גליוני הש"ס מועד קצ

קל"ח א' אלא אמר אביי לוקה מכת מרדות מדרבנן שלא יעשה כו', נ"ב ל' הבה"ג פכ"ג מה' שבת

שם מי איכא מידי כו', נ"ב הכוונה דדבר שלפי דעת אחד מותר א"א שיטעה חבירו כל כך לומר שחייב כרת וכן להיפוך וע' כזה בשו"ת מהר"י ברונא סי' מ"ב מש"ש ולעניין ב' מוהלים בשבת אחד למול ואחד לעשות פריעה נ"ל דאין נכון כו' מיהו כרת אינו חייב כדאמרי' פר"א דמילה כו' מיהו נהי דחיובא ליכא איסורא מיהא איכא דאי שרי לכתחלה לא הוי טעי ר' כהנא לומר דחייב כרת כו' עכ"ל ע"ש וזהו שכתבו התוס' כאן ד"ה מי לא ידע רבי מאי קמשני דסוף סוף הא יש כאן ריחוק הדיעות מכרת להיתיר לכתחלה וא"א שיהי' דעת טעות בכמו זה

שם משום מה מתרינן בי' כו', נ"ב כזה מ"ק ב' ב'

שם כוותי' דידי מסתברא כו' ואידך אמר כוותי' דידי מסתברא, נ"ב כזה מנחות נ' ב', מועד קטן ב' ב'

שם הי' כרוך עלי' חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחלה, נ"ב הי' כרוך עלי' חוט או משיחה אין זו קרוי' טלית אלא אהל מאין יכול להתעטף בה יצתה מתורת טלית ונעשית ככילה ומותר לנטותה לכתחלה, ל' הבה"ג פכ"ד מה' שבת

שם בעא מיני' ר' כהנא מרב כילה מהו א"ל אף מטה אסורה מטה מהו א"ל אף כילה מותרת כילה ומטה מהו א"ל כילה אסורה ומטה מותרת ולא קשיא כו', נ"ב כסיגנון זה בחולין נ"ב ב' בעא מיני' ר' כהנא מרב יש דרוסה לחתול כו' א"ל אף לחולדה יש דרוסה, יש דרוסה לחולדה כו', א"ל אף לחתול אין דרוסה, לחתול ולחולדה יש להן דרוסה או אין להן דרוסה א"ל לחתול יש דרוסה ולחולדה אין דרוסה ולא קשיא כו' [אגב שוטפא ציינתי זה כי הובא בתוס' כאן ד"ה בעאן

שם ב' שפועי אהלים כאהלים דמו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה עוד ל' המשנה אהלות פ"ז מ"ב כל שיפועי אהלין כאהלין

שם כירה שנשמטה אחת מירכותי' כו', נ"ב ע' בגליון בש הערוך וע' כלים פי"ח מ"ג השידה התיבה והמגדל שניטלו אחת מרגליהן כו' טהורין ושם פכ"ב מ"ב השלחן שניטלה אחת מרגליו טהור

שם עתידה תורה שתשתכח כו' עתידה אשה שתטול ככר של תרומה כו', נ"ב הנה כשבא לומר שיהי' שכחת התורה חלילה הזכירוהו בשכחת דיני טומאות וטהרות ולהיפוך בימי יחזקי' שבאו בסנהדרין צ"ד ב' לומר שהיו הכל בקיאין בתורה הזכירוהו ג"כ רק בידיעת דיני טומאות כו' ע"ש דאמר בדקו מדן כו' ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה כו' וע' הקדמת פיה"מ להרמב"ם לטהרות ועמ"ש בגליון סוטה מ"ט א'

שם דבר ד' זו הלכה, נ"ב כעין זה כריתות י"ג ב' אשר דבר ד' זו הלכה וע"ע סנהדרין פ"ז א' דבר זו הלכה

שם דבר ד' זו נבואה, נ"ב ע' פירש"י וע' אותיות דר"ע באות ד' וז"ל אין דבר אלא ל' נבואה שנא' וישם דבר בפי בלעם עכ"ל

שם ח"ו שתשתכח תורה מישראל, נ"ב ע' ב"ב כ"א א' ברם זכור אותו האיש לטוב כו' שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל ויש ליישב ופשוט וע"ע סוכה כ' א' שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל כו' וע"ע כתובות ק"ג ב' בהדי דידי מינצית דאם ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לי' מפילפולי וע"ע תוספתא ברכות פ"ו בראשונה כשהית' תורה משתכחת מישראל היו זקנים מבלעין אותה וע"ע תמורה י"ד ב' מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל

קלט א' לפי שאינן בני תורה, נ"ב כזה יבמות מ"ו א', עירובין מ' א' וע"ע חולין ט"ו א' וכי דריש בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי הארץ וע"ע נדה ס"ו א' התקין רבי בשדות ופירש"י מקום שאינן בני תורה וע' חידושי הר"ן ב"מ צ"א א' ד"ה בכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת דכ' והכי קיי"ל מיהו היכא דלאו בני תורה נינהו כו' אסור וע' רי"ף פסחים ריש פ' מקום שנהגו דכ' ולאו דווקא כותאי אלא ה"ה כל מקום שאינן בני תורה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ס"א וע' תוס' ב"ק צ"ט ב' ד"ה מנעך וש"ך יו"ד סי' כ' סק"א וע' רש"י עירובין ק' ב' ד"ה בקעה מצא וע' שו"ת הריב"ש סי' קכ"ה בסוף התשובה וע"ע שם סי' קכ"ו עש"ה וע' ש"ע אהע"ז סי' קמ"ב סעי' י"ד ברמ"א

שם אתי למיסרך, עירובין מ' ב', בכורות ל"ה א'

שם וליתן לי' לגדול עכו"ם, נ"ב אע"ג דאין שליחות לקטן משא"כ ע"י גדול הא יש מ"ד דיש שליחות לעכו"ם להחמיר צ"ל דאי יש שליחות לעכו"ם להחמיר אז אפי' בעכו"ם קטן יש שליחות דחילוק דקטן וגדול גבי ישראל נאמר אבל בב"נ אין חילוק, ליקוטי שו"ת חתם סופר סי' ח' ויש לדון בדבריו ואכ"מ להאריך

שם עובדא הוי בבי כנישתא דמעון כו' ואתו לקמי' דר' יוחנן, נ"ב כזה יבמות ס"ד ב', חולין צ"ז א', ב"ק צ"ט ב' והוזכר עוד בי כנישתא דמעון בזבחים קי"ח ב': שם ב' ציצית לגבי טלית חשיבי כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות ט': שם הערמה קאמרת כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתצ"ד ד"ה ולעניין הישראל שיצא בבטל ע"ש דברי חידוש ומהם מ"ש גם כי אני חושש אי איכא השתא צורבא מרבנן שיהי' מותר לו ההערמה עכ"ל וע"ע שם סי' תתקע"ג וע"ש מ"ש וכי היכי דהערמה במילתא דרבנן קיל טפי מאיסורא דרבנן ה"נ הערמה במילתא דאוריתא קיל טפי מאיסורא דאוריתא עש"ה והאחרונים האריכו בעניין הערמה בדאוריתא וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ב ואולם לא ראיתי מי שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל וע"ע אריכות ברדב"ז שם סי' תתקע"ח וע"ע שם סי' אלף מ' בארוכה מענייני הערמה וע"ש דכ' דהערמה מותרת בנדר מההיא דנותן לאחר לשם מתנה ואם אין עמו אחר מניח על הסלע כו' ואילו בריבית הערמה אסורה כמבואר בקידושין ו' ב' ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית וכ' שם וטעמא רבה איכא המודר הנאה הוא איסור הבא מעצמו הילכך אין לנו לעשות הרחקות וסייגים אבל ריבית אסרה תורה עכ"ל וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ח דכ' גם בנדר דאסור בו הערמה בדאוריתא וכן בדרבנן למי שאינו צורבא מרבנן כבכל האיסורים ולא נחית לחלק כלל ביניהם ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב עש"ה וע"ע שם סי' ק"א עש"ה וע' ר"ן סוף פ' כל כתבי בשם הראב"ד וע' חידושי הר"ן ב"מ ל' ב' ד"ה שקל וע"ע לקמן קמ"ח ב' רבא בר עולא מערים אערומי וע' בנימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ג ע"א ד"ה דין הנותן ממונו לא יתן חוץ לעיר מתנה גמורה כו' וע' פסקי ריקאנטי סי' שפ"ב דאין מערימין לבטל דינא דבר מיצרא ע"ש וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"ב ושו"ת מהרי"ט סי' כ"א וסי' כ"ג וע' לעיל ס"ה ב' האשה מהו שתערים כו' יע' אריכות ברוקח ה' יו"ט סי' חצ"ר ומש"ש ובפ' התקבל מערימים על מעשר שני בעציץ נקוב (צ"ל שאינו נקוב] דרבנן עכ"ל ונ' כוונתו דכיון דעציץ שא"נ דרבנן לכן התירו להערים וצ"ע דלא מוקים לי' בגיטין שם בעציץ שא"נ משום הא רק משום דקטן לית לי' זכי' בדאוריתא עש"ה וע' ביצה י"ג א' רש"י ד"ה קנסא וע"ע תמורה כ"ד ב' עולה אין שלמים לא כו' ע"ש דאסור להערים (מדקרי לי' מערימין] להוריד קודש מקדושתו וע' ביצה י"א ב' מערים ומלח כו' ושם י"ח א' נדה מערמת כו' ושם י"ז ב' הערמה קאמרת כו' ובב"מ צ' ב' הערמה איתעביד בהו כו' וע"ע מ"ק י"ט א' ר' יהודה אומר מערים כו' וע"ע לעיל צ"ה א' הרוצה לרבץ כו' וע"ש בחידושי הרמב"ן