גליוני הש"ס מועד קנ

כדון מזיד שוגג כו' עש"ה וע"ע ירושלמי שם פ"ה ה"א עד כדון מזיד אפי' שוגג כו' עש"ה כל העניין וע' תרומות סוף פרק ה' במשנה אם שוגג מותר ואם מזיד אסור וע"ש בירושלמי כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותרין מזיד אסורין וע' בזה בפרי חדש יו"ד וע' ירושלמי דמאי פ"ד ה"א לא אמר אלא שוגג הא מזיד אסור

ד' א' לכי תיכול עלה כורא דמילחא, נ"ב ע' גליון מהרי"פ ומסורת הש"ס וע"ע דוגמא בירושלמי ע"ז פ"ק ה"ד אין יהיב תרתין ליטרא דפילפלין לאיסקרדנה ע"ש בפני משה

שם אילימא בשוגג ולא אידכר לי' למאן התירו, נ"ב ע' חידושי ח"ס כאן דהביא מקשים דמשכחת דנזכר הלאו ולא את הכרת לר"י דס"ל לקמן ס"ט א' דשגגת כרת שמה שגגה ע"ש וכבר הובאה קושי' זו בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' ר"ה ע"ש וע"ע ס' שו"ת עטרת צבי חיו"ד סי' נ"ב הקשה ג"כ קושי' זו מסברא דנפשי' ולא זכר שכבר קדמוהו בשו"ת המיוחסות הנ"ל ושוב ראיתי שהיא קושית הרמב"ן כאן במקומו בחידושיו

שם וכי אומרים כו', נ"ב ע' תוס' וע' ש"ך חו"מ סי' ע"ג סקכ"ב וע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"א מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה כו' עש"ה

שם ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא, נ"ב ע' נזיר ס"ד א' רש"י ד"ה ספיקן טמא

שם תוד"ה וכי כ' וכן בפרק בתרא דעירובין כהן שנמצא כו', נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' תי' דהתם שאני דעל הכהנים מוטל העבודה ואם אין רוצה לעבוד מוטל עליו להכשיר כהן שיעבוד ולכך שרי לחתוך ולא חשיב חוטא עבור שיזכה אחר דזכות עצמו הוא עכת"ד ע"ש וע' עוד בדבריו בספר הנ"ל בעירובין ל"ב ב' שכ' שם בזה באופן אחר וז"ל וכן כהן שיש לו יבולת חבירו חותכו בשיניו כי הכהן מקריב בעד כל ישראל וגם בעד הכהן אשר הוא חותך ולכך מותר לו לחתוך (כיון דהקרבן שיקריב הכהן שנחתך לו היבולת קרב גם בעד המחתך ה"ל חתיכתו זכות עצמו) עכ"ל וכתירוצו כאן כן הוא גם בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג

שם תוד"ה קודם כ' פשיטא שלא ישמע לנו כו', נ"ב בס' חידושי גור ארי' כ' וז"ל ואין להקשות וכי ישמע לנו אם נאסור לו דמ"מ נ"מ שב"ד מצווין להפרישו ולעכבו בידים שלא ירדה ומונעין אותו מלעשות איסור על כרחו עכ"ל ויש לעיין אם אינו עושה כדין אם מרדה דכיון דיתחייב סקילה אם לא ירדה הרי הרדי' היא להצלת נפשו ופ"נ הרי דוחה שבת ורק לפי מה שתירצו תוס' דאם לא התירו יופטר מסקילה אז שפיר הרדי' איסור כיון דאיננה להצלת נפשו דגם אם לא ירדה יופטר והנה גוף תי' התוס' דהאונס מפאת האיסור דרבנן חשוב אונס גם מן התורה הארכתי בו בכללים ממקומות הרבה וע' כתובות ב' א' התם אנוס בתקנתא דתקינו לי' רבנן כו' וכעת ראיתי עוד בחידושי הר"ן ר"ה ז' ב' ד"ה והרי רגלים דכ' דלדמין וערכין נמי לא חייל בל תאחר מאורתא דיו"ט עד חוה"מ כיון דא"א ליפרע ביו"ט דהוי כמקח וממכר ע"ש הרי דמפאת האיסור דרבנן חשוב א"א לעשותו גם מה"ת לעניין שאינו עובר בבל תאחר דהוא מה"ת

שם ב' ובהא פליגי דר"ע סבר ילפינן זורק ממושיט ורבנן סברי לא ילפי' כו', נ"ב י"ל פרפרת בזה עפ"י הגמ' לקמן מ"ט ב' כי קא מספקא לי משום דכתיב והמלאכה הית' דים כו' מש"ה ולפי"ז י"ל דר"ע ובני פלוגתי' תרוייהו ס"ל דהמלאכה הית' דים ממניינא וא"כ אי נימא דויבא הביתה לעשות מלאכתו הכוונה מלאכה ממש הויין להו מ' מלאכות ומשא"כ אי נימא דלעשות צרכיו נכנס הויין להו רק ל"ט מלאכות והנה מבואר בס' הגלגולים להאר"י ז"ל כי ר"ע הי' גלגול יוסף וזה שקראוהו בגמ' ע"ש אביו עקיבא בן יוסף והכוונה ברמז שהי' גילגול יוסף כי המגולגל הוא כמו בן להגילגול הקדום והנה לקמן נ"ו א' רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד ולכן כזה ג"כ ר"ע שהי' גילגול יוסף מהפך ודריש בזכותי' דאין הכוונה שנכנס לעשות צרכיו וביקש חלילה לעשות אותה מעשה רק הכוונה כפשוטו שבא לעשות מלאכתו ממש אלא דא"כ הא יש עוד מלאכה מ' וכנ"ל וא"כ הי' ההכרח לו להמציא עוד מלאכה מ' והנה בירושלמי הובא בחידושי הרמב"ן לקמן ע"ג א' על המשנה אבות מלאכות מ' חסר אחת וכן הובא בר"ן על הרי"ף שם פריך דלמה לא תני התנא מ' מלאכות היינו שהי' לו למנות גם הושטה ומשני שכל המלאכות יש להן תולדה והושטה אין לה תולדה ולכן אין נמנית באבות מלאכות ע"ש וע"כ ר"ע לטעמי' דהוצרך למצוא באמת מ' מלאכות להפוך בזכותי' דיוסף לכן יליף זורק ממושיט וא"כ גם הושטה יש לה תולדה זורק וא"כ שפיר הם מ' מלאכות דהא ניתוסף הושטה ודו"ק היטיב ונכון דרך פלפול בס"ד

שם ודילמא הנחה היא דלא בעי הא עקיר' בעי, נ"ב משום דעקיר' שעקר דבר ממקומו ולא אחשבי' למקום לא נחשב עקיר' בפחות ממקום ארבע אבל הנחה כיון דאחשבי' להניחו שם מקודם בכל מקום יש לו הנחה, ס' חדושי גור ארי'

שם תוס' ישנים כ' ואינה הוכחה דלא אמר קלוטה כמי שהונחה דמי' אלא להחמיר כו', נ"ב קצ"ע דהא הא דקלוטה כמי שהונחה סברא הוא ומהיכי תיתי לן לחלק בין לקולא ולחומרא דבשלמא בלבוד דכתבו ז"ל ג"כ כזה להיפוך דלא אמרי' לבוד רק להקל היינו משום דלבוד הוא הלמ"מ וי"ל דכך נמסרה הלכה ומשא"כ בהך דקלוטה כו' דסברה היא ולומר דהזורק ד"א ברה"ר הוא דילפי' דלא נימא קלוטה להקל גם ז"א דכיון דאין סברא לחלק א"כ נילף משם דלא נימא קלוטה כלל אף לא להחמיר ועוד דד"א ברה"ר הילכתא גמירא לה ואין דנין מהלכה ועוד צ"ע מגיטין ע"ט א' דאמר סברא דקלוטה גם גבי גט אף דהוא להקל ע"ש וצ"ל הכוונה דאף דקלוטה כמי שהונחה מ"מ אינו כמי שהונחה לבד רק יש בו ב' כוחות כח הילוך מצד עצמו שהוא מהלך וגם כח הנחה מפאת האויר שהוא קולטו וע"כ לעניין שבת שפיר חייב למעלה מי' מפאת צד ההילוך שבו דהוי כאלו זרק] ב' חפצים אחד מהלך ואחד נח דמתחייב על המהלך וכן למטה מי' שפיר חייב מפאת צד ההנחה שבו וכמובן ומשא"כ גבי גט הרי מתגרשת שפיר בצד הנחה שבו וכאילו זרק ב' גיטין אחד נח ואחד מהלך דנתגרשה עכ"פ באותו שהוא נח ודו"ק היטיב

ה' א' איכפל תנא לאשמעי' כל הני, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל ודוגמתו עוד קידושין כ"ו ב' איכפל תנא לאשמעי' מחט וב"ק צ"ד א' איכפל כל הני תנאי לאשמעי' כב"ש וב"מ מ"ו א' ואיכפל תנא לאשמעי' גברא ערטילאי כו' וע' שו"ת הריב"ש סי' תמ"ז דלא שייך זה רק במקום שנשנה סתם דאז לא מפרשי' לי' אדרך רחוק ולא שכיח אבל להדיא דרך התנא שפיר לשנות דין אפי' במלתא דלא שכיח ע"ש וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' מ"ה וע"ע כתובות ס"ב א' איכפל תנא לאשמעי' טייל ופועל וע"ע מנחות י"ב ב' ואיכפל תנא לאשמעי' קומץ דמנחת חוטא וקצ"ע לקמן צ"ט ב' דילמא מתני' במחט וק' דאיכפל תנא לאשמעי' מחט וע"ע ב"ק קי"ב ב' איכפל כ"ע וקאי כסומכוס לאפקוען לדידי ובשבועות מ"ח ב' איכפל ואתאי כל הני פרסי למיעקרא להא דרב ושמואל וע"ע תיבת איכפל בב"ב צ"א א' איכפל ואוליד חד כו'

שם תוד"ה כאן כ' וא"ת נהי כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ה

שם ב' בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים בתר אגוז אזלינן והא נייח או דילמא כו', נ"ב ע' אהלות פ"ח מ"ה ר' יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה ע"ש במפרשים

שם שמן שצף ע"ג יין כו' ונגע טבול יום כו', נ"ב ה"ה לעניין אם נגע עכו"ם בשמן אם נאסר היין שתחתיו משום מגע עכו"ם ג"כ ג דתלוי בפלוגתא דריב"נ ורבנן, ע' שו"ת הלכות קטנות סי' י' ע"ש בדברי המני"ח ואולם נידון דשם הוא בשינוי קצת עש"ה