גליוני הש"ס מועד קסז

שמואל אין המים מטהרין בזוחלין כו' היינו דלמעשה החמיר יותר עש"ה ברמב"ן וכן הוא ברמב"ן בחידושיו במכלתין לקמן ס"ה ב' ד"ה שהא דאמר שמואל נהרא מכיפי' מבריך ע"ש שרמז להך דכאן

שם ב' כל מי שאפשר למחות כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' קנ"ז וז"ל מ"ש מר אהא דאז"ל כל שיש בידו למחות כו' ושאלת איך אנו יוצאים ידי חובתנו שאין אנו מוחים כיון שרבו פריצי עמינו המלעיגין והמלעיבין בתורה ובלומדי' ואינם שומעין למוכיחים אם היינו מוחין בידם איכא למיחש לסכנה שהיו עומדים עלינו על גופינו ועל מאודינו והא דאמר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' היינו היכא דליכא סכנה וכה"ג אמרי' פ' עשרה יוחסין (ע"א א') ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופירשו ומה ששאלת אם אדם חייב להוציא ממון ע"ז נראה דאינו חייב כו' ע"ש בארוכה

שם תוד"ה הוה כ' א"נ אפטרופוס הוי מעשר, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ל"ג ושאילת יעב"ץ סי' צ'

נ"ה א' אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון, נ"ב ע' תוס' וח"א למהרש"א וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתכ"ד וע' ס' בית שמואל אחרון עה"ת פ' צו וע' שו"ת נחלת שבעה סי' פ"ג וע' מ"ש עליו בשו"ת שבות יעקב סי' ט"ז ובלא"ה דבריו צ"ע מתוס' ברכות מ"ו ב' ד"ה מר זוטרא בשם בה"ג דקיי"ל יש מיתה בלא חטא כו' ועמ"ש בברכות שם בגליון

שם ב' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר כו' אינו אלא טועה, נ"ב כל' זה ב"ב ט"ו ב' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר מלכת שבא אשה הית' אינו אלא טועה וע"ע סנהדרין י"ד א' אמר רבב"ח א"ר יוחנן כל האומר ר' מאיר לא סמכו ר' עקיבא אינו אלא טועה וע"ע סוטה מ' א' כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה ובברכות מ"ז א' כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה וע"ע כלאים פ"ו מ"א טועים כל האומרים כן

שם שנא' ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת, נ"ב נ' דדריש לי' מתיבת ויהיו וכזה ב"ב ק"כ א' בנות צלפחד שקולות היו שנא' ותהיינה הוי' אחת לכולן וע"ע דוגמא זבחים כ"ט א' רש"י ד"ה יהי'

שם רש"י ד"ה והא כתיב מעבירים כו' כ' קשה בעיני כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ל"ג ושו"ת לחמי תודה סי' כ"ט וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' מ"א ולדבריו צריך להפך הגירסא והכתי' מעבירם אר"ה ברי' דר"י מעבירים כתי' ומ"ש שם בח"ס "ור"נ" הוא טעות וצ"ל "ור"ה"

שם תוד"ה מעבירם כתי' כו' כ' ובכל ספרים שלנו כו', נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל שהאריך וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ח' ועמ"ש בגליון ברכות ס"א א' על התוד"ה אלא מעתה

נ"ו א' תוד"ה ליקוחין כ' אע"ג דאפי' חטא כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' תי' דליקוחין יש לך בה הכוונה שמשעה ראשונה שבא עלי' הי' לו ליקוחין בה והיינו ע"כ משום גט כריתות ואע"ג שלא קידשה אז מ"מ הי' לו ליקוחין בה משעה ראשונה עכ"ל ונ' כוונתו דליקוחין יש כו' הכוונה שהית' ראוי' לליקוחין גם בשעה ראשונה שבא עלי' שכבר הית' מגורשת ואולם זה דוחק קצת לומר דמפרש קרא דלקחת דהכוונה שהי' ראוי ללוקחה דלקחת משמע שלקחה ממש וע"ק דאמר לעיל כל האומר דוד חטא כו' וק' דאף דהית' מגורשת מ"מ כיון שלא בא עלי' לשם אישות א"כ לדעת הרמב"ם דביאת פנוי' אסורה מה"ת מלאו דלא תהי' קדישה א"כ הרי יש כאן עבירת לאו זה עכ"פ ונ' לומר דקידשה באמת בביאה שבא עלי' דבכתובות ט' א' אמר התם אונס הוי ואיב"ע כו' וא"כ להאיב"ע י"ל שלא הית' הביאה באונס רק נתרצית לו וקידשה בביאה וסובר כאן כאיב"ע הנ"ל ואף שלא היו שם עדים וקידושין בלא עדים הא לא מהני ואכתי הוי ביאת זנות י"ל דכיון דהא דלא מהני קידושין בלא עדים אף בשניהם מודים היינו רק משום דחב לאחריני וא"כ לפי המבואר בקידושין י' א' דסוף ביאה קונה דכל הבועל דעתו על גמר ביאה וצ"ל דאף דהעראה חשובה ביאה בכה"ת מ"מ לעניין לאו דל"ת קדישה אין איסור בהעראה אם דעתו לקדשה בהגמר ביאה דכיון דדעתו לקדשה בהגמר גם ההעראה תו לא חשיבא קדישות והפקירות וא"כ י"ל דככה גם דוד קידשה בהגמר ביאה וככל מקדש בביאה דדעתו על גמר ביאה וא"כ כיון דהעראה היא ביאה בכה"ת וא"כ מיד בהעראה נעשית שרביטו של מלך שהרי נבעלה אליו ואסורה לכל העולם משום משתמש בשרביטו שי מלך וא"כ תו בהגמר לא הי' חב לאחריני ושפיר קידשה בהגמר בלא עדים ואיסור ל"ת קדישה לא הי' שם כיון דבהגמר הרי קידשה וההעראה אין בה משום ל"ת קדישה שהרי כל בועל כן דעתו על גמר ביאה ואינו עובר בהעראה משום ל"ת קדישה ואולם יל"ע אם נעשית שרביטו בהעראה להאסר לכל כיון דהיא ביאה גרידא ולא קנאה להיות אשתו ועוד יוקשה עדיין לפי"ז דאיך אמר לאורי' רד לביתך הרי כבר הית' אשתו והית' אסורה לאורי' וי"ל שגירשה אחר הביאה ואחר מיתת אורי' נשאה שנית ואולם יותר נ' שבא עלי' בתורת פלגש דפלגש מותרת למלך ודאמר כאן ליקוחין יש לך בה היינו ליקוחין בתורת פלגש ופלגש כיון דאין בה קידושין ג"כ אין צריכה גירושין רק כשמשלחה מביתו די וע"כ אחר הביאה ששילחה מביתו שפיר הית' מותרת לאורי'

שם ב' והכתי' ויעש שלמה הרע בעיני ד' אלא מפני שהי' לו למחות כו' ולא מיחה, נ"ב כזה סנהדרין ק"ג א' בצדקי' נמי כתי' ויעש הרע בעיני ד' שהי' בידו למחות ולא מיחה

שם ירד גבריאל כו', נ"ב בירושלמי ע"ז פ"א ה"ב אי' ירד מיכאל כו' ע"ש

שם שכל דין שדן מבן ח' עד י"ח כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"מ ומש"ש דמשמעות רש"י כאן כעיטור שהביא שם לא ידעתי מה זה שכ' משמעות דדברי העיטור שהביא הם ממש דברי רש"י אות באות

נ"ז א' ולא בטבעת כו', נ"ב ע' רש"י ד"ה ואם יצתה אינה חייבת חטאת דכלהו תכשיטין נינהו כו' וכ"ה לקמן נ"ט ב' דטבעות הן תכשיטי נשים וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ד כ' דהוא בכלל מלבוש ולא הביא מהך דכאן דקרוי תכשיט ולא מלבוש

שם תיכי חלילתא, נ"ב ע' ר"ש כלים פט"ז מ"ז ד"ה אימוס של עושה שיאגות דהוזכר שם בדבריו "תיפי חלילאתא" ונ' דכוונתו לגמ' דכאן ושכך הית' גירסתו כאן

שם רש"י ד"ה במה אשה יוצאה כ' דהוי תכשיט. נ"ב במהרי"ל בליקוטי דינים שבסופו דקצ"א ע"א וז"ל הפרש בין תכשיט לנוי אמר (המהרי"ל) כל דבר הנצרך לגוף האדם וא"א לו זולתו על דרך קטא כתונת וסרבל הוא נקרא תכשיט אבל נוי הוא כל דבר שאפשר בלעדו ואין עשוי רק להתנאות בו וכן יש ליישב כל דבר שנאמר בו תכשיט ונוי עכ"ל

שם תוד"ה במה כו' כ' וא"ת מהאי טעמא תהא אשה אסורה לצאת בטלית כו', נ"ב בס' יריאים סי' ק"ב כ' וז"ל דילמא מיתרמי לה טבילה כו' פי' פי' ותרפה אותם ואתי לאתויינהו ד' אמות ברה"ר בעודן מרופין שאינן דרך תכשיט אלא מהודקין אבל אין הפי' דילמא אתי לאתויינהו מופשטין דא"כ כל דבר דאינה יכולה לטבול בהן ליתסר להו אלא לאתויינהו מופשטין לא טעי אינשי אבל לאתויינהו מרופין טעו ומש"ה כל דבר שדרכה לטבול בו בהרפאה הוא דאסור עכ"ל וכן הוא ברוקח סי' ק' ע"ש

שם ב' ביזיוני, נ"ב ע' תיבת ביזיוני בסנהדרין כ' ב' אעולי ואפוקי בבזיוני

שם פרוחי, נ"ב ע' תיבת פרוחי בנדה י"ז א' ושם יש לו פי' אחר

נ"ח א כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה אין מקבלין טומאה לא מד"ת ולא מד"ס, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכר עוד