גליוני הש"ס מועד קעד

שבועות פ"ק דנבלת בהמה וחי' דמטמא בכזית משום דתחלת ברייתן בכזית ופשוט לפי"ז דמה שאדם מת מטמא בכזית היינו ג"כ משום דתחלת ברייתו כזית נמצא דבריית האדם הוא כזית בבשר ורביעית בדם

שם איבעי' להו כדי גמיאה או כדי גמיעה, נ"ב דוגמתו עוד סוכה כ"ט א' איבעי' להו עד שיעור או עד שיאור וע"ע עירובין נ"ג א' רב ושמואל חד תני מעברין וחד תני מאברין ובע"ז ב' א' רב ושמואל חד תני אידיהן וחד תני עידיהן וע"ע חילוף ע' בא' בברכות ל"ב א' אל תיקרי אל ד' אלא על ד' שכן דבי ראב"י קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ובתוס' ע"ז ל"ד א' ד"ה שאין וי"מ אימרא כמו עמרא וע' זבחים ק"ז א' א"ר כהנא א"ק ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר מתקיף לה רבא מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' והיינו דר' כהנא מפרש ואליהם כמו ועליהם כהך דברכות וקמפרש לי' מל' על בסמוך וזהו על הסמוכין תאמר ורבא לא ניחא לי' בהחלפח ע' בא' ולכן פריך מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' וע"ש ברש"י דפי' באופן אחר ולולי פירושו ז"ל נלענ"ד כמ"ש וע"ע פסחים ל"ו א' ת"ל לחם עוני מה שנאכל באנינות וברש"י דרוש בי' לחם אוני וע"ע יבמות כ"ב ב' ובן אין לו עיין עליו וע"ע ביצה ל"ב א' באלפסין עירניות ע"ש פירש"י אין עיר ובעדיות פ"ב מ"ה אי' לפסין אירוניות באל"ף ע"ש וע"ע בר"ש כלים פ"ג מ"ה דכ' ראוע כמו רעוע ושם פט"ו מ"ב בר"ש ארובות פי' בערוך ערובות כו' וע"ע שם פי"ז מ"ב בפי' הרא"ש דכ' בית הראי כמו בית הרעי וע"ע שם פכ"א מ"א בר"ש דכ' ובעירה הוא אירה דפ"ק דשבת כו' וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ז והעובד העיר יעבדוהו כו' יאבידוהו כו'

שם תוד"ה הואיל כ' ותימא כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' נ"ל דאף לב"ה אין דם נבילה מטמא רק מדרבנן לא מדאוריתא דאי מדאוריתא מניין לנו שיהי' דם נחשב כמו בשר עכ"ל וכבר קדמו ז"ל בזה הראב"ד בפירושו לעדיות פ"ה מ"א ע"ש שכ' טעם הגזיר' דרבנן דהואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית וכשיוקרש הרי יראה כבשר ולכן גזרו עליו משום כזית בשר נבילה ע"ש

שם ב' כל חללי עלמא, נ"ב ע' פירש"י ובחידושי הרמ"ה סנהדרין צ"ז א' אהא דאמר שם דאי הוו יהבי לי' כל חללי דעלמא לא הוי משני בדיבורי' כ' כל חללי דעלמא כל מרגליות ואבנים טובות שבעולם עכ"ל נ' דמפרש לי' מל' תיכי חלילתא לעיל נ"ז א'

שם סודרא סוד ד' ליריאיו. נ"ב דוגמתו רש"י נדה י"ב ב' ד"ה סודני דתלמידי חכמים קרוים סודני על שם סוד ד' ליריאיו

שם שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו, נ"ב נ' טעם הפי' הזה דכיון דאבר קטן כולל ב' פנים דיש לפרש אבר קטן כמשמעו ויש לפרשו ג"כ אבר של קטן לכן מפרשי' לי' בתרוייהו אבר קטן של קטן וכאילו נאמר כן להדיא אבר קטן של קטן ותיבת קטן סתם נמי הואיל ולא נתפרש שיעור הקטנות לכן מפרשי' לי' אקטנות ביותר דהוא קטן בן יומו ויש כזה תיבת קטן סתם במשנה והכוונה אקטן משנולד במשניות כלים פכ"ז משנה ה' חלוק של קטן רא"א כל שהוא כו' ובפיה"מ להרמב"ם וחלוק של קטן בגד הנער הקטן בעת שנולד הנער וכן בפי' הרא"ש חלוק של קטן שמלבישים לקטן כשנולד עכ"ל וע"ע כזה לקמן צ"ד א' תוד"ה אבל אדם חי נושא את עצמו דכ' תימא דבריש נוטל (קמ"א ב') משמע דפליגי נמי באדם דקאמר גבי תינוק רבא כר' נתן ס"ל כו' ושמא ההיא דבפ' נוטל איירי בתינוק בן יומו עכ"ל הרי דרבא אמר שם קמ"א ב' תינוק סתם ע"ש אמר רבא הוציא תינוק חי כו' וכתבו תוס' דאיירי בתינוק בן יומו ואולם י"ל דשם הכוונה דכיון דאמר סתם א"כ גם תינוק בן יומו בכלל ולכן משום תינוק בן יומו הוצרך לומר דרבא כר' נתן סבירא לי' ואולם אין זה דיוק דהא שפיר אמר רבא חייב משום כיס ולא הזכיר תינוק משום דכיס פסיקא לי' דלעולם חייב משא"כ בתינוק יש חילוק בין בן יומו ליותר ועל כרחך דמבינים כוונת רבא אתינוק בן יומו דווקא ודו"ק היטיב וכך הוא משמעות ל' התוס' דלקמן צ"ד א' הנ"ל וגוף הך דכאן דמשערינן באבר קטן של קטן בן יומו ע' דוגמא בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג וכמה שיעור נקב כו' ראש אצבעי קטנה ר' יעקב כו' עד כדי שלא תכנס ראש אצבע קטנה לתוכה של תינוק בן יומו

ע"ח א' בתלמיד שאמר לו רבו, נ"ב פירש"י כגון שוליא דנגרי וכזה בפסחים ק"ח א' עם הכל אדם מיסב ואפי' תלמיד אצל רבו כי תני' ההיא בשוליא דנגרי וע"ע גיטין נ"ח א' ובב"ק ל"ב ב' ובמכות ח' ב'

שם שופכין למאי חזו, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת ח"צ סי' קי"ח כ' דאמתני' לא קשיא דאיכא למימר דמוציאן שלא ילכלכו את ביתו ומשום ניקור ביתו והא דשיעורא ברביעית היינו משום דקים להו לרבנן דברביעית הוא דאית בהו טינוף הבית וקפדי בי' אינשי הא בפחות לא קפדי ומאן דקפיד בטלה דעתו ולכן השיעור ברביעית והא דתני סיפא דמתני' רש"א כולן ברביעית אאינך דמתני' הוא דקאי ר"ש אבל בשופכין לגמרי פטר ממילא דכיון דהוצאתן רק שלא ילכלכו ביתו ה"ל משאצל"ג ופטור לר"ש דומיא דכזית מן המת כו' דפטור לר"ש לקמן צ"ג ב' במשנה הואיל והוצאתו רק שלא יהי' טומאה בביתו והוי משאצל"ג וע"כ אמתני' לא קשיא למאי חזו דאה"נ דלא חזו למידי ומשום מאיסותיהו שלא ילכלכו ביתו הוא שמוציאן ואך אבריתא דתני ומודים חכמים לר' שמעון במוציא שופכין לרה"ר ששיעורן ברביעית אלמא דר' שמעון מחייב גם בשופכין גופיהו ברביעית וע"כ דצריך לגופם ברה"ר דאל"ה הא ה"ל משאצל"ג ופטור לר"ש וע"כ דצריך לגופם ברה"ר ודחזו למידי וע"כ פריך שפיר שופכין למאי חזו עכ"ד ז"ל בקצת תוספת הסברה והם נכונים מאוד

שם ב' אידי ואידי חד שיעורא הוא, נ"ב כזה סוטה ד' א', תענית י' א', נזיר נ' ב', ברכות ב' ב', לעיל ע"ו א', נדה י"ד ב', פסחים נ"ג א', וע"ע פסחים מ"ח ב' ה"ק קבא מלוגנאה נמי אהאי שיעורא קאי, פסחים ק"ח ב', חגיגה י"ב א', ביצה י"ב א' תוד"ה כל שאומר, כתובות ס' א', רש"י נדה מ"ז א' ד"ה משתקיף עטרה, ב"ב ק' א', ח"א למהרש"א יומא כ"א א' ד"ה היוצא לדרך

ע"ט א' וכמה אמר אביי רבעא דרבעא דפומבדיתא, נ"ב כזה ב"מ ק"ה ב' וכמה אמר אביי אפי' רבעא דרבעא דפומבדיתא

פ' א' בקלמרין, נ"ב גי' הר"ש כלים פ"ב מ"ז בכאן "בקומרים" תחת "בקלמרין" ע"ש

שם תוד"ה בהעלם, ור"י אומר דודאי גבי כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי, נ"ב ל' הגמ' זבחים ק"ה ב' וחולין ק"ג ב'

שם ב' אנפרות, נ"ב פירש"י הפסד וי"ל דאנפרות כינוי להפסד משום דלוקח מאנפרות מפסיד לגמרי משא"כ לוקח מסקריקון נותן רביע ונשאר בידו כמבואר בגיטין נ"ח ב' וע"ע רש"י גיטין מ"ד א' ד"ה באנפרות דכ' ג"כ הפסד

שם כדי לבשל בו ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס, נ"ב כזה כלים פ"ה מ"ב

שם מאן תנא דחול מעלי לי' לסיד כו', נ"ב ע' פסיקתא רבתי פיסקא יהודה וישראל אות ה' והי' מספר בני ישראל כחול הים נמשלו כחול כו' והאומות כסיד והיו עמים משרפות סיד ואם אין אתה נותן חול בסיד אינו עומד כך אם אין ישראל אין האומות יכולים לעמוד כו':