גליוני הש"ס מועד קסו

דסבירא להו דכל עשיית כלי שלא כדרכו לא מיתסר אלא מדרבנן ומש"ה כי לא מכוין כו' שרי אפי' לכתחלה עכ"ל

שם תוד"ה מי יימר דמיזדקיק לה בעל כ' תימא מי דמי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' פ"ה

מ"ז א' קרטין, נ"ב פירש"י שירי לבונה והוא ל' משנה מנחות ו' א' קורט של לבונה והוזכר עוד סנהדרין מ"ג א' משקין אותו קורט של לבונה

שם וכ"ת חזו לעניים, נ"ב האחרונים האריכו בעניין זה אי אמרי' לעניין מוקצה מדחזי להאי חזי להאי וע' שו"ת מהרי"ל סי' קי"ב קי"ג ומש"ש ראי' מעירוב בתרומה לזר וכן הבא בשביל ישראל זה מותר בטלטול הואיל וחזי לישראל אחר יש לחלק דשם כמו שהוא שלו יכול להאכילו לכהן ולישראל אחר שיאכלו הם את שלו ע' ר"ן נדרים ל"ד ב' סוף העמוד משא"כ לולב ביו"ט שני של גליות דמספקי' לי' בראשון אילו הוא ראשון באמת אינו ראוי לאחר כמות שהוא שלו כיון דגם שאול פסול ורק שראוי להקנותו לחבירו וא"כ י"ל דכיון דמחוסר הקנאה לא חשוב חזי ואין ראי' מתרומה ומבא בשביל ישראל זה כו' וע"ע חידושי רמב"ן כאן ד"ה קרטין

שם אשכחינהו כו' דהוו קיימי אפיתחא כו' אמר להו כו', נ"ב כעין זה קידושין נ"ח א'

מ"ח א' אין נותנין את המוכין כו' ביו"ט ואצ"ל בשבת נשרו מחזירין אותן בשבת ואצ"ל ביו"ט, נ"ב דוגמתו לקמן קמ"ו ב' אין חותכין שפופרת ביו"ט ואצ"ל בשבת נפלה מחזירין אותה בשבת ואצ"ל ביו"ט

שם ב' וזה אינו חיבור, נ"ב פי' דמגופת חבית אינו חיבור וכן הוא בכלים פ"ג מ"ו מגופת חבית אינו חיבור

שם שלל, נ"ב ע' רש"י ביצה ז' א' ד"ה מן השלל וד"ה שלל ורש"י ב"ק ס"א א' ד"ה שוללין

שם כל המחובר לו הרי הוא כמוהו, נ"ב ע' סוכה ל"ז א' כיון דחברי' כגופי' דמי ועמ"ש על הגליון לקמן פ"א א' אהך דכל המחובר לקרקע כו' וע' לקמן קכ"ה א' דסד"א כיון דחברי' בארעא כגופי' דארעא דמי ושם ב' כיון דהדקה שווי' דופן וע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ב אות י"א עש"ה וע"ע תוס' ע"ז כ"ד א' ד"ה ואבני דכ' לכך נ' דהאי מעשה דדמא בן נתינה לאו באבני שהם הוי אלא באבני החשן ואע"ג דאמר בגמרא ביקשו ממנו אבנים לאפוד י"ל כיון שחשן מחובר לאפוד קרי אפוד עכ"ל

שם רש"י ד"ה חיבור בשעת מלאכה כ' ונתרבו ידות לכל תורת כלי כו' בפ' העור והרוטב כו', נ"ב ע' תוס' שם קי"ח ב' ד"ה מעיקרא וע"ע תוס' ב"ק כ"ה ב' ד"ה שמע מינה דהביאו ג"כ מגמ' דהעור והרוטב דילפי' שם מקרא ידות הכלים וכדברי רש"י כאן וצ"ע

מ"ט ב' כנגד עבודת המשכן, נ"ב פי' דמדכתי' סתם לא תעשה כל מלאכה ולא נתפרש מהו הנקרא מלאכה לא מסרו הכתוב אלא לחכמים ולא נראה לחכמים שיהי' נקרא מלאכה רק אותם המלאכות שהיו במשכן, ס' יריאים סי' ק"ב ויש חידוש כי מלאכות שבת מסרן הכתוב לחכמים ובמלאכות יו"ט מצינו ג"כ כן ע' מרדכי ביצה פרק א' רמז תרמ"ג דהתורה התירה מלאכת אוכל נפש שמלישה ואיליך ומסרן הכתוב לחכמים לידע מלאכה הדומה מלישה ואיליך עכ"ל ומלאכות חוה"מ ג"כ מסרן הכתוב לחכמים כמבואר בחגיגה י"ח א' הרי מלאכות שבת ויו"ט וחוה"מ כולם בם שיווי בעניין זה של מסירת הכתוב לחכמים וע' ריטב"א ר"ה י"ב ב' ד"ה תנן התם דכ' ועוד הי' נ' לומר כי הטעם שקבעו חכמים שבט ר"ה לאילן וקבעו תשרי לתבואה כו' וכל הדברים האלו הכתוב מסרם לחכמים כרוב דינין של תורה עכ"ל ובס' דברי חיים להרה"ק מהר"ח מצאנז ז"ל כ' דטעם הא דבעי' מלאכות שהיו במשכן מפאת דשביתת שבת הרי הוא זכר למה ששבת השי"ת בשבת ממלאכת בריאת עולמו והמשכן מבואר בראשונים דהוא עולם קטן ונכלל בו בדקות כל המציאות הנברא כולו וע"כ אותם המלאכות שהיו במשכן מובן ממילא שהי' עניינם בבריאת עולם הגדול ג"כ וע"כ מהם הוא שצריך שביתה עכ"ד ז"ל

נ' א' והוא שיחד לו קרן זוית, נ"ב דוגמתו ביצה מ' א' כגון שיחד לו קרן זוית וכל' זה עוד ב"מ ס"ג א', ע"ז ל"א א', ב"מ מ' א'

שם רש"י ד"ה הפתק כ' בין של חגבים כו', נ"ב כיוון למשנה ע"ז ל"ט ב' החגבים הבאין מן ההפתק מותרין

שם ב' וכי בחול מי התירו קסבר משום הפסד אוכלין נ"ב כעין זה לקמן קמ"ז ב' ר' נחמי' אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין

נ"א א' מותר להטמין את הצונן, נ"ב ע' ר"ן וע' תוספתא פרק ד' וכשם שאין טומנין את החמין בתחלה בשבת כך אין טומנין לא את השלג ולא את הצונן ומשמע כפירש"י דשלג אין דרכו להטמינו לשיוחם רק מטמינין אותו בדברים קרים שיקפיא ויחזיק קרירותו

שם כבר הורה זקן, נ"ב ע' מסורת הש"ס והיא עוד ביבמות ק"ה ב'

שם שאילו ר' יוסי קיים כו', נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"מ וסי' קמ"א וע"ע שם סי' קפ"ז וסי' רס"ח

שם אדם חשוב שאני, נ"ב ע' מסורת הש"ס ונזכר עוד במשנה שביעית פ"ח מי"א ואם מתחשב הוא כו' ע"ש בר"ש

שם ב' חמרא לובא, נ"ב בכורות ה' ב', תמיד ל"ב א'

שם רש"י ד"ה כדי כ' משום דקא מוליד, נ"ב כזה ביצה כ"ג א' ול"ג ב' וע"ע עירובין ק"ד א' אולודי קלא אסור

נ"ב ב' ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה, נ"ב ע' ר"ש כלים פ"ז מ"ב וע' תוס' לקמן נ"ח א' ד"ה אע"פ ותוס' סנהדרין מ"ח א' ד"ה נתנו

שם דא ודא אחת היא, נ"ב כל' זה שבועות כ"ו א', ב"מ מ"א ב'

שם הרחילים, נ"ב ע' חולין קל"ז ב' וע"ש בס' בכור שור

נ"ג א' טרסקל, נ"ב גי' הר"ש כלים פ"כ מ"א קרסתל

שם אזל ר' חייא בר יוסף כו' עד ולא כלום, נ"ב כזה בחולין מ"ה ב'

שם תוד"ה אילימא כ' דדרך משניות כן כו', נ"ב ע' אריכות בר"ש כלים פ"ב מ"ז

שם ב' משום שחיקת סממנין, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז, ח"ג סי' אלף ס"ה דהא דאסרי' רפואה משום שחיקת סממנין הוא שבות קיל טפי מאמיר' לעכו"ם ואפי' מאמיר' לעכו"ם בשבות דרבנן עש"ה

שם ור' אושעיא מתיר, נ"ב גי' הרי"ף ור' יאשי' מיקל וכל' זה לקמן קמ"ו ב'

שם כמה גרוע אדם זה, נ"ב וא"ת אם כך גרוע אדם זה למה נעשה לו נס כזה הא לא קשיא שלפעמים אדם מוכן ביותר לדבר כמו זה ולכך נעשה לו נס כזה, ס' חידושי גור ארי'

נ"ד א' השתא דאמר שמואל כו', נ"ב כזה מצינו לשמואל בדוכתי טובי דהחמיר למעשה יותר מעיקר ההלכה ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"א אות יו"ד והך דשיננא ואת לא תעביד עובדא יש גם בגיטין ע"ח ב' וע"ע עירובין י"ב א' והא א"ל שמואל לר' חנניא בר שילא את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן כו' והך דסוכה ל"ד ב' אשוו וזבינו כו' ואי לא דרישנא כו' הוא ג"כ מזה המין דלמעשה החמיר יותר ע"ש בתוס' וכן הך דשם ל"ב ב' דלחומרא לא דק הוא ג"כ כן וע' רמב"ן שעם הרי"ף נדרים י"ח א' מדפי הרי"ף דכ' דכזה הוא ג"כ הך דלקמן ס"ה ב' דאמר