גליוני הש"ס מועד קפח

שם ב' מים מגולין מפני שהן ראוין לחתול, נ"ב כ"ה גם בע"ז ל' ב' וע"ש ברש"י דכ' דשונרא אכיל לי' לחיויא כדאמרי' בערבי פסחים קי"ב ב' עכ"ל וכ"ה גם לעיל ק"י א'

שם צער בעלי חיים, נ"ב לקמן קנ"ד ב', ב"מ ל"א א' ול"ב א' וב' ול"ג א', חולין ז' ב', ע"ז י"ג א' וע"ש בתוס' ושם י"א א' תוד"ה עוקרין וע"ע לעיל נ"ג א' וב' היתירים משום צער דבהמה ע"ש ברי"ף וע"ע ברכות ל"ג ב' על קן צפור יגיעו רחמיך ע"ש בגמ' וע"ע מנחות ע"ו ב' דוהשקית את העדה ואת בעירם הוא משום התורה חסה על ממונן של ישראל ולא אמר משום צער בע"ח וע"ע ב"ב כ' א' כיון דאיכא צער בע"ח לא עביד וע"ע לעיל קי"ז ב' וע"כ לא קא"ר יהושיע התם משום דאיכא צער בע"ח וע' ב"ב ע"ג ב' עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין וברשב"ם שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזים כו' וע' שאילת יעב"ץ סי' ק"י ושו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג עש"ה בכל התשובה

שם טמאה לא מרחקא ולדה ואי מרחקא ולדה לא מקרבה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ב'

שם רש"י ד"ה אין סחיטה בשער כ' שהוא קשה ואין בולע, נ"ב ע' רש"י ע"ז ע"ה א' ד"ה דמזיא

שם רש"י ד"ה קבר כ' בית הרחם, נ"ב מה שנקרא הרחם קבר מעין זה הוא בברכות ט"ו ב' דרחם איתקש לשאול ע"ש

קכ"ט א' בביתא דשב לביניא וארחא, נ"ב כזה כתובות ע"ז ב'

שם ב' כיון דדשו בי' רבים שומר פתאים ד', נ"ב כזה יבמות ע"ב א' וע"ע שם י"ב ב' ונדה ל"א א'

שם הלכה כר' יוסי, נ"ב בשאלתות פ' שמות אחרי שהביא פלוגתא דר' יוסי ורבנן כ' וז"ל הלכתא כמאן הלכה כרבנן דהא יחיד ורבים הלכה כרבים דכתי' אחרי רבים. להטות א"ד הלכה כר' יוסי דמיסתבר טעמי' בהא דזימנין דמינתח והוי ספק נפשות וס"נ להקל ת"ש דאר"נ כו' הלכה כר' יוסי עכ"ל ולכאורה מהו הה"א דהלכה כרבנן מפאת יחיד ורבים כו' הא כיון דלר' יוסי ספק סכנה הוא הרי אין הולכין בפ"נ אחר הרוב אולם ס' פלוגתא דומה לספק דיעות הרופאים דקיי"ל דרופא אחד אומר צריך ושנים אומרים א"צ דאין מחללין את השבת ע' יומא פ"ג א' ועי"ל דספק פלוגתא דמדמינן לי' לסנהדרין לא שייך בי' אין הולכין בפ"נ אחה"ר דהא בסנהדרין גזה"כ הוא דאזלי' ב"ר לחייב אף בד"נ ולא משגחינן אפ"נ ולפי"ז הא דמחלוקת הרופאים נמי דאזלי' בי' ב"ר ולא משגחינן אפ"נ י"ל ג"כ דהוא משום דמחלוקת דיעות הרופאים למחלוקת דיעות דסנהדרין מדמינן לי' דיש שם גזה"כ דניזיל ב"ר אף נגד פ"נ

שם רש"י ד"ה דקיימא לי' מאדים בזווי כ' שעה ראשונה של ד' בשבת שימש שבתאי, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות כ"א בסופו

ק"ל א' כגון מילה דכתי' שש אנכי על אמרתך וברש"י אמיר' יחידה כו', נ"ב כזה בשבועות י"ג א' ואת מצותו הפר זה המיפר ברית בשר וברש"י שהיא מצוה יחידית וע' ל' ס' הפרדס לרש"י ה' יוה"כ סי' קפ"ה ומילה קיבלו בשמחה כמו תורה שנא' שש אנכי על אמרתך עכ"ל ויש בזה השתוות מילה לתורה וכן בביהמ"ז חייבו להזכיר ברית ותורה וצריך שיקדים כו' ברכות מ"ח ב' וכן מבואר בספרים דמילה שקולה כתורה הכוללת תרי"ג מצוות שכן ברי"ת הוא תרי"ב ומילה עצמה הרי תרי"ג

שם דליכא כתובה דלא רמי בי' תיגרא, נ"ב עתה שמתענה החתן ביום חופתו זה מבטל התיגרא, ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' צ"ג

שם ב' כשם כו' כך אין מביאין אותו לא דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות ואיזהו קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפי' בתוך תחום שבת, נ"ב ל' הבה"ג בה' מילה והך דאיזהו קרפף כו' הוא מש"ס ביצה ל"א א' ואיתאמר שם לעניין מוקצה ואין לו עניין לכאן לכאורה עש"ה

שם חדא דר"א שמותי, נ"ב ע' רש"י פסחים ט"ו א' ד"ה ממחלקותן דמוכח מדבריו קצת דרק במילי דטהרות הוא דאין הלכה כר"א

קל"א ב' שכן צורך גבוה, נ"ב כזה יבמות ה' ב' ובמנחות ס"ד א' אבל הכא דאיכא צורך גבוה וניתנה שבת לדחות כו' ומבואר בכ"ז דמצוה לא חשיבא צורך גבוה ורק קרבן הוא דחשיב צורך גבוה ויל"ע בזה במנחות ה' ב' וע' ע"ז מ"ז א' לעניין מצוה מאי מי מאיס כלפי גבוה כו' ומבואר דקרי למצוה גבוה ואולי זה רק בלולב דאיירי בי' התם דבא לרצות ועניינו כקרבן כמבואר בריטב"א ריש לולב הגזול ובגליונותי שם ע"ש וע"ע ב"ק צ"ד א' ועד כאן לא קאמרי ב"ש התם אלא לגבוה משום דאימאיס ועד כאן לא קאמר ר' אליעזר בן יעקב התם אלא לעניין ברכה משום דה"ל מהב"ע כו' ומשמע ג"כ דמצוה לה חשיבא גבוה דאל"כ בחד טעמא דע"כ לא קאמרי אלא לגבוה תיסגי לי' אתרוייהו אב"ש וראב"י וכמובן

קל"ב א' א"ק ביום ביום אפי' בשבת, נ"ב בשאלתות פ' אחרי אי' וז"ל ואי מתיליד בשבתא שרי למימהלי' בשבתא דכתי' וביום דאי הוי כתי' ביום ה"א בשבת לא השתא דכתי' וביום ואפי' בשבת עכ"ל ולפי"ז הנך דילפי לי' כאן מהלכה או מדרשא אחרינא י"ל הטעם דלא דרשי וו"י

שם ב' ומאי או אינו דקאמר, נ"ב כזה יבמות ז' א' וע' ר"ש חלה פ"ב מ"א

שם מילה דוחה את הצרעת, נ"ב נגעים פ"ז מ"ה הית' בראש הערלה ימול וע"ש בפיה"מ להרמב"ם דדבריו צ"ע מסוגי' דכאן

קל"ג א' דליכא אחר, נ"ב כל' זה שבועות מ"ו ב'

שם ופורעין, נ"ב בשאלתות פ' אחרי ומנ"ל דפריעת מילה דחיא שבת שנא' בעת ההוא אמר ד' אל יהושיע (עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בנ"י שנית) מקיש סוף מילה לתחילת מילה מה תחלת מילה דחיא שבת אף סוף מילה דחיא שבת עכ"ל והיקיש כזה ביבמות ע"א ב'

שם ב' התנאה לפניו כו', נ"ב בחידושי אנשי שם שבגליון הרי"ף ברכות פ' שלשה שאכלו ד"מ ע"ב בשם הראב"ד דהידור מצוה דאוריתא מקרא דואנוהו וספיקו לחומרא ככל סד"א ע"ש

שם ע"כ כו' דלא ניתנה שבת לידחות אבל הכא דניתנה שבת לידחות כו', נ"ב כחילוק זה בין ניתנה שבת כו' לקמן קל"ז א', מנחות ס"ד א', שם ע"ב ב' שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת:

שם ואם לא הילקט ענוש כרת, נ"ב ל' התוספתא במכלתין פרק י"ו מהלקטין למילה ר' יהודה אומר אם לא הלקיט חייב מיתה וצ"ע דהל"ל חייב כרת ואין לומר דאיירי בהתראה וקיבל עליו ההתראה וחייב מיתת ב"ד, קאמר דהא הש"ס קמפרש לי' כאן בדאמר מספיקנא וא"כ הרי לא הי' שם קבלת התראה וי"ל דאיירי בחבר וס"ל לר' יהודה דחבר א"צ התראה ור' יוסי ברי' דסבר הכי בעלמא בשיטתי' דאבוה הוא דקאי וע' סנהדרין ח' ב' דלחד איקומתא ס"ל לרבנן דר"מ כר' יוסי בר יהודה הנ"ל ונודע דסתם בר פלוגתא דר"מ הוא ר' יהודה וה"ז כדברינו הנ"ל ועי"ל דאיירי בע"ה ובהתראה ובלא קבלת התראה ויהי' ראי' מכאן לרש"י סנהדרין ע"ב ב' ד"ה ההיא ר' יוסי בר יהודה דכ' דר' יוסי בר יהודה לא בעי קבלת התראה אפי' בע"ה ור' יהודה נמי בהאי שיטה הוא דקאי וכנ"ל ויובן בזה ג"כ הא דר' יהודה