גליוני הש"ס מועד קעא

שם קעבר משום בל תשחית, נ"ב לקמן קכ"ט א', ק"מ ב', חולין ז' ב', ב"ק צ"א ב', ע"ז י"א א' תוד"ה עוקרין ועמש"ש בגליון ב"ק קט"ו ב' תוד"ה אלא ועמ"ש על הגליון לעיל ס"ה ב' וע' ט"ז יו"ד סי' קי"ז סק"ד וע' רש"י לקמן ע"ה א' ד"ה שוחט משום מאי מיחייב שהי' מותר לחנוק האילים מאדמים לצורך העורות במשכן אף דאפשר בשחיטה וכבר הובא זה באחרונים ואולם ברש"י לקמן ק"ז ב' ד"ה מאלים כ' דהאלים נשחטו למלאכת המשכן בשביל עורותיהן ע"ש וע' פליתי סי' י"ח סק"ב כ' כמסתפק אי מותר לגרום פסול שחיטה לבהמה במקום שהטריפות נמכרות במקח שוה עם הכשירות ואי ליכא משום בל תשחית בהא עש"ה

שם חמרא וחיי לפום רבנן, נ"ב בס' בית שמואל אחרון עה"ת פ' שמיני כ' ששמע לפרש עפ"י גמ' סנהדרין ע' א' לא נברא יין אלא לנחם אבלים ויש עוד תועלת ביין עפ"י גמ' יומא ע"ו ב' חמרא וריחני פקחין אלא דזהו תועלת רק לת"ח העוסק בתורה שיהי' שכלו פיקח וחריף לעיון התורה דאילו העוסק בדברים בטילים מה תועלת בפקחותו [וגם פקחות הוא רק בידיעת התורה ע' לקמן ק"כ א' ואם היו פקחין דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא כו' הרי דידיעת דיני התורה הוא הנקרא פקחות, נראה לי] ונמצא שאין תועלת ביין רק או לאבל או לת"ח וזהו חמרא וחיי היינו שלא יהי' מת ועכ"ז ישתו יין זהו רק לפום רבנן עכ"ד וע' תוספתא במכלתין פרק ח' דשם הנוסחא חמרא לחיי רבנן

ס"ח א' העושה מלאכות הרבה כו', נ"ב לקמן ע"ג ב'

שם מ"ט תנא כלל גדול, נ"ב ע' ב"מ קי"ב ב' גדולות מכלל דאיכא קטנות וע"ש תוד"ה מכלל וע"ע ב"ב צ"ג ב' מנהג גדול הי' בירושלים וסוכה נ"א א' ומתקנין שם תיקון גדול

ס"ט א' כיון ששגג בכרת כו', נ"ב ע' אריכות בסוגי' זו בס' קרבן חגיגה סי' ע"ד וסי' ע"ו

שם ב' רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת, נ"ב כעין זה בסנהדרין י' א' רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת וע' ס' בכור שור יומא נ"ג א' דלאו דווקא מיתה דתרומה כ"א כל מיתה ביד"ש במקום כרת עומדת לרבא וע"ש שכ' דהיכא דשגג במיתה והזיד בלאו פטור ממיתה רק לרבא אליבא דר' יוחנן אבל לאביי ור"ל חייב מיתה עש"ה

שם הי' מהלך בדרך כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ל"ח

שם מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, נ"ב ע' ס' מגיד משרים לב"י תחלת פרשת משפטים דמתבאר מדבריו דאין זה מעניין ספק לבד רק אצל האינו יודע נעשה דבר עצמיי דשביעי ששובת בו הוא בעצם השבת שלו וכזה מה שע"ע יוצא בשנה השביעית הוא ג"כ עניין שמיטה אלא דהיא שמיטה שלו בפרטיותו כשמיטת הכלל בשביעית לשנות היובל עש"ה וכזה מבואר גם בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו בארוכה דהך דכאן הוא דבר עצמיי עש"ה ואולם מש"ש תדע שאחר שהגיע ליישוב וידע שטעה ועשה מלאכה בשבת אינו חייב לא חטאת ולא אשם ולא וידוי כו' צ"ע דמה שייכות קרבן כאן הרי אין כאן שגגת עביר' וקרבן הרי אין בא רק על השוגג וע"ע ס' משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל אות תקמ"ג עש"ה

שם ודילמא מאתמול שבת הוי, וכתי' והכינו חול מכין לשבת ואין שבת מכין לחול, נ"ב ל' הבה"ג פ"ו מה' שבת ונ' דאינו מפרש כפירש"י דק' באמת אפירש"י דהיתיר העשי' כו' משום פ"נ דא"כ מאי כללא כייל דבכל יום עושה לו כדי פרנסתו והל"ל דצריך להתענות כל שביכולתו ואח"כ יעשה כדי כו' וכן כסדר וגם ק' במ"ש רש"י דנמצא מחלל שלא לפ"נ דמה החילוק בין אם עושה יום שלפניו עבור יום הבא מעשותו ביומו והרי שניהם ספיקי שבת בשוה ודו"ק ועוד נ' דיותר הי' ראוי שישמר יום אחד לגמרי ויעשה ביום שלפניו ב' פרנסות דהשתא אפשר דמיתרמי לי' עכ"פ יום שבת לשימור משא"כ בעשותו בכל יום כדי פרנסה הרי וודאי מחלל שבת ואי דבעשותו ביום שלפניו ב' פרנסות יש לחוש דילמא יום ההוא שבת ובו חילול כפול יש לנו לומר בזה מעין הואיל ואישתרי כיון דסוף סוף צריך לעשות בו פרנסה אחת עכ"פ ודו"ק ואין עניין לכאן דברי המכילתא פ' ויקהל דבנאנס לחלל מקצת שבת אסור לחלל שאריתו ע"ש ודו"ק וע' דוגמתו יבמות צ"ח ב' כל חד וחד כו' דילמא מתרמיא לי' כו' ע"ש וע"כ פי' הבה"ג דקושית הגמ' דאם יעשה בכל יום כדי פרנסה הרי לא יהי' כאן עבירת איסור הכנה כלל משא"כ אם ישמור יום אחד ויעשה מלפניו ב' פרנסות א"כ שמא הוא שבת ועובר בו אאיסור הכנה לחול ואיסור הכנה הרי אין כאן הכרח כלל שמותר וע"כ שפיר אסור ודו"ק

ע' א' תוד"ה אם כ' דאטו בתרי קטלא קטלת לי', נ"ב ל' הגמ' סנהדרין נ"ד א' וצע"ק דכאן הא יש נפקותא שאם יעשה מלאכה אחת ועוד יעשה מלאכה שני' ויזיק בה ממון יופטר מתשלומין מטעם קלב"מ דנהי דא"א לקוטלו בתרי קטלא מ"מ הרי מתחייב מיתה אלא דא"א לעשותה בפועל וא"כ עכ"פ פוטר מממון כחייבי מיתות שוגגין דג"כ החיוב לבד פוטר אף שאינו מומת בפועל ומשא"כ בסנהדרין שם שפיר אמר בגמ' הכי דשם איירי במעשה אחת שמתחייב עלי' ב' מיתות וא"כ אין נפקותא זאת דבלא"ה גם מיתה האחת פוטרתו מממון וגם הא איירי שם בעכו"ם דיש מ"ד דלא אמרי' בי' קלב"מ ע' תוס' עירובין ס"ב א' ד"ה ב"נ

שם ב' דידע לי' שבת במאי, נ"ב ע' ברע"ב עה"ת פ' ויקהל בתחלתו ומש"ש ומשני דמשכחת לה בתינוק שנשבה כו' צע"ג

שם תוד"ה נודע כ' ואפי' גרסי' רבא י"ל דלא איירי ביבמות אלא בדברים הנוהגים בזה"ז, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז (ד"ה עוד כתבת שזה אצלך א' מן המקומות כו'] וחידוש שלא העיר התשב"ץ ז"ל כלל מתוס' דכאן וע' תוס' חגיגה ט' ב' ד"ה שני דכתבו הך דהלכה כרבי מחבירו אדבר שאינו נוהג בזה"ז עש"ה

עא א' קצר וטחן חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות מהו שיצטרפו, נ"ב כעין זה בירושלמי שבועות פ"ב ה"א ר' יסי בעי אכל חצי זית בידיעת קודש והעלם טומאה וכחצי זית בידיעת טומאה והעלם קודש מהו שיצטרפו וע"ש במראה הפנים ד"ה אכל

ע"ב א' הכל מודין בשפחה חרופה והכל מודין בשפחה חרופה ומחלוקת בשפחה חרופה, נ"ב דוגמת ל' זה שבועות ל"ב א' הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה ומחלוקת בעדי סוטה וסנהדרין פ"ו ב' הכל מודים בבן סורר ומורה והכל מודים בבן סורר ומורה ומחלוקת בבן סורר ומורה

שם ב' נתכוון להגביה את התלוש כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ע"ז

שם תוד"ה רבא כ' שנתנו להם מים בזכוכית צבועה כו', נ"ב נ' דאין איסור משום זה לשתות בזכוכית צבועה וע' ירושלמי דמאי פ"ד ה"ג אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה כו' ויש לדחות דרק מוליך המשקה בכלי זה אבל אין השתי' ממנו רק שופך ממנו לכוס ושותה מן הכוס

ע"ג א' נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' רבא אמר פטור, נ"ב ע' רש"י כריתות ב' א' ד"ה ועל לא הודע שלהן מש"ש בחיוב מגדף בשוגג דאיירי בכסבור לברך שם בן ב' אותיות ובירך שם בן ד' ע"ש וצע"ק מכאן

שם אבות מלאכות, נ"ב עמ"ש על הגליון לעיל מ"ט ב'

שם מ' חסר אחת, נ"ב דוגמת מניין זה נזיר ה' א' ל' חסר אחת ושם י"ט ב' מאה חסר אחת, ב"ב קכ"ג א' שבעים חסר אחת, מכות כ"ב א' מ' חסר אחת, זבחים קי"ח ב' שלש מאות ושבעים חסר אחת

שם והחורש, נ"ב ע' חידושי רמב"ן לקמן קנ"ג ב' ד"ה והלא מחמר עמד דהרי הבהמה היא החורשת וה"ל האדם רק כמו