גליוני הש"ס מועד קצב

יהודה כו' וע"ע תוספתא פרק ט"ו ר' נחמי' אומר אפי' טלית אפי' תרוד אין ניטלין אלא לצורך רשבג"א בש"א אין ניטלין אלא לצורך ובה"א לצורך ושלא לצורך

שם רש"י ד"ה זריק להו בלישני' כ' אל עבר השלחן, נ"ב במהרי"ו דנ"ז ע"א דפוס קאפוסט כ' מכאן נראה דשרי לזרוק בשבת בעבר לשלחן ודלא כהללו שאומרים דאסור משום דזורקין המלאך עכ"ל וצ"ע הבנת דבריו וקצת רמז יש מאכל אותיות מלאך

קמ"ד ב' מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפני שא"א לו בלא ציחצוחי שמן, נ"ב דוגמת זה יבמות ק"ה א' יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א לדם בלא ציחצוח רוק ובב"ק כ"ה א' שכבת זרע של זב כו' ר' יהושיע אומר אף מטמא במשא לפי שא"א בלא ציחצוחי זיבה ובנדה נ"ה ב' לפי שא"א למי האף בלא צחצוחי הרוק והך דהכא רש"א כו' מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפי שא"א לו בלא ציחצוחי שמן הוא ג"כ במכשירין פ"ו מ"ה והמוחל כשמן שאין המוחל יוצא מידי שמן דברי ר"ש ע"ש בר"ש

שם חולב אדם כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חוט השני סי' ל"א

שם אלמא קסבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא, נ"ב ע' דוגמא יומא פ' ב' כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא ע"ש וע"ע שם ע"ו א' ודילמא דאכלי' ע"י אניגרון כו' ובירושלמי שם פ' יום הכפורים ה"ג תיפתר באילין אורזנייא כו' כל הטפל לאכילה כאכילה וע' מג"א סי' קנ"ח ס"ק יו"ד עש"ה וע"ע שם סי' ר"י סק"א עש"ה וע' נזיר ס"ד א' שרץ על גבי מי חטאת כו' ע"ש ברש"י ותוס' דהוא איבעי' שם במים המעורבין באפר אי חשיבי אוכל או משקה עש"ה דהוא איבעי' דלא איפשיטא וע"כ לא מסתפקא לן אלא במעורבין הא בנבלעין פשיטא דחשיב אוכל וזה טעם לדברי התה"ד המובאים בב"י יו"ד סי' ר"א לעניין ניקוי מקוה משאובין דאם נבלעין בעפר ואח"כ חוזרין ומבצבצין ויוצאין כשירין והיינו דכיון דנבלעו הויין להו כאוכל היינו כקרשו והויין להו איפוא כשאובין שהקרישו וחזרו ונימוחו דכשרים כמבואר בתוספתא והובא בש"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ל"א וע"ע רש"י כריתות ד' ב' ד"ה אלא דדם שנבלע בעפר אין בטל מתורת דם לעניין דגם אחר שנתגלה לא יתחייב עליו משום דם ואין ראי' משום אזמן שהוא בלוע דכ"ז שהוא בלוע י"ל דבטל באמת

שם רש"י ד"ה אבל לא לתוך הקערה כ' לא מוכחא מילתא ואיכא איסור, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרפ"ו

קמ"ה ב' אמר הקב"ה לא דיין כו' אלא שמטריחין אותי כו', נ"ב מעין זה סנהדרין ח' א', ע"ז נ"ד ב'

שם רש"י ד"ה לעדות אשה כ' דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל המקדש כו', האחרונים האריכו בדברי רש"י אלו ומצאתי להרשב"א בתשובה ח"ג סי' קי"ב דכ' ג"כ כזה ע"ש שכ' ובעדות אשה בלבד אמרו בשבא בזו אחר זו דכל שהתירוה לינשא לא תצא מהיתיר' הראשון דבאשה בלבד הקילו משום עיגון ומשום דכל שמקדש אדעתא דרבנן מקדש עכ"ל ע"ש

קמ"ו א' גרים מאי כו' מזלייהו הוה דכתי' כו' ואת אשר איננו פה וגו', נ"ב כזה שבועות ל"ט א' אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר מניין ת"ל ואת אשר איננו וע' ריב"א עה"ת פ' משפטים ד"ה כי תקנה עבד דכ' פירש"י עבד שהוא עברי כו' או אינו אלא בעבד כנעני כו' וקשיא היכי ס"ד שעבד כנעני יהא נרצע הא אמרי' אזן ששמעה בסיני כי לי בני ישראל עבדים כו' והעבד כנעני לא שמע עכ"ל ואין הקושי' מובנת דהא עבד כנעני כגר ומזלייהו הוה ושפיר שמע

קמ"ז א' הוה קמחסם, נ"ב כל' זה חולין נ' א' וב"מ כ"ג ב'

שם ב' כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי, נ"ב כזה עירובין ג' א' וע"ע מזה שם נ"ט א' וע"ע שם י"ח א' רש"י ד"ה בור הרבים דכ' אי פסקי מיא מדכרי אהדדי כו' וע' מה שדן מהך דכאן בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ב' עש"ה

קמ"ח ב' מוטב שיהיו שוגגין כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז וע' תוס' לעיל ס"ד א' סוף ד"ה רבי ענני וע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות א' וכלל ו' אות ג'

שם ולא אמרי' להו ולא מידי, נ"ב ה"מ בדבר שאין מפורש בתורה כמ"ש הראשונים וע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ד מש"ש במלאכת צידה בשבת חשוב לעניין זה אינו מפורש ע"ש ואינו מוכרח דלא דמי לתוספת יוה"כ דאינו מפורש כלל ומשא"כ איסור המלאכה הרי נתפרש בתורה וההלמ"מ פירשה רק מהו הנקרא מלאכה

שם הקדש עילוי, נ"ב ל' משנה ערכין כ"ט א' ותמורה ל"ב א' ועמ"ש על הגליון בכורות ט"ו ב'

שם ומטילין חלשים על הקדשים ביו"ט כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד ומש"ש וא"כ גם משאר הפייסות אין ראי' אבל בלא"ה יש להביא ראי' משאר כל הפייסות שהיו עושין בשבת כו' לא ידעתי מה ראי' יש יותר מפייסות דשבת למפייסות דיוה"כ ואך מהגרלת השעירים הוא דאין ראי' דהוא גופי' עבודת יום ומצותו בכך כשחיטה והקטרה וז"פ

קמ"ט א' דאדהכי והכי מדכר, נ"ב דוגמתו בעירובין צ"ח א' באיסקופה ארוכה וכו' וע"ע קצת דוגמא ב"ב ק"ס ב' דאדהכי והכי מייתבא דעתיהו וע"ע לעיל י"ח ב' רש"י ד"ה וטוחה דכ' דכולי האי לא טרח ומידקר וע"ע כזה תוס' ביצה ג' א' ד"ה גזיר' דכ' דלקמן מיירי בדבק דבעי מרא וחצינא כו' דלא שייך שמא יעלה ויתלוש דאדכורי מידכר הואיל ואין יכול בקל לתולשו וע' ס' בכור שור פסחים נ"ג א' ד"ה אר"י תודוס וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תר"צ דהקורא בספר בשבת כדי שיכיר מקום הצריך הגהה ויגיהו למחר לית בי' חשש דילמא אתי לכתוב בשבת דבשלמא להטות הנר דבר קל הוא אבל להביא הקולמוס והדיו לא חיישינן דאתי לאידכורי עכ"ל וע"ע תוס' ע"ז ה' ב' ד"ה וכדברי דכ' דעיקר פירכי' מבן עוף דווקא דבהמה איכא טירחא יתיר' להפילה ומידכר וע"ע ירושלמי פסחים פ' מקום שנהגו הלכה ד' שנייא היא שע"י שהוא דבר קל שמא ישכח ויאכל ע"ש בק"ע

שם מפני שאדם עשוי להשיר בה כו', נ"ב מפני שאדם עשוי להסיר בה נימין המדולדלין ועובר משום קוצר וגוזז גם שניהם, ס' יריאים סי' ק"ב ולפי"ז יזל דראיית מראה הוי ב' שבותין כיון דהיא סייג לב' מלאכות וחמירא משבות אחד לכמה דברים ומהם דיותסר גם ביה"ש לרע"ב עירובין עמ"ש כזה לעיל צ"ד ב' בגליון

שם תחת הצורה ותחת הדיוקנאות נ"ב כל הצורות נקראות דיוקן בשביל צורת האדם שנקראת כן על שם שהיא שני' לקונה כדכתי' כי בצלם אלקי"ם עשה את האדם, נימוקי יוסף ב"ק פ' הגוזל עצים (דמ"א ע"ב מדפי הרי"ף) אהך דאין משלחין מעות בדיוקני ע"ש ואולם מכאן משמע דצורה ודיוקן תרי מילי נינהו וע' תוס' כאן ד"ה ודיוקני וע' גליון הרי"פ ציין לעיין בתוס' ע"ז נ' א' ד"ה ה"ג עש"ה וע' ב"מ קט"ו א' לשכר דיוקנאות עש"ה דמשמע קצת דמותר לצור דיוקנאות בביתו לנוי ולהסתכל בהם דאילו הי' אסור להסתכל בהם אינם נוי וגם הי' ראוי שלא לצור כלל דבהיותם בביתו קשה שלא יסתכל וע' תוס' יומא נ"ד א' ד"ה כרובים דצורתא שהאריכו בזה אי מותר לצור צורות בביתו לנוי עש"ה וחידוש שלא העירו כלל מגמ' ב"מ הנ"ל וע"ע ס' אליהו רבא להגר"א ז"ל כלים פכ"ד מי"ג עש"ה: