גליוני הש"ס מועד קפב

במצרים הא לא הית' הצביעה לשמה שהרי לא ידעו במצרים שתנתן להם מצות ציצית ובגדי כהונה ושיוצרכו תכלת וי"ל לפי דרכו של הק"ע שעוד יעקב הכין להם תכלת ואותו הביאו עמם דכעין זה מבואר במדרש שהביאו עמם עצי שטים למשכן עוד ממה שיעקב הכין להם ע"ש ויעקב הא קיים כל התורה עד שלא ניתנה וא"כ הא ידע כל התורה וצבע מיד לשמה לשם תכלת דציצית ובגדי כהונה (וכן י"ל גם במצרים דמרע"ה ואהרן וזקנים ידעו תורה שתנתן להם והיו צובעין לשמה] ואולם גם זה צ"ע אי חשוב לשמה כיון דעכ"פ אז עדיין לא ניתנה תורה והוי המחשבה שצובעין שאם תנתן תורה ויהי' נאמר בה מצות תכלת דציצית כו' כאומר כתוב גט לאשה פלונית לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט משום דלא חשיב כתיבה לשמה כמבואר ברמב"ם ודו"ק ואולי רק שם לפי שבידה שלא לינשא לו ומשא"כ כאן דכפה הר כגיגית ואפי' לא היו רוצים היו מוכרחים לקבל התורה חשיב שפיר לשמה המחשבה על אחרי שתנתן תורה כו' וי"ל דזהו באמת הטעם דכפה הר כגיגית אף שמאיליהם אמרו נעשה ונשמע ע' תוס' לעיל פ"ח א' ד"ה כפה והיינו דאילו לא כפה אז אף שרצו לקבל התורה מ"מ כיון דאילו לא הי' רוצין לא היו מקבלין והי' תלוי בדעתם תו התכלת הנצבע מתחלה לא חשיב צביעה לשמה וא"כ הרי היו חסרים תכלת לבגדי כהונה וציצית דבמדבר לא הי' להם חלזון לצבוע כמ"ש הק"ע שם עש"ה וע"כ הוצרך שיהי' כפיית הר כגיגית שלא יהי' הדבר תלוי בדעתם ומצדו ית' הא ליכא שינוי רצון והוי דבר וודאי מאז שתנתן להם תורה והוי שפיר צביעה לשמה וע"כ הי' כפיית ההר כו' כדי שיהי' להם תכלת לציצית ובגדי כהונה ודו"ק היטיב

שם ב' ואמר אביי ה"ק אין עור חלוק מבשר אלא למה שלא מנו חכמים א"ל רבא הא למה שמנו חכמים קאמר, נ"ב כעין זה כתובות י"ב א' אמר אביי כו' ותני כל שנהג א"ל רבא והא כל שלא נהג קתני וע"ע נדה ל"ח ב' א"ל רבא והא בלא ולד קתני וע"ע סנהדרין י' ב' אמר אביי תני קידוש כו' אמר רבא והא עיבור קתני וע"ע שם מ"א ב' אמר רבא והא עדותן קיימת קתני וע"ע נדרים כ"ג ב' אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור כו' רבא אמר לעולם כדאמרי' מעיקרא כו' וע"ע סוטה י"א א' אמר אביי אימא ולעניין הטובה אינו כן א"ל רבא הא וכן לעניין הטובה קתני וע"ע ברכות כ' ב' אמר אביי מדרבנן א"ל רבא והא ד"ת קאמר וע"ע לקמן קל"ד ב' אמר רבא והא מרחיצין קתני וע"ע פסחים מ"ה ב' א"ל אביי והא וכן לעניין הטומאה קתני ושם מ"ו א' מתקיף לה רבא כו' והא חוצץ קתני וע"ע עירובין ג' ב' והא למעלה קתני

שם אמר רבא בר המדורי אסברא לי, נ"ב כעין זה קידושין ט' ב', נדרים ה' ב', לקמן קכ"ה א', יבמות פ"ג ב', וע"ע עירובין נ"ו ב' אמר רבא בר אדא משוחאה אסברה לי

ק"ח א' מאונא, נ"ב גי' הרי"ף מאודנא

שם היינו רביתי', נ"ב כל' זה יבמות ע"ח ב' חולין ס"ז א'

שם מניין לדם שהוא אדום כו', נ"ב ע' יומא נ"ו ב' האי חיור וע' שו"ת חות יאיר סי' ל'

שם רש"י ד"ה מאי אם יבא אליהו ויאמר כ' היתיר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים הוא, נ"ב צ"ע מגמ' סנהדרין מ"ח א' ור"מ מספקא לי' אי תפיס כו' הילכך לא יגע בהן עד שיבא אליהו ושם הוא ספיקא דדינא ואפ"ה תלי לי' באליהו ואולי התם שאני דלא אמר עד שיבא אלי' ויאמר רק עד שיבא אלי' והוא רק כאומר עד שיבוא משיח ויחיו המתים דיהיו אז משה ואליהו וכל חכמי תורה הגדולים ויבררו כל הספיקות מדעתם ואין הכוונה על בירור ע"י נבואה ורוה"ק ומשא"כ כאן דאמר אם יבא אלי' ויאמר משמע דהוא עצמו יאמר בנבואה או ברוה"ק וע"ז שפיר ק' דלא בשמים היא ואולם בל' תיקו רגילין לומר דהוא נוט' תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות וע' משנה סוף עדיות דלא הוזכר שם ביאת אליהו כלל לעניין הודעת ספיקי דדיני רק לשאר דברים ע"ש וגוף מ"ש רש"י דמידי דאיסור והיתיר לא תלוי באליהו דלא בשמים הוא ע"ע כזה עירובין מ"ה א' רש"י ד"ה והרי שמואל כו' דמידי דאיסור והיתיר לא משייל באורים ותומים ע"ש מיהו אדרבה שם משמע מדאמר הרי שמואל כו' דראשונה יש לשאול בשמואל אבל אילו לא הי' שם ב"ד לשאול שפיר יש לשאול לאורים ותומים וע"ע רש"י שם ס"ג א' ד"ה דכתי' ולפני אלעזר הכהן כו' עש"ה וצ"ע

שם תוד"ה איזה כ' וי"ל כיון דמתו שרי כו' אלא ממין כו', נ"ב עמ"ש בבית האוצר ערך אדם כלל ח' אות ב' ד"ה והנה מה שהקשה הג"א ז"ל כו' עש"ה כל הדיבור וע"ע תוס' נדה נ"ו א' ד"ה שכבת זרע דכ' ג"כ דכוונת בראוי להזריע אמין הראוי להזריע ולא כ' שם שום טעם מה מזקיקנו לומר כן ולא ניבעי ממש ראוי להזריע עש"ה

שם ב' יאמרו מלאכה מרובה אסורה מלאכה מועטת מותרת, נ"ב דוגמתו מועד קטן י"א א' יאמרו קלא רבה אסיר קלא זוטר שרו

שם וביצה מותרת, נ"ב אע"ג דמליח הרי היא כרותח דצלי לא מיתסרא משום מבשל דלא הוי תולדת האור ולהכי שרינן בחמה בפ' כירה ולא אסרינן אלא תולדת האור ותולדת חמה אטו תולדת האור, ס' יריאים סי' ק"ב וע' שו"ת נוב"י תניינא חאו"ח סי' כ"ג וחידוש שלא הביא דברי היראים

שם יד לאוזן תיקצץ כו' יד מחרשת, נ"ב ע' ס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב הצניעות פרק ב' שהביא גמ' פ"ק דכתובות מה טעם אצבעותיו של אדם משופות כיתידות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו תני דבי ר' ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאלי' רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אלי' לתוכו וכ' ע"ז וז"ל ביאור דבר זה אם הי' בריאת האדם כאשר ישמע דבר שאינו הגון הוא מקבל אותו דבר הי' נברא האדם חסר שהרי אזנו של אדם (פתוחה נבראת וא"א שלא ישמע האדם דבר שאינו הגון כו' ולפיכך אמר כו' שבריאת האדם אינו חסר כלל אבל נברא בשלימות הגמור שלכך נברא אצבעות שלו משופעות כיתידות לאטום אזנו כשישמע דבר שאינו הגון וכן אלי' של אדם נברא רכה שאם ישמע דבר שאינו הגון שישים האלי' בתוכו כו' ואל יקשה לך למה לי שני דברים כי אין זה קשיא שאין ראוי שישים אצבעו לתוך האוזן כי יד לאוזן מחרשת ולפיכך יש להשים האלי' בתוכו ואח"כ ישים עליו האצבע עכ"ל ומשמע מדבריו דלאו דווקא בבוקר קודם רחיצת הידים רק אפי' לאחר רחיצה ותמיד הוא כן דיד לאוזן מחרשת והוא חידוש גדול ואולי כוונתו דלכך נבראת האלי' דשמא ישמע דבר שאינו הגון מיד בקומו קודם רחיצת ידיו דא"א להשים אז היד לתוך האוזן אזי ישים האלי' בתוכה ויניח עליו האצבע ועכ"פ למדנו מדבריו ג"כ חידוש דגם קודם רחיצה מותר ליגע ביד באלי' שבאוזן ואף דאמרו כאן סתם יד לאוזן תיקצץ צ"ל דאלי' אינה בכלל אוזן וצ"ע לפי"ז בנשבע שלא יגע באזנו אם מותר ליגע באלי' דבמקום שלא ידענו בבירור דבל' בני אדם גם האלי' בכלל אוזן יש לדמות ל' בני אדם לל' תורה כמבואר בתוס' יבמות ע"א א' ופסחים ב' א' ואולם כאן הוא רק ל' חכמים ויש עוד לדון בזה ובאתי רק להעיר

קט א' פוליפוס, נ"ב פירש"י ריח החוטם והפה וע' כתובות ע"ז א'

שם איבעיא להו חלא מאי א"ר הלל לר' אשי כי הוינא בי ר' כהנא אמרי חלא לא, נ"ב כלשון זה ב"ב צ"ח א' והוא שם לעניין אחר לגמרי ע"ש

ק"י א' דקמיט מרפי לי' ודרפי קמיט לי', נ"ב מזה נקח טעם