גליוני הש"ס מועד קנד

מזכירין בשלשה ראשונות ובשלשה אחרונות אלא בב' ימים טובים של ר"ה וביוה"כ בלבד ואף באלו בקושי התירו וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' י' ורש"י כריתות ח' א' ד"ה ואין השאר עלי' חובה וש"ע יו"ד סי' קצ"ה סעיף ט' ורש"י נדה ס"ח א' ד"ה ותמה על עצמך

שם לעולם אל ישאל אדם צרכיו כו', נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' קפ"ד

שם אפילו גבוה ב' קומות כו', נ"ב ע' פירש"י דהטעם משום לא פלוג וע' שו"ת הרד"ך בית כ"ב חדר א' עש"ה וע' רא"ש עירובין פ"י סי' ג' מוכח דאין הטעם משום לא פלוג רק הוא גזירה עצמותית ע"ש

שם הא תרי שפיר דמי, נ"ב עמ"ש על הגליון לקמן קמ"ז ב' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ט"ו מש"ש משא"כ בשנים לא חיישי' לטעות דאדכורי מדכרי אהדדי וצ"ע דא"כ אמאי אסר ר' יהודה לשרוף חמץ במועד מטעמא דדילמא אתי למיכל מיני' הא אפשר שישרפו שנים דמדכרי אהדדי

שם לא קשיא כאן בעניין אחד כאן בב' עניינים. נ"ב כל' זה יומא ס"ט ב' וע' בית האוצר אות אלף כלל ק"י וע' לקמן ס"א ב' רש"י ד"ה מעניינות

שם כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים, נ"ב כל' זה חגיגה כ' א' וגם שם המאמר לר' ישמעאל וע"ע ל' זה יבמות קכ"א א'

שם לכשיבנה ביה"מ אביא חטאת שמינה, נ"ב ע' ס' בית אלקים להמבי"ט שער התשובה פ"ב דלפי דבריו ראוי שהחוטא בזמן שאין ביהמ"ק קיים לא יתחייב חטאת כלל עש"ה וצ"ע וכן ק' עליו מהך דיומא פ' א' האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור כו' וגוף הך דכאן ודיומא ע"ע כזה תוס' שבועות כ"ו א' ד"ה את לבך אנסך

שם הלכה ואין מורין כן, נ"ב עירובין ז' א', מנחות ל"ו ב', ביצה כ"ח ב', ע"ז ל"ז ב', ב"ק ל' ב'

י"ג א' הואיל ואימת רבן עליהן. לא אתי לאצלויי, נ"ב מעין זה נדה י"ג א' דמשום ביעתותא דרבי' לא אתי להרהורי וע"ע כתובות כ"ח א' ואי אשמעי' רבו משום דאית לי' אימתא דרבי' וע"ע עניין אימתא דרבי' ב"ק כ"ח א', ל"ג א' וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ח' כ' גם באשה שאימת בעלה עלי' כדאמרי' גבי עבד אימת רבו עליו כו' וע' רש"י לקמן נ"ח א' ד"ה דעבד לי' רבי' וע"ע גיטין י"ט ב' ודווקא ר"נ וספרי דדייני דאית להו אימתא וכן שלוחא דבי דינא מבי דינא ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ה ועמ"ש על הגליון לקמן כ' א'

שם נדה מה שתישן כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' י"ט וע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ה אות ב' ועוד שם ח"ב סי' ל"ח אות נ"ג

שם עולא כו' הוה מנשק כו' ופליגא כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ב'

שם והית' אשתו נוטלת תפיליו כו' ואמרה להם כת בתורה כו', נ"ב ע' ח"א למהרש"א ע"ז מ"ד א' ד"ה בשכר שפקודיך נצרתי כו' דתפילין קרוים כתר תורה וכן הוא עוד בח"א למהרש"א בב"ב סוף פ' חזקת וע' קידושין ל"ה א' ומכות י"א א' דהוקשה כל התורה לתפילין ועמ"ש על הגליון ר"ה י"ז א'

שם ב' ואמרתי לה בתי בימי נדותיך מהו אצלך, נ"ב פי' דאליהו שמע בישיבה של מעלה שעל איסור נדה נענש אותו תלמיד ולפיכך שאל לה על איסור נדה ולא על שאר איסורים, ס' הפרדס לרש"י סי' ער"ב

שם ברוך המקום שהרגו, נ"ב כל' זה בכתובות קי"א א' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"ח הביא גמ' דכאן בנוסחא ברוך המקום שעקרו ונ' דט"ס הוא בתשב"ץ

שם איני והא"ר יצחק קשה רימה למת כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ד עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ז

שם ברם זכור אותו האיש לטוב. נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע כל' זה בחולין נ"ד א' וע"ע ל' זכור לטוב ברכות ג' א' ובכמה דוכתי על אליהו ובב"מ ס' א' וחכ"א זכור לטוב וע"ע ל' ברם זכור אותו האיש לטוב בב"ב כ"א א' וגם שם ר' יהודה אמר רב הוא בעל המאמר כמו כאן וע"ע ב"ב קל"ג ב' במשנה רשבג"א אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב וע"ע סנהדרין י"ג ב' א"ר יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ור' יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות כו' ושם י"ח א' במשנה אם רצה לחלוץ כו' זכור לטוב ותענית י' ב' עושה וזכור לטוב

שם רש"י ד"ה בנדת טומאתה כ' ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהי' בנדתה בהוייתה תהא כו', נ"ב ע' תוס' וע' תוס' יבמות מ"ז ב' ד"ה במקום ומה שציין בגליון הרי"פ שם וע' אריכות בחידושי רמב"ן כאן ומ"ש הרמב"ן ובהרבה מקומות בתורה כן שכתוב וטמא עד הערב וטהר ואין כתוב ורחץ במים ואנן לומדין מן המפורשין שכתוב שם ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב ואין טומאה פורחת כו' עכ"ל ומשמע מלשונו דזה נמנע דרך כלל בעניין טומאה שתסתלק מאילי' שלא ע"י טבילה וע' בזה זבחים ק"ה א' פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו מהו ע"ש ברש"י וע"ש בתוד"ה או דילמא דתמהו באמת על פירש"י ע"ש שכתבו וקשה אטו מחיצות עזרה מקוה טהרה דכיון שנטמאו מי יטהרם עכ"ל עש"ה ול' טומאה פורחת שכ' הרמב"ן הוא מגמ' זבחים מ"ג ב' ומ"ש הרמב"ן עוד וי"א דשומרת יום כנגד יום הוא שנקרא ימי לבון והי' מיקל לפי שהוא חששא בעלמא ושמא לא תראה כו' אבל לשון ראשון יותר נכון שאף בזה לא הי' ראוי לטעות שאינה חששא אלא ספיר' היא שכשם שסופרת שבעה לזיבה כך סופרת אחד לאחד כו' עכ"ל והנה זה פשוט דאפי' צותה תורה לספור מטעם שמא תראה מ"מ אחרי שציותה לספור הנה אם משמש הוי הביאה איסור אפי' לא ראתה דאחרי שאסרה התורה הביאה מטעם שמא תראה מעתה לא הטעם הוא האיסור רק גוף האיסור הוא האיסור והוי הביאה איסור בעצם אפי' לא ראתה ואך גם בגוף ציווי הספיר' שציותה תורה לספור נ' דאין הכוונה כלל מטעם שמא תראה דאילו הי' הכוונה כן א"כ אילו הי' אפשר לנו לדעת וודאי שלא תראה לא היתה צריכה ספיר' ואילו בנדה ל"ו א' מבואר להדיא איפכא ע"ש דאמר צריכה שתפסוק משהו שיעלו לה לשבעה נקיים ע"ש דבעי' ספירת שבעה נקיים אף דידעי' וודאי שלא תראה אחרי שכל דמים שתראה הם דם טוהר עש"ה ותבן וע"כ דספירת שבעה הוא דבר עצמיי שצריך שתמתין ז' ימים לטבילה ואינו מחשש שמא תראה כלל וז"פ

י"ד א' שהיו אומרים לא אלו מטהרין כו', נ"ב ע' פנ"י ומ"ש ועוד נשים נדות לבעליהן מא"ל כו' במחכת"ה אישתמיטתי' שכ"כ המרדכי באמת בשבועות בה' מקואות רמז תש"נ דגם בנדה נוהג דין זה והובא בש"ע יו"ד בהג"ה סוף סי' ר"א וכ"כ גם הרוקח בארוכה בה' נדה סי' שי"ז ד"ה שבעה נקיים עש"ה ומ"ש הפנ"י דהטעם כאן מפאת חסרון כוונת טהרה כן כתבתי בעניי בשב דנחמתא בהסברה יתיר' דה"ל כוונה לחצי טהרה וכוונת חצי לא הוי כוונה עש"ה ופיה"מ להרמב"ם סוף זבים כ' ג"כ כן וכבר הביאו הפנ"י ואולם לפי"ז אין ראוי שינהוג דין זה בנדה דהא בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה:

שם האי קודש והאי קודש, נ"ב משמע דקדושת תרומה כקדושת ס"ת וע"ע ביכורים פי"ג מי"ב למה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים כו' ובע"ח נוטלין בחובו כו' כספר תורה וע' תוספתא במכלתין פי"ד מכבין להציל כתבי קודש אבל לא לתרומה ומוכח דס"ת קדוש טפי מתרומה וצ"ל דהך דכאן אין