גליוני הש"ס מועד קעה

שם רש"י ד"ה כחותם האיגרות כ' ושיעורא דרבנן זוטר, נ"ב כן מוכרח ממשנה אהלות פי"ז מ"ה וע"ש בר"ש

פ"א א' חפי פותחת, נ"ב תיבת פותחת הוזכר במס' כלים והובא בתוס' כאן והוזכר עוד ביצה ל"א א' במשנה כל שנכנסין לו בפותחת ובב"ב ז' ב' הא דאית לי' פותחת כו' ושם צ"ט א' וזה עושה לו פותחת כו'

שם אעפ"י שחיברן בדלת וקבען במסמרים, נ"ב כל' זה לעיל נ"ח ב' וע"ע דוגמת ל' זה בתוספתא הובאה בר"ש כלים פ"ה מ"ז ואפי' חיבר בקרקע ואפי' קבע במסמר

שם שכל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע, נ"ב כלשון הזה שבועות מ"ב ב', גיטין ל"ט א', ב"מ ק' ב', ב"ב ס"ה ב' וס"ו ב', וע' לקמן קכ"ה א' דסד"א כיון דחברי' בארעא כגופא דארעא דמי וע"ע פיה"מ להרמב"ם כלים פי"א מ"ב שכ' ושורש זה אצלו אמרם כל המחובר לקרקע הוא כקרקע וע"ע רש"י סוכה ל"א א' ד"ה מחלוקת וע"ע ר"ש מע"ש פ"א מ"ה ותוס' לעיל י"א ב' ד"ה אלא וע' תוספתא במכלתין פרק י"ב והרי היא כקרקע לכל דבר וע' רשב"ם ב"ב ס"ו א' ד"ה ואינה מקבלת טומאה דכ' דהכוורת בטל לקרקע והדבש בטל אליו ונחשב הכל לקרקע ומזה נקח טעם להך דכריתות ד' ב' דדם כיסוי ה"א דבטלה אגב ארעא ונחשב עפר וע' ב"מ נ"ו ב' א"ד בטלינהו אגב ארעא ודיברתי כבר מזה באתוון דאוריתא וע' תוס' כאן בעמוד ב' ד"ה וחכמים והך דשאיבה מטהרת בהמשכה ג"כ הוא מטעם ביטול לקרקע כמ"ש הראשונים וע' רוקח סי' שע"ז כי אתא ר' דימי אמר כו' שאיבה שהמשיכוה כולה טהורה היינו בקרקע המשיכה בארץ להבלע נתבטלו אגב קרקע וכשנמשכו לגומא נעשות כאילו באות מלחלוחית הקרקע כו' עכ"ל וע"ע רשב"ם ב"ב פ"ז א' ד"ה לך ויפה לך ושם קמ"ח א' ד"ה איבעיא להו דקל לאחד דכ' אילן המחובר לקרקע כקרקע דמי וקורא אני עליו שייר קרקע כל שהוא

שם טורטני יכניס, נ"ב מנחות פ"ז ב' וע"ע תיבת טורטני סוטה ל"ד א', ב"ב פ"ט א' וע"ע נדה י"ד א' הא דמטרטין כו' וע' כלים פכ"ט מ"א והטרטין ושם פירושו יין כובע ע"ש ואולי הי' מין כובע זה עשוי כצורת מאזנים ולכן ג"כ נקרא טרטין

שם מלא היד, נ"ב כשיעור זה עירובין כ"ח ב'

שם מותר להכניס לביה"כ, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' צ"ו

שם כמחלוקת באתרוג כך מחלוקת כאן, נ"ב דוגמתו זבחים פ"ח ב' כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים כו' ע"ש ולעיל ס"א א' כתפילין כך מנעלים ע"ש בס' בכור שור ד"ה היכי עביד

שם ב' אילימא משום דוושא, נ"ב ע' ס' בכור שור ב"ק פ"א א'

שם הואיל ואתא לידן לימא בי' מילתא, נ"ב כזה יבמות כ"ב א', ב"מ ט"ז ב', ב"ק פ"ט א', ביצה ט"ו א', שבועות מ"ח א'

שם ותנן נזיר חופף כו', נ"ב צ"ע מדוע לא פר מסתם משנה במכלתין לקמן ק"מ א' ע"ש ברש"י ד"ה אבל נוטל בכברה

שם אמרה איהי מילתא כו' אמרו אינהו מילתא כו', נ"ב דוגמתו קידושין ל"ט ב'

שם רש"י ד"ה האי פרפיסא כ' ובתשובת הגאונים מצאתי כו', נ"ב עתה המנהג הזה הוא בכפרות בעיוה"כ ובשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א בעיו"כ יעשה כפרות ויאמר חת"כ ר"ת חליפתי תמורתי כפרתי זהו שם החותך חיים לכל חי ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה והיינו טעם הקרבנות וזורקו לארץ כעין סקילה שוחטו הרג תופסו בידו בצואר הבהמה היינו חנק שורפו היינו שריפה היינו דכתי' צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וכתי' פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר כיון שיצא המשחית אינו משיב אא"כ צריך לחול על שום דבר והיינו טעמא דעגלה ערופה עכ"ל ומ"ש שורפו היינו שריפה אינו מובן דאין הכפרה נשרפת רק מתבשלת ולומר שהי' המנהג אז לשרוף מה ממנה ג"כ א"א דה"ל בל תשחית ונ' כוונתו דהבישול בחום האש הוא ג"כ רמז לשריפה ואולי מ"ש וזורקו לארץ כו' לא קאי עוד אכפרות רק אקרבנות והם נשרפים ממש על המזבח ובישול הכפרות יתכן ג"כ לרמוז נגד זה דהקטרת הקרבן על המזבח חשוב גם בישול וכירושלמי שבת פ"ב ה"ה כיון שהוא רוצה בעיכולם כמבשל הוא ומ"ש היינו דכתי' צדיק בגמ' ברכות ס"ב ב' ילפי' כזה מואתן אדם תחתיך וע"ע ב"מ שלהי הזהב דשם הובא פסוק צדיק מצרה נחלץ וגו' וע"ע במהרי"ו סי' קצ"ב דשם כ' וז"ל הכפרות משום דאם נגזרה מיתה על האדם כשיבטל הגזיר' צריך ליתן למה"מ כופרו הה"ד פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר וכתי' צדיק מצרה נחלץ וגו' והיינו איל של יצחק והיינו סוד הקרבנות ויאמר חליפתי תחתי כפרתי ר"ת חת"ך מלאך הממונה על החיים הה"ד החותך חיים לכל חי עכ"ל ומ"ש כאן תחתי ושם תמורתי הנה לכאורה ל' תחתי יותר מדוקדק שהרי הכוונה כאן כתצא זו ותכנס זו ותמורה אין מורה זה ע' תמורה ט' א' ועוד שם כ"ו ב' ומשא"כ תחת הוא ג"כ לישנא דאחולי דהוא תצא זו ותכנס זו עש"ה כ"ו ב' וכאן תיבת חליפתי הקודמת דעניינה תצא ותכנס כמבואר שם ט' א' תורה גם על תחתי דבתרי' דהכוונה כן וגוף עניין היות התרנגול כופר נפש האדם ע' עובדא פליאה כזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ד

פ"ב א' דלא מקנח לכו בחספא כו', נ"ב ע' בשו"ת חות יאיר סי' רל"ג קצת טעם לזה

שם המקנח בדבר שהאור שולטת בו כו', נ"ב עתה אין נזהרים כי בתי כסאות אינן בשדה, חידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו

שם איבעי' להו שיעורא דר' מאיר נפיש או שיעורא דר' יוסי נפיש, נ"ב דוגמא לזה ב"ב כ"ז ב' איבעי' להו שיעורא דר' יהודה נפיש או דילמא שיעורא דרבנן נפיש

שם רש"י ד"ה ואינו מקנח בצרור כ' לפי שהן קשין, נ"ב וגי' הב"ח ופרישין קשין וע' ס' חידושי גור ארי' שהגירסא אשר היתה לפניו ופירושן קשים וכ' דהוא טעות וצ"ל ופירושם קשה וקאי על פי' רבותיו דמוקמי לה במחובר דעתה הוא דסיים רש"י לפי' זה וכ' עתה עליו דפירושם זה של רבותיו קשה ואינו נראה שאין דרך לקנח בעשבים מחוברים

פ"ג א' מיתיבי נכרי ונכרית כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת הר"י מגא"ש סי' י"ג ונדפסה בסוף הספר והשמטה ממנה בסוף המפתחות שבספר ההוא

שם ב' אפי' תימא ר"ע תנא זב וכל דדמי לי', נ"ב דוגמתו במנחות ע"ג ב' ואיב"ע ר"ע עולה וכל חברתה ע"ש

שם כו"ם פחותה מכזית אין בה טומאה כל עיקר, נ"ב אפי' אסף הרבה ע"ז כאלו והשלים לכזית לאו כלום הוא כיון דמתחלה לא נחתא לה טומאה, ס' בכור שור בעמוד הקדום ד"ה מי אלימא ממתני'

שם כמה שנים נשנית משנה זו בביהמ"ד ולא נתגלה טעמה עד שבא כו' ופירשה, נ"ב מעין ל' זה בכריתות כ' א' א"ר יוחנן עד כאן לא נתגלתה טעמא של הלכה זו וע' בכורות נ"ז ב' העיד ר' ישמעאל כו' אמר רבי נתגלה טעמא של משנתינו וע"ע כריתות כ"ז א' א"ר יוחנן כמה שנים גדלנו בביהמ"ד ולא לימדנו הלכה זו

שם אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עלי', נ"ב מעין זה סנהדרין קי"א א' לא תמצא תורה במי שמחי' עצמו עלי' וע"ע דוגמת הך דכאן בסוטה כ"א ב' אין ד"ת מתקיימין אלא במי