גליוני הש"ס מועד קסג

שם לא קשיא כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות, נ"ב כל' זה בעירובין ל"א ב' וע' רש"י ותוס' כאן דחומר תחומין משום דאסמכינהו אקראי וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ד' וע' פתיחה כוללת לפמ"ג

שם סתם קדירות רותחות הן, נ"ב ביצה כ"ז א'

שם תוד"ה שניהם כ' וקשה לרשב"א כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' וז"ל ויראה דביה"ש הוי כמו חזקה כיון שאין ביה"ש יום גמור בזריחות השמש ועכ"פ לאו יום גמור הוא נחשב ולפיכך נחשב זה כמו חזקה ולא אמרי' דספיקא לחומרא רק בשאר ספיקי דעלמא לא בספק ביה"ש דספק דביה"ש איננו שהוא דבר שאפשר לדעת אם הוא יום או לילה ואין אנו יודעים שזה דוחק גדול לומר שכל התנאים והאמוראים דפליגי בביה"ש לא היו יודעים דבר שאפשר לדעת וע"כ דביה"ש באמת א"א לעמוד עליו אם הוא יום או לילה כו' ונ' דלמרע"ה נמי הי' מספקא לי' בביה"ש אם הוא יום או לילה וע"כ אמרי' בי' סד"ר לקולא כו' תדע דלפי הנראה אף בעירובי חצירות אין מתירין ספק לכתחלה וכאן אמרי' דספק חשיכה מערבין אפי' לכתחלה אלא שאינו דומה ספק ביה"ש לשאר ספיקות עכ"ל נ' כוונתו דכיון דהוא דבר שלא ניתן לעמוד עליו כלל לכן זה מורה היות בו ב' העניינים באמת עניין היום ועניין הלילה ולכן לגבי דרבנן מקלינן בספיקו כיון שאין זה ספק של טעות לגמרי כשאר ספיקות דאם הוא כך אינו כך ואחד מב' הצדדים טעות בהכרח רק בביה"ש אם מקילין מפאת ספק יום הרי יש בו באמת עניין יום כיון שהוא זמן שלא ניתן בטבע לעמוד עליו שאיננו יום וכן להיפוך כאשר מקילין מפאת ספק לילה וכמובן וכן ממה שאין בזמן ההוא זריחות השמש כביום גמור וגם לא נסתלק השמש לגמרי כמו בלילה מוכח היות לו ב' העניינים שכבר הותחל בו עניין לילה ועדיין בו עניין יום כן נ' כוונתו ואולם עכ"ז מה שדימה אותו לחזקה וכ' דספק ביה"ש הוא כמו חזקה עדיין צ"ע להבין ושוב ראיתי לו ז"ל בספר הנ"ל בעירובין ל' ב' ד"ה ולפרוש עליו ממקום אחר ועוד שם ל"ו א' ד"ה ומאי שנא ע"ש שכ' בארוכה דפלוגתא אי סוף היום קונה עירוב או תחלת היום קונה עירוב איננה פלוגתא בזמן דלמ"ד סוף היום כו' יוקנה העירוב יותר קודם מלמ"ד תחלת היום כו' דז"א דלשניהם קניית העירוב הוא בזמן אחד בביה"ש ורק דבביה"ש הא יש ב' עניינים עניין יום ועניין לילה ובזה הוא דפליגי דלמר ביה"ש קונה עירוב מפאת עניין יום שבו דבזה הוא סוף יום העבר ולמר קנייתו הוא מפאת עניין לילה שבו דבזה הוא תחלת יום הבא ע"ש בארוכה והנה ל' הבריתא כאן בעמוד ב' מטילין אותו לחומר שני ימים ל' זה מתפרש ג"כ לא מתורת ספק רק דיש בו באמת עניין ב' הימים דיש בו באמת עניין היום ועניין הלילה ולכן מטילין אותו לחומר שניהם כפי היות בו ב' העניינים באמת ע' כזה כלים פ"ג מ"א מטילין אותו לחומרו בזיתים דאין הכוונה שם מטעם ספק רק דיש בו ב' העניינים באמת ואם ניקב בכונס משקה ופחות ממוציא זית יש בו עניין כלי מצד עשייתו לאוכלין ועניין אינו כלי מצד עשייתו למשקין עש"ה בר"ש וברא"ש וע"ש ברא"ש חידוש דמשמע מדבריו דאמרי' ב' הדברים יחד דאם הי' בתוך כלי כו' ושרץ בזה אוכלין שבחיצון טמאים דאינו חוצץ מפאת היותו אינו כלי ועכ"ז הוא עצמו טמא מצד היותו כלי עש"ה ולפי"ז יש קצ"ע בהא דאמרי' כאן ל"ה ב' דהעושה מלאכה בב' ביה"ש חייב חטאת ממ"נ ואמאי נימא נמי דגם על שניהם יחד יופטר מפאת שלא עשה המלאכה בשבת גמור וכי היכא דפטור בביה"ש הא' מפאת שאינו שבת גמור דיש בו ג"כ עניין יום ערב שבת כך הרי הי' ראוי שיהי' גם בב' ביה"ש ולא הי' לנו לומר ממ"נ כיון דיש באמת ב' העניינים וכי היכא דלא אמרי' שם ממ"נ וכרא"ש הנ"ל ודוק היטיב מאוד

שם ב' הכסיף, נ"ב כל' זה פסחים מ"ח ב' שהכסיפו פניו ונדה מ"ז א' משיכסיף ראש החוטם

ל"ה א' דאוי, נ"ב פירש"י מביט וכזה לקמן נ"ג ב' ומסגי כי דוו. פירש"י מביטין וכזה בתמיד כ"ו ב' דוי להכא ודוי להכא ע"ש

שם תוד"ה וירד כו', נ"ב כתוב בגליון גי' רש"ל וק' לרשב"א דלפי"ז לא הי' לו להזכיר עליי' אלא כשירד ויטבול ותו לא עכ"ל ונ' דמכאן באמת ראי' גדולה לסברת הכ"מ פ"ו מאבות הטומאות הט"ז שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה לא בעודו בתוך המקוה עכ"ל ולפי"ז בדקדוק נקט כאן ויעלה דהעליי' הוא מן הטהרה עצמה ואח"כ הוא דצריך להיות הערב שמש וא"כ אחר העלי' הוא דצריך להתחיל הביה"ש ודו"ק כי הוא ראי' מפורשת לסברת הכ"מ הנ"ל דכמו זר נחשבת לכאורה וע"ע בזה סתירת דיוקא דרישא אדסיפא בנדה מ"ב א' יולדת שירדה לטבול כו' ונעקר ממנה דם בירידה טמאה בעליי' טהורה דרישא בירידה טמאה דייקא הא בתוך המים טהורה וסיפא בעליי' טהורה דייקא להיפוך הא בתוך המים טמאה וכסברת הכ"מ ועמ"ש בגליון קידושין ה' ב' ובחידושי הארכתי עוד מכמה דוכתי

שם ב' שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' י"א

שם א"כ נתתה דבריך לשיעורין,, נ"ב ע' גליון הרי"פ דציין המקומות שנאמר עוד כלשון זה ובכללים שלי נסתפקתי אי אמרי' כן רק בדרבנן או גם בדאוריתא אין התורה נותנת דברי' לשיעורין ומהך דחולין ט' א' ול"ב א' מוכח דגם בדאוריתא אמרי' כן דשהי' הוא דאוריתא והבאתי שם עוד גמ' מועד קטן ג' ב' א"כ נתנה תורה שיעור כל אחד ואחד בידו כו' ומוכח דגם התורה אין נותנת דברי' לשיעורין וגמ' מ"ק הנ"ל לא נסמנה כאן בגליון הרי"פ וכעת מצאתי מפורש עוד בחידושי הר"ן ר"ה ו' ב' ד"ה צדקות דכ' וליכא פלוגתא בין קיימי עניים ללא קיימי ובין היכא דקאי גבי מקדש וכהנים ללא קאי שהתורה לא נתנה דברים לשיעורין עכ"ל ועוד מצאתי בחידושי הרמב"ן לקמן קל"ה ב' ד"ה הא דארשב"ג כו' דכ' וז"ל ואי ק' היכי מתוקמא אליבי' קרא דופדויו יש לומר הכי קאמר התורה לא נתנה דברים לשיעורין ולפי שיש שצריכין לשהות עד ל' יום כגון וודאי בן ח' וספק בן ח' נתנה שיעור אחד לכל ל' יום עכ"ל וע"ע תוס' ב"מ מ"ט ב' ד"ה בכדי עש"ה וגוף הך דא"כ נתת דבריך לשיעורין ע' עוד שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ל"ב מש"ש בשם תשובת הרמב"ם דכל מילי דתקנה שהתקינו חכז"ל מפני סיבה אפי' יארע שאין שם סיבה ההוא מ"מ הואיל ואיתקן איתקן דאל"כ נתת דבריך לשיעורים עש"ה בארוכה ועמ"ש בגליון חולין ק"ד א' עש"ה וע"ע רש"י נדה ד' ב' ד"ה ומשני חכמים השוו מדותיהם דכ' ג"כ שלא תתן דברים לשיעורין וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ח שכ' גם לעניין תקנה שהית' בעיר שלא יוציאו קורות חוץ לחומה ואח"כ הוציאו אנשים קורות דקות כו' ע"ש שכ' ומ"מ כך נראים לי הדברים שעניינים כאלו אין מדקדקין בהם ואין יורדין בהן לשיעורין שאם אתה אומר כן נתת דבריך לשיעורין ובא ותן מדה לקורות ונאמר להם כזו תקנתם או כזו תקנתם ומ"מ אם דקות שבדקות הן אין קרויות קורות אלא עצים בעלמא כו' עכ"ל ומ"ש דדקות שבדקות אין קרויות קורות אלא עצים בעלמא ע' מעין זה סוכה י"ד א' אין בהן ד' ואפי' פחות מג' הא קנים בעלמא נינהו פי' ולא שייך בהו גזירת תקרה דאין להם עניין לקירוי דהוא בקורות דהא קנים בעלמא נינהו ולכאורה הי' ראוי באמת בנידון הרשב"א שיהי' תלוי בהך דסוכה שם היינו דיותר מד' יוחשב קורה כיון דגזרינן בי' גזירת תקרה וכנ"ל ופחות מג' ודאי לא חשיב קורה ומג' עד ד' הוא פלוגתא דשם עש"ה ואולם בנידון הרשב"א הנ"ל תלוי בל' בני אדם כמש"ש הרשב"א להלן בתשובה ואין לדונו מהך דסוכה וע"ע ע"ז ע"ה א' רשבג"א מניחן מגת לגת כו' איכא ביניהו חורפי ואפלי ע"ש ברש"י וצע"ק דה"ז נתינת דברים לשיעורין לרשב"ג