גליוני הש"ס מועד קס

מיחייב אבל בסעודה דרשות היא לא חייבו רבנן עכ"ל ודוגמת חילוק זה ברכות מ"ט ב' ע"ש וע"ש בשאלת ת עוד וז"ל א"נ ברם צריך מהו לאדכורי של חנוכה בביהמ"ז בשבת ת"ש דאריב"ל יוה"כ שחל להיות בשבת המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת מ"ט יום הוא שנתחייב בארבע תפלות עכ"ל וכוונתו דביהמ"ז דשבת כיון דחייב לאכול פת שוב שפיר יש לו להזכיר אלא דהא אין חיוב האכילת פת משום חנוכה רק משום שבת וע"ז הראי' מנעילה דבאה ג"כ רק משום יוה"כ ועכ"ז מזכירין של שבת

שם ב' בארבע, נ"ב גי' הרי"ף בחמש

שם ורבנן הוא דתקינו משום סכנה, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ל"ד וסי' מ'

שם איכא בינייהו כו' ולא מסיימי, נ"ב כזה ב"ק נ"ט א', סנהדרין י"ג ב', לקמן כ"ו א', עירובין י"ג א'

כ"ה א' ואין עשה דוחה כו', נ"ב בס' יריאים הקשה דלישתרי מטעם מתוך וכבר האריכו בזה וע' ס' חידושי גור ארי' כאן כ' וז"ל דלא דמי להא דאמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהכא שעושה משום מצוה לא בטיל שלא לצורך אצל לצורך והוי כמו עושה הבערה לצורך מחר כיון דמכוון למחר וזה נמי כיון שהוא עושה משום מצוה לא נאמר בזה מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך עכ"ל ז"ל ונ' סברתו דהא דאמרי' מתוך כו' היינו משום דגם כשמכוון לצורך קצת מ"מ צורך אוכל נפש הוא יותר עיקריי ולכן כיון שהוא מותר לכן גם כל שאר צרכים בטילים אליו וניתרים אגבו כל שאר הצרכים וכן שלא לצורך כלל וודאי נמי בטל אצל לצורך אבל לצורך מחר הרי יש לו צורך בפ"ע וא"א שיובטל אל צורך היום כיון דהוא לצורך מחר ולכן אסור וכן צורך מצוה חשיבא טפי וא"א שיובטל אל צורך א"נ ולכן כיון שהמצוה עצמה אין מתרת דאין עדל"ת ועשה ה"ל לצורך של איסור וכל צורך מחר דאסור וצ"ל דאע"ג דהוצאת קטן למולו וס"ת לקרות בו נמי צורך מצוה נינהו מ"מ כיון דההוצאה רק הכשר מצוה לכן שפיר בטל ג"כ צורך שבה אל צורך א"נ ומשא"כ שריפת קדשים דהשריפה גוף מצוה חשובה טפי ואינו בטל אל צורך א"נ

שם תוד"ה ולא מילה שב"ז כו' כ' ורבא לא קאי אשריפת קדשים כו', נ"ב ע' דמיון לזה במהרי"ק שורש קל"ז

שם תוד"ה כך כ' פי' בקונטרס משום דלא ליתי בה לידי תקלה כו' עד מדאיקרי קודש, נ"ב דע דיש נפקותא בזה לעניין ברכה דלטעמא דתקלא אין טעון ברכה משא"כ אם השריפה מצוה עצמותית טעונה ברכה ככל המצוות עמ"ש ברכות מ"ב א' על הגליון ד"ה אף אנו נאמר בשם הראבי'

שם ב' מתוך שריחו רע גזירה שמא יניחנה ויצא, נ"ב דוגמתו סוכה י"ב ב' בשווצרי לא מסככין כיון דסרי ריחייה, שביק להו ונפיק ונ' דאע"ג דכאן הוא רק גזירה מ"מ שם הוא שפיר פסול וודאי דכיון דסרי ריחייהו והדרך דשביק להו לא הוי כעין תדורו דאין דרך לדור בכמו זה והוי כמו שם ד' א' הא דירה סרוחה הוא כו'

שם הדלקת נר בשבת חובה, נ"ב בס' יריאים סי' ק' כ' דמדכתיב בשבת וכבדתו וגו' ציוו חכמים להדליק נר בשבת דשיערו חכמים היות הנר כבוד לשבת ועד דלא אתי ישעי' הילכתא גמירי לה ואתי ישעי' ואסמכי' אקרא עכ"ל בקצרה ולדבריו הוי נר שבת חיוב מהלמ"מ אולם ק"ק על דבריו מלקמן קי"ג א' וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ולא הזכירו כלל דהכוונה ג"כ אהדלקת נר ועכ"פ מהרכבת דבריו וגמ' דלקמן מתבאר דשינוי מלבושי שבת הוא חיוב מהלמ"מ ואולם בירושלמי פאה פ"ח ה"ז יליף לי' מורחצת ושמת שמלותיך ע"ש וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ה דהביא ראי' דקידוש על היין רק דרבנן מדאמרי' דנר ביתו עדיף מקידוש היום ואי איתא היכא אתי נר ביתו ודחי לעשה דיין קידוש היום ע"ש ומשמע דפשיטא לרשב"א דנר ביתו הוא רק דרבנן

שם רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות, נ"ב כל' זה מועד קטן כ"ד א'

שם דאר"י א"ר כך הי' מנהגו כו', נ"ב בשאלתות פ' בראשית איתא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת כו' אבל הלל הזקן מדה אחרת הית' בו כו' ועוד כך הי' מנהגו של הלל הזקן במעלי שבתא אומר לו אדם להיכן אתה הולך אומר לו לעשות מצוה ואיזו הוא מצוה לבית המרחץ כדי לנקות את הגוף בשביל כבוד שבת דא"ר יהודה אמר שמואל כך הי' מנהגו כי' ככל האמור כאן

שם ותזנח משלום נפשי כו' זו הדלקת נר בשבת נשיתי טובה כו' זו בית המרחץ, נ"ב דוגמתו הוזכרו ג"כ רק ב' אלו נר ומרחץ בירושלמי ברכות פ"ד ה"א ד"א שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ

שם כל שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו, נ"ב מעין זה ב"מ ק"ז א' ברוך אתה בעיר שיהא בית הכסא סמוך לשלחנך

שם רש"י ד"ה חובה כ' שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא בפרק בתרא דיומא (ע"ה ב') עכ"ל, נ"ב וצ"ע דרש"י ביומא שם ד"ה כעין יממא כ' באור האבוקה עכ"ל וא"כ ניבעי נמי בליל שבת אבוקה ומדוע סגי בנר

שם תוד"ה סדין כ' דבה"ג פוסק דחובת גברא הוא מדמברכי' להתעטף כו', נ"ב ע' רוקח סי' שס"א כ' דגם למ"ד חובת טלית מ"מ הוא חובה להתעטף ג"כ ומש"ה מברכי' להתעטף לכ"ע עש"ה

כ"ו א' תוד"ה אין מדליקין כו' כ' ואין נראה דלא הוי כ"ש דמהיכי תיתי כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' וז"ל ופירש"י כו' ר"ל דטבל טהור פשיטא שאסור דכיון שאין טבל טהור עומד לשריפה רק עומד לאכילה כשיהי' מתוקן לכן אם מדליק אותו עומדת הנאה זאת במקום אכילה שהוא עומד לזה וכשם שאין אכילה לטבל עד שיתרום ה"ה ההדלקה יש לה להאסר אבל טבל טמא שעומד לשריפה וה"א כמו שמותר להדליקו אחר שיתרום מותר להדליקו כשהוא טבל דמאי שנא דכמו שמותר בהדלקה אחר שיתרום ה"נ קודם שיתרום כיון דאין השריפה של טבל טמא עומד במקום אכילה ולכך שפיר הוי כ"ש עכ"ל ז"ל וסברתו דדבר העומד לאכילה הנאתו חשובה אכילה טפי מדבר שאין עומד לאכילה וע' תוס' חולין קל"ו א ד"ה אי ויש ליישב וק"ל

שם תוד"ה אין בו משום כו' ותי' דהתם איירי כו', נ"ב ע' דוגמתו יומא פ"א א' תוד"ה כל וגמ' ברכות ל"ז ב' בבא מלחם גדול וחולין ק"ז א' דקאתי משירי טהרה וע' אתוון דאוריתא כלל ט' ד"ה ודע דבדברי המל"מ הנ"ל יש לתמוה שהבאתי שם ג"כ איזה מקומות דומות לכאן וע"ש בקונטרס אחרון בהוספה לכלל הנ"ל מש"ש בשם שו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו וע' מעילה י"ז א' רש"י ד"ה א"ר יוסף

שם ב' הואיל ונאמרו כו' אף כל צמר ופשתים, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"א דמתבאר מדבריו דגם בל' בני אדם הוא כן דסתם בגדים הם צמר ופשתים עש"ה

כ"ז א' אמר אביי האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל, נ"ב כל' זה קידושין ל"ז ב'

שם ב' מרבה אני כסות סומא שישנה בראי' אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראי' אצל אחרים, נ"ב ע' כסברא זאת בשו"ת ראבי' סי' קנ"א וז"ל תו אני מסתפק אם מקבלים בעלי דינים. עליהם לדונם בלילה אם מדמינן לה למקבל קרובים או פסולים או דילמא התם נהי דפסולים להאי כשירים לאינש אחרינא אבל לילה לא חזי לדין לשום אדם עכ"ל וע"ש בשו"ת הראבי' ע"ז דהשיב דלילה דמי שפיר לקרוב דבכל חדא איכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא ע"ש והכוונה דקרוב פסול לזה לעולם ולאחרים לעולם כשר ולילה פסול לכל ופסולו פוסק בבוא היום