גליוני הש"ס מועד קצא

ד"ה הכא ליכא גומות דכ' למה יהיו מתירין הערמה זו וע"ע לעיל קכ"ט א' וכלהו איערומי אסירי בר כו' וע' ירושלמי סוף עירובין תמן הוא אמר אסור להערים וע"ע מרדכי מועד קטן רמז תתנ"ד עש"ה וע"ע רי"ף ביצה פרק א' על המשנה אין נותנין את העור לפני הדורסן דהביא ירושלמי ומערים ומלח הכא ומלח הכא עד דמלח לי' לכולי' וע' ירושלמי יבמות פ"ד הי"ב ומהו להערים כו' וע"ע דוגמת הך דכאן דשרינן הערמה לצורבא מרבנן ולא לאחר בנדרים ס"ב ב' שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא ושם הוא הערמה דלבו לשמים על שם הכתוב כי ד' אלקי"ך אש אוכלה והתירו הערמה זאת לצורבא מרבנן ולא לאיש אחר שמא יתפקר לזלזל יותר עש"ה בפי' הרא"ש הוא ממש כהך דכאן וע"ע חידושי הרמב"ן לעיל נ"א א' ד"ה כיצד הוא עושה מש"ש אבל לא להוסיף אלא ע"י הערמה כו'

שם בין הגתות שנו, נ"ב כזה לקמן ק"נ ב', ע"ז ל"א ב', ב"מ ס' א'

ק"מ א' אמר אביי ש"מ האי ניניא מעליא לתחלי, נ"ב דוגמתו לעיל קל"ד ב' אמר אביי ש"מ הני כתיתין מסו

שם אנומלין יין ודבש ופלפלין, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קי"ד וקצת ראי' דאין הכוונה הסתמית לחלקים שוין היינו שליש יין שליש דבש ושליש פלפלין מדלעיל ק"י א' דאמר תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא דאי איתא הי' די שיאמר שערי קורטמי ומילחא ועוד לעיל נ' ב' תילתא אסא ותילתא אהלא ותילתא סיגלי ואי איתא הי' די שיאמר אסא אהלא וסיגלי ודו"ק ובלישנא דקרא ע' קידושין י"ז א' דאע"ג דשדינן ריקם דהוא ה' סלעים אכל חדא וחדא מ"מ לא בעי' חלקים שוין משולשין רק אפי' בציר מהאי וטפי אהאי לית לן בה ע"ש וע"ע מכות ט' ב' ושלשת שיהו משולשין ע"ש דדריש ושלשת על שיווי החלוקה וע"ש בתוס' ד"ה משולשות דכתבו דכן הוא ג"כ הכוונה בהך דמגילה י"ט א' עש"ה וע"ע תוס' גיטין נ' ב' ד"ה תנו דהאומר תנו שש מאות לפלוני ופלוני ופלוני הכוונה לכל אחד מאתים ע"ש ובחלוקת שנים ג"כ מצינו כזה דהאומר לפלוני ולפלוני הכוונה לכל אחד מחצה כמבואר בב"ב קמ"ג א' ע"ש כולה סוגיא וע"ע ב"ב ס"ג א' דיחלוק פלוני בנכסי הכוונה פלגא ואם אמר חלק הוא ספק אם כ"ש או מחצה וע"ע שבת ל"ד ב' ג' חלקי מיל דכוונה ראשונה הפשוטה בחלק הוא מחצה עש"ה וע"ע פסחים ה' א' אך חלק ע"ש בגור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל דכיון דאין מפורש בכמה יחלק ממילא הוא מחצה עש"ה וע"ע עירובין כ"ט א' וכמזון שתי סעודות לעירוב סבר ר' יוסף למימר עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי כו' ע"ש וע"ע תוס' מנחות ל"ח א' ד"ה התכלת וז"ל וא"ת ומנ"ל דבעי' ב' חוטין לבן וב' תכלת דילמא אגדילים קפיד קרא אפי' ג' מהאי וחד מהאי וי"ל כיון דתרי מיני בעי רחמנא סברא הוא שיהיו שוין עכ"ל וע"ע קידושין ז' ב' בתך ופרתך בפרוטה מי אמרי' בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה כו' ע"ש וע"ע ספק כזה בדבר של עשי' לא בדיבור בשבועות מ"ג ב' אבל תרתי קתאתי לא וברש"י לא אמרי' חדא קביל בחמש מאה וחדא בחמש מאה כו' דהא לא פריש חדא בפלגא וחדא בפלגא כו' ור' נחמן אמר אפי' תרתי קתאתי וברש"י ואע"ג דלא פריש מסתמא חדא בפלגא וחדא בפלגא קבלינהו כו' וע"ע יומא פ"ו א' דאמר על ג' דברים כאחד כולן תולין והכוונה ג"כ על חלקים שוים דכל אחד תולה שליש כמו שציינתי שם בגליון בשם התוספתא וע' שו"ת חתם סופר חאה"ע סי' ד' לעניין מאה רבנים מג' ארצות דהצריכו הראשונים כו' אם הכוונה בדיוק מכל ארץ שליש עש"ה וע"ע מנחות צ"ח א' דאילו נאמר שתים עשרה חלות ושתים מערכות הייתי אומר אפי' אחת של ארבע ואחת של שמונה ולא הייתי מצריך שיווי החצאין שש בזה ושש בזה וע"ע מנחות ס"ג ב' דס"ל לר"ש דכיון דכתי' קרבן וכתי' חלות ורקיקין מש"ה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ועכ"ז אין הקפידא שם במחצה דווקא רק יכול להביא ט' חלות ורקיק אחד וכיוצא כמבואר במנחות ק"ה א' ועמ"ש בגליון כתובות כ"א א' וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"א

שם א"כ מה בין לי ולך, נ"ב אפשר דשקלי' ר' יוחנן למיטרפסי' שכך השיב הוא לאיסי בחולין קל"ז ב' ולולי פירש"י י"ל שהם דברי ענוה והגדיל מעלת תלמידו וכך א"ל בתשובתו שכך קיבל ולולי ששימש רבותיו מאוד וע"כ רבתה קבלתו מה בין לי ולך כי מצד ההשגה ועיון וחכמה אין חילוק, שו"ת חות יאיר סי' קנ"ב וע"ש

שם ב' דילמא חזי בי' מידי ואתי למיגניא, נ"ב פירש"י קרי וכזה ב"מ כ"ג ב' ע"ש תוד"ה בפוריא בתירוצם הב' וע"ע כזה יומא י"ח ב' אכסנאי לא יאכל ביצים ולא יישן בטליתו של בעה"ב ע"ש ברש"י

קמ"א א' דדייקה ואכלה, נ"ב כל' זה לקמן קנ"ה א' דדיקא באוכלא ע"ש בפירש"י דיש לו שם מובן אחר

שם אם הי' מותר מע"ש מתיר את כולו ושומטו, נ"ב לפי גירסא זו הל"ל אם הי' מקצתו מותר מע"ש מתיר את כולו ושומטו ולכן נ' יותר גי' הרי"ף אם הי' מותר מע"ש מתיר את כליו ושומטן

שם רבא אמר כיון דמשני אפי' טובא נמי, נ"ב כעין זה ביצה י"ג ב'

שם לא ליתיב איניש אפומא דלחייא, דילמא שדי רוקא לכרמלית א"נ מיגנדר לי' חפץ ואתי לאתויי, נ"ב ל' הבה"ג פכ"ג מה' שבת

שם טיט שע"ג בגדו, אי נמי זרעוני קטנית שיש לו ע"ג בגדו מכסכסו בפנים כו', נ"ב ל' השאלתות פ' אמור

שם ב' אימוס, נ"ב ע' מסורת הש"ס ובגליון דצ"ל אימוס והוזכר עוד בכלים פט"ז מ"ז והאמום של גודלי מצנפות כו' ואמוס של עושה סותות

שם אף מעלין כו', נ"ב ה"מ בנתערב בשבת אבל אם נתערבה התרומה בחולין בע"ש דהי' אפשר להעלות מאתמול אסור להעלות בשבת גם לר' יהודה, שו"ת מהר"י ברונא סי' מ"ו: שם חייב משום כיס, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' כ"ג

קמ"ב א' ואם הי' מלובש בהן פטור, נ"ב ע' חידושי רמב"ן לעיל ס"ב א' ד"ה והא דאמרי' תרצת אשה איש מא"ל ע"ש כל הדיבור

שם ב' ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, נ"ב הטעם דטלטול המת לא הוי אלא חומרא בעלמא דמשום הוצאה דמה"ט אסרו טלטול כדאמרי' לעיל קכ"ד ב' ליכא דלא שייך למיגזר בי' כולי האי [אולי כוונתו משום דהוצאתו גופה משאצל"ג הוא] וכ"ש דמילתא דלא שכיחא שימות המת בשבת הואיל ואיכא ו' ימי השבוע וכן כל הנהו טעמים בטלטול דכ' הרמב"ם בס"פ כ"ה מה' שבת לא שייכי בי' כו' והילכך כיון דחומרא בעלמא הוא התירו ככר כו' משום כבודו או כבוד החיים שלא יתבזו ממנו כו' וזהו שאמרו אלא למת בלבד ולא אמרו אלא היכא דאיכא כבוד אדם בלבד ולתלות הטעם בכבוד כו' דבמת דווקא הוא דהתירו משום דטלטולו חומרא בעלמא הוא דהוי, שו"ת רד"ך בית כ"ב ד"ה אבל נראה להתיר מהאי טעמא אשר אפרש כו' וע"ש שכ' דחומרא דטלטול מת לאו בכלל שבות היא דשבות לא הוי רק דבר הדומה למלאכה דאוריתא או דבר שיש לגזור עליו שלא יבואו לידי מלאכה דאוריתא כו' או בדבר שיש לו סמך מן המקרא כגון תחומין כו' וע"ע שו"ת הרא"ש כלל כ"ב אות ח' מש"ש במין הרביעי ובדרך הה' עש"ה

קמ"ג א' בש"א מעבירין כו', נ"ב בתוספתא פי"ז תני איסכא והוא כר' נחמן דאמר אנו אין לנו אלא ב"ש כר'