסא וכתובות ק"ב ב' והאלקי"ם אמר רב כו' ועמש"ש בגליון וע"ע נזיר מ"ב ב' האלקי"ם א"ר הונא כו' וע"ע חולין קכ"ד א' האלקי"ם אם אמר לי ר' יוחנן מפומי' לא צייתנא לי' ועמש"ש בגליון וע"ע סנהדרין ס"ז ב' ר' פפא אמר האלקי"ם אפי' כגמלא נמי לא מצי ברי וע"ע מ"ק ט' א' האלקי"ם אפי' אמך כו' ושבת צ"ד ב' האלקי"ם דעיילת בי' את כו' ושם קמ"ה א' האלקי"ם עיני ראו וגו' וע"ע קידושין מ"ד ב' האלקי"ם צריכה. גט כו' ובגיטין ז' א' האלקי"ם מדרבנן כו'

ט"ו ב' ור"מ מטהר, נ"ב כזה אהלות פט"ו מ"ט ר"מ אומר כל שיש בו רוח חיים אינו מטמא משום גולל

שם ולא יהיו פרצות יתירות על הבנין, נ"ב דוגמתו מס' סופרים פ"ב ה"ד ובלבד שלא יהיו הרוחות מרובין מן הכתב

שם כל פירצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח יתר מכאן אסור, נ"ב נזכר מזה גם לקמן ע"ו ב' במשנה

ט"ז א' כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש, נ"ב כל' זה ב"ב ה' ב' וע"ע יומא ס"ז ב' זורקו בבת ראש ול' משנה כלאים פ"ד מ"ד אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים כדי שיכנס הגדי ה"ז כמחיצה ותוספתא שביעית פרק ב' וכלאים פ"ד

שם ב' מקיפין שלשה חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים, נ"ב כלשון זה תוספתא שביעית פרק ב' בכל עושין סהרין באבנים ומחצלות כו' אפי' שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי עכ"ל התוספתא וע' ירושלמי שביעית פ"ג ה"ג וכזה גם בתוספתא כלאים פ"ד בכל עושין מחיצה באבנים ומחצלות כו' אפי' ג' חבלים כו' כנ"ל וקצ"ע דאפשריות כניסת הגדי דמבטל המחיצה הא שייך רק בין חבל התחתון לארץ אבל למעלה בין חבל לחבירו הא ליכא כניסת הגדי וכמבואר כאן בגמ' וכן בשבת צ"ז א' התם ה"ל מחיצה שהגדיים בוקעין תינח למטה למעלה מאי איכא למימר כו' ומה שצריך בכל מקום גם בלמעלה שלא יהי' הרחקה ג' טפחים הוא רק מהלמ"מ דבפחות מג' אמרי' לבוד ולא בג' וכדמסיק בשבת שם ע"ש ואולי כוונת התוספתא רק לשיעורא לא לנתינת טעם וה"ק דבעי' שיעור שלא יכנס הגדי וצ"ל לפי"ז דכך הי' לשון ההלכה דבפחות מכדי כניסת הגדי אמרי' לבוד וחכמים ידעו דכניסת הגדי הוא בג' טפחים וזהו דנקטי' בכל מקום בלבוד פחות מג' לישנא דשלא יזדקר הגדי וע' מ"ש בגליון עמוד הקדום] דאילו הי' לשון ההלמ"מ פחות מג' טפחים א"כ אחרי שכבר הזכירה התוספתא שלשה טפחים א"כ לאיזה צורך אמרה עוד כדי שיכנס הגדי ורק אם נמסרה ההלכה כך ניחא דנקטה התוספתא זאת לשיעורא וכנ"ל שבזה הרי נמסר השיעור בהלכה ואולם בתוספתא כלאים שם אמר אח"ז נמצאת אומר ג' מדות במחיצה כל שפחות מג' צריך שלא יהא בינו לחבירו ג' כדי שלא יכנס הגדי והוא תוספתא המובאה בגמ' בעמוד הקדום ושם הא שייך שפיר כניסת הגדי וע"כ י"ל בפשיטות דאגררה דסיפא נקט גם ברישא לשון זה ומה גם אחרי דברישא נמי הא שייכא מיהת בחלל שבין חבל התחתון לארץ ואגררה דהך דכלאים נקט נמי בהך דשביעית כן ואולם בר"ן ר"ה פ' ראוהו ב"ד ד"ה כדי שיאחזנו בידו כו' כ' דטעמא דשיעורא דטפח הוא דאשמעי' ע"ש ופשוט דשיעור טפח דשופר הוא הלמ"מ ככל השיעורין וכן מוכח בנדה כ"ו ב' וא"כ משמע דדרשי' טעם שיעור ההלמ"מ וא"כ נ' לכאורה דהא דנקטי' בכל מקום כדי שיכנס הגדי כו' ג"כ טעם שיעור לבוד דג' טפחים דהלמ"מ הוא דנקטינן ואולם בלמעלה הא לא שייך טעם זה ובאתי רק להעיר

י"ז א' אורייתא נביאי וכתיבי דאמר רב הכי, נ"ב היינו דנשבע בתנ"ך דאמר רב הכי ודוגמתו ירושלמי פאה פ"ו ה"ב בתורה הזאת עומר הסמוך לגפה כו'

שם שבת הואיל והותרה הותרה, נ"ב ע' לקמן ל"ה א' רש"י ד"ה משחשיכה

שם בחורשין, נ"ב פי' ביערות וכזה ג"כ ל' משנה מעילה י"ג ב' המקדיש את החורש ע"ש בתוס' וע"ע ב"ק ע"ט ב' ראוהו שהטמין בחורשין ועוד שם אבל מגדלין בחורשין כו' ושם פ' א' שהיו מרעין בחורשין ובב"ב ס"ח ב' ולא חורשין המוקצין לה ובשבועות ו' ב' בחורשי' קא אכיל לי' ע"ש ברש"י

שם ב' מתוך שניתנה רשות לפנותו כו' מפניהו כו', נ"ב קצת