גליוני הש"ס מועד קנו

לקיתון של חרש כיון שנשבר שוב אין לו תקנה והך דכלי זכוכית שנשתברו יש להם תקנה כבר ציין בגליון הרי"פ ע"ז ע"ה ב' והוזכר עוד סנהדרין צ"א א' וחגיגה ט"ו א'

שם וקדשים, נ"ב ע' פסחים ט"ו א' תוד"ה ולד

שם גליון הש"ס ד"ה שם כו', נ"ב והוא עוד בבכורות ל"ח א' ומ"ה א'

שם ב' משום גדר מי חטאת נגעו בה, נ"ב כזה בר"ש תרומות פ"א מ"ג בשם הירושלמי

שם כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוא עוד בכלים פי"ז מ"ח

י"ז ב' בש"א אין שורין דיו כו', נ"ב ע' תוספתא פ"ק שבש"א ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא כל מלאכתך גמורה מע"ש ובה"א ששת ימים תעשה מלאכה עושה עתה כל ששה עכ"ל התוספתא וי"ל דב"ש דרשי תיבת כל דמשמע כולי' שתהא כל מלאכה גמורה וב"ה ס"ל דכל כל דהו משמע והיינו שאם האדם עשה רק ההתחלה בע"ש כגון נתינת מים לדיו אז אף שהדבר נגמר כולו בשבת שרי והוא כפלוגתא דפסחים ס"א ב' בקרא דוכל ערל אי כולי' משמע או כל דהו ע"ש

י"ח א' משום דלא כעביד מעשה כו'. נ"ב ע' רש"י שכ' ולב"ש כיון דמונחין בגווה היינו מעשה דילי' וע' ר"ש כלים פ"ה מ"ד בשם התוספתא תנור שהסיקו כו' להיות טומן בו אונין של פשתן טהור שאינו עושה מלאכה בגופו

שם ב' שיגיע לבית הסמוך לחומה, נ"ב דוגמתו ביצה ט"ו א'

י"ט א' והלא קצץ א"ר ששת ה"ק ואם לא קצץ כו', נ"ב כזה ב"מ ע"ה א'

שם אין מפליגין כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' י"ז וסי' י"ח וסי' ק"א וסי' קנ"ב וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"א ושו"ת חוט המשולש טור ג' סי' י"א וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י"ז וע' לקח טוב כלל ו' אות ג' מה שדקדקתי שם מהך דכאן דחיוב השבת וכל כיוצא בו ממצוות הזמניות הוא עוד לפני הזמן שגם בחול ומאז יש החיוב על האדם שלא לעשות מלאכה בשבת הבא ולא שביום השבת עצמו הוא שחל על האדם איסור המלאכה בו עש"ה שהבאתי עוד מקומות רבות בזה וכעת נ' עוד דד"ז מחלוקת הרשב"א והר"ן ע' חידושי הר"ן ב"מ צ' א' ד"ה ולעניין פסק הלכה מה שהביא שם בשם הרשב"א ז"ל ומ"ש עליו ואין ראי' זו מחוורת בעיני כו' עש"ה ונ' דפליגי בהנ"ל דסברת הרשב"א דגם בחול יש החיוב על האדם שלא לעשות מלאכה בשבת הבא ואי דחסר זמן השבת לעניין איסור בפועל הא זמן ממילא קאתיא ואינו חסרון יותר מחסרון הדישה לעניין חסימה דיש חיוב על האדם דבשעת דישה לא תהא חסימה וא"כ הרי חסר הדישה עדיין אלא דבידו לדוש וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וה"נ מחוסר זמן הא לא הוי חסרון כיון דממילא קאתיא וסברת הר"ן דבחול אין עדיין החיוב כלל שלא לעשות מלאכה בשבת הבא ובשבת הוא שיחול חיוב הזה ולכן שפיר אין לדון ממה שאסור לומר לגוי לחסום בשעה שכבר יש על האדם החיוב שלא לחסום אילו ידוש שיהי' אסור לומר בזמן היתיר לעשות דבר בזמן אשר בו הוא שיחול עליו האיסור עש"ה בר"ן דמשמעות לשונו מפורש כן

שם ב' באתרי' דרב הוי כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר"י

כ' א' כמאכל בן דרוסאי, נ"ב פירש"י דהוא שליש בישול ויש לזה דוגמא ר"ה י"ג ב' אל תיקרי לשלש אלא לשליש ובתוס' כלומר עשייתה כשהיא שליש בישולה וע"ע דוגמא דשליש גידול הדבר חשיב גידול בב"מ ס"ח א' במשנה אבל מקבלין עגלים וסייחים כו' ומגדלין אותן עד שיהיו משולשין וברש"י לכשיעמדו על שליש גדילתן שליש שור ושליש סוס אז יחלקו עכ"ל וע"ע דוגמא נדה ל"א א' רש"י ד"ה ליום תשעים דלשליש ימים הוי חיות הולד ובגוף הך דכאן ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רי"ג שכ' וז"ל ולעניין דבר הנאכל כמות שהוא חי אם יש בו משום מבשל בשבת לעניין מלקות אינו לוקה אבל אסור מדרבנן ואם נתבשלו מאיליהן כגון שהניחם מערב שבת מותר לאוכלן בשבת תדע שהרי דבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין חייב עליו בשבת וטעמא כיון דאיכא מאן דאכיל לי' הכי שוב לא מיחייב על בישולו וכ"ש הדברים הנאכלים חיים לכל אדם עכ"ל ודבריו פליאה עצומה ומ"ש ראי' מהך דמאכל בן דרוסאי אינו מובן כלל דשם הטעם דהבישול כמאכל בן דרוסאי נחשב בישול והמבשל אח"כ ה"ל בישול אחר בישול דלא חשיב בישול אבל מה זה עניין לדבר שלא נתבשל כלל שלח יהי' בו חיוב על בישולו מפאת שנאכל כמות שהוא חי ואי משום דדבר הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם שם אין הטעם מפאת דאין בישולו בישול רק דנחשב שפיר בישול אלא דאין בבישול זה קירוב דעת כמבואר בר"ן ביצה פרק ב' דקפ"ט ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה אם צלאן עכו"ם כו' עש"ה וע"ע תוס' תענית ל' א' ד"ה ערב בסה"ד עש"ה

שם וכהנים זריזין הן. נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע ברכות נ"ב ב' אוכלי תרומה זריזין הן וע"ע פסחים ל"ו א' אם אמרו בזריזין כו', חולין ק"ז ב' רש"י ד"ה התירו מפה, סוכה מ"ג ב' תוד"ה שלוחי וד"ה והביאו, ר"ש מע"ש פ"ג מ"ב בשם הירושלמי, תוס' יומא י"ג ב' ד"ה אלא, ע"ע דוגמא לקמן כ"ט ב' שאני בית נתזה דזריזין הן וע"ע תוס' חגיגה כ"ד ב' ד"ה דתנן וע"ע ירושלמי פסחים פ"ט ה"ח וע"ע ס' חידושי גור ארי' לקמן צ"ג א' ד"ה אף אנן נמי תנינא וע"ע שו"ת רמ"ע מפאנו סי' א' דהא דלא עשו סייג להקטרת אימורים עד חצות משום דהקטרה לכהנים מסורה ואימת מקדש עליהם ועוד דכהנים זריזין הן עכ"ל ומ"ש דאימת מקדש עליהם ומש"ה משגיחין לעשות הראוי ולא אתו למיפשע הוא טעם מחודש וי"ל ג"כ דהיינו טעמא דאין שבות במקדש וע' נדה י"ג א' איב"ע ביעתותא דשכינה וברש"י שהשכינה שורה בביהכ"נ וכ"ש דאיכא ביעתותא זאת במקדש ואולם מצות מורא מקדש דאוריתא אין לה עניין לכאן וע"ש בנדה דאמר איב"ע ביעתותא דרבי' ואיב"ע ביעתותא דשכינה וע' לעיל י"ג א' דאמר בתינוקות של בית רבן דמשום דאימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי וא"כ כ"ש די"ל מעין זה משום ביעתותא דשכינה דלא אתו למיפשע ושוב ראיתי כדמיון זה בפסקי ריקאנטי סי' קס"ג דכ' דש"ץ מותר בליל יוה"כ לקרות לאור הנר שאימת שכינה וציבור עליו והוי כתינוקות של רבן דקיי"ל דמסדרין פרשיות לאור הנר שאימת רבן עליהן עכ"ל וע"ע רש"י קידושין מ"ו ב' ד"ה כהן מיצת ציית וע' שו"ת ח"צ סי' ס"ט דהמצויין אצל מילה זריזין הן והביא ראי' מהך דכהנים ובני חבורה זריזין ע"ש וע"ע הך דכהנים זריזין במנחות ל' א' רש"י ד"ה פנים לאו כ"ע ידעי ושם צ"ה ב' בגמ' מאי מבפנים במקום זריזין וע"ע יומא י"ג א כ"ג זריז הוא ושם ב' תוד"ה אלא

שם מאי רובן כו' רוב כל אחד ואחד, נ"ב דוגמתו חולין ע"ו ב' ע"ש פלוגתא בזה וע"ע חולין כ"ט א' וע"ע דוגמא ברכות כ"ט א' מאי מעין י"ח רב אמר מעין כל ברכה וברכה כו' וע"ע ירושלמי יומא פ"ב ה"א מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה וע"ע ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב כיצד הוא בודק ר' שמואל כו' נוטל מלוא קומצו ונותן לתוך הספל של מים אם שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה ר' יונה בעי מעתה מה ששיקע יהא חייב ומה שלא שיקע יהא פטור אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת וע"ע מנחות פ"ה ב' ברוב חטה או ברוב סאה ע"ש

שם מאן בעי אחוונא אישתכח ערבתא, נ"ב ע' ירושלמי ברכות פ"ו ה"א הב אחוונא לתורייא כו' ע"ש במפרשים

כ"א א' למאי נ"מ למקח וממכר, נ"ב כל' זה סוטה מ"ו א', נדרים כ"ה א', ב"מ ע"ט ב', שם פ' ב', ב"ק כ"ז א',