גליוני הש"ס מועד קצג

שם ב' כל שחבירו נענש כו', נ"ב ע' ב"ב כ"ב א תוד"ה אנא ענישתי' וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ק"ס ושו"ת צמח צדק סי' ו'

שם אלא מהכא גם ענוש לצדיק לא טוב אין לא טוב אלא רע, נ"ב פי' דיש ג' כתות צדיקים בינונים רשעים ע' ברכות ס"א ב' ור"ה ט"ז ב' ועוד בכ"ד והנה הצדיק נקרא טוב וכמ"ש אמרו צדיק כי טוב והבינוני ג"כ נקרא טוב ע' ב"ב ס"ט ב' חזינן אי דיקלא טבא הוא וברשב"ם כלומר מן הבינונים וא"כ כשאומרים לא טוב לא נשאר רק רשע דהיינו רע

ק"נ א' חבר עכו"ם, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' נ"ב

שם אמיר' לעכו"ם שבות, נ"ב בס' יריאים סי' קי"ג כ' דאמיר' לעכו"ם לעשות מלאכה דאוריתא אם היא מלאכת ישראל אסור מה"ת מקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י עכו"ם וכדרשת המכילתא ודאמרי' בכל הש"ס דאמיר' לעכו"ם שבות היינו רק כשאינה מלאכת ישראל כגון שאומר לו עשה האש שלך לצורכי ואין מחלוקת כלל בין המכילתא לגמ' דידן עש"ה

שם הרהור מותר, נ"ב בשאילת יעב"ץ סי' קס"ב כ' אע"ג דהרהור בעסקיו מותר היינו במחשבה גרידא אבל לא מתוך הכתוב ודו"ק ועוד בעסקיו דווקא מה שצריך להם ולא להוסיף עליהם עכ"ל ולא ידעתי מנא לי'

שם ב' ונמנע אותו חסיד ולא גדרה, נ"ב הטעם דמה שהותר ההרהור הוא רק עבור שאין אדם שליט ברוחו מלהרהר וע"כ זה שהי' חסיד ומושל ביצרו ביותר והי' בכחו לעצור עצמו גם מלהרהר ע"כ שוב ההרהור חטא לגבי' וע"כ קנס את עצמו מלגודרה לעולם, כן שמעתי שנמצא בספר אחד מהגדולים ונשכח ממני שמו וע' דוגמתו סנהדרין מ"ו ב' ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב פי' ועל הלב אין יכולין לשלוט ביצרם מלהתאונן ע"ש בחידושי רמ"ה שפי' כן וע' רש"י ב"מ ע"ה ב' ד"ה עובר משום לפ"ע שכ' שעולה על רוחו של לוה לכפור וכוונתו ג"כ לענ"ד דלשמא יכפור אין לחוש דיש חזקת כשרות ע"ז משא"כ לשלא יעלה על רוחו לכפור בזה ליכא חזקת כשרות דאין אדם בינוני שליט בהרהור וכנ"ל והרי ההרהור ג"כ חטא מדעולה באה עליו וא"כ ה"ל מכשול ואית בי' משום לפ"ע וע' קידושין ל"ט ב' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וי"ל הטעם ג"כ כנ"ל לפי שקשה לעצור עצמו ממחשבה וזהו ששיבח ר"ז א"ע במגילה כ"ח א' ולא הרהרתי במבואות המטונפות וע' ברכות כ"ד ב' ת"ח אסור כו' וע' קידושין ל"ג א' וזבחים ק"ב ב' וע"ע בס' החיים לאחי המהר"ל מפראג ז"ל בס' פרנסה וכלכלה שם פ"ו שכ' וז"ל ולפי שסגולת מזל שבתאי השולט ביום השבת לבטל כל מחשבות האדם כמו שארז"ל האי מאן דבשבתאי מחשבתי' בטילין (לקמן קנ"ו א') לכך הרהור מותר בשבת דלאו מידי קעביד הואיל ומזל דיומא קגרים שיתבטלו כו' עכ"ל בקצרה עש"ה ולפי"ז חסיד גדול שבקדושתו הוא למעלה מן המזל ואין המזל פועל בו שוב גם ההרהור בשבת איסור לגבי' וע"כ י"ל דאותו חסיד דכאן הי' במדריגה זאת וע"כ שפיר החשיב גם ההרהור לאיסור ועמ"ש לעיל קי"ג ב' בגליון בשם שו"ת מהרי"ל

שם שאם יש בורגנין הולך, נ"ב ע' מה שדן ודימה לזה בשו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ד עש"ה וע"ע שם סי' קע"ח עש"ה כל התשובה וע"ש חידוש הנמצא מדבריו דמלבד סברא דשאם יש שם בורגנין הולך יש עוד היתיר מטעמא דהואיל ומצי אזיל גם היום בקפיצה ע"י שם למעלה מעשרה וכמ"ד אין תחומין למעלה מעשרה עש"ה

קנ"א א' ואימא כל שאני זכאי כו' וברש"י שוי כללא למילתא ואימא כל כו', נ"ב דוגמתו סיפרי נשיא פיסקא ל"ח שאלו כו' את רשב"י כו' נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו אמר להם וכי אפשר כו' אמרו לו א"כ לא עולה לו בטהור עולה לו בטמא אמר להם וכי היאך אפשר כו' אמרו לו תקן הדבר לא עולה בימי גמרו (לא) עולה בימי ספרו לא עולה בטהור לא עולה בטמא ובהגהות וביאורים לחכם הספרדי ז"ל שם כ' ופי' תקן הדבר כלומר כללא דמילתא לפי דבריך לא עולה בימי גמרו כו' עכ"ל וא"כ כוונת תקן הדבר שאמרו לו שוי כללא למילתא ואימא דרך כלל לא עולה בימי גמרו כו' והוא כהך דכאן

שם ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח, נ"ב כלשון זה ביצה כ"ט ב'

שם לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת, נ"ב כן הוזכרו בכמה דוכתי יחד מת וכלה ע' ב"מ ע"ה ב' במשנה שכר את החמר כו' להביא פרייפלין וחלילים לכלה או למת ובכתובות י"ז א' מעבירין את המת מלפני כלה כי' ועוד שם מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה וכן בכלים פכ"ג מ"ד הוזכרו ג"כ מת וכלה זאח"ז ע"ש דתנן המטה והכר והכסת של מת הרי אלו טמאין מדרס כסא של כלה כו' ובסוכה מ"ט ב' והצנע לכת עם אלקי"ך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה וברש"י דכתי' בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה ואולי זה טעם הגמ' ברכות ל"א א' א"ל רבנן לר' המנונא זוטי בהלולי דמר ברי' דרבינא לישרי לן מר א"ל ווי לן דמיתנן כו' והכוונה דגם שמחת נישואין צריכה להיות בגבול דבמקום גילה כו' ולכן כשראה אותם שמחים יותר מדאי ואמרי לי' לישרי כו' אמר להם יש לכם להיות נזכרים ג"כ מלכת זה דחופה שאתם שמחים בו בלכת הסמוך לו לכת דבית האבל וזהו ווי לן דמיתנן והוא ע"ד גמ' מנחות מ"ג ב' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה כו'

שם שמא חוץ לחומה לנו, נ"ב פסחים י"ג א'

שם עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין כו' ובלבד כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת הרד"ך בית כ"ב

שם ב' קרקע בקרקע מחלפא, נ"ב ע' שו"ת הרד"ך שם בית כ"ב חדר א'

שם אין מעצמין, נ"ב ע' גליון הרי"פ וע' רש"י ע"ז י"ט ב' ד"ה ועצומים

שם ה"ז שופך דמים, נ"ב בס' יריאים סי' רמ"ח משמע דהוא שופך דמים ממש ואילו עשאו בעדים והתראה חייב מיתה ע"ש אבל בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ה כ' דהוא רק חשש מיעוט דמיעוט גוססין חיים ע"ש וצ"ע מגמ' סנהדרין ע"ח א' ועש"ה ברדב"ז בכל התשובה וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"ג

שם ומוראכם וחתכם יהי', נ"ב ע' פירש"י ד"ה וחתכם וי"ל עוד דתיבת יהי' דריש דהוא ל' חיות ע"ד גמ' יומא מ"ט ב' מהיות משה מחיותי' דשה ומנחות נ"ג א' מצה תהי' החיי' וע"ע ערכין כ"ד א' אם מך הוא מערכך החייהו מערכך דתיבת הוא הוא ג"כ ל' הוי' וע"כ נדרש ג"כ על חיות וע' זבחים כ"ה ב' יהי' טהור הוייתן ע"י טהרה תהא ובס' יריאים סי' קצ"ב הגי' יהי' טהור חיותן ע"י טהרה תהא דדריש יהי' כמו יחי' ע"ש ביריאים

שם האי צורבא מרבנן לא מיעני כו' אם איתא דמיעני אהדורי אפיתחא לא מיהדר, נ"ב ע' ב"ב כ"ב א' וה"מ לאהדורי אבל לאיקבועי לא ואי צורבא מרבנן הוא אפי' לאיקבועי וברש"י ואי צורבא מרבנן הוא דטריד בגירסא ולאו אורחי' לאהדורי' כו'

קנ"ב א' דוק בככי ותשכח בניגרי, נ"ב כעין זה לעיל נ"א ב' ניגרי דחמרי שערי

שם והכל רצין אחרי', נ"ב כל' זה יומא ע"ה א'

שם ב' א"ל התם בתוך י"ב חודש הוי, נ"ב עדיין הדבר מתמיה איך הי' כח ביד בעלת אוב טמאה להוריד