גליוני הש"ס מועד קעו

שמעמיד עצמו ערום עליהן וברש"י שפורש מכל עסקים ונעשה עלי' עני ואולי גם כאן הכוונה כן דעניות חשוב כמיתה

פ"ד ב' מניין לערוגה כו', נ"ב ע' אריכות בכולה סוגי' דערוגה דכאן בשו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ו

פ"ה א' וקים להו לרבנן, נ"ב כל' זה ר"ה י"ג א', נזיר ל"ט ב', בכורות נ"ד ב', רש"י סנהדרין נ"ה ב' ד"ה בת שלש שנים ויום אחד, קים להו לרבנן דשוב אין בתולי' חוזרין ומאז היא ראוי' לביאה, יומא ע"ט א', שם פ' ב', עירובין פ"ו ב'

שם וחורי שמריחים את הארץ, נ"ב כזה ב"ב ע"ג ב' ואיתלוי בהדן האי טייעא דהוי שקיל עפרא ומורח לי' ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן כו' ועמ"ש בגליון שם ובירושלמי תענית פרק ב' הלכה א' הוו מריחין בעפרא וידעין מימור מימי שתא וע"ע בכורות ט' א' שקל מעפריהו שדי עלייהו אקשו כו' וברש"י העיזו כו' כשהריחו ריח ארצם כו' והיינו ג"כ שהריחו ריח העפר והכירו בריחו שהוא עפר ארצם

פ"ו א' רש"י ד"ה לג' ימים כ' אבל אם פלטו כו' טמאות כו', נ"ב וכזה בכ"ד וע' נדה מ"ג א' דאפי' קרי הנראה בחלום מטמא וקצ"ע הא אשר תצא ממנו שכבת זרע כתי' וזרע שאינו נקלט במעי אשה לא מיקרי זרע כדמשמע ברש"י סנהדרין ק"י ב' קטן מאימתי בא לעוה"ב כו' רבינא אמר משעה שנזרע דכתי' זרע יעבדנו וברש"י משעה שנזרע משעה שנקלט הזרע כו' הרי דכתי' זרע יעבדנו ועכ"ז בעי' נקלט ומשמע דמקמי הכי לא מיקרי זרע ויש להאריך בזה ואכ"מ

שם רש"י ד"ה ומאן דמוקי לה כתנאי כ' ופלוגתא היא בהמפקיד כו', נ"ב ע"ע פלוגתא זו בקידושין ס"ג ב' וע"ש במסורת הש"ס

שם ב' חביל, נ"ב פי' חם וכזה ר"ה כ' א' חביל לן עלמא פי' חם לנו העולם ע"ש

פ"ז א' ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ הביא מאדר"נ פרק ב' דחשיב עוד אחד וע"ע ח"א למהרש"א מכות יו"ד א' ד"ה מזרחה שמש מש"ש ואיכא דאמרי דמשה מעצמו הבדילן ואמר לו הקב"ה והסכים על ידו הזרחת שמש לרוצחים כו' וגוף הך דכאן דג"ד עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו דוגמתו מכות כ"ג ב' ג' דברים עשו ב"ד שלמטה והסכימו ב"ד שלמעלה על ידם כו' והי' אצל משה בעצמו מה שהי' לשאר בתי דינין היינו עשיית ג' דברים והסכימו עליהם מלמעלה כי משה שקול בעצמו ככלל ישראל כמבואר במדרש ילדה אשה אחת ששים רבוא בכרס אחד כו' וע"ע עניין הסכים הקב"ה בחולין ס' ב' או דילמא כיון דהסכים אידיהו כו' וע"ע סנהדרין מ"ו ב' נימא מדאיקבור צדיקי מנהגא בעלמא מדקברי' הקב"ה למשה וברש"י אלמא דעתו הסכימה וע' אתוון דאוריתא כלל יו"ד מה שהבאתי שם מן התנחומא ומש"ש

שם בתחלה פירש עונשה כו', נ"ב בח"א למהרש"א כ' דהי' זה לפי שנעשו גרים אז וגר הבא להתגייר מודיעין אותו עונשן של מצוות כמבואר ביבמות מ"ז א' ובס' בנין אריאל פ' יתרו תמה ע"ז דביבמות שם איתא הטעם דאי פריש ניפרוש דקשין גרים כספחת וזה לא שייך בישראל ותי' דהכוונה כאן ג"כ על הערב רב ע"ש והמעיין ביבמות שם יראה דאין הכרח שם כלל לומר דהך דמודיעין אותן עונשן כו' הוא מטעמא דאי פריש כו' עש"ה

שם שמושכין לבו של אדם כאגדה, נ"ב בהגהות רי"פ ציין חגיגה י"ד א' ונזכר עוד יומא ע"ה א'

שם תוד"ה ומה ישראל כו' וא"ת כו' דאוריתא הוא דק"ו ניתן לידרש, נ"ב בס' חידושי גור ארי' תי' דלא ניתן ק"ו לדרוש רק כאשר נשלמה התורה בסוף מ' שנה וכל התורה לפנינו דלפעמים יש פירכא על הק"ו ממקום אחר או יוכיח ממקום אחר כמו שהם כל פירכות ויוכיח שבתורה ולפיכך אין לדרוש ק"ו רק כאשר כל התורה לפנינו ואז אם יהי' פירכא או יוכיח ממקום אחר יש להשיב אבל כאשר לא ניתנה כל התורה אין לדון ק"ו בדבר אחד שנצטוה ולפיכך נקרא זה שעשה מדעתו כו' עכ"ל ז"ל וסברתו בקצרה דקודם שנשלמה התורה אין לדון ק"ו דשמא יש פירכא על הק"ו ממצוות העתידות להאמר וצע"ק מגמ' זבחים ק"א א' דאי בקדשי דורות ק"ו ממעשר הקל כו' ואז הי' שנה שני' ועכ"ז דנו ק"ו וע"ע בגור ארי' עה"ת פ' ויקהל ד"ה לחלק יצאת וע"ע בס' חידושי גור ארי' כאן דכ' עוד תי' אקושית תוס' הנ"ל דנהי דק"ו ניתן לידרש מ"מ לא ניתן לידרש לתלמיד לפני רבו דיש לו לישאל לרבו ומרע"ה תלמיד לפני רבו הי' הוא השי"ת ולכך נקרא זה שעשה מדעתו עכ"ד ז"ל ויש להוסיף שהרי כתבו ז"ל בטעמא דאעמה"ד דהוא מחשש שמא יש פירכא על הק"ו וע"כ כיון דמסופקין בכל ק"ו שמא יש עליו פירכא ואינה נודעת ע"כ רק אנו שאין בידינו לשאול א"כ הרי א"א לנו רק לעיין כפי כח שכלינו ואם אין אנו מוצאין פירכא שפיר יש לנו לדון לפי הק"ו אף דיוכל להיות שיש עליו פירכא ומשא"כ מרע"ה שהי' יכול לשאול להשי"ת שפיר הי' לו לשאול אם אין פירכא על הק"ו אחרי דכל ק"ו הוא מסופק בפירכא אף כשאינה נודעת וע"כ כיון שלא שאל נקרא זה שפיר שדן מדעתו

שם ב' אתחומין לא איפקוד, נ"ב ע' רוקח סי' קע"ח ומש"ש דהעננים היו נחשבים מחיצות יל"ע בו מכמה דוכתי וכמדומה שכבר הביאוהו האחרונים

פ"ח א' דרש ההוא גלילאה עלי' דר' חסדא, נ"ב כל' זה ב"ק נ"ב א', מכות כ"ג א', לעיל ל"א ב'

שם ברוך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי כו', נ"ב אין הל' שוה בכוונה דתליתאי דאוריאן ודעם הכוונה שכלול משלשה וע"י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי הכוונה שהוא משלישי וע' פרה פ"א מ"א מה הלשון שלשית כו' אם אומר אתה שלישית לאחרות במניין וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים כו' ע"ש הרי דיש חילוק בזה דכשרוצין לומר שלישי צ"ל שלישית וכשרוצין לומר שכלול משלשה היינו שיש לו שלשה שנים צ"ל שלשית וכאן ל' תליתאי מוסב על ב' הכוונות הנ"ל ואולם יותר מזה מצינו ל' משולש דאין הכוונה שיש בו ג' רק שיש בו שליש ע' ב"מ ס"ח א' במשנה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין וברש"י לכשיעמדו על שליש גדילתן כו' ע"ש וע' ר"ה י"ג א' ועשת את התבואה לשלש השנים אל תיקרי לשלש אלא לשליש ומשמע דלשלש א"א לפרשו כמו שליש מדהוצרך לומר אל תיקרי וע"ע סנהדרין ע"ז ב' שלישית מכמה רביעית אין למעלה הימנה ע"ש דכוונת שלישית שיש בה שלשה ורביעית שיש בה ארבעה לא שהיא שלישית ורביעית לאחרות עש"ה וע"ע רש"י סנהדרין ס"ה ב' ד"ה עיגלא תילתא דכ' הפי' הב' דהכוונה שלישי וא"כ הל"ל תליתאי משא"כ תילתא הוא כתיבת שליש והוא ג"כ חידוש תיבת שליש שיהי' כוונתו שלישי וע"ע ערכין ט"ו ב' לשון תליתאי קטיל תליתאי דתליתאי הא' פירושו שלישי והב' פירושו שלשה עש"ה וע"ע רש"י סנהדרין ק"ב ד"ה ה"ג מכאן ואיליך היו יונקין מש"ש ושלשה היינו שלישי כו' עש"ה

שם אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורש, נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' נ' דה"פ כיון שקיבלו עליהם מקרא מגילה שהוסיפו מצוה מחמת עצמם א"כ לא נוכל לומר שהם אנוסים לקבלת מצוות שאם היו אנוסים לקבלת מצוות מתחלה למה הי' להם להוסיף מעצמם ודמי זה להא דתנן עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל מפני שבזה שהוסיף לגדור מחיצה רביעית גילה דעתי' דניחא לי' וא"כ הכל ניחא לי' עכ"ל ז"ל ויש עוד דמיון מהך דקידושין נ"ב ב' אם היו הבעלים מלקטים ומוסיפים עליהם בין כך ובין כך תרומתו תרומה דכיון דעוד הוסיפו גלו דעתיהו דניחא להו בעיקר תרומתו שתרם וע"ע דמיון יותר קרוב בירושלמי שביעית פ"ו ה"א מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחויבים