גליא מסכת חלק ב ט

לא קאי אמירות פי שנים על אלישע אלא על אליהו והכוונה הוא כאשר יעלה אליהו למדריגה פי שנים וניחא מה דאמר ברוחו ולא כרוחו דהכל קאי ואיירי באליהו עצמו שביקש אותו אלישע כשיהיה פי שנים היינו כפל ברוחו אז תיטיב אלי בהשפעה והאצלת נבואה וכנאמר במשל הנ"ל. על זה אמר לו אליהו אם תראה אותי לוקח וכמו שהקדמנו בשם הר"ן שאמר לו אם יש לך כח הזדככות להשיג הבטת ראייתך אף אחרי אלקח מאתך שאהיה במדריגה יותר מעכשיו יהיה לך כן וכנאמר במשל שהשיב לו העשיר אם האיש כלי מוכן לקבל עסקי עשיר גדול אזי ישפיע אליו טוב משם. כמו כן אמר אליהו לאלישע אם כח ראיות שכלך זך ונקי כל כך לראות אותי במדריגה עליונה שאהיה אחרי הלקחי מזה העולם אז יהיה כן שאשפיע באותו שעה אליך כפי יכולת בעת וזמן ההוא. ומה שאומר ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק ענין מקרא הזה אינו עיקרו להשמיענו שאלישע ראה עלייתו ויצעק שאם כן היה ראוי לומר וירא אלישע ויצעק אבל יסוד מקרא זה הוא מוסב על למעלה שאליהו היה מסופק עד כמה יתגבר הזדככות של אלישע ואם יכול להשיג לראותו אחרי הלקח בשעה שיעלה ממדריגה למדריגה וכנ"ל ועל זה הודיענו המקרא בקצבה ובמידה עד כמה הוא כוחו של אלישע לראות את אליהו ואימתי פסק כוחו מלראותו עוד ופתח הכתוב ויעל אליהו בסערה השמי' ואלישע רואה וא"כ ידענו שנתקיים התנאי שהתנה אליהו ואמר אם תראה אותי לוקח וכתר שביארנו שהיה מסופק אם יש לו הזדככות כל כך שישיג ראיות שכלו לאליהו אחרי העלתו אמר הכתוב ויעל אליהו כבר בסערה השמים ואף על פי כן היה כח הזדככות לאלישע ועדיין רואה אותו והודיענו עד איזה זמן היה השגת ראות אלישע לאליהו כי וודאי אליהו עלה מדריגה מדריגה עד למעלה עד שנדבק למרכבה עליונה כמו מלאכים ואמר הכתוב שלא די שהיה השגת ראיית אלישע לראות לאליהו תיכף אחרי העלתו. היה לו עוד כח לראותו עד שעלה לערך שמונה מדריגות כפולים ממה שהיה בזה העולם אבל אחרי שעלה יותר מערך שמונה פעמים כפל חדל כת ראיית של אלישע מלהביט ופסקה השגת ראיות אלישע מלראהו עוד: ועשה הכתוב קצב מידה ומשקל לזה עפ"י דרך זה היינו שאמר שאלישע רואה אחרי ויעל אלי' בסערה השמים א"כ נתקיים תנאי שהתנה אליהו אם תראה אותי לוקח כלומר אחרי הלקחי כנ"ל וממילא השפיע אליהו שפע רוח נבואה בשעה שנעשה ערכו בכפליים ממה שהיה קודם העלתו שאפילו כשעלה ונפרד מזה העולם מדרגה אחת בלי ספק שנתעלה כפליים מרוה"ק אשר היה לו בזה העולם וא"כ הופיע אז שפע רוח קדשו על אלישע ונתעלה אז אלישע בערך כפליים ממה שהיה מקודם ואמר לנו הכתוב שראה עוד אלישע את אליהו עד שקרא אותו אבי וידוע מה שפירשו גבי בלק בנו בעור שאביו היה בנו בנבואות ובלעם היה מנה בן פרס מעתה כשאלישעאקורא לאליהו אבי מסתמא ראוהו במדרגה גדולה כ"כ שהי' ערכו של אליהו פעמיים ככה מערך של אלישע ולפיכך שפיר קורא אותו אבי. ונמצא אחרי שהקדמנו שאלישע נעשה פי שנים היינו כפל מאשר היה אליהו כאן ואף על פי כן קורא לאליהו אבי מוכח שבאותו זמן נתעלה אליהו ממדרגה למדרגה עד אשר נעשה ארבעה ככה מכאשר היה בזה העולם. דהא לאלישע נעשה ב' פעמים כאליהו מקודם וקורא לאליהו אבי. ע"כ אלישע נגדו פרס נגד מנה. מוכח מזה שגדול כחו של אלישע לראות ולהשיג הבטתו לאליהו אף בזמן שנתגדל ונתעלה אליהו למדרגה ארבעה פעמים מערכו אשר היה בזה העולם. והנה אלישע אמר עוד פעם אבי וכמו שאמרו אבי אבות וולד וולד. הוא משום שפעם אחד אבי הוא כפול ופעם שני אבי הוא משום שהיה נגדו שני פעמים כפלים והיינו מפני שגדול כוחו של אלישע וזכה להשיג הבטות ראייתו לאליהו בעת וזמן אשר נתעלה אליהו שמונה פעמים ככה מכמות שהיה בזה העולם וכמו שהקדמנו החשבון בזה שאלישע נעשה פי שנים הואיל ונתקיים התנאי שהשיג כח הבטת ראייתו לאליהו אחרי העלתו ולוקח מזה העולם וממילא כשקורא פעם אחת אבי מסתמא נתעלה אליהו לארבעה פעמים ועוד קורא פעם שני אבי מוכח שראה אותו כשנעשה אליהו לב' כפלים היינו שמונה פעמים במעלה מכמות שהיה כאן ואמר הכתוב עוד רכב ישראל ופרשיו היינו שאליהו עלה ונתדבק עד המרכבה העליונה כמו שמביא אלשיך כך בשם הזוהר על זה מסיים הקרא ואמר כאשר נתעלה עוד אליהו במעלה יותר משמונה פעמים מכמות שהיה פסק כח הזדככות אלישע מלהביט עוד מפני שנתקרב למרכבה עליונה על זה מסיים ולא ראהו עוד כלומר שלא היה לו כח לראותו יותר ואילו היה לו כת היה אומר עוד פעם שלישי אבי נמצא שיעור הכתוב כך הוא שהודיענו הכתוב שאף שכבר ויעל אליהו בסערה השמים ראהו אלישע וראה אותו כ"כ עד שיכול לצעוק עליו אבי אבי ולא יכול לראות יותר וכל עיקר הכתוב והוא מצעק לא בא להשמיענו עסק הצעקה אלא קאי אדלעיל על פלס ומשקל כח הבטה של ראיות אלישע עד כמה השיגה כו'. מה שאמרתי עסק הלכה בהספדו של אדם גדול ריש פרק מי שמתו כו' פטור מקריאת שמע וכו' ומפרש רש"י לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ובתוס' ד"ה פטור מקריאת שמע בירושלמי מפרש טעמא אמר ר' בון כתיב למען תזכור כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים. עד כאן: ולכאורה קשה וכי כעורה טעמא דרש"י בזה עד שהתוס' חקרו ומצאו טעמא דמילתא בירושלמי ואמרתי דרש"י לשיטתו שפיר מספיק טעם הנ"ל אבל התוס' לשיטתם לא מספיק להו טעמא דרש"י והוכרחו לחפש אחרי טעם אשר מצאו בירושלמי: ונקדים אשר ביארתי לפרש את אשר מצאתי לדקדק ברש"י פרק הכונס דף נ"ו ע"ב בסוגיא דשומר אבידה דסובר רב יוסף דהוה שומר שכר בההיא הנאה דלא בעי מיתב ריפתא לעניא ומפרש רש"י משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מבלכתך בדרך נפקא לן במסכת סוכה דף כ"ה עכ"ל: ולפום רהיטא קשיא טובא דשם בסוכה גירסת רש"י הוא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן והתו' חקרו שם להפוך הגירסא בשבתך בביתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה. ועכ"פ קשה למה אינו מביא רש"י קרא קמא דבשבתך בביתך דדריש מיניה פרט לעוסק במצוה. ולענין מאי מביא רש"י קרא בתרא דדרשינן מיניה בסוגיא דסוכה על חתן והנה בברכות דף י"ד ע"ב איתא שם החופר כוך למת פטור מק"ש כו' ומפרשינן פטור מק"ש דעוסק במצוה פטור מן המצוה דכתיב בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה עכ"ל וזה ניחא לשיטתו דמהאי קרא ילפינן לפטור עוסק במצוה אבל בסוגיא דשומר אבידה קשה למה מביא רש"י קרא דבלכתך בדרך: והנראה דרש"י לשיטתו הוכרח להביא דוקא האי קרא דבלכתך בדרך גבי שומר אבידה דהנה סברות התו' שם בד"ה בההיא הנאה דאינו פטור אלא בשעה שמתעסק בה כגון ששוטחה לצרכה אבל בלא"ה לא מיפטר משום שהאבידה בביתו ומביאין שם ראיות לזה ועיקר ראייתם הוכיחו זאת מהאמור בנדרים דף ל"ג ע"ב דמודר הנאה מחזיר לו אבידתו ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרית ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח ע"ש והנה הראב"ד חולק ע"ז הובא דבריו בשיטה מקובצת ובנימוק"י פ' האומנין דשומר אבידה פטור כל זמן שאבידה בביתו ע"ש ונראה ברור דשיטות רש"י היא כהראב"ד בזה דבסוגיא דסוכה איתא שם שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה לפירש"י ואפילו בשעת חנייתן ע"ש והתוס' חולקים שם והוא כמו שטתם בב"ק דאינו פטור אלא בשעה שעוסק בהמצוה והאריכו שם והביאו אותו ראיה דנדרים דאי פטרית כל זמן שאבידה בביתו שכיח ושכיח ע"ש עכ"פ מוכח דרש"י סובר לפטור כל זמן שאבידה בביתו כמו שפוטר רש"י אפילו בשעת חנייתן ועוד ראיתי בסוגיא דנדרים דדייק רש"י לפרש דמודר הנאה מותר להחזיר אבידה ופרוטה דר"י לא שכיח פירש לא שכיח כה"ג דליהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה כו' ע"ש והנה דחק לפרש לא שכיח על דרך זה. משום דלשיטתו דפטור כל זמן שאבידה בביתו וא"כ שכיח ושכיח לכן הוכרח רש"י לפרש דה"פ לא שכיח דשביק מלמיתב לעניא ומכל זה מוכת דרש"י סובר כשיטות הראב"ד הנ"ל ומשו"ה פוטר רש"י אף בשעת חנייתן כמו כל זמן שאבידה בביתו ועפי"ז ניחא מאוד דמדקדק רש"י לפרש בסוגיא דב"ק מקרא דבלכתך בדרך ולא מקרא קמא דבשבתך בביתך דהנה רש"י כ' שם בסוכה בד"ה ובלכתך בדרך פרט לחתן ואף על גב דחתן נמי טריד במצוה איצטריכי להו תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא ה"א לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך למצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא טרוד במחשבת בעילה לא פטר הכתוב הלכך מקרא יתירה אשמעינן דפטור ע"ש: והשתא ניחא מאוד מאי דמביא רש"י קרא דבלכתך בדרך דאי הוה סובר רש"י כשיטות התוס' דלא פטור שומר אבידה אלא בשעה שעוסק בה לצורכה היה ראוי למילף זאת מקרא קמא דבשבתך בביתך דיליף מיניה טורח ועושה מלאכה בידים אבל שיטות רש"י הוא כהראב"ד דפטור כל זמן שאבידה בביתו אף שאינו עושה מלאכה בידים אלא יושב בטל וחושב במצוה זה אי אפשר למילף מקרא קמא אלא מקרא יתירה היינו קרא בתרא דבלכתך בדרך כפי האמור ברש"י הנ"ל דאיצטריכו לזה תרי קראי ובברכות על ברייתא דחופר כוך דהוא עוסק מצוה במלאכה בידים מביא שם רש"י קרא קמא דבשבתך בביתך דכה"ג יליף מקרא קמא: וגוף הפלוגתא מה דפליגי רש"י ותוס' שם בסוכה אי פטרינן שלוחי מצוה אף בשעת חנייתן וכה"ג שומר אבידה אף בשעה שאינו עוסק בה. או שאינו פטורין אלא בשעת הילוכן בשליחות מצוה וגבי אבידה דוקא בשעה שעוסק בה נראה ברור דזה תליא בחילופי גירסאות הנמצא בין רש"י ותוס' דרש"י גריס בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן ותוס' גרסי איפכא עיין באריכות בזה בתוס' ומסקי התוס' שם לתרץ מה דקשה הואיל ויליף מקרא קמא על חתן למה לן עוד קרא על עוסק במצוה נילף מחתן ומתרצו דמחתן לא הוה ידעינן שארי עוסק במצוה דדילמא שאני חתן שאין נקל לו כל כך להסיר הטרדא מלבו ע"ש נמצא דסברת התוס' דחתן מסתבר טפי לפטורי משארי עוסקי מצוה אפילו מלאכה בידים וא"כ לפי"ז ראוי לומר בפשיטות דכל שארי ענייני דבר מצוה שאינו עוסק בידים כמו שלוחי מצוה בשעת חנייתן או שומר אבידה בשעה שאינו עוסק בה חייבין בכל המצות דמהיכי תיתי לפוטרן לא מקרא קמא דחתן דהא חתן מסתבר טפי למפטר אפילו מעוסקי במלאכה בידים ומקרא בתרא ג"כ לא ילפינן אלא לעוסקי מלאכה בידים אבל יושב בטל וטרוד במחשבה בעלמא לית לן כלל ילפותא יתירא: אבל רש"י דגורס קרא קמא על עוסקי מלאכת מצוה בידים וקרא בתרא על חתן וע"כ עוסק בידים מסתבר טפי למפטריה מחתן ואיצטריך קרא שני על ילפותא דפטור חתן למילף מקרא יתירה משום דחתן הוא יושב בטל ואינו עוסק במלאכה בידים וכמו שמאריך רש"י בזה וא"כ שפיר ילפינן מקרא בתרא כל