גליוני הש"ס מועד קנה

הכוונה דקדושתם שוה בדיוק רק דאמרי דכיון דס"ת קודש ותרומה נמי קודש ואעפ"י שקדושתה פחותה מס"ת עכ"ז יפה להצניע קודש אצל קודש והך דביכורים ק"ו קאמר דמה אם גובה מס"ת כ"ש מביכורים וגם אולי ביכורים קדישי טפי מתרומה לפי שטעונין הבאה לפנים ואלימא קדושתם כקדושת ס"ת

שם מפני שהידים עסקניות הן, נ"ב נדה נ"ח א' וטהרות פ"ז מ"ח, סוכה כ"ו ב', ובס' הפרדס לרש"י סי' ה' וז"ל ומשום שהידים עסקניות הם ומכל דבר הם מלוכלכות וקרא כתי' לא יראה בך ערות דבר והי' מחניך קדוש כי עם קדוש אתה ובך בחר ד' אם תקדש עצמך מכל חילול וטינוף להיות נקי וטהור לפניי אז בחר בך ובתפלתך כו' וישראל שבגלות אינן יכולין להגיע לכל זה מה יעשו למנוע עצמן שלא ללמוד ושלא לברך א"א דא"כ למה נבראו ומוטב להן שיתנו דין על טהרה ונקיות שאינן יכולין לעשות ואל יתבטלו מדברי תורה ומן הברכות עכ"ל ומבואר דמעיקר הדין צריך נט"י לכל ד"ת ולכל הברכות מפאת שהידים עסקניות וכ"ה עוד בס' הפרדס הנ"ל סי ס"ד ע"ש וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ער"ה וז"ל שאלה אם גזרו טומאה על ידיו של תינוק תשובה משיצא לאויר העולם הרי הוא כחתן שלם עכ"ל ולטעם המבואר ברש"י כאן דחיישי' שמא נגעו ידיו בטומאה א"כ קטן היוצא לאויר העולם דבמעי אמו לא הי' אפשר שיגע בטומאה י"ל דכ"ז שאין שהות שיגעו ידיו בטומאה אין ידיו פוסלות תרומה וכן יש לספק במי שניטלה ר"ל התנועה מידיו [געלעהמט ר"ל] אם ידיו פוסלות תרומה דלא שייך ידים עסקניות כיון שאין לו תנועה בידיו

שם אף ידים הבאות מחמת ספר כי', נ"ב ע' ספר מנחת פתים או"ח סי' קס"ד הביא בשם ספר האשכול ה' ס"ת סי' י"ב שכ' בשם ר' האי גאון דספר ושאר כתבי הקודש דמטמאין את הידים הוא רק לתרומה אבל לחולין לא בעי נטילה ע"ש ואין ס' האשכול בידי לעיין בו

שם תוד"ה ושקיל כ' ואע"ג דמשקין כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' ולא אמר ומטמא לי' אע"ג דהמשקין נעשים תחלה משום דעיקר מה שגזרו חכמים הוא שלא לפסול את התרומה מאכילה ואין חילוק בין שמטמא אותה או שפוסל אותה עיקר האיסור הוא מה שפוסל אותה מאכילה עכ"ל ואולם זה יתכן רק אם נאמר דעשה דשימור הוא בכל איבוד תרומה דאז גם בטומאה אין האיסור חמור טפי בגודל הטומאה כיון דכל האיסור רק במה שנפסלת מאכילה ונאבדת וזה הרי, הוא גם בפסול גרידא ומשא"כ אם נאמר דבשאר איבוד ליכא עשה דשימור ורק לטמא תרומה הוא דנאסר בעשה זאת ע' תוס' פסחים י"ג א' ד"ה ושורפין דנראה שמסופקין בזה עש"ה א"כ עצם הטומאה היא האיסור לא במה שנאבדת ע"י הטומאה וא"כ וודאי דכל שהטומאה גדולה טפי האיסור ג"כ חמור טפי וא"כ שפיר ה"ל למינקט כאן ומטמא להו וכמובן וי"ל דגם התוס' דכאן ס"ל דעשה דשימור הוא רק על טומאה וכמו שמסופקין בזה בדבריהם בפסחים שם ולכן לא ניחא להו בתי' הגור ארי' הנ"ל והוכרחו לתרץ באופן אחר וע' תוס' ב"מ צ' א' ד"ה והדשות מוכח דיש איסור מה"ת בכל איבוד תרומה

שם תוד"ה האוחז כ' קצת משמע דלאו דווקא ס"ת כו', נ"ב ע' נוב"י חאו"ח סי' ז' וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשע"א וע"ש דהך דהאוחז ערום יש בו ב' פירושים א' שהספר הוא ערום ב' שהאדם ערום

שם תוד"ה בלא כ' אין לו שכר של אותו לימוד, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ט"ו

שם ב' גזרו טומאה על ארץ העמים, נ"ב ע' רש"י דהוא משום ספק קברות ויל"ע אם הי' אפשר לדעת במקום מארץ העמים בוודאי דלא נקבר אדם שם [דיש בדיקה בזה ע' לקמן ל"ד א' תוס' ד"ה כל] אם הי' המקום ההוא טהור כיון דרק מחשש קברות גזרו וכאן הא אין חשש א"ד אחרי שגזרו על ארץ העמים בכלל שוב היא טומאה עצמותית והארץ עצמה מטמאה אפי' אין שם קבר דלא חילקו בגזירתם רק הואיל וברובה יש לחוש לקברות גזרו על הארץ בכלל שתטמא בעצמה ואפי' יהי' נודע שאין שם קבר וע' כלים פי"ז מי"ד ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה כו' ובר"ש בעושה כלים מן הנבראים כו' מיירי דאי במינים עצמן שהן טמאים כעין הארץ שנבראת ביום הראשון ואיכא ארץ העמים כו' ע"ש ומשמע מל' הר"ש הנ"ל כסברא השני' הנ"ל דאל"כ הא אין הארץ מטמאה כלל רק האדם המת שבו הוא שמטמא והאדם הרי לא נברא ביום הראשון וע"כ דהארץ עצמה מטמאה וכסברא הב' הנ"ל ודו"ק היטיב מאד

שם אתו אינהו גזור ולא קיבלו מינייהו ואתו תלמידיהו גזרו וקיבלו מינייהו, נ"ב כזה לקמן י"ז א' ועבודה זרה ל"ו א' וחולין י' א' ותוס' ב"ק פ"ב ב' ד"ה ואסור וע"ע סנהדרין י"ד א' סמכי' ר"ע ולא קיבלו סמכי' ר' יהודה בן בבא וקיבלו ולקמן כ"א ב' אמרוה כו' משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה כו' משמי' דר' יוחנן וקיבלה וע' חידושי גור ארי' כאן ד"ה אלא אתא כו' עש"ה וע' תוס' גיטין ל"ו ב' ד"ה אלא

ט"ו א' וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, נ"ב כל' זה מועד קטן י"ט א'

שם גזרו טומאה על ארץ העמים, נ"ב ע' סנהדרין ק"ו ב' ארבע מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר וברש"י שם ל' אחד במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם הוא טמא או לאו ומבואר דעוד בימי דואג ואחיתופל החזיקו ארץ העמים לטמא ואפי' אוירה ואולי הי' זה רק ממדת חסידות וצ"ע:

שם וישבה לה בחניות, נ"ב ע' רש"י ר"ה ל"א א' ד"ה מלשכת הגזית לחניות דכ' דעשו להם חניות בהר הבית ועמ"ש בגליון סנהדרין פ"ח ב' מן התוספתא דהי' תמיד בית המדרש בהר הבית לסנהדרין עוד לפני גלותם והיו יושבים שם בשבתות וימים טובים וע"ע רש"י ע"ז ח' ב' ד"ה בחנות וע' ירושלמי ברכות פ"ו ה"א ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חנוותא קפץ ר' חגי ובירך ופי' המרא"פ דבי חניות הי' מושב הדיינים ובירך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך ע"ש

שם תוד"ה אלא כ' תימא כו', נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' שכ' וז"ל שלא דנו דיני נפשות וטעמא דמילתא כיון שלא היו יכולים לדין דין אחד מד"נ דהא בזקן ממרא כתי' וקמת ועלית אל המקום לכך היו בטילין כל דיני נפשות דאין סברא כלל שיהיו דנין מקצת דיני נפשות עכ"ל וע' דוגמתו ברמב"ם ה' מעשה הקרבנות פי"ג הי"ד אין קומץ פחות מב' זיתים ובמל"מ שם וז"ל ע' ירושלמי ריש פ' ב' דיומא דר' יצחק כו' שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה ולכאורה נראה דפסול לכל העבודות כיון שאינו ראוי לקמיצה כו' עכ"ל ובוודאי דאין בזה יתרון פרטיי לקמיצה רק הכוונה דכהן שאינו ראוי לכל העבודות אף למקצתם אינו ראוי וע' שם היטב במל"מ וכן בקרבן עדה בירושלמי יומא שם שהוקשה להם סברת הדבר עש"ה ואני הראיתי לדעת בחידושי דכזה נמצא ג"כ בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח אע"ג דאת אמר ממנין זקינים לדברים יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברים עכ"ל ע"ש וע"כ כזה גם כאן מקום שאין ראוי לכל דיני נפשות גם למקצתם אינו ראוי וע' תוס' ערכין ג' א' ד"ה דמסברי דאשמעי' שם דאפי' בקי באותו נגע לבד ולא בשאר יכול לראות עש"ה

שם ב' הכל הולך אחרי המעמיד, נ"ב ע' ר"ש כלים פי"ז מי"ד ביצת תרנגולת המצופה טהורה (ע"ש בגליון) לפי שאינה אלא כמעמיד כו' וע"ע ר"ש שם פרק ל' משנה ג'

ט"ז א' כיון דכי נשתברו יש להם תקנה כו', נ"ב אבל כלי חרס שנשבר אין לו תקנה וכן הוא בסנהדרין נ"ב ב' דומה