גליוני הש"ס מועד קסד

דאין שם זמן מוגבל רק. כפי מה שהוא יאחר או יקדים גתו בכך יהי' זמן הכשירו וצ"ע וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א מש"ש על דברי הב"י בטוח"מ סי' קצ"ח שכ' שם סברא דא"כ נתת דבריך לשיעורין ע"ש

שם הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק, נ"ב כל' זה לקמן נ"ט א' וע' תוספתא במכלתין פרק י"ד מטלטלין את השופר להשקות בו מים לתינוק

ל"ו א' חצוצרתא שופרא, נ"ב ע' סוטה מ"ג א' וחצוצרות התרועה אלו השופרות וע' תוס' מנחות כ"ח א' ד"ה חצוצרות

ל"ח א' רבה ור' יוסף דאמרי תרויהו להיתירא כו' ר' נחמן בר יצחק אמר לאיסורא, נ"ב כזה לקמן מ' ב'

שם ב' לא שנו אלא שעודן בידו אבל הניחן ע"ג קרקע אסור ופירש"י דהוי כמטמין לכתחלה, נ"ב כזה עירובין ק"ב ב' לא שנו אלא שפירשה ע"ג כלי אבל פירשה ע"ג קרקע דברי הכל אסור וברש"י שם ע"ג קרקע כלכתחלה דמי

שם איכא דאמרי כו', נ"ב ע' רא"ש פ' במה טומנין סי' ב' בשם ר"ח דאע"ג דתרי לישני דכאן הם בדרבנן מ"מ משום חומרא דשבת חשיבה כשל תורה ואזלי' לחומרא עכ"ל וע' דוגמא בע"ז נ"ב א' ע"ש איבעי' דאת"ל דבטומאה דרבנן לא אמרי' חזרה לטומאה ישינה טומאה דעכו"ם מאי מי אמרי' משום חומרא דעכו"ם שויוהו רבנן כטומאה דאורייתא כו' הרי דמשום חומרא דעכו"ם נחשב הדרבנן כדאוריתא ויש לו דין הדאוריתא ומחלל שבת כעובד עכו"ם וע"כ ג"כ יש להדרבנן דין דאוריתא דספיקו לחומרא ואולם לעניין ספק מצינו בטומאת עכו"ם גופה דספיקה להקל מטעם סד"ר ע' לקמן פ"ג ב' טומאת כו"ם דרבנן הוא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשי' וע' אתוון דאוריתא כלל י"ח ואולם בחידושי הרמב"ן לקמן שם כ' וז"ל הא דאמרי' טומאת ע"ז דרבנן ולקולא ולחומרא לקולא מקשינן לרבנן אליבא דר"א אבל לרבה אליבא דר"ע איפכא ס"ל דכיון דבעי' לארחוקי ע"ז לחומרא מקשינן כו' עכ"ל ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ

ל"ט א' דחלפי אפתחא דגיהנם, נ"ב כל' זה ב"ב פ"ד א'

שם ב' לא יחם אדם חמין לרגליו כו', נ"ב ודווקא לרגליו אבל לכל גופו אסור וטעמא דרחיצה אינו אלא תענוג ולא הוי דבר הצריך לכל נפש וק' דא"כ למה נקרא עינוי ביוה"כ הרי אינו אלא תענוג וי"ל דמניעת הרחיצה לגמרי נקרא עינוי אבל כל גופו לא נקרא עינוי, ס' חידושי גור ארי' וע' נדרים פ' ב'

מ' א' לא התירו לרחוץ כו'. נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ב בארוכה וע"ש חדר ב' חידוש דלא גזרו על רחיצת חמין לקטן רק בשבת דאיסור סקילה אבל לא ביוה"כ ע"ש

שם ומשרבו עוברי עביר' התחילו לאסור כו' מאי עוברי עביר' כו' ומפרש שהיו רוחצין בחמין ואומרין מזיעין אנחנו, נ"ב דוגמתן שביעית פ"ד מ"א בראשונה היו אומרים מלקט כו' את הגס הגס משרבו עוברי עביר' התקינו כו' ומפרש בירושלמי נחשדו להיות מלקטין בין גסין ובין דקין ואומרים בדקין לקטנו התקינו כו' וצ"ע לכאורה אמאי לא הביא ראי' משם דמאן דעבר אדרבנן שרי למיקריי' עבריינא דוודאי ליקוט עצים כו' משדהו בשביעית אפי' דקין אינו איסור דאוריתא וע' חידוש בשו"ת חות יאיר סי' מ"ב דעובר אדרבנן דשרי למיקריי' עבריינא היינו רק בעובר תמיד יעוי"ש ועמ"ש על הגליון נדה י"ג ב' וע' רש"י סנהדרין פ"א ב' ד"ה תמותת דמוכח דאין נקרא רשע רק מי שמוחזק בחטא ב"פ לרבי וג"פ לרשב"ג ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קס"ד שכ' ועוד מדהזכירו מהר"ם בלשון מגונה התועב הזה אלמא דמחזיקו רשע גמור הוא דאי ס"ל למהר"ם דכשר לעדות מדאוריתא א"כ הוי בעל תשובה מדאוריתא לא הי' לו להזכירו בלשון מגונה כולי האי כו' עכ"ל וכן הוא בשו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ט ע"ש ומשמע דאע"ג דעובר אדרבנן שרי למיקריי' עבריינא ורשע אבל מ"מ אין לקרותו תועב וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' ל"ב ד"ה ומה שמדקדק מהרי"ו יצ"ו מדקרי לי' התועב כו' ע"ש וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו דהמתחייב שבועת היסת ולא רצה לישבע שרי למיקריי' עבריינא שהרי עבר תקנת חכמים שתיקנו שבועת היסת עכ"ל ולולי דבריו הי' אפשר לחלק לכאורה ולומר דרק בעובר בקו"ע כהך דכאן הוא דשרי למיקריי' עבריינא ואולם נזכרתי דגם בתוס' יבמות ס"ד א' ד"ה יוציא דכל היכא דאמור רבנן יוציא ויתן כתובה אם אינו מוציא שרי למיקריי' עבריינא וע"ע תוס' כתובות ב' א' ד"ה ותנשא וע' שו"ת חוט השני סי' י"ח ד"ה ואולם אם יאמר כו' וד"ה בתחלה אומר אני כו' עש"ה אריכות ונדבר שם ג"כ מעניין החילוק בין עובר בשוא"ת לעובר בקו"ע וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' ק"ד וע' יבמות כ' א' ונדה י"ב א' דכל שאינו מקיים דברי חכמים נקרא רשע וע"ש פלוגתא דאביי ורבא בזה וע' רש"י סנהדרין ג' א' ד"ה ב"ד חצוף דכ' שעברו על תקנת חכמים ע"ש וחצוף אינו כ"כ כרשע וצע"ק מדוע לא קרינן להו רשעים רק חצוף לבד וע"ע נימוקי יוסף ב"מ צ"ה א' מדפי הרי"ף ד"ה אמר המחבר מהא דעם שאתך כו' עש"ה דמשמע דעובר אדרבנן אין בו עוד אזהרת לא תונו אאונאת דברים גם מה"ת עש"ה

שם כמאן כי האי תנא, נ"ב ע' כריתות י"ד ב' שעבר משום כלת בנו שני' ול' דכאן כמאן כי' האי תנא דוגמתו ר"ה ט"ז א' כמאן מצלינן כו' כמאן כר' יוסי ועמש"ש בגליון וע"ע לקמן ס"ז א' אמר רבינא כמאן תלינן כו' כי האי תנא ועוד לקמן קכ"ה א' אמר רבינא כמאן מטלטלינן כו' כמאן כראב"י ובמועד קטן י"א א' אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי ועמ"ש על הגליון ר"ה ט"ז א' וע' ר"ן פסחים קמ"ח ב' מדפי הרי"ף דכל כי האי לישנא כמאן כו' לית בי' פלוגתא ע"ש וע"ע סנהדרין כ"ב ב' כמאן שתי כהני כו'

שם ב' שהיד סולדת, נ"ב פירש"י נמשכת לאחורי' כו' והיינו שחוזרת לאחורי' שכשפושט ידו ליגע בו היד חוזרת לאחורי' מיד בהתחלת הנגיעה שמרגיש החום וחוטף ידו חזרה וכזה בנזיר נ' ב' מפני שהיא סולדת לאחורי' ע"ש דהפי' ג"כ שחוזרת לאחורי' עש"ה ברש"י ותוס'

שם המבשל בחמי טבריא בשבת פטור, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קפ"ט

שם מאי חייב נמי דקאמר מ"מ. נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע לקמן פ"א ב' רש"י ד"ה חייב משום תולש וע"ע ביצה ל"ו ב' במשנה כל שחייבין עליו משום שבות וע"כ הכוונה אחיוב מ"מ כיון דהוא רק שבות וע"ש ברש"י וע"ע פיה"מ להרמב"ם במכלתין פ"א מ"א דכ' ומי שיוציא מאחד מהם לכרמלית כו' יתחייב וכוונתו אמכת מרדות וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"ב וע' מרדכי פ' הזהב רמז ש"ו דכ' הילכך מלקין אותו שהרי עבר על לאו גמור וכוונתו למכת מרדות ע"ש בחידושי אנשי שם

שם רש"י ד"ה דהא מעשה דרבי כו' כ' ור' יהושיע כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' נ"ב

מ"א א' כל המניח כו', נ"ב ע' חידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו בפסחים פ' מקום שנהגו וז"ל תלמיד לא ירחץ עם רבו אכן עתה דמכסין הערוה לית לן בה ומותר לרחוץ יחד עכ"ל משמע שנהגו אז לכסות הערוה בבית המרחץ

שם רש"י ד"ה שנחושתה כ' ולשון של המשנה נחשתו של תנור במס' כלים פ"ח מ"ג, נ"ב כזה עוד שם פ"ט מ"א

שם ב' לא שנו אלא להפשיר אבל לצרף אסור כו' אלא אי איתמר הכי איתמר כו' לא שנו אלא שיעור להפשיר אבל שיעור לצרף אסור, נ"ב כזה לקמן קמ"א ב' לא שנו אלא לצחצחו אבל לעבדו אסור כו' אלא אי איתמר הכי איתמר כו' ל"ש אלא שיעור לצחצחו אבל שיעור לעבדו אסור: