גליוני הש"ס מועד קנח

לפירושו דמזוזה ונ"ח הם ב' מצוות וחוט ציצית שבאמצע מצוה שלישית וזהו חוט המשולש ואולם ה"ל למיקריי' שלישי דמשולש משמע שכלול משלשתן ואולי יש בזה איזה עניין בפנימיות הדברים דכולל באמת שלשתן ולכן הוא באמצע להיותו כלול ממזוזה שבימינו ונ"ח שבשמאלו וזהו שכ' חוט ציצית בין שניהם ודו"ק וע"ע ל' סדר ר' עמרם בסדר חנוכה דכ' ונ"ח מצוה להניח על פתח ביתו כו' בצד שמאל כדי שיהא בהכנסתו הנר משמאל והמזוזה בימין כדי שיכנס בין שתי מצוות עכ"ל וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"א ומש"ש כדי שיכנס בין שתי מצוות בין נ"ח שלו לנ"ח של שכינו ע"ש הנה לל' השאלתות דמייתינא דכ' ובעל הבית כו' משמע דב' מצוות הסובבות יהיו שלו והוא בעליהם ובלאה"נ גוף דברי השבות יעקב אין נראין לי דבגמ' כאן אין מבואר כלל זה דהטעם כדי שיכנס בין ב' מצוות רק דבעי' מזוזה בימין ונ"ח בשמאל ואפי' הטעם כדי שיכנס כו' דילמא הקפידא אמזוזה ונ"ח דייקא ולא מהני ב' נרות חנוכה וכמובן ג"כ מדברינו הנ"ל

שם וכי נר קדושה יש בה. כו', נ"ב ע' תוס' הרא"ש ברכות י"ח ב' ד"ה דליי' הביא בשם ברייתא דמס' ציצית אמר אבא שאול אבא אמר לי כשאמות התירו לי ציצית לפי שיש בה משום קדושה וחכ"א אין בה משום קדושה אלא עושה אותה תכריך למת ומרדעת לחמור כו' ע"ש ולפי"ז הא דאמר כאן וכי נר כו' וכי דם כו' היינו לרבנן דאבא שאול אבל לאבא שאול אין ה"נ דמצוות יש בהן משום קדושה וע"ע בשיטה מקובצת שם בברכות שכ' ואי קשיא הא דאמר אבא שאול התירו תכלת מאפיליוני [לאחר מיתתו] איכא למימר דהתם בציצית שנשתמש בו בטליתו מחיים משום מצוה והוו להו שירי מצוה וקסבר אבא שאול שירי מצוה אין נזרקין דאית בהו קדושה ורבנן פליגו עלי' וסברי דשירי מצוה נזרקין ולית בהו קדושה עכ"ל וזה דבר מחודש דלאבא שאול שירי מצוה שירי קדושה חשיבי ונגנזין ומה שנסתפקו האחרונים אי יש ללמוד מצוות מקדשים לעניין דיחוי ולעניין מהב"ע וכן לעניין נעבדה בו עביר' באתרוג המורכב י"ל ג"כ דתלוי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן הנ"ל אי מצוות נמי מילי דקדושה נינהו וע"ע מנחות ל"ה ב' חילוק בין תשמישי מצוה לקדושה לעניין גרדומין וי"ל דאבא שאול יחלוק גם ע"ז ויש להאריך עוד ואכ"מ

שם מתירין מבגד לבגד, נ"ב ע' רש"י דכ' מטלית ישן לטלית חדש ובשו"ת ח"צ סי' מ"ה כ' נ' דאתי לאשמעי' דמשום מצוה מן המובחר שהוא מישן לחדש מותר לבטל מצות הטלית הישנה עכ"ל ויל"ע קצת דלכאורה נ' דאין בטלית משום הידור מצוה כלל כיון שאין הוא החפץ של מצוה כלל רק הציצית ואולם ברי"ף סוכה פרק ג' דף רמ"ז ע"ב מדפי הרי"ף כ' זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות בלולב נאה כו' בטלית נאה ואולם בגמ' לקמן קל"ג ב' נאמר ציצית נאה ולא הוזכר טלית

שם דקא מכחיש מצוה, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ג' אות י"ד דאכחושי מצוה בעצם איננו איסור רק מה שמשביח נר חול בהכחשת נר מצוה הוא האיסור עש"ה

שם ב' מחוץ לפרוכת העדות כו' עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, נ"ב כזה נקרא ג"כ הביהמ"ק משכן העדות והוא ע"ש עשרה נסים הקבועים שנעשו בו דהם ג"כ עדות על שריית שכינה בישראל וכן עבודת הביהמ"ק יש בה עניין עדות זה כי הנסים נעשו ע"י שריית שכינה ושריית שכינה היא בשביל העבודה שנעשית שם נמצא שיש גם בעבודה עניין עדות זה וזהו בסנהדרין ק"ג ב' אחז ביטל את העבודה וחתם את התורה שנא' צור תעודה חתום תורה בלימודי ולכאורה איך רמוזה עבודה כאן אך היא רמוזה בתיבת תעודה דהעבודה יש בה עדות כו' כנ"ל ונקראת תעודה משום זה כמו פרוכת העדות משכן העדות

שם והא הכא כו' נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' מ"ג ומש"ש דשלהבת של הקדש בהיותה מחוברת בגחלת ופתילה אסורה מה"ת יש עוד ראי' לזה ממשנה נדרים י' ב' כאישים ע"ש בר"ן דהכוונה לשלהבת אש המזבח ופשוט דכוונת המשנה לאיסור מה"ת וע"כ דשלהבת הקדש בהיותו מחובר לגחלת מיהת אסור מה"ת דאל"כ הך דכאישים היכא משכחת לה ואולם יל"ע בזה מגמ' יומא כ"ד ב' דפריך בהדליק זר את המנורה דליחייב משום זרות ומשני הדלקה לאו עבודה היא ובמאירי שם וז"ל שהדלקה אינה עבודה שאינו נותן דבר שיש בו ממש עכ"ל והא הא דשלהבת הקדש מותר מה"ת היינו משום דשלהבת אין בו ממש כמבואר בביצה ל"ט א' וא"כ אי נימא דשלהבת האחוזה בפתילה אסורה היינו ע"כ משום דאז חשיבא ממש וא"כ ראוי שתיחשב הדלקה עבודה כיון שמאחיז השלהבת בפתילה וה"ל ממש וצ"ל דכיון שאינו נותן דבר שיש בו ממש מתחלה רק עם הנתינה הוא דנעשה ממש לא חשיב עבודה ויל"ע בזה מהך דשבת צ"ט ב' עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי כו' ועוד מכמה דוכתי וגם יש לדון מזה בעניין הספק המבואר בפוסקים במקדש בגזל אחר יאוש דאצלה הוא דנעשה שינוי רשות ונמצא שאינו נותן משלו דבר רק אצלה הוא דנעשה ממון שלה אי חשיב נתינת ממון או לא ואכ"מ להאריך

שם דאיבעי' להו הדלקה עושה מצוה או הנחה כו', נ"ב ע' רוקח ה' ברכות סי' שע"א דכ' וחנוכה שקבעו ההדלקה מפני פך שמן קבעו זמן לילה ראשונה דהדלקה עושה מצוה עכ"ל ע"ש ומשמע דלמ"ד הנחה עושה מצוה ישי לברך זמן בכל לילה ולילה וצ"ע איך תלוי זה בזה

שם הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה, נ"ב בשו"ת הלכות קטנות סי' ב' כ' העוקר נר חנוכה ממקומה אפשר דלא יצא ידי חובתו דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה מתחלה כו' ולפי"ז אם עבר ונשתמש לאורה תוך זמנה י"ל כן עכ"ל וע' מהרי"ו דנ"ח ע"א דפוס קאפוסט כ' ג"כ דאין לטלטל נרות חנוכה ממקומם עד שדלקו חצי שעה וע"ע שו"ת הלכות קטנות סי' ר"פ וע"ע במהרי"ו סי' קצ"ג דכ' ג"כ דאין להדליק נר שבת שלא במקום סעודה משום דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה כמו גבי נר חנוכה עכ"ל ויש לדון בזה דנ"ח המצוה משום פרסומי ניסא לכן הוא תלוי בהיכר הרואה ואם הרואה יאמר לצרכו כו' הרי אין בו פרסום הנס בפני הרואים ומשא"כ שבת לאו ברואים תליא מילתא ומה לנו בכך דהרואה יאמר כו' ואי משום חשד שהרואה יחשדנו שאין מקיים מצות נר שבת האי סברא דנפשי' הוא ואין לה ראי' מנר חנוכה

שם רש"י ד"ה אי הדלקה עושה מצוה כ' כדאשכחן במנורה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ'

כ"ג א' השתא וודאי לא צריכנא כו', נ"ב ע' שו"ת שארית יוסף סי' ע"ג דאכסנאי שהוא במקום שאין שם יהודים ואינו רואה נרות חנוכה צריך להדליק אף שמדליקין עליו בביתו כי צריך שיעלה לו זכרון לנס ולפרסמו עכ"ל וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' נ'

שם אמר אביי מריש הוי מהדר מר, נ"ב דוגמתו ברכות ו' ב' א"ר זירא מריש כו' ע"ש בגליון, לקמן ק"ח ב' א"ר נחמן מריש הוי מלחנא כו' כיון דשמעי כו', יומא כ"ג א' אמר אביי מריש ה"א כו' כיון דשמענא כו', מגילה כ"ו ב' אמר רבא מריש ה"א האי פריסא כו' כיון דחזינא כו', סוטה מ' א' א"ר אבוה מריש הוי אמינא כו' כיון דחזינא כו', נדה כ' ב' א"ר יהודה מרישא הוי חזינא דמא כיון דאמרה לי כו', ב"ב ח' ב' אמר אביי מריש הוי עבד מר כו'

שם המדליק כו' צריך לברך, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ג' שאלה הדליק נר ראשון ולא בירך אם יש לו לברך על השאר ואם כבתה הראשון מהו תשובה אפשר שכ"ז שעוסק בהידור מצוה יש לו לברך עכ"ל ועמ"ש בגליון סוכה ל"ז ב' בשם היריאים דנינוע לולב הוא משום הידור מצוה וא"כ מדכתבו תוס' וראשונים