גליוני הש"ס מועד קעט

צ"ה

א' מגבן חייב משום בונה, נ"ב לפי"ז לכאורה המפרך גבינה בשבת או הממיסו ומתיכו באור או בחמה שישוב לח כמו שהי' תחלה יתחייב משום סותר ואולי רק פעולת הגיבון הוא פעולת בונה אבל אחרי שנעשית גבינה אין הגבינה עצמה תשובה בניין לשיתחייב הסותרה משום סותר בניין ודו"ק היטב מאוד ולפי"ז יש לפקפק ג"כ במ"ש תוס' לעיל נ"ז א' ד"ה לא בחוטי צמר והוא מבואר יותר בחידושי רמב"ן שם ע"ש שכ' אבל קלעה בהן שערה יוצאה אשה בהן לפי שאם נזדמנה לה טבילה של מצוה אינה מתרת שאסור להתיר כדאמרי' פ' הבונה [ט"ס וצ"ל המצניע] הגודלת חייבת משום בונה וכיון שכן הוא המתרת חייבת משום סותר עכ"ל ויש לדון ג"כ דנהי דפעולת הקליעה היא פעולת בניין מ"מ אחרי שנעשית הקליעה אין הקליעה חשובה בניין לשתהי' סתירתה סתירת בניין וכנ"ל כזה וע' לקמן קכ"ב ב' מאי קסבר אי קסבר יש בניין בכלים יש סתיר' בכלים כו' וק' ג"כ דמאי דיוקא דילמא רק עשיית הכלי הוא מעשה בניין אבל אין הכלי עצמו בניין לשתהי' סתירתו סותר בניין וכהך דמגבן וע"ע רש"י לקמן קל"ח א' ד"ה דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא עש"ה

שם אמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות, נ"ב דוגמא לזה עירובין ק"ד א' אמימר שרו למימלא בגילגלא במחוזא אמר מ"ט גזרו רבנן שמא ימלא לגינתו ולחורבתו הכא לא גינה איכא ולא חורבא איכא

שם ושאינו נקוב פטור, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות ד' אריכות דאין הטעם באינו נקוב מפאת שאין מחובר לקרקע רק מפאת דהוא מיטלטל ואין הדרך לזרוע בו עש"ה וחידוש שלא הביא לראי' גמ' דלקמן ק"ח א' התם לאו היינו רביתי' וברש"י דאין דרך לזרוע שם עש"ה

שם ב' דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים שנא' כו', נ"ב כזה ירושלמי מעשרות פ"ה ה"א

שם ניקב ככונס משקה כו', נ"ב מבואר דנקב הכונס משקה גדול ממוציא משקה וראיתי מקשים מזה אמאי דקיי"ל בה' מליחה דע"י הדחה נסתמים נקבי הפליטה והטעם בפשיטות דמי ההדחה נכנסים בנקבים וסותמים אותן ואמאי דילמא יש נקבים קטנים המוציאים משקה ואינם בכונס משקה וי"ל דדם דסמיך ע' לעיל ע"ז א' לכן נקב המוציא משקה שלו גדול ככונס משקה של מים וי"ל עוד בכמה גווני ואין להאריך

שם ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר בו זרעים, נ"ב עוקצים פ"ב מ"י עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים כו' כמה הוא שיעורו של נקב כדי שיצא בו שורש קטן

שם רש"י ד"ה אשר יזרע, כדרך שאדם מוציא לזריעה, נ"ב הכי דרשי' בחולין קי"ז ב'

צ"ו א' א"ר אסי שונין, נ"ב פירש"י התנאים שונין בריתא וכן פי' בחגיגה כ"ה א' ד"ה שונין אבל בנדה מ"ט א' ד"ה שונין כ' הלל"מ וע"ע חולין קכ"א א' א"ר אסי שונין כו' ופי' שם רש"י ג"כ יש תנאים ששונים כו'

שם לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא, נ"ב כזה כלים פ"ד מ"ב גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין אעפ"י שהיא מקבלת אוכלין טהורה שאין שירין לשירין

שם ב' משה היכן הוה יתיב במחנה לוי', נ"ב כל' זה סנהדרין מ"ב ב'

שם וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה עבידתא כו', נ"ב ק' דלא ה"ל להאריך ולומר דילמא בחול קאי רק להקשות בקצרה ממאי דמשום איסור מלאכה דילמא משום דשלימא עבידתא וע' יישוב נחמד ע"ז בס' בנין אריאל עה"ת פ' ויקהל

שם ודילמא שלחופי הוו משלחפי, נ"ב כל' זה ב"ב צ"ט א' ע"ש דהוא שם אתקפתא דר' אשי וקצת ראי' מזה דסתמא דגמ' הוא ר' אשי ועמ"ש על הגליון חולין ב' ב' וזבחים פ"ט א'

שם פשיטא לי' דמעביר חייב, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קל"ב

צ"ז א' החושד בכשרים כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתק"כ דחשיב חושד בכשרים בין הפסולים לעדות ע"ש וצ"ע מכאן וע"ע שו"ת מהר"ם ב"ב סי' תת"מ דגם בב"ד שייך הך דחושד בכשרים כו' אם חושדים הבע"ד ומחייבים אותו לישבע ע"צ האיום במקום שאינו חייב עפ"י דין עש"ה

שם נס בתוך נס, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכר עוד סוטה מ"ז א' וע"ע רש"י סנהדרין ע' ב' ד"ה בדבר שנתקלקלו בו נתקנו

שם ב' ר' יהודה מוסיף אף השובט והמדקדק, נ"ב בשו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ז' (דס"ז ע"א) הקשה מלעיל ע' א' דמ"ד הבערה לחלק יצאת ולא יליף לחילוק מלאכות מבחריש ובקציר תשבות היינו משום דה"ל חריש וקציר ב"כ הבכ"א ואין מלמדין ע"ש ברש"י ותוס' וא"כ ר' יהודה דס"ל בסנהדרין ס"ו ב' דב"כ הבכ"א מלמדין ע"כ לדידי' הבערה ללאו יצאת לא לחלק וא"כ איך אמר ר' יהודה מוסיף אף השובט כו' וקאי על הל"ט מלאפות שמנו חכמים (ע' לעיל ע"ה ב') הא מבואר בתוס' חגיגה ד' א' ד"ה זכורך בשם הירושלמי לית ב"נ דאמר אף אלא דהוא מודה על קדמייתא וכאן הרי הוא חולק על הבערה ע"ש ובאמת לתוס' לעיל ע' א' ד"ה ועל י"ל דבחריש וקציר גם לר' יהודה אתי לדרשות דמ"ק ד' וע' ר"ה ט' א' ושפיר ס"ל דהבערה לחלק יצאת ואי נימא דס"ל דללאו יצאת ג"כ אין קושי' מהך דאף השובט כו' ע' קידושין כ"ה א' מאי אף אקמייתא וכהנה רבות והארכתי בזה בחידושי ואדרבה י"ל דמשום דס"ל דהבערה ללאו יצאת וכהוכחת הראשית בכורים הנ"ל וא"כ גם מכבה הוא רק לאו כיון דחיובו רק בע"מ להבעיר וא"א שיהי' חמור ממבעיר עמ"ש על הגליון לעיל ו' ב' וא"כ בצרו לי' ב' מלאכות וע"כ כדי להשלים מניין ל"ט מלאכות דנפקא להו מקראי כאן ולעיל מ"ט ב' ובירושלמי פ' כלל גדול לכן הוסיף שובט ומדקדק

צ"ח ב' בנס הי' עומד, נ"ב דוגמת זה לקמן ק"ד א' ויומא כ"א א' ומגילה י' ב' וירושלמי סוכה פ"ה ה"ב ובב"ב צ"ט א' בגמ' וברשב"ם שם ד"ה כאן בזמן

צ"ט ב' דאית לי' מורשא, נ"ב לקמן ק' ב' והא מורשא אית לה ובמנחות צ"ד ב' מורשא עביד להו

שם לאחרים עושה מחיצה לעצמו לכ"ש, נ"ב כעין זה במעילה י"ט ב' אם אחרים מביא לקדושתן הוא עצמו לכ"ש ובנדה ל"ה א' לאחרים גורם טומאה לעצמו לכ"ש

שם התם לא מבטל לי' הכא מבטל לי', נ"ב כעין חילוק זה חולין ט"ז ב', קכ"ה ב', יומא נ"ח א', לקמן ק' א' רש"י ד"ה לר' יוחנן, קמ"א ב', עירובין ק"ד א', סוכה כ"ח א', לעיל צ"ג ב' תוד"ה ויכול, ב"ב י"ט ב' וע' תוס' שם כ' א' ד"ה היא גופה תיחוץ, שם ק' ב' תוד"ה ורומן בסה"ד, ר"ש כלים פכ"ו מ"ד בשם הירושלמי מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו ואילן מאכל אינו מבטלו ע"ש

ק' א' מים לא מבטלי מחיצתא, נ"ב לעניין מי רגלים וצואה אי מבטלי מחיצתא ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' צ"ו

שם ב' כיון דסופו לנוח כו' כמאן דנח דמי, נ"ב סברא זאת הוזכרה בזבחים כ"ה ב' וע"ש במסורת הש"ס

ק"א א' כחו בכרמלית לא גזרו, נ"ב אין ללמוד מכאן להתיר כח שאר כרמלית דמצינו שהקילו בכרמלית דים משאר כרמליות וכמחיצה תלוי' שאין מתרת אלא במים מטעמא דקל הוא שהקילו חכמים במים, ס' יריאים סי' ק"ב והנה מהא דאמר כאן כחו בכרמלית לא גזרו משמע דכחו במלאכה דאוריתא נמי לא