גליוני הש"ס מועד קנט

בכמה דוכתי דמברכינן אלולב גם אחר נטיל' לפי שיש לו עדיין לנענע יחשיב מש"ה עובר לעשייתן א"כ ה"נ שפיר מברכי' גם על הבאר דהוי הידור מצוה אולם בכבתה ראשונה פשיטא דצריך לכוון בשאר לגוף מצוה ולהדליק אחרת עבור ראשונה דוודאי לא שייך הידור למצוה כשאין שם גוף המצוה

שם מברך שתים, נ"ב שעשה נסים ושהחיינו, בשאלתות פ' וישלח וז"ל וכד מטי יומא דאתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה נסים לאבותינו בזמן הזה כו' שנאמר ויאמר יתרו ברוך ד' וגו' עכ"ל ומקרא זה הובא בברכות נ"ד א' לעניין הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל דאומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה וס"ל לבעל השאלתות דה"ה לעניין זמן שנעשו בו נסים כו' נמי נפיק חיוב הברכה מהאי קרא והכי מסתבר דמאי שנא

שם להדליק נר של חנוכה, נ"ב ע' רוקח סי' שס"ג דאחרי שהקדים דכל מצוה שנגמרת מיד מברכינן בעל ושיש לה משך ואינה נגמרת מיד מברכי' בלמ"ד כ' להדליק נר של חנוכה המהדרין מוסיפין כל שמונה הרי יש משך והוי כמצוה אחת עכ"ל ולכאורה כוונתו דכל ח' מצוה אחת וע"כ מברכי' בלמ"ד הואיל ויש משך למצוה כל ח' ואולם לפי"ז לא הי' לו להזכיר הך דהמהדרין מוסיפין דההדלקה כל ח' הרי היא מצוה עצמותית ולא משום הידור ואולי כוונתו עוד דהואיל והמהדרין מוסיפין נרות לכן צריך לברך להדליק דהברכה היא על נר אחד דעיקר מצוה ויש למצוה זו משך בהוספת נרות ההדור וע"כ מברכי' בלמ"ד ולפי"ז לב"ש דפוחת והולך יצטרך בלילה אחרונה לברך על הדלקת נר חנוכה דאין כאן משך עוד לא מן הזמן ולא מן הוספת נרות ואולי כיון דטופס ברכה כך היא כל ז' אין לחלקה בליל ח' וע"ע שם ברוקח בסי' הנ"ל להלן בדבריו דכ' ג"כ וכן ח' ימי חנוכה וח' ימי סוכה כמצוה אחת עכ"ל עש"ה וע"ע שם ברוקח דכ' דמצוה דצריך לעשות בעצמו ברכתה בלמ"ד ושאפשר ע"י אחר ברכתה בעל והקשה ע"ז מנר חנוכה שהרי נ"ח על ידי אחר ומברכי' בלמ"ד ע"ש ומשמע מדבריו דיוצאין בהדלקת נ"ח ע"י שליח ואולי כוונתו על השתתפות בפריטי וע"ע ברוקח שם סי' שס"ו דהא דמברכי' להדליק הוא משום ל' הפסוק להעלות נר תמיד

שם והיכן צוונו, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' י"ח

שם ספק דדבריהם לא בעי ברכה, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רכ"א

שם כי היכא דבהאי פיתחא לא אדליק כו', נ"ב ע' שו"ת הראנ"ח סי' ע'

שם ומנא תימרא דחיישי' לחשד, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' צ"א ושו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ח עש"ה כל התשובה

שם דחיישינן לחשד, נ"ב ע' תענית כ"ב א' לצפרא כרכינהו ושקלינהו כו' וצריך לחלק בין חשד עולם לחשד שעה דשם הי' דעתם להודיע לו אח"כ רק לפי שעה רצו לנסותו

שם רש"י ד"ה מב' רוחות כ' אחד בצפון ואחד במזרח, נ"ב ע' בליקוטים שבסוף שו"ת ח"צ אות ג'

שם ב' ומפני חשד כו', נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' מ"ב וסי' ע' עש"ה דהביא בשם הרד"ך דדקדק מכאן דאיסור הבאת עצמו לידי חשד הוא מה"ת אולם ראיית המהראנ"ח שם ע"ז מהך דאלמנה כו' צ"ע דמשם ראי' רק דאסור להביא את חבירו לידי חשד ולא דמי לחשד דעצמו כמובן שוב הגיע לידי שו"ת רד"ך ומצאתיו בו בית י"ז וע"ש וגוף הך דאסור להביא את חבירו לידי חשד הוזכר עוד ב"מ ע"ח ב' דאתו למיחשדי' עש"ה

שם מפני הרמאין, נ"ב שלא יאמרו כבר נתננו שלא יניח את היפה ויתן את הרע, ל' הבה"ג ה' פאה ונ' דצ"ל ושלא יניח והוסיף טעם בזה דוודאי איננו פירוש על מפני הרמאין דהא הך דמפני הרמאין הוא פי' בל תכלה דברייתא ואם מניח היפה ונותן את הרע אין זה כליון וע' תוספתא פאה פרק א' דנאמר שם להדיא מפני הרמאין כיצד שלא יהו אומרין כבר נתננו ד"א שלא יניח מן היפה ויתן הרע וגוף הך דשלא יניח את היפה כו' הכוונה דאם נותן פאה בסוף שדהו מוכרח לתת מה שהוא בסוף אם טובה ואם רעה ומשא"כ אם יהי' הבחיר' בידו לתת ממה שירצה אז יניח את היפה כו'

שם נר ביתו עדיף, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קפ"א דכ' דצ"ע אי אמרי' נר ביתו עדיף של כל לילה או דווקא ליל שבת

שם א"ד נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ט הקשה דקידוש היום נמי הא מעיד שברא הקב"ה עולמו יש מאין ואין לך זכרון נס גדול מזה עש"ה כל התשובה וגוף קושי' הנ"ל לק"מ דאצלו ית' בעל היכולת כולם לא שייך עניין נס כלל ואך אחרי שנברא העולם והוקבע בו המנהג הטבעיי לכן כל מה שהקב"ה כביכול משנה הטבע הוא נס ומשא"כ הבריאה עצמה שלא הי' עדיין טבע כלל אין זה בגדר נס ומה שצריך להזכיר מעשה בראשית הוא לפי שיש אפיקורסים מכחישין ר"ל חידוש העולם אבל באמת אינו נס כלל וזהו ג"כ הטעם שנא' אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא אשר בראתי שמים וארץ ע"ש במפרשים ולהנ"ל לק"מ דיציאת מצרים דהי' ע"י נסים אחרי שכבר הי' טבע בעולם הוא חידוש יותר מן הבריאה וכמוכרח מגמ' דכאן דזכירת נס שאחר הבריאה הוא דבר גדול יותר מזכירת הבריאה וז"פ

שם הרגיל בנר כו', נ"ב ל' הסמ"ג עשין עשה ל' הרגיל בנר נאה הויין לו כו'

שם נפק מינייהו ר' שיזבי, נ"ב ע' פירש"י דחתנו כבנו וע' הקדמת המהר"ם פדוואה לשו"ת מהר"י מינ"ץ שהתנצל על שר הסמיך תשובותיו לתשובות מהר"י מינץ וכ' כאשר אתאי להתם יפוק לאפי ולא יקפיד עלי כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ואנכי תלמידו וחשיב כבנו להיותי בעל בת בנו ובני בנים כבנים ובעל כאשתו עכ"ל ז"ל והי' לו ז"ל להביא רש"י דכאן דחתנו כבני ומ"ש ז"ל דבעל כאשתו כוונתו לגמ' סנהדרין כ"ח א' וע"ש וע"ע תוס' עירובין מ"א א' ד"ה מבני דראב"צ הי' חתנם של בני סנאה בן בנימין ואעפי"כ אמר על עצמו אני מבני סנאה כו' והוא ג"כ כרש"י דכאן דחתנו כבנו וע' תוס' ב"ב קמ"א א' ד"ה לדידי דאם החתן ת"ח ביותר הוא עדיף לאדם יותר מבן שאינו ת"ח כל כך עש"ה ולעניין רב שנפטר ויש לו בת נשואה לאיש הראוי למלאות מקומו אם יש לחתן זכות ירושת רבנות ע' כזה שו"ת משפטים ישרים סי' ק"ז אם יש לבן בת זכות ירושה זאת עש"ה ומצאתי בשו"ת עבודת הגרשוני סי' מ"ט ד"ה אמנם נראה כו' שכ' ואם כן הוא שבאים השמעונים להתעסק ולהשתמש בתגא ולנהוג שררה בשביל נשותיהם נלע"ד שלא דברו נכונה כי אין לבנות לירש גדולת ושררת אביהן כי עיקר מוצא מקור דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו הוא מהא דאיתא בת"כ פ' צו והמעיין שם יראה באר היטיב שאין לבנות לירש גדולת אביהן עכ"ל ונ' כוונתו דבת"כ שם נאמר עיקר ירושת שררה בירושת כהונה גדולה ומדמינן לה שאר שררות עש"ה וכיון דבנות אהרן פסולות לעבודה ולא שייכי בירושת כהונה גדולה ממילא לא שייכי נמי בירושת שום שאר שררה

שם תוד"ה הדר כו' כ' ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח, נ"ב ע' סוכה נ"ד ב' דותה לקדם כו' לידע שהוקבע ר"ח בזמנו וי"ל דזהו ג"כ טעם קדימת קריאת ר"ח משל חנוכה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ'

כ"ד א' מהו להזכיר כו' בביהמ"ז, נ"ב ע' רש"י ותוס' טעם החילוק שבין תפלה לביהמ"ז וע' שאלתות פ' וישלח וז"ל ואינו חייב להזכיר בביהמ"ז מ"ט תפלה משום דחובה היא לצלויי