גליוני הש"ס מועד קנג

וביהמ"ד שגם הם הקדש כדתנן במגילה אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן כו' ע"ש ומוכח דאכילה ושתי וכדומה בביהכ"נ וביהמ"ד פי שנים יש בו משום מורא מקדש ומשום מעילה בהקדש וע' ס' בית מאיר מגילה דף כ"ז ע"א ד"ה "רש"י ד"ה לא שני דאין מורידין" אריכות אי ביהכ"נ יש לו דין תשמישי קדושה או רק דין תשמישי מצוה עש"ה וע' תוס' ב"ב ח' א' ד"ה יתיב דמה שמתנדבים לביהכ"נ נחשב כהקרבת קרבן ע"ש ונ' ג"כ הטעם משום דביהכ"נ נקרא מקדש מעט כמבואר במגילה וע"כ מה שמתנדבים לשם הוי כקרבן הקרב בביהמ"ק וע' ס' בכור שור ברכות בסדר קרבנות בתבואות שור שם ס"ק י"ב דתמה על דברי ר' כרוספדאי דהצריך לקרות פסוקי הקרבנות בביהכ"נ ע"ש והנה יש טעם פשוט לדבר עפ"י תוס' ב"ב הנ"ל דמה שמתנדבים לכבוד ביהכ"נ כמו שרגא הוי כהקרבת קרבן ע"ש וא"כ קריאת תורה בביהכ"נ דהוא כבוד לביהכ"נ וודאי מה שמקיימים בו מצות ת"ת ואין לך כבוד יותר מזה א"כ גם זה כהקרבת קרבן וע"כ כיון דקריאת פסוקי קרבנות כדי שיוחשב כמקריב דעוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה לכן יותר טוב לקרות בביהכ"נ דאז יותר בנקל תוכל הקריאה להחשב זה כיון דיש עוד הצטרפות הטעם מפאת כיבוד הביהכ"נ דנחשב ג"כ הקרבה ולכן יותר תוחשב הקריאה הקרבה כיון דיש בה פי שתים עניין זה ודו"ק וע"ע ס' בית מאיר ערכין דף ו' ע"ב ד"ה כותי שהתנדב עש"ה

שם ובו ביום, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ז אם כשנפלו לו תפילין חלילה ג"כ המצוה להתענות בו ביום דווקא עש"ה

שם לא שנו אלא כו', נ"ב ע' רוקח סי' שס"ט כ' והא דאמרי' בפ"ק דשבת פטורין מן התפילין בדורות ראשונים אבל אנו חייבים עכ"ל ואולי ט"ס הוא וצ"ל מן התפלה וע"ע שם שכתב אבל תפלת מעמדות ודוכן לוים צריכין כיון להשמיע קול אחד פטורין מן התפלה ומן התפילין עכ"ל ומקורו בזבחים י"ט א' וע"ש

שם תוד"ה כגון כ' י"ל תורתו הי' אומנתו, נ"ב ור' ירמי' דהוה קמסרהב כו' לא הי' רוצה להחזיק גדולה בעצמו להחשיב עצמו שתורתו אומנתו, שו"ת חיים שאל סי' א' בשם המהרנא"ח בדרשותיו פ' צו

שם ב' ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה, נ"ב ע' רע"ב עה"ת תולדות ד"ה וישמור משמרתי גזירות להרחקה כו' דכ' פי' שכן דרשו רז"ל בפסוק ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ולא משמרת למשמרות משמרתי מכאן שאין גוזרין גזירה לגזיר' אלמא דגזירות קרי להו משמרת כו' עכ"ל והדרש שהביא לא ידעתי מקורו ובש"ס בבלי כמדומה ברור שאיננו ורק במ"ק ה' א' ויבמות כ"א א' איתא דרש ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי אבל הך דולא משמרת למשמרות כו' מכאן כו' לא ידעתי מקורו וגם לא ידעתי למאי הביא דרש זה הלא לכוונתו הי' די שיביא דרש דמ"ק ודיבמות הנ"ל להוכיח דמשמרת היינו גזירה ול"ל להביא גם הך דולא משמרת למשמרות כו' ונזכרתי דגם ברש"י ביצה ב' ב' ד"ה בשם רבינו הובא דרש זה דולא משמרת למשמרת ע"ש וגוף הך דהיא גופה גזיר' ואנן ניקום ונגזור גזיר' לגזיר' ע' דוגמתו בירושלמי שביעית פ"ב ה"ד אין מחדשין על הגזיר' כו' אין מוסיפין על הגזיר' ע"ש וע' שו"ת ח"צ סי' ע"ה שכ' דבדבר המצוי ורגיל גזרי' גזיר' לגזיר' ע"ש

שם שחקק קב בבקעת, נ"ב כל' זה לקמן כ"ט א'

שם גליון הש"ס ד"ה תוד"ה אלא לאו כו' כ' כמו שפירש"י לעיל כו', נ"ב ותוס' לעיל ה' א' ד"ה כאן

י"ב א' הא ר' יהודה הא ר"ש, נ"ב בחידושי הארכתי הרבה בעניין משאצל"ג והערותי דפלוגתא דמשאצל"ג לכאורה לה דמיון לפלוגתא דזבחים ט"ו א' בהוליכו והחזירו אי הולכה שני' חשובה הולכה ליפסול בזר מפאת דהא צריך לאמטויי' דמ"ד שם דלא חשיב צורך וסברתו משום דלא הוצרכה ההחזרה לשתצטרך ההולכה ואף דאחרי שנעשית החזרה הרי ההולכה נצרכת מ"מ לא חשוב זה צורך וה"נ אף דכשיש זיבה הוצאת הכיס נצרכת עכ"ז הואיל והזיבה עצמה נמי הא לא אצטריכא לא חשיב צורך ומ"ד שם דעתה הא צריך לאמטויי' ה"נ עתה שיש זיבה הרי צריך לכיס וכן הוא במוציא מת לקוברו וכל כיוצא בזה וכמובן וע"ע תוס' ב"מ פ' ב' ד"ה דקא תפיס שכתבו וי"ל דהתם לא איתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא הי' מלוה ולא הי' לו משכון עכ"ל ואף דעתה שהלוה שוב המשכון הנאה לו דתפיס לי' אהלואתו מ"מ כיון שהמלוה עצמה ג"כ לא נצרכת לו לא חשיב זה צורך והנאה ודו"ק היטיב וע"ע אליהו רבא להגר"א ז"ל כלים פט"ו מ"ו מש"ש בטעם דמצודת העכברים טהורה עש"ה וע"ע רמב"ם ה' שבועות פ"ו הי"ב דכ' אין פותחין בנולד כיצד נשבע שלא יהנה בפלוני ונעשה סופר העיר כו' אפי' אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נשבע אין מתירין לו הואיל ועדיין לא ניחם אלא רצונו שלא יהנה לו ושלא יעשה סופר עכ"ל והוא ג"כ כסברת היתיר משאצל"ג דאין נחשב שרצונו לההנות כיון דבעצם ההנאה הרי אין רצונו לההנותו ורק מפני היותו סופר הוא שרצונו לההנותו וע"כ הואיל ואין רצונו גם במה שהוא סופר אין זה נחשב רצון ואף דבהיותו סופר הרי רוצה לההנותו מ"מ כיון דהיותו סופר עצמו אין רצונו בו ע"כ אין זה נחשב רצון וה"נ אף דכשיש זיבה הוצאת הכיס נצרכת מ"מ לא חשיב צורך כיון דגם הזיבה עצמה אין נצרכת ודו"ק היטיב וע"ש בהשגות הראב"ד ובנושאי כלים דעמדו ע"ד הרמב"ם ז"ל דבגמ' לא משמע שיהי' זה טעם אין פותחין בנולד רק הטעם דהואיל והנולד לא שכיח לא אסקי' אדעתי' ולא שייך לומר אילו הייתי יודע כו' וע"כ בנולד דשכיח פותחין באמת עש"ה וע' מה שדן מרמב"ם הנ"ל בשו"ת מהרי"ו סי' א' עש"ה ועמ"ש בכתבי בחרותי בסוגי' דתנאי אקושית מהרי"ט והט"ז בהך דאם לא מתי לא יהא גט דמדוע חשיב לאו קודם להן הרי רוצה בהאם לא מתי ומה שהוא רוצה בו הא חשיב הן כתוס' קידושין ס"ב א' ע' היטיב מש"ש בזה

שם חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש כו', נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קצ"ג דן מזה לערב פסח וז"ל וצריך לבדוק בית יד של התינוקות שלא ישאר בו חמץ וכן בבית יד שלו מידי דהוי אהא דאמרי' הילכתא רבתא לשבתא עכ"ל

שם את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, נ"ב כל' זה תוספתא ע"ז פ"ג ומוסרין לו תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות והובאה בגמ' ע"ז ט"ו ב' וע"ע דוגמת הלשון בב"ב קמ"ד ב' ללמוד תורה או ללמוד אומנות וע' שו"ת הרא"ש כלל ח' אות ט"ז דהנשבע לפרוע לחבירו בז' בניסן והי' ז' בניסן בשבת צריך לתת לו משכון בשבת ההוא דש"כ ככסף והוי קיום השבועה וחפצי שמים הוא שיקיים שבועתו ולא גרע ממה שמשדרין ללמד אומנות לתינוק כ"ש שמותר לפרוע בשבת לקיים שבועתו עכ"ל ולפי"ז לכאורה אפי' בלא שבועה רק לוה מחבירו לשלם ביום פלוני והי' בשבת צריך ג"כ לתת משכון דפריעת ב"ח ג"כ מצוה והוי ג"כ חפצי שמים ופשוט דפריעת בע"ח מצוה המצוה שיפרע בזמנו והנה מ"ש הרא"ש שיתן לו ש"כ לכאורה הריוח בזה שמרויח איסור טלטול המעות אולם לעומת זה הרי מפסיד איסור מקח וממכר ע' שו"ת הריב"ש סי' קנ"ו ואולי רק בפדיון הבן דכתי' ה' סלעים לכן כשנותן ש"כ הוי מקח וממכר שקונה החפץ בעד ה' סלעים ומשא"כ בבע"ח י"ל דכיון דש"כ ככסף הוי החיוב מיד רק נתינת ש"כ אולם בכתובות פ"ו א' לא משמע כן וכן בכמה דוכתי עוד וע' חידושי ר"ן ר"ה ז' ב' ד"ה והרי רגלים מש"ש בסה"ד דליפרע ביו"ט אי אפשר כו' עש"ה

שם ב' כמאן אזלא כו' כמאן כר' יוסי, נ"ב דוגמתו ר"ה ט"ז א' כמאן מצלינן כו' כמאן כר' יוסי וע' מש"ש בגליון

שם בקושי התירו כו', נ"ב דוגמתו מס' סופרים פי"ט ואין