גליוני הש"ס מועד קפד

פט"ז מ"ב ויקנב ובר"ש לאחר שנגמר השפה נשתיירו קסמין קטנים ופוסקן וקוטמן שמה קניבה עכ"ל הרי דפסיקת קסמין היוצאין מן הסל קרוי קניבה וכך דוגמתו תלישת עלין מקלחין קרוי' כן וע' בחידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו דכ' כאן וז"ל מזה נהגו לשחוק באגוזים ביוה"כ עכ"ל ובשו"ת מהרי"ו סי' קצ"ב דהוא בדיני יוה"כ כ' וז"ל אין סברא שהגדולים ישחקו באגוזים עכ"ל

שם אלא לאו אקניבת ירק, נ"ב ע' רש"י דכ' דשבתון דיוה"כ לאו אמלאכה קאי רק אעינוי ולכן אינו אוסר את השבותין וע' תוד"ה אלא וע' רוקח ה' סוכה סי' רי"ט דכ' שם וז"ל כל מקום שמתחיל הפסוק בתיבת אחת ומסיים באותה תיבה יש לרבות יותר כמו שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב ועד ערב תשבתו שבתכם הרי מתחיל בשבת שבתון ומסיים תשבתו שבתכם לומר מוסיפין מחול על הקודש בין מלפניו בין לאחריו ולרבות ימים טובים שכמו כן מוסיפין מחול על הקודש כדאיתא בפ' בתרא דיומא כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזיר' ויש משום מוקצה ויש משום שבות עכ"ל ונ' בעליל דחסר תיבה אחת וכצ"ל ולרבות כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזיר' כו' ומ"ש ויש משום שבות נ' כוונתו אדברים האסורים משום טירחא ועובדין דחול דאילו שבות סתמא הא היינו דברים האסורין משום גזיר' דכלהו שבותין נינהו וכן מוקצה

קט"ו א' אתא איגרתא ממערבא, נ"ב מעין זה שבועות מ"ח ב' מייתינא איגרתא ממערבא וע"ש במסורת הש"ס

שם ב' כותבי ברכות כשורפי תורה, נ"ב שהרי לא יצילם בשבת רש"י ודוגמתו תמורה י"ד ב' כותבי הלכות כשורף התורה וברש"י שאין מצילין אותן בשבת מפני הדליקה

שם ס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קס"ז

שם כי תני' ההיא להשלים, נ"ב דוגמתו סנהדרין ע' ב', מנחות ל"ב ע"א וע"ע לעיל ק"ד ב' להשלים שאני, עירובין נ"ה ב' לא צריכא להשלים

שם רש"י ד"ה פ"ה אותיות כ' להיות עומד בקדושתו, נ"ב ע' נוב"י חאו"ח סי' ט'

קי"ו א' רבי אומר לא מן השם הוא זה, נ"ב כל' זה יומא מ"ב ב' וע"ע ל' מן השם הוא זה בתענית י"ד ב' ובתמורה ד' ב' ובתוספתא דנגעים פרק ח' וע"ע מכות י"ט ב' אמרו לו אינו השם ובכריתות י"ג ב' אמרו לו אינו מן השם

שם הגליונין של ס"ת כו', נ"ב ע' מ"ק כ"ו א' אחד על הגויל כו' וע' נדרים י"ד ב' דעתי' אגויל, וע' יריאים סי' ט' ושאר ראשונים

שם ס"ת שבלה אם יש בו ללקט פ"ה אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין, נ"ב כעין זה ידים פ"ג מ"ה לעניין טומאת ידים

שם וספרי מינים, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ט"ו ומש"ש ועוד יש לחלק דדוקא ספרי תנ"ך דכתי' וכתבתם ובעי' כתיבה לשמה כו' כזה בפנ"י גיטין מ"ה הבאתיו בקונטרס גבורות שמונים אות כ"ב

שם לבי נצרפו, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' א' ד"ה השגה י"א וי"ב

שם ב' וכ"ש בשטרי הדיוטות, נ"ב ל' הבה"ג פט"ז מה' שבת ואין קורין בשטרי הדיוטות בשבת ואף כתבי אחריני ואע"ג דמסרגלן עכ"ל וצריך ביאור

שם ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין כו'. נ"ב עמ"ש בגליון מנחות מ"ח א'

שם מאי עביד לי', נ"ב ע' לעיל נ' ב'

שם רש"י ד"ה לא נטלטל עור אגב בשר כ' דבשר דומי' דספר, נ"ב יש כאן דמיון ס"ת לקדשים וע' כתובות ק"ו א' דמבקרי מומין ומגיהי ספרים שניהם נוטלים שכרם מתרומת הלשכה וע' עירובין ק"ג א' דמדמי ס"ת למקדש ע"ש דקרי לי' שבות דמקדש במדינה וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך הנדפס מחדש סי' ע"ח דבכור תם שנשבה לעכו"ם א"צ לפדותו ביותר מכדי דמיו והביא ראי' מהך דגיטין מ"ה א' דאין פודין שבויין ותפילין ומזוזות יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם ע"ש ולכאורה הי' אפשר לחלק מפאת דקדשים קדישי טפי וכמובן ואולם להנ"ל דס"ת דומה לקדשים א"כ יש ללמוד מס"ת דמבואר ג"כ שם בגיטין דאין לוקחין אותו ביותר מכדי דמיו ע"ש וע' שו"ת ח"צ הנוספות בסוף הספר לעניין מכירת בכור בע"מ לעכו"ם ע"ש שכ' תוך דבריו וז"ל מ"מ אילו היינו רואים בידו קדשים אפי' בעלי מומין למצוה נחשב לקנותם מהם כדי שלא יבואו לידי בזיון כי היכא דאשכחן בהדיא בספרים תפילין ומזוזות שכתבו ז"ל שמצוה לקנותם כי היכא דלא ליזלזלו בהו כו' עכ"ל ולפי כל הנ"ל דס"ת נדמה לקדשי הגוף תמימים א"כ אין ראי' אקדשים בע"מ ומה גם אחרי שנפדו דומי' דבכור בע"מ דאיירי בי' דא"צ פדיון וכמובן

קי"ז ב' מתוך שאדם בהול על ממונו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכל' זה עוד פסחים י"א א' וע"ע לעיל מ"ג ב' מתוך שאדם בהול על מתו כו' וע"ע לקמן קנ"ג א' קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית לי' אתי לאתויי כו' וע"ע סנהדרין ע"ב א'

שם עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות, נ"ב כל' זה לקמן קכ"ח ב'

שם והי' וגו' לאלתר, נ"ב ע' סיפרי ראה עה"כ והי' כי יביאך אין והי' אלא מיד

שם ורבנן סברי בהדי דאורתא, נ"ב והלכה כרבנן ולא למיכל ואיחבוני אלא מקיים ג' סעודות ואע"ג דלא סליק תכא פריס מפה ומברך ושארי המוציא ואכיל כביצה ומברך, ל' הבה"ג פט"ז מה' שבת ומוכח מדבריו דסעודת שבת מצותה כביצה ואולי זהו שאמרו בפ"ק דמגילה והשתי' כדת כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתי' כו' והכוונה אליל שבת דיש בו חיוב אכילה ושתי' היינו הסעודה וקידוש והוי הסעודה בכביצה ואילו הקידוש די ברביעית דכשנקרש עומד על כזית כמבואר ריש המוציא יין וכזית הוא פחות מכביצה וגם אי מצות סעודת שבת רק בכזית ג"כ נכון הפי' הנ"ל דשתיית הקידוש יוצאין ברוב כוס ואילו ברוב כזית אין יוצאין ידי סעודה וגוף דברי הבה"ג מ"ש ולא למיכל ולאיחבוני כו' נ' כוונתו דחילוק הג' סעודות א"צ שיהי' בהטמנת השלחן וסילוקו ולהביאו בכל סעודה מחדש כמו שהי' דרכם אז בסילוק שלחן לאחר סעודה רק גם כשהשלחן עומד במקומו לא חשיבי כסעודה אחת דמה שמברך המוציא לפני כל אכילה ובהמ"ז לאחרי' זהו חילוק הסעודה להחשב סעודה בפ"ע וע' ס' הפרדס לרש"י סי' צ"ח דהזכיר ג"כ כביצה לעניין סעודת שבת ע"ש

קי"ח א' שאין קבע לשתי', נ"ב פסחים ח' א'

שם כל המענג את השבת, נ"ב ל' הרי"ף כל מי שמענג עצמו בשבת והנני להעתיק ל' היריאים סי' צ"ט מ"ש במצות עונג שבת וז"ל מצות עונג שבת הילכתא גמירי לה ואתא ישעי' ואסמכי' אקרא דכתי' וקראת לשבת עונג כו' ומנלן דעונג איקרי אכילה דכתי' אז תתענג על ד' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך [נ' כוונתו דמדקרא קרא לההאכלה אז תתענג ה"ה לגבי האדם אכילתו קרוי' עונג וי"ל עוד דאכילה קרוי' עונג אחרי היות שכרה והאכלתיך והוי השכר מדה כנגד מדה דו"ק] ובשם שאכילה קרוי' עונג כך כל הנאות הגוף קרוין עונג דכתי' אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג עכ"ל בקצרה וזה טעם רש"י לעיל ל"ד א' ד"ה עשרתם דכל שהו הוי עונג והטעם דאע"ג דפחות מכזית לא חשיב