גליוני הש"ס מועד קסח

לקמן צ"ו א' ושם הוקדמו כלי גללים לכלי אבנים וע"ע יומא ב' א' ושם ג"כ הוקדמו כלי גללים לכלי אבנים וע' תוספתא במכלתין פרק י"ד כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הרי הן ככל הכלים ומטלטלין אותן והוקדמו ג"כ כלי גללים לכלי אבנים וכן בידים פ"א מ"ב בכל הכלים נוטלין לידים אפי' בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכן בפרה פ"ה מ"ה בכל הכלים מקדשין אפי' בכלי גללים בכלי אבנים ובכלי אדמה וכן בגיטין ס"ב א' דמנח לי' בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה וע' לעיל ט"ז ב' דשם הסדר כלי אבנים וכלי אדמה וכלי גללים

שם תוד"ה אע"פ כ' אלא מיירי שעשה שום שינוי מעשה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף צ"ז

שם ב' כל דבר כו' אפי' דיבור, נ"ב כדרש זה לרשב"י יומא ה' ב' זה הדבר כו' אפי' דיבור מעכב ובב"מ ע"ה ב' רשב"י אומר כו' נשך כל דבר אשר ישך אפי' דיבור אסור וע"ע תיבת דבר דנדרש דיבור בר"ש תרומות פ"א מ"ו בשם הירושלמי ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור וע"ע שביעית פ"י מ"ח וע"ש בר"ש וע' שבועות מ"ט א' וזה דבר השמטה ואפי' דיבור משמטת וע' לקמן ק"נ א' רש"י ד"ה ערות דבר וע' תוספתא פאה פרק ד' לא אמר לאחרים תנו אבל מניח לו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר על כך שנאמר כי בגלל הדבר הזה וגו' דריש ג"כ דבר כמו דיבור

שם הואיל שההדיוט יכול להחזירו, נ"ב כזה לקמן פ"ג ב', ע"ז מ"ט ב', כלים פכ"ו מ"א, תוס' ברכות נ' ב' ד"ה שחלקוה, רש"י סנהדרין ס"ח א' ד"ה מנעל שעל גבי אימוס דכ' הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט יכול לסלקו כו', תוס' חגיגה כ"ג א' ד"ה ונפסקה

נ"ט א' א"ר יוסי בר חנינא הואיל וראוי להקישו כו' ר' יוחנן אמר הואיל וראוי לגמע כו' ופליגי אי בעי' מעין מלאכה ראשונה, נ"ב ע' כזה פלוגתא לקמן קכ"ה א' בעושין מעין מלאכה ואין עושין מעין מלאכתן קמיפלגי כו' וע' ר"ש כלים פי"ד מ"ב בשם התוספתא וחכ"א כלי מתכת שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאים ואם לאו טהורין ושם מ"ו בר"ש בשם התוספתא מראה שנשברה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה וכן שם מ"ח בר"ש בשם התוספתא מסננת של חרדל שנחלקה לארכה טהורה לרוחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה ושם פכ"ז מ"ה בר"ש מן התוספתא החלוק של לבד שבלה אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא ואם לאו טהור וע"ש וע"ע שם פכ"ח מ"ח בר"ש מש"ש אלא קמ"ל דאע"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפ"ה טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף

שם ב' מאן דרכה למיפק כו' אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא כו' הילכך אפי' בשאינן חשובות לא גזרי' דכיון דלאו דרכן ה"ל מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן ורבנן סברי נשים שאינן חשובות נמי דרכן בכך הילכך הוי מילתא דשכיחא וגזרו בה רבנן אבל בנשים חשובות אפי' רבנן מודו דלא גזרי' בהו כו' ואהכי סמכינן שלא למחות בנשים שלנו שיוצאות בטבעת שאין עלי' חותם ובבתי הנפש ובנזמי האוזן כי חשובות הן ורגילות בתכשיטין נאין וגנאי להן להתפאר בהן ולהראותן ובחשובות הא לדברי הכל שרי, ס' יריאים סי' ק"ב וע' תוס' לקמן ס"ד ד' סד"ה רבי ענני וע' רוקח סי' ק'

ס' א' דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים, נ"ב כלשון זה בעירובין מ"ה א'

שם ב' י"ט ושבת כי הדדי נינהו, נ"ב כזה תוס' ב"מ צ' א' ד"ה אבל וע' רש"י שבועות ט"ו ב' ד"ה אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ובמנחות ס"ה ב' רש"י ד"ה רגל ותחלת רגל ובביצה י"ז א' רש"י ד"ה דלמיקני שביתה בשבתא וע' יומא פ"א ב' ימים טובים מנין ת"ל שבתכם וע' ר"ה ט"ז ב' דיליף חיוב קבלת פני הרב ברגל מקרא דלא חודש ולא שבת וע' תוס' ביצה י"ח א' ד"ה גזיר' יו"ט אטו שבת ועוד שם ב' ב' ברש"י ד"ה ואין יו"ט מכין לשבת וע"ע רש"י פסחים מ"ו ב' ד"ה היאך אופין מיו"ט לשבת וע' שו"ת הרד"ך בית כ"ב חדר ו' ד"ה והנה מהרמב"ם ז"ל יראה דדיני טלטול לאו בכלל איסור שבות הוא כו וע"ע לעיל כ"ג ב' תוד"ה גזיר' יו"ט אטו שבת וע' מהרי"ל ה' יו"ט דס"ט ע"א דאע"ג דיו"ט נמי מיקרי שבת מ"מ יום השבת לא מיקרי וע"ע ביצה ב' ב', ל"ה ב', ל"ז א', וע"ע תוס' לעיל נ"ג א' סד"ה מהו

ס"א א' לא שנכפה אלא שלא יכפה, נ"ב כעין זה לקמן ס"ו ב' לא שהפילה אלא שמא תפיל וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתק"ט שכ' ועוד שהרי מערבין בו דברים מרים ואין זה דרך הנאתו וכ"כ הרמב"ם דשלכד"ה מותר אפי' לחולה שאין בו סכנה ואע"ג דהתם איירי כשיש חולי ה"נ כו' כיון שהדבר ידוע שאם לא יאכל הטריא"ק יחלה ויבא לידי סכנה כחולה שאין בו סכנה דמי אפי' שבאותה שעה אין בו חולי וכיוצא בזה אמרי' לגבי קמיע עכ"ל וצ"ע הדמיון לקמיע דכאן אמרי' רק דבשביל שלא יכפה נמי אורחי' ללובשו וחשיב תכשיט לא משוי אבל לא שיהי' הדבר נחשב באמת כאילו הי' אף שעדיין איננו כגון באיסור שצריך להתיר איסור וצריך לזה מציאות עצמיי ולאו בדעתא דאדם תליא מילתא ועוד צ"ע בדבריו דלפי מה שדימה אותו לכאן א"כ ה"ל למיחשבי' חולה שיש בו סכנה אחרי שכ' דאם לא יאכל יחלה ויבא לידי סכנה ולולי דבריו ז"ל הי' נ' דהיכא דאם לא יאכל יחלה ויבא לידי סכנה מותר בפשיטות אפי' בכדרך הנאתו דההיא וודאי פ"נ היא וכמובן ורק היכא דיבא רק לחולי שאין בו סכנה דשם לאו משום פ"נ הוא כיון דליכא סכנה רק שריותא גרידא הוא דשרו רבנן שלכדה"נ לחולי א"כ י"ל דבעי' מציעות הדבר בפועל להתיר וכ"ז שאינו בפועל אינו מתיר ועמ"ש בגליון ביצה ח ב' משו"ת רד"ך עש"ה וע' תוספתא במכלתין פרק ה' ואצ"ל שנכפה אלא שלא יכפה ואצ"ל דבר שיש בו סכנה אלא אפי' דבר שאין בו סכנה עכ"ל התוספתא וא"כ לפי מה שדימהו הרדב"ז להך דכאן א"כ אפי' היכא דלולי אכילת הטריא"ק יבא רק לחולי שאין בו סכנה נמי כאילו הי' כבר חולי שאין בו סכנה דמי ושרי כיון דמתירו לחולה שאין בו סכנה מפאת היותו שלכה"נ ואולם ל' הגמ' כאן אחד חולה שיש בו סכנה כו' י"ל הכוונה באופן אחר ואין הגליון מספיק להאריך יותר וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רמ"ה יכול אדם לצאת בקמיע בשבת בין בצוארו בין בזרועו כו' כך שמעתי מפי הר' אהרן ז"ל ועוד אמר שכותבין כל קמיע אפי' בשבת לחולה שיש בו סכנה או ליולדת היכא. דאינהו תבעי ליתובי דעתיהו אעפ"י שאין אנו יודעים אם הוא מומחה כו' אבל אם אינם תובעים אלא שאמר חכם אחד יש לי קמיע אחד שמועיל לאותו חולי אפשר שאין כותבין אותו בשבת מספק אא"כ יודע דאימחי קמיע או אימחי גברא שרוצה לכתוב אותו קמיע עכ"ל ויש לדון בדברים אלו הקבה ואכ"מ

שם ב' רש"י ד"ה הברכות כ' כגון תשעה של ר"ה שיש בהן מלכיות זכרונות ושופרות, נ"ב לקמן קט"ו ב' פירש"י כגון י"ח ושאר ברכות וכבר עמד ע"ז השואל בשו"ת חות יאיר סי' ט"ז

ס"ב א' במחופה עור, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' פ"ב

שם תוד"ה והתניא כו' כ' ואפי' למ"ד כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד מש"ש ואין זה דומה למאי דאמרי' בש"ס כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין כו' והי' לו להביא תוס' דכאן דנידון דידי' נמי הכי הוא דאפי' הי' עושה בשוק כמו שעושה בצינעא היינו שהי' ניכר שאין כוונתו ליהורא הרי ג"כ הי'