גליוני הש"ס מועד קסא

ולפי"ז גם כאן לכאורה ג"כ לילה דומה לסומא והנה ראיתי לחכם אחד העיר דלסמ"ע חו"מ סי' ה' דיכולין לדון אפי' תחלת דין בלילה לאור הנר כיון שיכולין לראות אי יהי' מחויבין בציצית ג"כ בלילה לאור הנר כיון דגם ציצית בראי' תליא מילתא ונ' פשוט דכיון דליתי' בראי' אצל אחרים שאין להם אור הנר פטור ואף דגם אחרים יכולין להדליק נר מ"מ כיון שמחוסר הדלקת הנר אזי בכל מי שידליק נאמר כן דליתי' בראי' אצל אחרים שלא הדליקו כיון דאין אור מאיליו בזמן ההוא ותדע דאל"כ מדוע חשבינן לציצית מ"ע שהז"ג הא אין הזמן גורם רק האור דגם בלילה אם יש אור הרי חייבין וז"פ וראיתי בשו"ת הלכות קטנות סי' רנ"ח וז"ל שאלת ממני למה אני מתפלל ערבית עם טלית ותפילין תשובה סעד גדול יש לי ובתחלה אני טוען כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו מי התיר זה בק"ש של ערבית הלא תענה שאין מקבלין עדות בלילה אמר בסמ"ע שכיש נרות דלוקים מעידים כו' עכ"ל וצ"ע ששם העדות לפני המקום ית' ואם אין הלילה גורמת רק החשיכה הלא לפניו ית' בלא"ה כחשכה כאורה ונרות הללו למה ואולי כך כוונתו באמת דלסמ"ע דמהני נרות ממילא בק"ש שהעדות לפניו ית' שפיר הוי עדות גם בלא נרות וע' ס' תולעת יעקב בתפלת ליל שבת הביא דברי האבודרהם דצ"ל ויכלו שאחרי התפלה מעומד לפי שהוא עדות להקב"ה שברא שמים וארץ ועדות הוא מעומד כדכתי' ועמדו שני האנשים וכ' התולעת יעקב ע"ז וקשיא לי שהרי כבר אמרו ושמרו ואין לך עדות גדול מזה ולמעומד לא חיישי' שאין דנין ולא מקבלין עדות בלילה ואין לדקדק להעיד מעומד עכ"ל ושוב נזכרתי דבס' הפרדס לרש"י הלכות ציצית סי' ל"ו בסופו כ' דלהתעטף בציצית בלילה לפני הנר שפיר דמי ע"ש וצ"ע ולעניין דין בלילה לאור הנר ע"ע רי"ף סנהדרין פ' אחד דיני ממונות (דף ע"ר ע"א מדפי הרי"ף] דכ' דכיון דכלהו אינשי לא מטו למיחזי בלילה כדחזי סומא באחד מעינו ביום לכן מדגומרין דין בלילה דין הוא לסומא באחת מעיניו שידון ביום לכתחלה ע"ש ומשמע ג"כ דאין הלילה בעצם היא הפוסלת הדין דאל"כ לא הי' לדון ממנו לסומא דהעדר הראי' הוא שפוסלתו וע"כ דגם בלילה העדר הראי' היא שפוסלת וע"כ שפיר כיון דכלהו אינשי לא מטי למיחזי בלילה כדחזי סומא באחת מעיניו ביום לכן דין הוא כו' וא"כ בלילה נמי כשיש אור הנר ורואין שפיר כשר לדון ועמ"ש על דברי הסמ"ע בשו"ת שבות יעקב סי' קל"ט וע"ע מה שדן מהך דכאן דאמר מרבה אני כסות סומא הואיל וישנה בראי' אצל אחרים בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ת דיש לסומא לברך זמן על הפירות אע"ג דעיקר ברכת זמן נתקן על הראי' מ"מ הא ישנו בראי' אצל אחרים ע"ש ואינו ראי' דכאן אמרי' זה רק מכח סתירת הכתובים דעכ"פ כסות סומא עדיפא מדלילה הואיל וישנו בראי' אצל אחרים אבל עכ"פ החיוב רק מקרא ומגזה"כ ומשא"כ בברכת זמן מנא לן דאהני מה שישנו בראי' אצל אחרים לחייב בברכה שנתקנה על הראי' למי שאין רואה וז"פ

שם מנלן דפשתן איקרי עץ כו', נ"ב ע' ספרי עקב פיסקא מ"ג ד"א ונתתי עשב בשדך וגו' זה פשתן כו' ע"ש

כ"ח א' א"ר יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן כו', נ"ב כל' זה לקמן ס"ד א' וע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה חמישית דנ' דגרס גם במימרא דעמוד ב' כאן א"ר יוסף אי הכי היינו דתנינא שלש על שלש מצומצמות כו' ע"ש

שם ב' ואלא הא דתני ר' יוסף כו' למאי הילכתא, נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ל"ט

שם תחש שהי' בימי משה ברי' בפ"ע הי' ולא הכריעו בה חכמים אם מין חי' הוא אם מין בהמה הוא, נ"ב כל' זה חולין פ' א' על כוי ועניין ברי' בפ"ע ע"ע ביבמות פ"ג א' וק' א' ובכ"ד על טמטום ואנדרוגינוס וחולין כ"ב וכ"ג על תחלת הציהוב ופלגס ושיאור וע"ע כל' זה נדה כ"ב ב' כי לא נימוחו ברי' בפ"ע הוא

כ"ט א' מאי לאו בפרסייאתא כו' לא בארמיאתא כו', נ"ב ע' פירש"י ופי' הכתוב בגליון בשם הערוך וע' רי"ף במכלתין דף ס"ו ע"א מדפי הרי"ף ומ"ש ברש"י דתמרי פרסייאתא הם תמרים טובים ודארמייתא הם רעים יש לו ראי' מגמ' ב"ק נ"ט א' והלכתא כוותי' דר' פפא כו' בדקלא דארמאה והלכתא כוותי' דריש גלותא בדקלא פרסאה ע"ש דדקלא פרסאה יקר וחשוב הרבה יותר מדארמאה עש"ה

שם הכא בפחות משלשה על שלשה עסקי' כו', נ"ב ע' אריכות ברי"ף כאן והתוספתא שהביא הרי"ף בעניין שלש על שלש לעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד רש"א לדבר שמקבל טומאה טמאה לדבר שאין מקבל טומאה טהורה הובאה גם בר"ש כלים פכ"ז מי"א

שם ומקולי מטלניות שנו כאן, נ"ב דוגמת ל' זה כתובות ק"י ב' מקולי כתובה שנו כאן ובנדה ס"ב ב' מקולי רביעיות שנו כאן

שם ב' במגוד, נ"ב ע' תוס' פסחים כ"ו ב' ד"ה מגוד

שם מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם מפני לסטים מפני רוח רעה, נ"ב מעין ל' זה תוספתא ע"ז פ"ק אפילו מתירא מפני עכו"ם מפני לסטים מפני רוח רעה

שם כחס על הנר, נ"ב דוגמת ל' זה תוספתא דמאי פרק א' כחס על שדהו ובתוספתא עירובין פרק ח' אם כחם על חבל

ל' א' לעילא מר' תנחום, נ"ב כל' זה חולין נ"ד ב' עילא מינאי הוי קאי בר נפחא וע"ע לקמן פ"ח א' דרש ההוא גלילאה עלי' דר' חסדא ועמש"ש על הגליון ובכמה דוכתי אוקים ר' פלוני אמורא עלי' ודרש ובחולין נ"א א' מפטיר כנסיות אנא לעולא מרבי כו' ובמגילה כ' א' קטן הייתי וקריתי' למעלה מר' טרפון וע"ע לעיל כ"ט ב' רש"י ד"ה לעילא מר' יצחק וע"ט לקמן ל"ח ב' היינו עומדים לעילא מר' חייא רבה וע"ע מנחות ק"ג ב' שאול שאילה למעלה מר' יהודה בר' אילעי

שם וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה, נ"ב כעין דרש' זה בפסחים ח' ב' והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהליך ט בשלום

שם ב' קם מה"מ קמי' ולא יכיל לי' דלא הוה פסיק פומי' מגירסא, נ"ב כזה ב"מ פ"ו א' מכות י' א' וע' רש"י עירובין כ"ו א' ד"ה להושיב ישיבה דכ' של תלמידים לעסוק בתורה על פתחו שלא יהא רשות למה"מ ליכנס שם וע"ע ב"ק ס' ב' דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לביהכ"נ שמה"מ מפקיד שם כליו וה"מ היכא דלא קרו בי' דרדקי וע"ע מ"ק כ"ח א' ר' חסדא לא הוה יכיל לי' דלא הוה שתיק פומי' מגירסא וע"ע מד"א פרק ה' וכשנשתלח מלאך אל אליהו ואל אלישע לסלק את אליהו מן העולם בא ומצאן שהי' עסוקין בדברי תורה ולא הי' יכול לשלוט בהם

שם הא בד"ת, נ"ב בשו"ת חיים שאל סי' כ"ט דנ' בעיניו דהיינו רק בע"פ אבל בכתב אין להשיב לו כי יקרא ולא שית לבו וסובר שהאמת אתו וחוזר וכותב והחכם אינו מרויח כלום כו' עכ"ל

שם מעזי פנים ומעזות פנים, נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' וז"ל וי"ל כי חיבור העזי פנים יחד אף שאין בכל אחד מהם מדת העזות כ"כ מ"מ בהיותם רבים הוא קשה דכיון שיש כל אחד מסייע מעיז ומעיז כמ"ש ז"ל כיון דאיכא עד דמסייע בהדה מעיזה ומעיזה מה שא"א בהיות האדם יחידי להעיז כ"כ ולכן אמר מעזי פנים ואמר עוד ומעזות פניה הייני מי שגבר בו מדת העזות כ"כ עד שהוא מעיז אפי' יחידי זה נקרא מעזות פנים עכ"ל ז"ל בקצת שינוי וע"ש עוד פירוש בזה: