גליוני הש"ס מועד קנב

המשהו התחתון נחשב מונח ע"ג קרקע ושעליו מונח ע"ז כו' או כולו נחשב מונח בכל חלקיו כל חלק מצד עצמו וכנ"ל ואולי לסברת איכא מאן דשרי הנ"ל גם בהנחה שמפאת לבוד יש לומר כן דכולו נחשב מונח כל חלק מצד עצמו וגם עדיף כאן דכולו גוף אחד משא"כ הסכך דגדיש רק דברים מונחים יחד דאינם גוף אחד ממש ויש יותר סברא לומר שם דאין העליון מונח מצד עצמו רק הנחתו על התחתון ממנו והתחתון על התחתון כו' וכמובן והנה לרמב"ן הנ"ל אם יתחוב אדם מחט או שפוד ברה"ר בשיפוע בזקיפה ויהי' חלק ממנו ברה"י עדיין ואך כל הנחתו הרי הוא ברה"ר שהרי הוא נח כולו רק מפאת חודו התקוע בקרקע רה"ר אזי ג"כ יתחייב אף שקצת השפוד ברה"י עדיין ויש לדון טובא בזה ואכ"מ

שם ב' ורבי הוא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש, נ"ב ע' תוספתא פרק ב' כלל אמר רשב"א דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אין עושין אותו ביה"ש ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת עושין אותו ביה"ש ומשמע דמחמר ותחומין וכן הבערה למ"ד דללאו יצתה נמי שריין ביה"ש וצ"ע מדוע הא הוי סד"א

שם שהעבירו דרך עליו, נ"ב לשון משנה נדה ס"א א' אם עברו דרך עלי' ובריתא בב"ק פ' א' ומעבירין דרך עלי'. לקמן פ' א' והעבירו דרך עלי', עירובין ל"ג א' והא אי בעי מייתי לה דרך עליו, ירושלמי שביעית פ"ג ה"ג ומוליך ומביא את הצאן דרך עלי'

ט' א' ואע"ג כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ה

שם רש"י ד"ה פתח פתוח כו' כ' ולחיו לפנים מן האסקופה, נ"ב ע' מהרש"א וע' שאילת יעב"ץ סי' קס"ד

שם רש"י ד"ה פתח נעול כ' דכל מחיצה שאין בין חלל המחיצות ד' אינן מחיצות, נ"ב כזה רש"י עירובין פ"ו א' ד"ה קורה ד' מתרת בחורבה

שם ב' ואם התחילו אין מפסיקין, נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ז' ועוד שם סי' ל"ז

שם בסעודה גדולה, נ"ב בפסקי ריקאנטי סי' קס"ה בשם רבינו ברוך דסעודה גדולה חשוב רק אם אוכלין רוב בני העיר ביחד עכ"ל

שם דילמא אתי לאימשוכי, נ"ב כל' זה יומא ל"א א' וע"ע ברכות מ"ג ב' דילמא אתי לאמשוכי בתריהו ועמש"ש בגליון ועירובין י"ד א' דילמא אתי לאימשוכי בתרה ושם מ"ב א' שמא ימשך אחר חפצו וע"ע פסחים ק"ז א' דילמא אתי למימשיך

י' א' מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד

שם תורתו מתי נעשית, נ"ב צע"ק מגמ' ברכות ל"ב ב' וראיתי בחזקוני עה"ת עה"כ הנ"ל מן הבוקר ועד הערב כ' בשם בריתא דר"א יכול כל היום דן אם כן אימתי התלמידים יושבים ללמוד תורה כו' ואולי גם כוונת הגמ' כאן כך היא דתורתו שלמד עם התלמידים מתי נעשית ובזה ל"ק עוד מההיא דברכות ואולם ל' השאלתות פ' יתרו תורתו אימתי למדה ואימתי לימדה עכ"ל וא"כ אהך דאימתי למדה שפיר תיקשי מהך דברכות

שם כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית, נ"ב כל' זה לקמן קי"ט ב' ועמש"ש על הגליון בשם הכל בו וע' כזה במהרי"ו סי' קצ"א על קיום מצות סוכה וע"ע כזה על קיום מצות יבום בזוהר חדש מדרש רות ד"ה א"ר יודאי (דפוס ווארשוא תרמ"ה דף פ"ח ע"ב) וע"ע כזה על קיום מצות מצה ברוקח ה' פסח סי' רצ"א וזה ג"כ אחד מן הדברים שנדמית בם סוכה למצה ע' מה שהארכתי בגליון סוכה כ"ז א'

שם רביעית זמן סעודה לכל אדם, נ"ב הוזכר ב"מ פ"ג ב' עול בארבע שעי לחנותא כו' וברש"י שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחניות וסועדין

שם ששית מאכל תלמידי חכמים מכאן ואיליך כו', נ"ב נרמז גם בתענית י"ט א' במשנה קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו ע"ש כ"ה ב' רש"י ד"ה קודם חצות דהטעם דלאחר חצות כיון דעבר כבר זמן אכילה לכל אדם כבר הי' תענית בפועל וע"כ משלימין אותו ע"ש

שם ב' אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ר"כ דלפי דבריו יש להסתפק דרק נתינת שלום לחבירו הוא דאסור אבל לומר תיבת שלום דרך סיפור כגון שיש שלום בעולם וכדומה אין איסור עש"ה ואולי יש לחלק בזה בין בכתב לבע"פ

שם שם גופי' איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ד' שלום, נ"ב כן הוא בפרק השלום מאמר ר' יהושיע ועוד שם א"ר יהושיע גדול הוא השלום שישראל נקראין שלום שנא' כי זרע השלום כו' ואולי זה טעם ושמנו קראת בשמך וע"ע רש"י מכות כ"ג ב' ד"ה ושאילת שלום בשם דכ' ואנו נמי כי שיילינן אהדדי מדכרינן שם דשלום שמו של הקב"ה דכתיב ויקרא לו ד' שלום וכזה ברש"י סנהדרין מ"ד א' ד"ה שמא שד הוא דכ' ואין מוציאין שם שמים על המזיק ושלום שם שמים הוא שנאמר ויקרא לו ד' שלום

שם ואמר רבא כו' אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו כו', נ"ב כך היא ג"כ סברת רב בירושלמי ב"מ פרק ו' ה"א ואמר להון לא דאנא חייב כו' עש"ה והיינו משום דמדינא אינו חייב וא"כ ה"ל מתנה בעלמא והנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו וע"כ הצריכהו רב לומר להם כן בפירוש ודו"ק

שם שייף לי' משחא ומלי לי' כוחלא, נ"ב כן הי' הדרך לעשות לתינוקות ע' קידושין ע"ג ב' שייף משחא ומלי כוחלא אין בו משום אסופי

שם והאידנא דחיישי' לכשפים, נ"ב כזה תוס' תענית ל' ב' ד"ה אמר רבא

שם תוס' ד"ה הנותן כ' אבל הנותן צדקה כו', נ"ב והוא מדברי הרי"ף וע' ס' חידושי גור ארי' שכ' וז"ל הנותן מתנה כו' צריך להודיעו כי כשם שהוא נותן כף צריך שיהי' מקבל דאל"כ לא מיחשיב נתינה כשאין שם קבלה ולכן צריך להודיעו כדי שידע המקבל שניתן לו ואז היא קבלה גמורה מצד המקבל אבל הנותן לעני הצריך פרנסה א"צ להודיעו כי לא נתכוון רק לפרנסתו עכ"ל ז"ל בקצת שינוי ומתבאר מדבריו דיש חילוק בין שם מתנה לשם צדקה דמתנה הוא עניין נתינה שניתן למקבל ולכן צריך במקבל לידע כדי שיהי' שם קבלה גמורה מצדו דהנתינה והקבלה יחד הם השלמת עניין הנתינה משא"כ נתינה בלי קבלה גם הנתינה איננה נתינה שלימה כי נתינה וקבלה הם שמות המצטרפים וכאשר יש נתינת הנותן צריך שיהי' קבלת המקבל ובלתי קבלה גם נתינה לא נחשב כי אם לא קבל המקבל למי ניתן ומשא"כ בצדקה דאיננה מתנה רק הוא צדקה למלאות חסרון העני לכן א"צ דעתו כלל רק השלמת חסרונו לבד והוא כל דבר הצדקה ולפי"ז לכאורה לעניין מתנות לאביונים בפורים דכתי' ל' מתנה בקרא יוצרך שידע העני שניתן לו ויהי' דינה שונה משאר צדקה דהוא מעלה כשאין העני יודע ממי נוטלה ואין מתבייש כמבואר בב"ב י' ב' וכתובות ס"ז ב' דבמתנות לאביונים לא יהי' הדין כן רק צריך להודיע דייקא משום דכתי' ל' מתנה בקרא ומתנה נחשב רק בידיעת המקבל וכנ"ל וזה חידוש דין לכאורה

י"א א' שנא' לרומם כו', נ"ב עי' מהרי"ק שורש קס"א ושו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' י"ט וע' ס' יריאים סי' שכ"ד דכ' דמורא ביהכ"נ וביהמ"ד לכל דיניהם שאין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלין ושותין בהן כו' הוא חיוב דאוריתא מעשה דומקדשי תיראו דמקדש כולל גם ביהכ"נ וביהמ"ד ע"ש ועמ"ש בגליון יומא י"א ב' וע"ע ס' יריאים סי' שפ"ו דהביא לאו דמעילה בהקדש וכ' וכשם שאסור ליהנות מהקדש כך אסור ליהנות מביהכ"נ