גליוני הש"ס מועד קמט

שבת

ב' א' העני עומד כו', נ"ב ע' רע"ב ותוי"ט דנקט עני לרבותא דלא תימא כיון דנתכוון למצות צדקה ליפטר מטעם טעה בדבר מצוה וע' ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שכ' ג"כ כן והוסיף דהטעם דחייב באמת משום דטעה בדבר מצוה פטור רק במצוה מוחלטת משא"כ כאן שביד העני למחול עש"ה וצע"ק מפסחים ע"ב ב' אשתו נדה כו' אע"ג דבידה ג"כ למחול וכמבואר בפרק אעפ"י דמהני מחילתה על העונה וע"ע כזה בספר גור ארי' הנ"ל לקמן ע"ה א' הצד חלזון והפוצעו א"ח אלא אחת ע"ש שכ' דלהכי לא תני הפוצע פטור משום דאז ה"א דפציעה הוי מלאכה והפטור רק משום טעה בדבר מצוה להיות לו תכלת לציצית ובגדי כהונה ומש"ה תני א"ח אלא אחת דהשתא מדמחייבינן לי' אצידה ע"כ דפטור הפציעה משום דלא חשובה מלאכה עש"ה וע"ע תוספתא ביצה פ"ד האורג שני חוטין בין בבגדי קודש בין בבגדי הדיוט והכותב שתי אותיות בין בכתבי קודש בין בכתבי הדיוט בשבת חייב חטאת כו' ונ' ג"כ דפריש בין בבגדי קודש כו' משום דהי' ה"א דבבגדי וכתבי קודש יופטר משום טעה בדבר מצוה ואולם שם י"ל דהרבותא דה"א דמשום חשיבות דבגדי וכתבי קודש יוחשב אריגה וכתיבה אפי' בחוט ואות אחד ומעין זה לקמן צ"ד ב' ומודים חכמים כו' דלבנות מתוך שחורות כיון דקפיד עלייהו וחשיבא לי' נטילתם חשיב גוזז גם באחת הא דנקט בתוספתא ביצה שם גם בדברי ר"א כן י"ל דאגררא דרישא נקטי'

שם תוד"ה פשט כ' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא, נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' דמתבארת מדבריו סברא היפיכיית דהוצאה היא מלאכה חמורה טפי משאר מלאכות מפאת היותה מתייחסת לשבת בפרט כיון דאין עירוב והוצאה ליו"ט ולכן בה עיקר שביתת שבת משא"כ שאר מלאכות דנוהגים גם ביו"ט ומש"ה התחיל התנא בהוצאה לפי שבה עיקר שביתת השבת וכן לקמן ע"ג א' במשנה נקט המוציא מרשות לרשות בסוף המלאכות כאילו אמר דמכל המלאכות שהוזכרו תחלה צריך לשבות ועם כל זה אין זה עיקר השביתה עדיין רק עיקר השביתה היא בהמנעו מהוצאה מרשות לרשות ובזה הוא שנשלם שביתת שבת לגמרי ולכן נשנה באחרונה עכת"ד עש"ה ויש קצת ראי' לזה דהוצאה היא מלאכה יותר עיקריית מדהיא דייקא היא מהנך דלא מספקן ע' לקמן ה' ב' ונהי דלקמן צ"ו ב' איכא פלוגתא במעביר ותולש ומעמר נמי אי חד מינייהו לא מספקן מ"מ סוף סוף אחרי שיש פלוגתא בזה ולא נתפרש במקושש מה הי' הרי אינם מלאכות מבוררות כ"כ איפוא כמו הוצאה ועדיין זה מורה על חומר ההוצאה ודו"ק היטב ולפי"ז לכאורה למ"ד דמותר להדליק נר של בטילה ביו"ט ע' תוס' ביצה כ"ג א' ד"ה ע"ג חרס א"כ גם הבערה היא מלאכה חשובה טפי משאר מלאכות כיון דאינה נוהגת ביו"ט ואף דיש מ"ד דס"ל להיפוך דהבערה הוא רק בלאו מ"מ למ"ד דלחלק יצתה שפיר י"ל כן דאדרבה היא חמורה טפי משאר ודוגמת זה מבואר גם בגור ארי' עה"ת פ' ויקהל ל"ה ג'

שם ב' הכנסה נמי הוצאה קרי לה, נ"ב ע' רוקח סי' צ"ג אני יוצא בתוך מצרים מלמד שהכנסה קרוי' הוצאה עכ"ל פי' דאני יוצא וגו' הכוונה אני נכנס וקרי לי' יוצא

שם רשויות שבת שתים, נ"ב ע' ס' הכריתות חלק לשון למודים שער ג' אות קכ"ד וז"ל אעפ"י שאין רשאין פי' חייבין וכן אין בעלי אומניות רשאין וכן אנו מפרשים רשויות השבת שתים שאנו מפרשים חיובי עכ"ל כוונתו דתיבת רשאי מצינו כ"פ דפירושו חייב וה"נ רשויות שבת שתים הכוונה חיובי שבת שתים שהן ארבע ב' דהוצאה וב' דהכנסה וע' תוס' קידושין ל"ג א' ד"ה אין ושם ב' תוס' ישינים ד"ה אין ובהגהות הרי"פ שם וע' תוס' תענית י"ג ב' ד"ה אין וע' שו"ת חות יאיר סי' ע' דנסתפק לומר דמה שאז"ל סוף אלו עוברין כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה הכוונה ג"כ דאינו חייב ודחה זה הפי' ע"ש וע"ע תוס' בכורות כ"ח א' ד"ה עד

ג' א' פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת קא חשיב דלא אתי כו' לא קא חשיב, נ"ב דוגמתו שבועות י"ד ב' ארבעי קמייתא דלא מייתן לי' לידי קרבן לא קא חשיב ארבעי בתרייתא דמייתן כו' קא חשיב

שם תוד"ה בבא, נ"ב ל' הת"י בסה"ד א"נ י"ל דמ"מ לאיסור שבת פטור ומותר, דוגמת זה בתוס' נדה י"ב א' ד"ה בין ותוס' פסחים כ"ט א' ד"ה בדין וע"ע כזה בס' הכריתות חלק לשון למודים שער ב' אות ל"ג וע"ע כזה בשו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ג עש"ה וע"ע כזה בשו"ת באר שבע סי' י"ח עש"ה כל הסימן וע"ע כזה בחלקת מחוקק ובפרי חדש אה"ע סי' קכ"ד סק"א ועד"ז יש ישב ג"כ קושית תוס' פסחים צ"ט ב' ד"ה סמוך די"ל דמה שאמרו בציקות כו' אדם ממלא כו' כוונו רק לומר דלית בי' משום חמץ אבל משום שיאכל מצה בתיאבון שפיר אסירי באמת ודו"ק וע"ע שו"ת ח"צ סי' א' מש"ש וגדולה מזו שנינו בפ"ז דשקלים כו' וע"ע דוגמא לזה בל' בני אדם בתוס' ב"ב קל"ה א' ד"ה חזיא לכהנא רבא ע"ש שכתבו דלפי מה שנשאל אם יש באשתו זיקת יבום השיב דחזיא לכהנא רבה והיינו דמפאת זיקת יבום אין אסורה לו ואף דאסורה לו איסור אחר משום אלמנה מ"מ במה שנשאל היינו בהזיקת יבום בזה חזיא לכהנא רבה וע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ו דהקשה דא"כ מאי פריך כאן משמואל דילמא חשיב שמואל רק מה שמותר לגמרי וע"ש

שם תוד"ה בר כ' הקשה ר"ת כו', נ"ב ע' ס' יריאים סי' ק"ב במלאכת הצד מה שתי' על קושי' זו ובאחד האחרונים ראיתי לתרץ דכיון דבהך דהמכבה פו' ההיתיר רק משום פ"נ א"כ כיון דפ"נ רק דחוי' לא הותרה לכן לא חשיב לי' דחשיב רק דברים המותרים בעצם משא"כ משום פ"נ אכתי איסור הוא אלא שפ"נ דוחה האיסור עכת"ד ויפה אמר וע' פסחים פ"ד ב' רש"י ד"ה האי פסול הוא דכיון דטומאה רק דחוי' בציבור לכן אכתי פסח פסול מיקרי אף שנדחה ע"ש וא"כ ה"נ אכתי איסור הוא אף שנדחה ולא שייך למיקריי' פטור ומותר כבהנך תלת וע' לקמן קנ"ו א' על דאחילו עלוהי כי' ועמש"ש בגליון

שם כ' וע"ק לר"י והאיכא הא דתני' כו' ר"א פוטר כו', נ"ב ע' ס' יריאים סי' ק"ב שם דכ' אמילתא אחריתא די"ל דלא כלל שמואל רק ל' פטור ופטורין לא ל' פוטר ע"ש

שם כ' דלא חשיב שמואל אלא פטורים השנוים במשנה, נ"ב ע' רא"ש ביצה פ' אין צדין סי' א' בשם בעל העיטור

שם ב' כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשיילי' במסכתא אחריתי, נ"ב ע' תוספתא סנהדרין פרק ז' והשואל שלא כעניין צריך לומר שלא כעניין שאלתי דר"מ וחכ"א אינו צריך שכל התורה עניין אחד וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת (לבעל המנחת יעקב) סי' א' שהקשה אהך דכאן כי קאי רבי כו' מרש"י לקמן קי"ד א' ד"ה ואם בכולי תניי' שכ' דהבקי בכולי תניי' גם כי קאי בחדא מסכתא בכחו למיהדר במסכתא אחריתי ע"ש ונ' פשוט דזה רק לפי הרוב אבל לפעמים יארע גם לאדם היותר בקי שלגודל עיונו בדבר שעוסק בו אין יכול להשיב על שאלה בעניין אחר וע"כ התלמיד עכ"פ אין לו לשאול בכמו זה רק ימתין עד שיצא רבו מעיונו אשר בו ואז ישאל דשמא יארע שלא יוכל להשיבו ויהי' העדר כבוד לרבו וז"פ

שם תני חדא כו', נ"ב ע' אריכות בכאן בשו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ה

שם בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל וע"ע ב"ק צ"ה א' כי קא קנים במזיד כו' ע"ש כולה סוגי' וע"ע תוס' שם ק' ב' ד"ה חייב וע' ירושלמי פאה פ"ד ה"ב עד