גליוני הש"ס מועד קעח

אומר לא תשחטו הרי כאן שנים וע' ב"ק נ"ג א' בשור שדחף את חבירו לבור אי כל אחד כולי' היזיקא עבד או פלגא היזיקא עבד וכבר העיר ע"ז התבואות שור שם וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' צ"ג

שם וחד למעוטי יחיד כו', נ"ב צ"ע דאיך מימעיט יחיד כו' מבעשותה ואפי' יש טעם בזה מ"מ הי' לו להש"ס לפרש עניין הדרש כמו שפי' מיעוט דב' שעשאוהו איך מימעיט מבעשותה ואולי יחיד כו' היינו נמי ב' שעשאוהו דכיון דרק מכח ב"ד המורה עשה ולולי זה לא הי' עושה ולכן מתייחסת מעשהו גם לב"ד וה"ל שנים שעשאוהו ונמצא שהוא אותו המיעוט עצמו ולכן לא הוצרך הש"ס לפרש איך מימעיט יחיד כו' מבעשותה וע' פנ"י ברכות ל"א ב' ד"ה א"ל מימר שפיר קאמרת דכ' בקרא דוישחטו את הפר דאיש אחר זר הי' שוחט בהוראתו של שמואל שהורה דשחיטה בזר כשיר' וכ' שם בזה וז"ל ולפי"ז יש ליישב קצת לשון וישחטו בל' רבים אע"ג דאין שוחט אלא אחד וכ"ש בקדשים דכתי' תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד ולמאי דפרישית אתי שפיר דכיון שלא נשחט אלא עפ"י הוראתו שפיר שייך ל' רבים וישחטו עכ"ל הפנ"י ז"ל וכוונתו כנ"ל דכיון דשחט השוחט רק עפ"י הוראתו של שמואל ולולי זה לא הי' שוחט לכן מתייחסת השחיטה גם לשמואל וה"ל כשחטוהו שנים שמואל וגוף השוחט ומש"ה קרי לי' קרא וישחטו וא"ל דמה מהני כאן לפטור יחיד כו' מפאת ב' שעשאוהו הא סבירא לן דגם ב' שעשאוהו חייבין בזה א"י וזה א"י דז"א דיחיד כו' גרע דזה א"י כו' מ"מ כל אחד מה שכחו עושה איננו עושה מכח השני ומשא"כ יחיד כו' כל מעשהו רק מכח הב"ד ודו"ק היטיב כי קצרה היריעה מהכיל לפרש עומק הכוונה וע"ע תוס' מנחות כ"א ב' ד"ה שהכהנים דמה שאמר ריב"ז מה שעשו ושרתו ידי היינו משום דנעשה על פי הוראתו קרי לי' מה שעשו ושרתו ידי ע"ש וע"ע לקמן קכ"ז א' דמפרש ועימר רבי ציוה ועימר וי"ל ג"כ דכיון דהי' זה הוראה ממנו דהכל לפי האורחין לכן קרי לי' ועימר ודו"ק

שם מסייע אין בו ממש, נ"ב ע' מכות כ' ב' במסייע ודברי הכל ע"ש בריטב"א ועמש"ש על הגליון וע' תוס' נזיר מ"ג א' ד"ה כגון וע' יומא ס"ח ב' ואיזהו השורף זה המסייע בשעת שריפה וע' ברכות נ"א א' שמאל מהו שתסייע לימין וע"ע זבחים י"ט ב' וחבירו מסייעו ע"ש ברש"י ד"ה עמידה מן הצד וע' פרה פי"ב מ"י ותינוק שאין בו דעת כו' וע' רע"ב כלאים פ"ח מ"ג ד"ה והשלישית שהיא קשורה לרצועות וע' חידוש בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ק"א דכ' דהמסייע בהיסט מת הוא טמא ואסור לכהן לסייע משום זה ע"ש וע"ע ס' פרי תואר יו"ד סי' ג' שכ' ודווקא שנפלה סכין מאילי' (פסולה השחיטה) שלא עשה אדם מעשה כל עיקר אבל אם עשה אפי' סיוע קצת בנפילתה כמו שתאמר שהתחיל להפילה ונפלה מעצמה אי נמי שנפלה מעצמה אלא שהוא סייע קצת הגם דגם זולת סיוע דידי' נופלת הית' אעפ"כ קרינן בי' וזבחת עכ"ל וע"ע לקמן קכ"ח ב' אין מילדין את הבהמה ביו"ט אבל מסעדין ול' התוספתא במכלתין פרק י"ו כיצד מסייעין את הבהמה ביו"ט וע"ע לקמן קכ"ח ב' רש"י ד"ה מדדין עגלים וד"ה אשה מדדה וע"ע מועד קטן י"ב א' וע"ע פאה פ"ה מ"ו או שהוא מסייע את אחד מהן כו' וע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ד אות א' עש"ה וע' ש"ע אה"ע סי' קס"ט סעי' ל' וע' תוס' ר"ה כ"ז ב' ד"ה ניקב וע' רמב"ם ה' כלאים פ"ט ה"א או שעוררם בקול מכין כו' ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ח העתיק שעזרם בקול ע"ש והיינו נמי מסייע וע"ע עירובין כ"ה א' אינו יכול לעמוד בפני עצמו כו' עש"ה וע"ע ע"ז ע"ב ב' וע"ע תמיד ל' ב' רש"י ד"ה מי שזכו באברים דכ' שמסייעין אותו וע"כ משום דמסייע אין בו ממש דאל"כ תיקשי למ"ד דאין שנים שוחטין זבח אחד וע"ע תוס' ע"ז מ"ד א' ד"ה נחל מש"ש שהוא גורם ומסייע להצמיח וע"ע תוס' שם ס' א' ד"ה ואי וד"ה הוה וע"ש בר"ן

שם ב' רואין כל שאילו ינטל כו' יכול לעמוד כו', נ"ב כעניין זה ב"ב י"ט ב' רואין כל שאילו ינטלו ויכולין כו' לעמוד בפני עצמן כו' וע"ע עירובין כ"ה א' טח בו טיט ויכול לעמוד בפני עצמו כו' וברש"י ויכול לעמוד הטיט בפני עצמו שעשוי בעובי שאפי' ניטל כותל הראשון יכול זה לעמוד וע"ע כלים פ"ה מ"י אם יכול להטיט לעמוד בפני עצמו כו' ושם פ"ו מ"ד בר"ש מן התוספתא ואם ינטל הכותל והזיז עומד בפני עצמו כו' ושם פ"י מ"ז נוטל הישן וסרידה נופלת כו' ע"ש בפי' הרא"ש וע"ע שם פ"ג מ"ד אעפ"י שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים כו'

שם תוד"ה ששגג כ' דלא שב מידיעתו הוא, נ"ב י"ל דס"ל לר' ששת דאגוד כלי לאו שמי אגוד ע' לעיל צ"א ב' והאוכל שבכלי בסתמא בא כולו לחוץ קודם שנגמר הכלי לבוא לחוץ ועכ"פ משכחת לה כן וא"כ כיון דבשעה דכשהית' הוצאת האוכל עדיין לא הית' הוצאת הכלי א"כ בשעה שנתחייב על האוכל אכתי שפיר שב מידיעתו מיחשיב דאף שהוציא אח"כ גם את הכלי בזדון מ"מ אמרי' דהשתא הוא דנתקלקל ומעיקרא שב מידיעתו הוי וע' יו"ד סי' א' דשוחט שהמיר אמרי' השתא הוא דאיתרע וכשר מה ששחט לפני זה ע"ש ואולם בתוס' שבועות י"ז ב' ד"ה אי בת"ח כתבו דגם מזדון דפרישה חשבי' לי' אינו שב מידיעתו על הכניסה לולי טעמא דיצר אלבשי' ע"ש וצ"ע באמת דהא איכא חזקת כשרות וראוי לומר מכח החזקה דהשתא הוא דנתקלקל ומעיקרא שב מידיעתו הוי ועכ"פ בדעת רש"י כאן י"ל כן כנ"ל ויובן מאי דלא ניחא לי' לרש"י לגרוס כגירסת הרשב"ם ולפרש כפירושו דבשגג על הכלי והזיד על האוכל תו הא לא הוי שב מידיעתו גם לעניין הכלי כיון דהוצאת הכלי נגמרת בסתמא אחר הוצאת האוכל שבתוכו ורק בשגג על האוכל והזיד על הכלי הוא דבסתמא מקצת הכלי עדיין בפנים והאוכל כבר כולו בחוץ וס"ל דאגוד כלי לאו שמי' איגוד וכנ"ל

צ"ד א' רמות רוחא הוא דנקיט להו, נ"ב כל' זה לקמן ק"י ב'

שם תוד"ה אבל כ' ושמא ההוא דבפ' נוטל איירי בתינוק בן יומו, נ"ב ע' תוס' ב"מ ע"ט ב' ד"ה השתא דמשמע שם מדבריהם דאפי' בתינוק בן יומו שייכא סברא דחי נושא את עצמו דאל"כ הא הוי מניקה רבותא לתינוק בן יומו דלא שייך בי' חי נושא את עצמו ושוב יש בו כובד יותר ממעוברת מפאת היותם ב' גופים ודו"ק עש"ה ותבן

שם ב' ההוא שכבא כו', נ"ב ע' שו"ת הרד"ך בית כ"ב ד"ה וכן נראה התם מדברי הרמב"ם ז"ל כו'

שם ר' ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתה לטומאה, נ"ב ע' מאירי יומא ל"ד ב' שכ' כל הקוצץ את הנגע כו' או שתולש סימני טומאה כו' עובר בלאו שנא' השמר בנגע הצרעת אפילו לא הועילו מעשיו להתגלגל בהן מטומאה לטהרה ומ"מ אינו לוקה בלאו זה עד שיועילו מעשיו עכ"ל ולפי"ז הא דר' ששת אמר פטור היינו רק ממלקות אבל בלאו איתי' ואולם גוף הדבר צ"ע דמנא לן הא ודוחק לומר דר"נ ור' ששת תרוייהו ס"ל כאביי דכ"מ כו' מהני ואי לא אהני מעשיו לא לקי ומש"ה בעו אהני מעשיו למלקות

שם הנוטל צפרניו כו', נ"ב בס' יריאים סי' ק"ב כ' דהוא תולדה דקוצר ותולדה דגוזז לר"א מה"ת ולרבנן מדרבנן ע"ש ולפי"ז לר"א חייב ב' חטאות ולרבנן נמי יוחשב ב' שבותין דחמירי מחד שבות לכמה דברים ומהם דגם בבין השמשות אסורין כנודע דברי הרע"ב בעירובין

שם תוד"ה אבל בכלי כ' היינו לר"ן כו', נ"ב האריכו בזה הראשונים אי בעי' בגזיזה שיהי' צריך לדבר הנגזז וכן בעניין אי שייכא מלאכת גזיזה בתולש שטר מבעל חי לאחר מיתתו וע' רש"י ביצה ל"ד א' ד"ה ואין גוזזין אותם במספרים עש"ה: