גליוני הש"ס מועד קסה

מ"ב א' למימרא דשמואל כו', נ"ב ע' בבה"ג פכ"ד מה' שבת פי' אחר בכאן מפירש"י עש"ה בארוכה וצ"ע לפירושו דא"כ מאי פריך ואי ס"ד ס"ל כר"ש אפי' גחלת של עץ נמי הא כיון דבגחלת דעץ ליכא היזיק א"כ הא שפיר אמר שמואל דאין מכבין דלר"ש נמי הרי פטור אבל אסור וע' ס' יריאים סי' ק"ב במלאכת צד ומלאכת סותר מ"ש על דברי הבה"ג הנ"ל

שם בשביל שלא יזוקו בה רבים, נ"ב לאו דווקא רבים אלא אפי' בשביל היזיקא דיחיד נמי שרי וכן נר שכבה אם עומד במקום שמזיק לבני הבית או לאחרים מותר לטלטלו מהאי טעמא, שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ז' ע"ש דכ' כן אהך דקוץ בר"ה כו' אך הדבר נלמד מאיליו גם אהך דמכבין כו' דהא רבינא אמר הילכך כו' א"כ מה שהתיר שמואל בגחלת הוא שהתיר הוא בקוץ וז"פ מש"ש בחוט המשולש דכ"כ התשב"ץ ז"ל בתשובה הנה הוא בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ז ושם לא נזכר דאפי' בשביל היזיק יחיד שרי כ"ש ולפמ"ש הר"ן בסוגיין בדעת הבה"ג דס"ל דנזקא דרבים סכנת נפשות חשיבא א"כ רבים דקאמר הוא בדווקא ואולם בביצה כ"ח ב' משמע לכאורה דלאו דווקא רבים ע"ש דקאמר לי' גם לעניין שפוד שצלו בו בשר כו' וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ו דמשמע דהיתיר דכאן הוא רק משום רבים עש"ה ודע דשמעתי בשם רב גדול וצדיק זלל"ה שאמר שע"כ בפ' שמע נאמר ובכל מאודך ולא כן בפ' והי' אם שמוע ואמר כי ובכל מאודך פירשוהו חכמים בכל ממונך וע"כ בפרשת והא"ש שנאמרה בל' רבים וממון של רבים כנפשות חשוב וע"כ הוא נכלל בו במאמר ובכל נפשכם כך שמעתי ונ' שיש לדברים אלו מקור בר"ן הנ"ל כאן דכ' דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיבא ואף דאיירי כאן בנזק הגוף שיכוה גופם בהגחלת מ"מ זה ערך אחד עם ממון ע' גמ' ע"ז כ"ז א' אלא ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה הרי דדבר שאין בו סכנה ממון קרינן לי' ועמ"ש בגליון כתובות ל"ב א' ושוב ראיתי דדבר זה דממון רבים כנפשות חשוב יש לו מקור בס' החינוך מצוה רל"ו עש"ה

שם לימא ר' שמעון בן מנסיא דאמר כב"ש הכי קאמר לא נחלקו כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע כזה תוס' חגיגה ו' א' ד"ה ור' ישמעאל

שם ב' צריכה מלחא בישולא כבשרא דתורא, נ"ב כעין זה נדרים מ"א ב' בעיין בישולא כעין בשרא דתורא ע"ש כזה ב' פעמים

שם ואם נתנוהו מבעוד יום מותר, נ"ב ע' תוס' דכ' דהלשון דחוק כו' וע' כזה מנחות ע' א' הזורע כלאים בעציץ שא"נ אסור והוא ג"כ כהך דכאן דהל"ל אסור לזרוע וע"ע כזה ב"מ כ"ט ב' אם בשבילו פתחו אסור ע"ש דהכוונה, דכשהוא גוללו פותחו וקורא בו אבל בשביל עצמו לא יפתחנו והול"ל אם בשבילו אסור לפתחו ואמר אם פתחו אסור וע"ע יומא ס"ט א' בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור והול"ל ג"כ בגדי כהונה אסור לצאת בהן למדינה לא היוצא אסור וע"ע חולין ח' א' פעמים שהשוחט אסור ולא אמר פעמים שאסור לשחוט ע"ש ברא"ש ובס' בכור שור ובחידושי הארכתי וע' ס' חידושי גור ארי' כאן כ' חידוש דאם נתנוהו מבעוד יום אפי' נטל אותו בשבת ועדיין אין שם שמן מותר להחזירו שם ולא חשוב מבטל כלי מהיכנו כיון שעוד מקודם שבת הי' שם ונוטלו ע"מ להחזירו וזהו דקתני ואם נתנהו מבעוד יום מותר וארישא קאי דקתני אין נותנין כו' וע"ז אמר דאם נתנוהו מבעוד יום מותר לתתו בשבת והיינו ע"י שיטלנו ויחזור ויתננו עכת"ד וע"ע ב"ב כ"ב א' במשנה מי שהי' כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות ובגמ' וקמא היכי סמך א"ר יהודה הכי קאמר הבא לסמוך לא יסמוך אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות הרי דתני שם ל' עבר מי שהי' כותלו סמוך כו' ומפרשי' הכוונה דהכי קאמר הבא לסמוך כו' כך כאן דתני ואם נתנוהו כו' ג"כ הכוונה דהבא לתת מבעוד יום מותר לו דבר זה וע"ש בב"ב דרבא מפרש שם דה"ק מי שהי' כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ד' אמות ונפל לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות ע"ש והוא דוגמת פי' הגור ארי' כאן דהכוונה ואם נתנוהו מבעוד יום ונסתלקה הנתינה הזאת (היינו שנטלוהו משם) מותר לתת שנית ודו"ק ואולם פירש"י כאן מותר להניחה שם לכאורה מחוור ביותר ע' מועד קטן י"ב א' ואם באו מאיליהן מותר ומה שייך לומר בבאין מאיליהן דמותר וע"כ הכוונה דמותר לו להניחם וא"צ לגרשם משם עש"ה וכך כאן הכוונה כן דמותר להניחו שם והוא דומה בדומה ממש

מ"ג ב' אי ר' יהודה כי לא מתכוון מאי הוי, נ"ב ע' תוספתא במכלתין פרק י"ג אין לך שיהא חייב. אלא המתכוון לצוד עש"ה ומשמע דאפי' לר' יהודה קאמר דאי לר"ש פשיטא דמ"ש משאר מלאכות וי"ל דס"ל לתוספתא דאין דרך מלאכת צידה רק במחשבה ובמתכוון עש"ה בתוספתא ואל"ה לא מיקרי צידה ודכוותה לקמן ע"ג ב' תוד"ה וצריך ואולם יותר נ' בתוספתא דאליבא דר"ש קאי והכוונה לומר דאין פ"ר מחייב בצידה כל שאין מתכוון ויתיישב בזה קושית תוס' ביצה ל"ו ב' ד"ה אלא אימא ואולם גם לפי"ז ע"כ צ"ל הטעם משום דאין דרך אותה מלאכה בכך דאל"כ מ"ש מפ"ר בשאר מלאכות וא"כ כיון דאין דרך כו' ה"ל כלאחר יד וגם לר' יהודה פטור ממילא

מ"ה ב' הורה ר"ל בצידן מנורה הניטלת בידו אחת כו' ור' יוחנן אמר כו'. נ"ב ע' דוגמא לזה דר"ל מחלק בין ניטל ביד אחת לניטל בב' ידים ור' יוחנן לא מחלק בחגיגה כ"ו א' אר"ל והוא שניטלין בידו אחת ור' יוחנן אמר אפי' שאין ניטלין בידו אחת ע"ש וע"ע חילוק בין ניטל ביד אחת לניטל בב' ידים בר"ש כלים פרק ל' משנה ד' בשם התוספתא וע' לקמן קכ"א ב' סוף העמוד

שם הואיל ואדם קובע לו מקום. נ"ב כל' זה לרבה עירובין פ"ט א'

שם תוד"ה הכא כ' ועוד אי מחיים שרי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ה

מ"ו א' ומשום כבודו דר' יוחנן כו', נ"ב ע' חולין ל"ט ב' לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן לא היתיר משום כבודו דר"א וע"ש בבכור שור: שם ב' א"ר נחמן בר יצחק בריך רחמנא כו', נ"ב דוגמתו יבמות ק"ה ב'

שם יושב ומצפה, נ"ב כל' זה חולין ל"א א'

שם התם אי לא מיזדקק כו', נ"ב כן מבואר גם ביבמות פ"ח א' דשאלה חשובה בידו וע"כ דלא אמרי' בי' מי יימר דמזדקקו כו' דא"כ לא הי' לו ליחשב בידו כמבואר בקידושין ס"ב א' דגירות לא חשוב בידו מטעמא דמי יימר דמזדקקו לי' ב"ד ע"ש וע' ריטב"א נדרים פרק ב' (דף ח' ע"א מדפי הרי"ף) אהך דאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו שכ' דע"כ נזיר ששתה יין לוקה ולא חשיב ה"ס שמא ישאל דכיון דאין השאלה בידו דמי יימר דמזדקקו לי' ב"ד לא הוי ה"ס ע"ש וצ"ל דאע"ג דחשבי' לשאלה בידו בעלמא וכנ"ל מ"מ לגבי ה"ס מיהת אין עושה ה"ס דהא עדיפא מינה כתבו התוס' פ' השולח ועוד בכ"ד דכיון דמחוסר מעשה לבד לא הוי ה"ס דלא הוי ה"ס רק בפטור שאפשר לו שיבא מאיליו ע"ש וז"פ

שם כל היכא דכי מכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מכוין שרי ר"ש לכתחלה, נ"ב כזה ברש"י עירובין פ"ח א' ד"ה שופכין לתוכו ע"ש שכ' דאפי' מתכוין לאו איסורא דאוריתא איכא הכא דהא לאו ברה"ר זריק להו איהו גופי' אלא מאיליהן יוצאין הילכך כי לא מכוין שרי לכתחלה עכ"ל וכזה בר"ן ביצה פ' המביא דף רי"ש ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ואע"ג דחזיא לקתתא כו' ע"ש שכ'