גליוני הש"ס מועד קפג

לפרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים אחרי שגם בטבע מצינו כזה כאן פעולות הפכיות, כן אמרתי כבר ומצאתיו אח"כ בחזקוני חקת וע' שו"ת חות יאיר סי' רל"ד דתמה באמת אהך דכאן דאיך יתכן שיפעול גשם טבעיי דבר והפוכו וכן תמה אהך דלעיל ק"ט ב' ברזינא לזיבורא רביעאה לעקרבא דהם ג"כ פעולות הפכיות וכמבואר פרק ב' דע"ז חמימא לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא ואיך יתכן שדבר אחד בעצמו מלא כוס אחד יקרר החמימות ואם ישתה עוד כוס ממנו יחמם הקרירות ע"ש מש"ש בזה וע"ע מעין זה ב"ב י"ט א' הכא ה"ט דלא קתני חול משום דמחמימי חיים ומקרירי קריר ע"ש ג"כ דחול יש בו ב' איכיות הפכיות הנ"ל קרירות וחמימות ובדבר חם פועל חימום ומחממו ביותר ובדבר קר פועל קרירות ומקררו יותר

קי"א א' אלא באשה, נ"ב תוספתא יבמות פ"ח האיש אין רשאי לשתות עיקרין שלא יוליד והאשה רשאה לשתות עיקרין שלא תלד ועוד שם ר' יהודה אומר המסרס את הזכרים חייב ואת הנקיבות פטור וע' ס' יריאים סי' שפ"א ושם הביא תורת כהנים מניין שאף הנקיבות בסירוס כו' וכ' דבאיסור הקרבה מיירי ואם נפרש שנתרבו לאיסור סירוס למ"ד נשים נצטוו על פ"ו מיירי עכ"ל ועש"ה כל הסי'

שם כאן לאחר טיבול, נ"ב ע' ירושלמי תרומות פ"ו ה"א מודין חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבלו שהוא משלם קרן וחומש כו' וצ"ל דלרבותא נקט אחר טיבלו וכ"ש לפני טיבלו ודו"ק

קי"ב א' א"ל השתא פטור אבל אסור קשיא לי חייב חטאת קאמרת לי, נ"ב כל' זה ביצה ל"ג ב'

שם א"ל מאי נעביד לה, נ"ב ע' תוס' חגיגה כ"ג א' ד"ה ונפסקה ע"ש דמוכח דמפרשים דהספק כאן הי' אי מותר לטלטל הרצועה ואילו כאן מוכח דהספק הי' על המנעל אם מותר לטלטלו דאחרי שנפסקה רצועתו לאו כלי הוא וגוף קושית התוס' שם דכיון דלעניין טומאה נחשב כלי גם לעניין שבת יש לו להחשב כלי כן מוכח לקמן קכ"ג א' ועוד יותר מזה דיותר בקל נחשב כלי לעניין שבת מלעניין טומאה עש"ה וע"ש בתוד"ה מדלעניין

שם ב' שנית לנו סנדל כו', נ"ב ע' כזה משנה כלים פי"ח מ"ו ע"ש בר"ש דכ' דהוי מצי כאן לאתויי הך דהתם והדבר צ"ע דמדוע לא הביא מזה באמת רק מהך דסנדל דהיא משנה מאוחרת בפכ"ו דכלים

שם פנים חדשות באו לכאן, נ"ב כל' זה ב"ק צ"ו ב'

קי"ג א' כובד העליון וכובד התחתון, נ"ב הוזכר כלים פכ"א מ"א

שם וחלבי שבת קריבין ביוה"כ אבל לא של יוה"כ בשבת, נ"ב מעניין זה לקמן קי"ז ב' ומצילין מיו"כ לשבת אבל לא משבת ליוה"כ ע"ש בתוס'

שם וכבדתו שלא יהא מלבושך כו', נ"ב עמ"ש על הגליון לעיל כ"ה ב'

שם וכי הא דר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי,. נ"ב בשאלתות פ' בראשית איתא דר' יוחנן קרי למאני' דהוי לביש בשבתא מכבדותי

שם ממצוא חפציך כו' ודבר דבר כו', נ"ב בס' יריאים סי' ק"ב במלאכת מכבה נסתפק לומר דאיסור ממצוא חפציך ודבר דבר הילכתא גמירי לה ואתא ישעי' ואסמכי' אקרא ע"ש וצ"ע מכמה דוכתי

שם ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, נ"ב ע' רוקח ה' יוה"כ סי' רי"ו דכ' שם תוך דבריו וז"ל ובכל המועדים יש בהם פ' חוץ משבת לפי שכתוב ודבר דבר דיבור הפה אסור עכ"ל ומבואר דביו"ט ליתי' לאיסורא ז ודבר דבר וע' ביצה ל"ז א' ברש"י ותוס' ד"ה משום מקח וממכר מבואר להיפוך וכ"ה בזכרוני מכל הראשונים דגם ביו"ט אסור לדבר מחפצי חול ואולי אין כוונת הרוקח אדיבור בחפצי חול רק אדברים יתירים בעלמא דג"כ אסירי בשבת כהך דירושלמי דרשב"י כד חזי לאימי' דקא מישתעיא טובא בשבתא אמר לה שתיקי דשבתא הוא ואולם גם בזה יוקשה דאיך אסור בשבת ומותר ביו"ט התנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואולי המשנה רק אמלאכה קאי ולא אדיבור וי"ל עוד דהיתיר דיבורים יתירים ביו"ט היינו אם הוא נהנה מדברו דיבורים יתירים ולכן מותר ביו"ט כמו מלאכה דמותרת ביו"ט בשביל הנאה מטעם מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו' וא"כ היתיר זה נכלל שפיר ג"כ במשנה הנ"ל דאמר אלא אוכל נפש בלבד ודו"ק ואולם בשו"ת תה"ד סי' ס"א מבואר דבכה"ג דנהנה בכך גם בשבת שרי משום עונג שבת ע"ש

שם ב' דבור אסור כו', נ"ב גי' הב"ח דבר דיבור אסור הרהור מותר ולפי"ז הך דלעיל ודבר דבר שלא יהא כו' צריך למחוק תיבת דבר וכ"ה בבה"ג ה' שבת פט"ו ודבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול דבר דיבור אסור הרהור מותר וצע"ק דמוכח לפי"ז דדיבור בעצמותו כולל גם הרהור דאל"כ תיבת דבר ל"ל הא מודבר נפקא ודו"ק וע"כ דדיבור כולל גם הרהור ורק מיתורא דתיבת דבר דרשי' דאתי לאפוקי הרהור וצע"ק מסוגי' דלקמן ק"נ א' דמוכח דגוף תיבת דבר גם ממעט הרהור ע"ש ושוב מצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' ר"א דכ' דהרהור דת"ת כדיבור דמי לעניין שאסור לאבל ללמוד בהרהור וכן אסור להרהר בביה"כ ובבית המרחץ כו' דאע"ג דבעלמא הרהור לאו כדיבור דמי מ"מ ת"ת שאני דעיקר עניינו ההרהור וההבנה בלב מה שלומד וכ' ע"ז ובשבת פרק הי' שואל מחלק בין הרהור בשבת להרהור בת"ת דביה"כ דבשבת כתי' דיבור כו' ובשבת נמי היא גופה תימא כיון דטעמא משום טורח ותענוג הוא מה לי דיבור מה לי הרהור (פי' דכשמהרהר בעסקיו נמי הוא טורח ומבטל עונג שבת) אלא נראה לי דוודאי מקרא יתירא התם אפקי' כדדרשי' מודבר דבר דאי מודבר לחוד הי' הרהור בכלל אע"ג דכתב ודבר וגם בעלמא הרהור לאו כדיבור דמי היינו משום כיון דטעמא דמילתא משום טורח ותענוג אין לחלק והאי דקרא אפקי' היינו משום דלא הקפידה תורה אלא על הדיבור דמפורסם ואוושא מילתא ואין זה כבוד שבת מידי דהוי אדברים שבצינעא דשרי בשבת ולא אסרינן אלא שבפרהסיא משום כבוד שבת עכ"ל ז"ל ולמדנו חידוש מדבריו דאיסור הדיבור בשבת בעסקיו הוא משום כבוד שבת וכבוד הוא רק לפני חבירו וע"כ ההרהור דאין חבירו יודע בו שפיר שרי וצ"ע לפי"ז אם יהי' מותר לדבר בעסקיו בינו לבין עצמו בשבת כדרך קצת אנשים שטבעם להוציא מחשבותם לדיבור גם בינם לבין עצמם ומדברים אל עצמם ואולי שייך לדמותו לכל שאסרוהו משום מראית העין דאפי' בחדרי חדרים אסור וה"מ בדבר שיש מציאות שיראה משא"כ ההרהור דא"א שידענו חבירו שפיר שרי

שם בלבי', נ"ב גי' הריף ללבי'

שם עתידה מלכות בית דוד כו' עד כי הבאתני עד הלום. נ"ב כזה זבחים ק"ב א' אין הלום אלא מלכות שנא' מי אנכי וגו' כי הבאתני עד הלום

קי"ד א' שבני עירו מצווין כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רנ"ג

שם למאי נ"מ כו', נ"ב ע' אריכות בכאן בשו"ת שבסוף ס' תורת חטאת [לבעל המנחת יעקב ז"ל] סי' א' עש"ה כל התשובה

שם א"ר זירא כי הוינא בבבל הוי אמרי כו' כי סליקנא להתם אשכחיתי' כו', נ"ב דוגמתו קידושין ס' ב'

שם ב' בנקיבת ירק, נ"ב פירש"י לנתק העלין מן הקלחין והביא מהך דלעיל ע"ג ב' האי מאן דקניב סילקא וע"ע כלים