גליוני הש"ס מועד קפט

דייקא הוא דאמר דחייב מיתה ומשמע דרבנן פליגי עלי' ולהנ"ל מובן דרק ר' יהודה לטעמי' הוא דחייב מיתה משא"כ לרבנן וע' תוס' סנהדרין מ"א א' ד"ה באשה דס"ל בתי' הב' שם דגם לר' יוסי בר יהודה בעי קבלת התראה בע"ה ע"ש ולפי הנ"ל יוקשה ע"ז מהך דכאן ואולם עדיין ק' לר' פפא דאמר כאן דקאי אגדול ובגדול אכתי יוקשה דמה זה דנקט בתוספתא חייב מיתה הרי בגדול ליכא מיתה רק כרת לחוד

קל"ד א' לקרעתי' בשערתא כו' אבל בכלי מתכות לא משום דזריף, נ"ב ע' יבמות ע"ו א' ודוקא שערתא אבל פרזלא מיזרף זריף ולא אמר כל כלי מתכות וע"ע חולין ע"ז א' וע' תוס' סנהדרין ע"ו ב' ד"ה שברזל נ' קצת דהי' גירסתם גם כאן ברזל ולא כלי מתכות

שם והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי, נ"ב דוגמתו ב"מ פ"ד ב' ואסיקו להו אלעזר על שמי'

שם רש"י ד"ה דלא מעוי כ' אין רוחו נכנס ויוצא יפה, נ"ב ע' רש"י יבמות ע"א ב' ד"ה מעוי וע"ע רש"י סוטה י"ב א' ד"ה ומעוי התם

שם ב' מרחיצין את הקטן כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' וע' מ"ש לעיל מ' א' על הגליון בשמו

שם נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה, נ"ב מעין זה חולין מ"א ב' עושה מקום חוץ לגומא ושוחט והדם שותת ויורד לגומא דלא חשיב בהכי שוחט לתוך הגומא וה"נ לא חשיב בהכי נותן ע"ג מכה וע"ע ירושלמי שביעית פ"ב ה"ג בש"א משקה על הנוף ויורד על העיקר כו' עש"ה

שם תוד"ה ואין מונעין כו' כ' דאי כל חד באפי נפשי' מאי קמ"ל בשמן מתני' היא כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ת"ד סי' ר"ל

קל"ה א' בן שמונה הרי הוא כאבן כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ב וע"ש חידוש מה שהביא מן הסיפרי הנוגע במת לכל נפש אדם להביא בן ח' ונסתפק לומר דבבן ח' חי קמיירי דחשוב כמת לעניין טומאה ומטמא בחייו טומאת מת עש"ה

שם אהדרי' אתליסר מהולאי כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' מ"ב

שם תיתי לי דעברי אדרב, נ"ב כזה ביצה ל"ו ב' תיתי לי דעברי אדמר

שם כל שאמו טמאה לידה נימול לשמנה וכל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לח' שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' וביום השמיני ימול וגו', נ"ב כזה מקשינן נמי איפכא בנדה כ"ד ב' דמי שראוי לברית שמונה אמו טמאה לידה ומי שאין ראוי לברית ח' אין אמו טמאה לידה ע"ש וע' ס' חושב מחשבות לר' עמנואל חי ריקי ז"ל דורש טעמא דקרא דכשאין אמו טמאה לידה אין נימול לשמונה אלא מיד דטעם המתנת מילה לשמונה כדי שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים מפני הטומאה כדאיתא במדרש ולכן היכא דאין אמו טמאה לידה שפיר נימול מיד עכ"ד ז"ל ומ"ש בשם המדרש הוא ג"כ בגמ' נדה ל"א ב'

שם ב' שנימול לאחד, נ"ב בשאלתות פ' לך איתא שנימול לאחר שמונה וכן בכל הני דנאמר כאן לאחד נאמר שם לאחר שמנה ואין לו ביאור כלל ונ' ברור דכותב הראשון לא כתב יפה קוצה של ד' והי' נראה כאות רי"ש נמצא דתחת לאחד הית' נראית המלה לאחר ובא הכותב השני והוקשה לו מהו לאחר והוסיף ביאור של בורות לאחר שמונה והכניס ביאורו בפנים

קל"ו א' ועביד להו עיגלא תילתא, נ"ב כזה חולין קל"ג א' וע"ע סנהדרין ס"ה ב' ומיברו להו עיגלא תילתא וגיטין נ"ו א' שדר בידי' עגלא תילתא ולעיל י"א א' עבדי לי' עיגלא תילתא ועוד לעיל קי"ט ב' ר' אבוה הוי עבדין לי' כו' עיגלא תילתא וע"ע עירובין ס"ג א' בעי כו' למיעבד להו עיגלא תילתא ובפסחים ס"ח ב' עיבדו לי עגלא תילתא ובמגילה ז' א' שדר לי' כו' אטמא דעיגלא תילתא

שם ב' א"ר שיזבי א"ר חסדא לא לכל א"ר יהודה אנדרוגינוס זכר הוא, נ"ב כזה ביבמות פ"ג ב' א"ר שיזבי א"ר חסדא לא לכל א"ר אליעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא

קל"ז א' קטן נימול לח' לט' לי' לי"א לי"ב לא פחות ולא יותר, נ"ב דוגמת מניין זה יומא כ"ו ב' תמיד קרב בט' בי' בי"א בי"ב לא פחות ולא יותר וע' חידוש ברוקח ה' לולב סי' ר"כ דכ' וז"ל אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מ"ע שהז"ג שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבואו תשלומין דיום שמיני נינהו ודמי בפ"א דחגיגה חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכולם תשלומי דראשון הם עכ"ל ויל"ע לפי"ז בנולד בין השמשות דלא חזי בזמנו למול מספק א"כ איך נימול אח"כ הא כיון דלא חזי בזמנו ראוי שלא יהי' לו תשלומין עוד כמו בחיגר כו' הנ"ל למ"ד תשלומין דראשון ואינו ראוי מספק נמי הא מיקרי אינו ראוי כמבואר בב"ב פ"א ב' וכן יל"ע מקטן חולה בזמנו ובזה י"ל דכיון דאביו או ב"ד שעליהם המצוה ראוין למולו רק הקטן אין ראוי להיות נימול לא חשיב אין ראוי דה"ל רק כאילו אין כאן החפץ של מצוה ולא דמי לחיגר ביום ראשון כו' דכיון דהוא עצמו המצווה ואין ראוי לכך לכן אף שהוא מפאת היותו חיגר מ"מ חשיב שפיר אינו ראוי ודו"ק והנה לרוקח הנ"ל אילו לא הית' מילה בזמנה דוחה שבת אזי קטן שהי' חל ח' שלו בשבת ג"כ לא הי' אפשר למולו עוד לעולם ואף דכתבו התוס' חגיגה ב' א' ד"ה איזהו דחגיגה אף דאין דוחה שבת מ"מ חשיב ראוי ויש לו תשלומין כיון דאיסורא דיומא הוא דקגרים ע"ש ה"מ לעניין הקרבה הואיל ויש הקרבה בשבת בקרבנות ציבור מיהת ומשא"כ אילו לא הי' שום קרבן דוחה שבת הי' נחשב באמת השבת בעצם אינו ראוי להקרבה כמו לילה כמבואר בכריתות ז' ב' במשנה וא"כ ה"נ במילה אילו לא הי' שום מילה דוחה שבת נמצא שלא הי' מציאות מילה בשבת כלל שפיר הי' נחשב לגמרי אינו ראוי ולא הי' לו תשלומין לעולם ומובן בזה גמ' יבמות ה' ב' ממילה ופסח שכן כרת ואינו מובן דמילה דדוחה שבת הרי הוא רק מילה בזמנה וזה הרי אין בו כרת דרק עשה גרידא הוא ולומר הכוונה דעכ"פ הואיל ויש כרת במילה אם נתבטלה המצוה לגמרי בעברו כל ימיו ולא מל ולכן יש גם לעשה דמילה בזמנה מעלה מיהת מפאת זה ז"א דזה ראוי להקרא רק צד כרת והל"ל מה למילה ופסח שכן צד כרת כדאמר ל' כזה בזבחים י' ב' וי"ב ב' ואולם לרוקח הנ"ל ניחא בפשיטות דמה שמילה דוחה שבת באמת גוף מצות מילה היא שדוחה אותה לא מצות המילה בזמנה לבד שהרי אילו לא הי' דוחה לא הי' אפשר למוהלו עוד לעולם כיון דלא חזי בראשון וא"כ הית' מתבטלת המילה לגמרי והמילה לגמרי הרי ענשה כרת ושפיר פרכי' מה למילה שכן כרת ודו"ק כי נכון מאוד בעזה"י

שם ב' ימים של ר"ה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ד

שם ב' מאי ביניהו איכא ביניהו נראה ואינו נראה, נ"ב דוגמת זה בחולין פ"ח א' מאי ביניהו איכא ביניהו דצריך ואינו צריך ע"ש ותבן וכעת ראיתי שכבר העיר בדמיון זה בשו"ת ח"צ סי' ס"א עש"ה מה שדן בזה מכאן ומש"ש בזה

שם להכניסו. נ"ב פי' דמצוות האב רק להכניסו ליד המוהל כדי למוהלו, ס' הפרדס לרש"י סי' מ"א

שם אשר קידש ידיד מבטן נ"ב זה אברהם דכתי' מה לידידי בביתי ואשר קידש מבטן שכן כל הצדיקים נועדים ומקודשים קודם לידתן כדכתי' בטרם תצא מרחם הקדשתיך ואמרי' נמי בפרק בתרא דיומא לחשו לה ואילחישא נפק מינה ר' יוחנן קרי עלי' בטרם תצא מרחם הקדשתיך, ס' יראים סי' י"ט: