גליוני הש"ס מועד קפ

אסור מה"ת דאל"כ לא הי' להם להתיר כח בכרמלית ונהי דלפי דברי היריאים הנ"ל אין ראי' מ"מ יש להביא ראי' מדברי הפרי תואר העתקתים לעיל צ"ג א' דסיוע אדם בשחיטה הוי שחיטה כשיר' ע"ש והרי בשחיטה בעי', כח גברא וע"כ דסיוע חשיב כח וא"כ מדאמרי' שם דסיוע בשבת במלאכה מותר מה"ת ע"ש דאמר מסייע אין בו ממש ע"כ דכח אין בו איסור במלאכת שבת ורק עשי' הוא דאסור וע"ע תוספתא במכלתין פרק י' הי' מהלך ע"ג הארץ וניתזו צרורות מתחת רגליו ונפלו ע"ג עשבים ותלש פטור ומבואר ג"כ כנ"ל דכח הוא היתיר מה"ת דהא צרורות כח נינהו כמבואר בב"ק י"ז ב' ולפי"ז יש ליישב הקושי' העתיקה דמדוע שוחט בשבת שחיטתו כשיר' נימא כ"מ דא"ר כו' ולהנ"ל ניחא דטעמא דכ"מ כי' דמשום דהמעשה אסורה ה"ל כאילו לא עשה ורק כנעשה מאיליו נחשב ורבא לטעמי' דאמר כן במנחות מ' ב' דכיון דקאי בבל תוסיף לא הוי מעשה ע"ש וע"כ בשוחט בשבת כיון דרק המעשה אסורה לא הכח א"כ א"א לאיסור רק לבטל המעשה דנחשב שלא עשה אבל א"א לו לבטל הכח לומר שגם כח שלו לא הי' דהרי הכח אין איסור כלל וא"כ הכח אין לו מפני מה להתבטל וא"כ נהי דאמרי' מפאת הכ"מ דא"ר כו' דהוי כאילו לא עשה מ"מ הכח שלו שפיר נשאר וא"כ כיון דלעניין שחיטה בכח לחודי' סגי לכן שפיר שחיטתו כשיר' ודו"ק היטיב מאוד והנה מ"ש דכחו מותר מה"ת בשבת ראיתי שוב בשו"ת מהרי"ל סי' קצ"ג שנשאל אם מועיל ניפוח ישראל בפה בבישולי עכו"ם והשיב דאין כאן ספק דבפ' כיצד הרגל מסקינן דכחו כגופו דמי וה"נ צרורות הילכתא גמירי לה ולעניין שבת חייב וניפוח הפה חשיב כחו דמייתי התם מתרנגול שתקע בכלי זכוכית כו' עכ"ל הנה מ"ש דלעניין שבת חייב נ' ראייתו ג"כ מדחשבינן בב"ק י"ח ב' שם תרנגול שתקע בכלי זכוכית ושברו בקולו צרורות דהיינו כחו כמבואר שם י"ז ב' דצרורות היינו כחו וכנ"ל הרי דניפוח הפה חשיב כח ואילו בכריתות כ' א' מחייבינן אמכבה ומבעיר בשבת בניפוח הפה בגחלים ע"ש הרי דמחויבין על כח בשבת וע"ע לעיל ע"ה ב' דמנפח בכלי זכוכית חייב ואולם בתוספתא הנ"ל שהבאתי הרי מבואר להדיא איפכא דפטורין על צרורות בשבת ויל"ע עוד בעניין כחו בשבת אי אסור מה"ת ברש"י עירובין פ"ח א' ד"ה שופכין לתוכו וד"ה לא ישפוך על פי הביב עש"ה וע"ע לעיל ע"ג ב' האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים כו' ע"ש בתוד"ה ואחת ובר"ן שם דהפירוק הוא דכשנופלין התמרים בקרקע מתפרקין מקליפתם וא"כ לכאורה הפירוק הוא רק כחו ע' מכות ח' א' מאן דשדא פיסא כו' עש"ה ותבן וע"ע בשו"ת שבסוף ס' תורת חטאת להמנחת יעקב סי' י"ג עש"ה וע' תוס' לעיל צ"ט ב' ד"ה או דילמא עש"ה וע"ע ירושלמי פ' במה מדליקין ה"ה הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים א"ר אבדימי כו' הדא אמרה נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם ומבואר דאין חיוב על כח בשבת וע"כ דייק דנפיחה חשוב גוף ולא כת וחייבין נ"ש ויל"ע עוד בכ"ד ואכ"מ להאריך

ק"ב א' והא זה הכלל דקתני אזריקה קתני, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ע"ד דזורק ב' אמות בשוגג וב' במזיד חייב וצ"ע מגמ' דכאן וע"ש עוד חידוש דאפי' את"ל דחייב בכה"ג מ"מ זורק ד' אמות בשוגג והלכה עוד ב' אמות במזיד ונחה אע"ג דנחה מתוך זדון חייב כיון דהלך שיעור זריקה בשוגג ומשא"כ במעביר כה"ג פטור עש"ה וגם זה צ"ע דמאי מהני ההליכה בשוגג הא בעי עקירה והנחה זולת לר"ע דקלוטה כמי שהונחה יש מקום לדבריו ובאומר כ"מ שתרצה תנוח ודו"ק

שם ב' ומלאכתו מתקיימת, נ"ב יל"ע היכא דמתקיים מצד עצמו רק שהוא לא עשאו לקיום ואין רוצה בקיומו אי פטור על עשייתו בשבת ע' ר"ש כלים פי"א מ"ג דלעניין טומאה לא חשיב כלי כל כה"ג שלא עשאו לקיום רק לפי שעה ולשברו אח"כ ואין מקבל טומאה עש"ה וע' לקמן קכ"ג א' מדלעניין טומאה לאו מנא הוא לעניין שבת נמי לאו מנא הוא כו' ועמש"ש בגליין וע"ע דוגמת הך דכלים פי"א שם פט"ז מ"ה בר"ש ד"ה סוגניות וד"ה חותל דכלי שמלאכתו ותשמישו מלאכת ותשמיש עראי לא חשיב כלי לעניין טומאה ע"ש וכזה עוד שם בר"ש מ"ח ד"ה העשוי לחפוי וע"ע שם פי"ז מט"ו בר"ש מן התוספתא העושה כלים מדבר שהוא של מעמיד (פי' מתקיים) טמא מדבר שאינו של מעמיד טהור וע"ע שם בר"ש מי"ז ול' הר"ש פי"א מ"ג הנ"ל דמפאת אין רוצה בקיומו לא הוי כלי מ' כזה ל' תוספתא המובא בר"ש שם פי"ט מ"א דמפאת רוצה בקיומו הוי חיבור ע"ש ובמלאכת קושר הוזכר גם בשבת קשר של קיימא וכזה הוזכר ג"כ לעניין טומאה ע' כלים פכ"ו מ"ד כלי חמתות צרורות טהורות כו' רמ"א צרור שעה טהורות צרור עולם טמאות ובר"ש שם ונ' לפרש דצרור שעה היינו דאינו עשוי לקיימא וצרור עולם קשר של קיימא וע' לקמן ק"ג ב' אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת כו' ולקמן ק"ד ב' כתב במשקין כו'] ובכל דבר שאינו מתקיים פטור ולעיל ע"ד ב' והתופר שתי תפירות והא לא קיימא כו' [ויל"ע לעיל ע"ד ב' דמירפא רפי והדר קמיט כו' מ"ד כיון דהדר ואקושי אימא לא כו' ואמאי חייב באמת אחרי שהוא בישול שאינו מתקיים שחוזר ומתקשה ויש ליישב ופשוט] וע' רי"ף ביצה פרק ב' דקצ"ב ע"ב מדפי הרי"ף התם ליכא כיבוי כו' ובר"ן שם שאין כאן כיבוי שסופו מבעיר והיינו דהוא כיבוי שאינו מתקיים ולא חשיב כיבוי [וע' לעיל מ"ד א' רש"י ד"ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך לא מיחייב תו משום מכבה והיינו דכיון דהאש אינו מתקיים וכבה והולך לא חשיב אש ואין בכיבויו משום כיבוי אולם מלאכת מבעיר כולה רק באין מתקיים דכל אש כלה בכלות הדבר להשרף וצ"ל דכבה דייקא דכיון דעומד בכיבוי המכבהו הוי רק קירוב כיבוי ולא מיחייב עלי' וגם בזה יש לדון הרבה וע' תוס' ביצה כ"ב א' ד"ה והמסתפק ואכ"מ] וע' ביצה ל"ב ב' דבניין עראי אין בו משום בונה מה"ת וברש"י בניין עראי שאינו מתקיים

שם רב אמר משום בונה, נ"ב פי' מרא זאת מחוסרת בניין בחסרון שופתא הילכך לא הוי העלאת שופתא מכה בפטיש דלא חשיב מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בניין דהכאת פטיש הוא לאחר גמר בניין וזהו שאמר רב משום בונה לא לומר שיש חיוב בונה בדבר דהא אין בניין וסתיר' בכלים אלא הכוונה רק להסירו מתורת מכה בפטיש שהוא לאחר בניין שלעולם בחסרון בניין לא תהי' מלאכת מכה בפטיש והכוונה בקוצר משום בונה אין כאן אלא תורת בונה ומחמתו אין כאן חיוב דאין בניין בכלים וכל הסוגיא נוח לפרש אחר פירוש זה, ס' יריאים סי' ק"ב ואין מדוקדק כל כך לכאורה עם התחלת ל' הגמ' משום מאי מיחייב

שם אחוי לי' בידי' כו', נ"ב ע' יומא י"ט ב' ומחוי לי' רב בידי' קבוטל ונימא לי' מימר ק"ש הוי קרי כו' וצ"ע מדוע לא פריך גם כאן כן דנימא לי' מימר וע"ע דוגמא להך דכאן דאחוי לי' בידי' ציור מכה בפטיש בב"ב קנ"ב ב' ואחוי לי' בידי' כו' במייפה את כחו ע"ש ברשב"ם שהראה לו רמז וציור כעין ייפוי כח

ק"ג א' בשלמא לרב מיחזי כמאן דחר כו', נ"ב תיבת מיחזי הוא חידוש קצת דהוראתו כאילו הי' רק דרבנן משום מראית העין ואילו כאן קאי על דינא דאוריתא והכוונה דחשיב בעצם בונה וע' בהוספות שבסוף ס' ציונים לתורה דהבאתי עוד כמה מקומות בזה וע"ע סנהדרין ל"ד א' משום דמיחזי כנוגע בעדותו ע"ש דקאי ג"כ אדינא דאוריתא ואעפ"כ אמר ל' דמיחזי וע"ע שם פ"ב ב' משום דמיחזי כמברך את השם ושם ג"כ קאי אדינא דאוריתא דמתחייב מיתה ביד"ש ע"ז ומש"ה מותר להורגו ולקרובי' לקטלי' עש"ה וע"ע ר"ש כלים פ"א משנה ט' מש"ש אלא היינו טעמא כדאשכחנא התם גבי מקלל בקוסם משום