גליוני הש"ס מועד קסב

שם עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, נ"ב ע' ספרא בחקותי פרק א' פיסקא ג' ד'

ל"א א' שהמרו זה את זה, נ"ב נ' דאיסור עשו ע' תוס' וע' שו"ת הרא"ש כלל י"א אות י' וע' בליקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל דקפ"ח ע"ב דכ' אמנם מה שממירין בני אדם אהדדי שקורין וועטי"ן לא הוי אסמכתא דכל אחד אומר בוודאי שירויח כמו ההיא דהלל עכ"ל

שם תרוטות, נ"ב פירש"י רכות וכן פי' בנדרים ס"ו ב' ואולם בבכורות מ"ד א' פי' עגולות

שם בא לפני הלל גיירי', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' ומכאן יש ללמוד שהקראים אינם בכלל מינים. כי אם היו בכלל מינים אין סברא שהי' מקבל מין להתגייר עכ"ל ז"ל ע"ש ויש לחלק בין עכו"ם שלא נאמרה אליו התושבע"פ להקראים שהם ישראלים וקיבלו תושבע"פ ואח"כ כפרו בה שפיר י"ל דחשיבי מינים כיון שכפרו בתורה שקיבלו ואין ראי' כלל מכאן ממה שקיבל עכו"ם כופר בתושבע"פ להתגייר ועוד דבלא"ה הא ק' על הלל שקיבלו דהא אמרי' בבכורות ל' ב' דעכו"ם הבא להתגייר אפי' מקבל כל התורה חוץ מדבר אחד ואפי' דקדוק אחד מד"ס אין מקבלין אותו וע"כ צ"ל דזהו רק ביודע התורה ואינו רוצה לקבלה ומשא"כ כאן מה שאמר שאינו מאמין בתושבע"פ זה אינו נחשב שאינו מקבלה רק שעדיין לא ידע לה בהיותו עכו"ם וסמכי' דשכיחי ישראל וילמוד ותתוודע לו יאמין בה ג"כ ויקיימנה וזה נ' גם כוונת רש"י כאן וא"כ אלו הקראים שקיבלו כבר תושבע"פ וידעו אותה ככל ישראל ושוב יצאו מכללם וכפרו בה שפיר י"ל דחשיבי מינים ואין לו עניין כלל להך דכאן וע' אריכות בעניין הקראים אי חשיבי מינים וכל שאר ענייניהם בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו

שם שבא במקלו ובתרמילו, נ"ב כל' זה ב"ב קל"ג ב' בא עליו שמאי במקלו ותרמילו וע"ע ר"ה כ"א א' שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך

שם ברש"י ד"ה דעלך סני כו' כ' רעך וריע אביך אל תעזוב זה הקב"ה כו', נ"ב כזה מצינו שנקראו הצדיקים ריעים להקב"ה בכתוב ולי מה יקרו רעיך קל דקאי על הצדיקים שהם רעים כביכול לו ית' ע' תוס' ב"ב ז' ב' ד"ה אילימא לצדיקים וע' סנהדרין ל"ח ב' וע' אור החיים עה"ת ויקרא י"ט עה"כ לא תשנא את אחיך בלבבך מה שהביא מן התנא דבי אלי' וכל מש"ש והעתקתי דבריו בבית האוצר ערך אחוה כלל נ' וע"ע חגיגה ז' א' הוקר רגליך מבית רעיך ע"ש ברש"י דכ' מבית רעיך זה הקב"ה שקרא ישראל רעים שנא' למען אחי ורעי

שם ב' שכן בל' יוני כו', נ"ב כזה לקמן ס"ג ב' וע"ש בגליון הגרע"א ז"ל

שם כיון דכתי' על פי ד' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי, נ"ב בזה יש ליישב קושית השיטה מקובצת ברכות נ"ד א' דתנן הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובגמ' מנא ה"מ דא"ק ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל וגו' ובשיטה מקובצת שם ואע"ג דיתרו לא ראה מקום הנס מ"מ כל שרואה הרבים הנצולים כרואה מקום הנס דמי עכ"ל ולהנ"ל י"ל דכיון דיצאו ממצרים עפ"י ד' וכן מן הים סוף נסעו עפ"י ד' וכל מסעיהם אז עפ"י ד' היו וע"כ כל המקומות כמקום אחד חשבינן להו וכדאמר כאן דה"ל מש"ה כסותר ע"מ לבנות באותו מקום אף דהסתיר' במקום אחד והבניין במקום אחר וע"כ שפיר ה"ל כאילו הי' במצרים ובים סוף מקומות הנס עצמן

שם רביעית דם נתתי בכם וברש"י חיי אדם תלויין בה, נ"ב נזכר מזה לקמן קכ"ט א' דילמא שפי לי' אומנא ומוקים לי' ארביעתא ע"ש ברש"י ובחולין ע"ב א' איזהו נפש של אדם כו' הוי אומר זו רביעית דם ע"ש ברש"י ובסוטה ה' א' אדם שאין בו אלא רביעית אחת ע"ש ברש"י והך דסוטה כבר נרשם כאן בגליון מהרי"פ

ל"ב א' ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, נ"ב כזה לקמן ק"מ א' דילמא מנכו לי מזכותא דעלמא דאתי

שם ואפי' תשע מאות כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה מש"ש לחכם אחד שדן מדברי הרא"ש ז"ל שכ' דרובא דאינשי פרין ורבין בח"ל ואחד מני אלף שלא זכה להבנות ממנה כו' ודן מזה דאיתתא דלא ילדה מילתא דלא שכיחא הוא וכ' לו התשב"ץ ז"ל וז"ל עוד שהוצאת מדבריו דברים שאינן מוכרחים וכי מפני שאמר דרובא דאינשי פרין כו' הוי איתתא דלא ילדה מילתא דלא שכיחא כו' ואם מפני צחות לשונו שאמר ואחד מני אלף כו' זה לשון אינו נאמר על צד הדקדוק ולישנא דקרא נקט ואפי' בלישנא דקרא אין להוציא ממנו דמלתא דלא שכיח הוא דהא חזינן כמה חולים עולים למטה ומתרפאין והוי מילתא דשכיחא ואעפ"י שהמקרא צווח ואומר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף עכ"ל ז"ל ונ' שהי' ז"ל מפרש המקרא דאחד מני אלף חולים הן שיהי' עליו מלאך מליץ ויפדה מרדת שחת ואילו הש"ס כאן מפרש לי' באופן אחר לגמרי ולהיפוך דהכתוב אומר דרפואת החולי קל ביותר דאפי' יש עליו תתקצ"ט מליצים לרעה ויש רק אחד מני אלף מליץ לטובה ניצול וצ"ע

שם ב' בעון נדרים בנים מתים כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' כי הדיבור היוצא מן האדם נחשב תולדות האדם ולכן נקרא ניב שפתים שניב הוא ל' פרי כמו תנובת שדי ולכן כאשר מחלל דיבורו שהוא תולדות לכן ג"כ התולדות שהם הבנים מתים ואולם בהך דבעון נדרים מתה אשה כו' כ' שם לפי"ז טעם אחר ולא כפירושו הראשון שם דכ' בשניהם טעם אחד ע"ש וי"ל גם לפירושו הנ"ל דבשניהם הטעם אחד דגם האשה חשובה תולדות האיש ע' סוטה י"ב א' כל הנושא אשה לש"ש מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה וע' מגילה י"ג א' אל תיקרי לבת אלא לבית כו' ע"ש והיינו שלא באו לשנות הכתוב רק דהאשה חשובה תולדות האיש וכאילו היא בתו

שם מכדי ר' יהודה הנשיא היינו רבי כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ וע' ירושלמי פאה פ"א ה"ה בסופה פלוגתא דרבי עם ר' יהודה הנשיא וצ"ע

שם והשכר אבד, נ"ב בס' חידושי גור ארי' איתא והשכר אבי אולי כך הית' גירסתו והכוונה שהתבואה אבודה ואין מצוי' כי תבואה נקראת שבר וכך נ' קצת מדבריו ז"ל שם שהי' מפרש כן

ל"ג א' יפול שם, נ"ב פירש"י שורה שם וכזה ברש"י יבמות כ"ד ב' ד"ה עליך יפול

שם מי מפיס, נ"ב כל' זה לקמן נ"ד א'

שם מנפוחי כפן, נ"ב ל' התרגום דברים ל"ב כ"ד על מזי רעב נפיחי כפן

שם ב' כ"מ שנותנין עיניהם מיד נשרף, נ"ב כזה ב"מ נ"ט ב' אך גדול הי' באותו היום שבכ"מ שנתן בו עיניו ר"א נשרף

שם די לעולם אני ואתה, נ"ב מעין זה יומא ע"ז א' דין לטובים שבהם

שם אוי לי שראיתיך בכך, נ"ב כל' זה תענית כ"א א'

שם הוה מפרק כו' עשרין וארבעה פירוקי, נ"ב כמספר זה בב"מ פ"ד א' בר לקישא כי הוי אמינא מילתא הוי מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא לי' עשרין וארבעה פירוקי ונ' דהוא נגד כ"ד תכשיטי כלה

ל"ד א' מנה"מ כו' א"ק וידעת כי שלום אהלך וגו'. נ"ב בשאלתות פ' תצוה הוסיף ביאור בזה וז"ל ואי לא מערבי כיון דלא שרי לטלטולי ליכא שלום בבייתי' ואי לא עשר כיון דלא שרי למיכל ליכא שלום בבייתי' עכ"ל והדלקת הנר לא הוצרך להזכיר דעיקרי משום שלום בית: