גליא מסכת חלק ב פח

הדבר וחרבו בידו נצטנן דמו מיראתו וז"ל ילקוט סוף שמואל כיון שראה דוד את המלאך וחרבו נכנסה בו רתת. ולכאורה יש לדקדק למה נבעת דוד כל כך על ידי ראיות את מלאך המות הא מצינו באגדא שמלאך המות היה שכיח להתראות אליהם ובסוף מועד קטן (דף כח ע"א) דאמרו לרבה ומר לאו שושביניה ומפרש רש"י דהיה שכיח עמו עיין שם. אולם אמרתי שראוי לומר דווקא כשראה דוד אותו בשעת הדבר נרתת מלפניו יותר משארי זמנים כי מצינו שתואר שלו משונה באותו זמן משארי עתים. והדבר מבואר ריש ברכות שאמרו שם מיכאל באחת וגבריאל בשתים ומלאך המות בשמונה ובשעת הדבר באחת ופירש רש"י באחת בשייטה אחת ומלאך המות בשמונה שיטוית עיין שם והנה על מיכאל באחת מייתי תלמודא ילפותא מקרא וכן על גבריאל בשתים אבל על מלאך המות לא מייתי קרא כלל לא על עסק שהוא תמיד בשמונה ולא על שעת דבר באחת' ואמרתי להסביר הדבר על פי הידוע דמיכאל מלאך טוב ומליץ טוב עבור כלל ישראל שנאמר מיכאל שרכם וכתיב עושה מלאכיו רוחות וכתיב וברוח פיו כל צבאם נמצא שבריאתו וכוחו של המלאך ראוי להיות פעולתו בלתי בעל תכלית בעסק ושרתו הקבוע עליו בשלימות ולכן אמרו מיכאל באחת היינו בשייטה ופריחה אחת הוא עושה פעולתו אבל מלאך המות אשר נברא פועל רע ומזיק ואילו היה עושה פעולתו בשלימות כפי כח הרוחני מבריאתו שהוא בלתי בעל תכלית היה היזקו קבוע בקביעות להזיק לכל אשר יפנה להרשיע ולפיכך חיסר ומיעט הקב"ה את כוחו ואונו עד אשר לא יהיה כח פעולתו להזיק בתכלית השלימות והעמיד כוחו ואונו רק על חלק שמינית מיסודו וזהו שמלאך המות בשמונה כלומר שנעדר מאתו כח הרוחני להיות בלתי בעל תכלית כמו מיכאל שמועף באחת שכח הרוחני עליו בשלימות לפעול פעולתו הטוב אבל מן מלאך המות נעדר כח הרוחני בשלימות ולא נשאר כחו ואונו להזיק רק חלק שמינית וצריך לעוף בשמונה שיטות מארץ לשמים וחלק שמינית הוכרח להיות נשאר בו לפי מה אשר קבוע חטאות בני אדם אשר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וגזירות המיתה הוחקה מאדם הראשון עליו ועל כל הבאים אחריו ושיעורין חצוצין וקצובין מהבורא ית"ש שחלק שמינית אשר השאיר הקב"ה בכחו להזיק יספיק לייסר בו שבט אנשים ופגעי בני אדם לפי חטאים טבעים הקבועים על כלל העולם אשר נאמר לפתח חטאת רובץ ומי יאמר זכיתי טהרתי מחטא: אמנם אם חס ושלום איזה דור מרבים אשמה למאוד כנאמר על דור אמון ומנשה אשר הרבו והגדילו אשמה ופשעו הרבה אז ממילא אינו מספיק חלק שמינית אשר נשאר קביעות במלאך המות להזיק ומגביר הקב"ה קביעות כוחו יותר את זה לעומת זה כפי אשר גברה וחזקה ידי הפושעים בעם. מגביר הקב"ה כוחו ואונו של מלאך המות להזיק ולייסר בני אדם וידוע מה אשר יסדו וחקרו החקרנים ודורשי רשומות שמכל עבירה שאדם עובר וחוטא בורא מלאך רע ומזיק אשר אותו מלאך זה עצמו מייסרו ומענישו על חטאיו ומייסרו רעתו. [ואמרתי לפרש בזה מה דאמור ביום אכלך ממנו מות תמות ולכאורה תיבות ממנו מיותר אלא הכי פירושו ממנו מות תמות כלומר מעבירה עצמה תמות היינו שנברא מלאך מזיק]. ובריש פרק קמא דעבודת כוכבים מבואר זה שמהעבירה נברא מלאך אשר מלפפתו ומוליכתו ליום הדין [עיין שם במהרש"א בח"א הוא הענין אשר ביארנו לפי ערך אשמות העם מתגבר כח של מלאך המות המזיק להזיק אם רב אם מעט לפי ערך חטאים מתגבר כוחו של המזיק על פי אשר נתוספו לו מזיקום הנבראים מהעבירות: ועל פי הקדמות הללו אמרתי דבר המתקבל לפרש בפרשה תוכחה בסדר בחוקותי ויספתי לייסרה אתכם שבע על חטאותיכם עוד אמור שם אחר זה ויספתי אני עליכם מכה שבע כחטאותיכם. עוד אמור שם אחר זה והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם עוד אחר זה אומר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם מהדיקדוקים שיש במקראות הללו אינו מהצורך להאריך מהו לשון הוספה האמור כאן היה לו לומר סתם לייסרה שבע כו' גם קשה איך אפשר לומר שיעניש הקב"ה בעל הרחמים שבע פעמים הוספה מערך העוונות גם קשה למה דווקא שבע במספר לא פחות ולא יותר גם יש לדקדק כך במה דאמרו רז"ל חטאו בכפליים לקו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים וכתיב כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה ולכאורה דהחטא היה כפליים והליקוי היה עוד כפליים לפי ערך החטאים וקשה איך אפשר להיות דבר זה שיהנה מידות פורענו' במידה מרובה על החטא אבל ע"פ ענין שהקדמנו ניחא הכל שכח התמידי הקבוע במלאך המות המזיק הוא רק חלק שמינית מיסודו שהוא נברא רוחני בלתי בעל תכלית כי כך שיער הקב"ה שיספיק זה החלק המזיק על טבעי כלל חטאות בני אדם הנהוגים בכל דור ודור אולם אם מרבים איזה דור תהפוכות להרבות אשמה לפי ערך החטא מתגבר כחי של המזיק היינו את זה לעומת זה כי אחרי אשר מתרבה אשמות העם מתגדל כח המלאך המות המזיק והמכה בעם עוד חלק אחד על חלק שמינית שבו ואם יוספים עוד לחטוא לעומת זה מתחזק כוחו של המזיק להזיק וזהו שאמר חטאו בכפליים כלומר שהרבו אשמה משיעור חטאי בני אדם הקבועים בכל דור ודור לעומת זה לקו בכפליים שהתגבר כוחו של המזיק להיות מכה ולייסר בני אדם ואם מרבים עוד אשמה נתוסף עוד חלק אחד וממילא אם חס ושלום גדלה אשמתם עד למאוד ונתמלא סאתם מארץ עד לשמים כמו כן נתוסף כח המזיק גם כן מארץ עד לשמים וכן הפייט אמר בסליחות ערב ראש השנה אם אשמתם גדלה עד שמי רום וכוכביהם ועל ידי זה ניתוסף התגברות גדלות המזיק המכה בעם גם כן בערך זה מארץ עד לשמים: וכל דברים הללו מבוארין ומפורשין לפרש בהם ענין האמור בילקוט (סוף שמואל) על קרא דויתן ה' דבר בעם באותו שעה נשא דוד עיניו וראה עוונותיהם של ישראל גדודים ועומדים מהארץ עד לרקיע שנאמר וישא דוד את עיניו וגו' עיין שם וכוונות הילקוט על מקרא הנאמר בדברי הימים (א' כ"א) וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים ולפום רהיטא קשה דהא במקרא אמר שדוד ראה את המלאך מארץ עד לרקיע והילקוט אומר שראה את עוונותיהם גדודים ועומדים מארץ עד לשמים ולפי הנ"ל ניחא מאוד שאחרי שראה דוד שכוחו ואונו של מלאך המות המזיק ביתר שאת ויתר עז מהארץ עד לרקיע מזה הוכיח הילקוט שנתרבו גם עוונות ישראל מהארץ עד לרקיע כמו שביארנו דאת זה לעומת זה נעשה כח להמזיק הוא מלאך המות שעולה ויורד להסטין ולקטרג ונוטל הנשמה על ידי העבירות שנברא מכל אחד ואחד מזיק ונתוסף ממנו כח למלאך המות ולפי ערך העבירות מתגבר המזיק ומחמת שהעוונות היה נתמלא סאתם וגדלו עד שמי רום וכוכביהם אף כח של מלאך המות המזיק נתגדל להיות עומד בין שמים וארץ וזהו הענין האמור בערכין (דף ט"ו ע"א) אין הקב"ה נפרע מהאדם עד שתתמלא סאתו שנאמר במלאות ספקו יצר לו ומפרש רש"י כשתתמלא סאתו בעוונות הרבה אז יצר לו תבוא עליו צרה עכ"ל ולפי דברינו מתבאר בפשיטות לפי ערך ספקו מתחזק היצר על האדם כנ"ל באריכות דזה לעומת זה נעשה התגברות המזיק לפי ערך העוונות ולכן כאשר היה עוונות של ישראל גדודים ועומדים מארץ עד לרקיע בשעת דבר שהיה בימי דוד ממילא אף המלאך המזיק נתגדל ביתר שאת ויתר עז מארץ עד לרקיע ומזה ילפינן שפיר האמור בפרק קמא דברכות שבשעת הדבר מלאך המות באחת אשר כפי האמור מפורש הדבר במקרא שבשעת הדבר של ימי דוד היה המלאך עומד מהארץ עד לרקיע והיינו בטיסה אחת יכול לעוף מארץ לרקיע והוא משום שנתגבר עליו כח הרוחני שבו להיות בלתי בעל תכלית ומאי דאמר שכח תמידי הקבוע במלאך המות הוא חלק שמינית ואמרו שמלאך המות בשמונה ויש להוכיח זה מקראי האמורין בפרשה תוכחה ויספתי לייסרה אתכם שבע על חטאתיכם גם אמר שם ויספתי אני עליכם מכה שבע כחטאתיכם והוא שכח הטבעי הקבוע על מלאך המות לייסר בני אדם היא רק חלק שמינית של כח רוחני ולפי חטאות בני אדם בערך זה מתגבר כח המזיק בתוספת על מה שהיה מקודם היינו אם יוסיפו לחטוא חלק אחד ניתוסף בכח המזיק גם כן בערך הזה חלק אחד ולכן אם ניתוסף שבע פעמים כח ועוז על המלאך המזיק יותר מכמות שהיה מקודם חלק שמינית ממילא נעשה כוחו ואונו בשלימות בלי שום שיור ומשיג בטיסה אחת מהארץ עד לרקיע להזיק בכוחו בבלתי בעל תכלית ומבואר מאוד מה דאמר ויספתי אני עליכם מכה שבע כחטאתיכם הנה מלאך המות נקרא מכה שנאמר בדוד ויאמר דוד אל ה' בראותו את מלאך המכה בעם כו' וזהו שאמר ויספתי אני כח על המכה שבע חלקים מכמות שהיה ומסיים שהכל כחטאותיכם וכנ"ל בילקוט שראה עוונותיהם של ישראל גדורין ועומדין מהארץ עד לרקיע אף המלאך היה עומד בכוחו ואונו להזיק בטיסה אחת מארץ עד לרקיע אם כן מוכח שפיר מקראי הנ"ל שכוח תמידי הקבוע על המלאך המות הוא רק חלק שמינית דהא על ידי שיוסיפו עליו עוד שבעה חלקים מכמות שהיה נעשה עליו כוחו להזיק בלי תכלית בטיסה אחת מארץ עד לרקיע ומסתמא לא היה עליו מתחילה רק חלק שמינית והיה צריך לטוס בשמונה עיסות מארץ לרקיע והוא יורד ומסית ועולה ומסטין ומקטרג ויורד ונוטל נשמה ומחמת שאינו באפשרי לעוף רק בשמונה טיסות ממילא אין כח הזיקו כל כך תמידי למהר במלאכתו ולעשות פעולתו להזיק ומבואר בזה לנכון מאי דאיתא ברכות (דף סב ע"ב) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למלאך טול לי הרב שבהם שיש בו לפרוע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין ומפרש רש"י בד"ה שיש בו לפרוע כמה חובות שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עוונות וזה הכל כמו שביארנו שבאותו שעה היה עונותיהן של ישראל גדודין מהארץ עד לרקיע. ולעומות זה כמלאות סיפקו יצר לו כלומר לפי התגברות העוונות נתחזק ונתגדל כח המזיק גם כן היינו היצר הרע והמלאך המות ואמר הקב"ה למלאך טול הרב שבהם שינוכה במיתתו כפרה על כמה עוונות ולכן מסיים עתה הרף ידיך כלומר שעל ידי פירעון העוונות שיתמעטו ממילא גם המלאך המזיק יתרפה כוחו ואונו מלהזיק ואמר למלאך עתה הרף ידיך וגם יש לבאר ולפרש הקרא ויאמר למלאך המשחית רב כלומר עתה מחמת העוונות אתה רב מאוד מהארץ עד לרקיע עתה הרף ידיך מגדולתך כנ"ל: ובזה יש לפרש האמור (בזכריה ה') ויאמר זאת הרשעה כו' ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים ועיין רש"י שפירש ענין איפה שלקו מידה במידה עיין שם ולדברינו ניחא שהקב"ה הראה לזכריה התגברות העוונות אשר על ידי זה מתגדל ומתחזק כח של מלאך המזיק ולכן אמר ותשאנה את האיפה עד בין הארץ ושמים כלומר את זה לעומת זה. זאת הרשעה היינו העוונות לעומת זה יתגבר המזיק מארץ עד לרקיע וביארתי בזה האמור (בשמואל ב' י"ח ואבשלום רוכב על הפרד ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד עבר ולכאורה אינו מובן מה שאמר בין שמים לארץ הואיל ולא נשאר תלוי רק תחת האלה ולא נשאר מאתו להארץ רק כפי גובה של הפרד ואין שייך לומר על זה בין שמים לארץ כתיב דרך נשר בשמים שמתגבר מאוד למעלה וכן בזכריה באיפה כתיב ותשאנה האיפה בין הארץ ובין השמים דאפשר נתגבר האיפה והוגבה למעלה למעלה כל כך עד אשר נדמה לעין הרואה שהיא בין ארץ ושמים אבל כאן באבשלום שלא היה רק גובה הפרד לא שייך לשון המדבר לומר כך. ונראה שהכתוב אומר שנתמלא סאתו כל כך עד שהיה עוונותיו נתונין מהארץ עד לשמים. ולעומת זה התגבר עליו כח המזיק גם כן בערך זה וחז"ל אמרו הביאו רש"י שם שלף חרבו לקוץ שערו וראה גיהנם פתוחה תחתיו ע"כ ולכאורה מאין מצאו רמז לזה ונראה שהיה קשה להם איך כתוב על ערך גובה הפרד שניתן בין שמים לארץ מזה הוכיחו שגיהנם פתוחה תחתיו ושייך שפיר שניתן בין שמים וארץ: ויש לבאר בזה ענין שבעה מדורי דגיהנם האמור בדברי חז"ל ואמרו גבי אבשלום שמה שאמר דוד תמני זימנא בני בני הוא שבעה פעמים שאסקיה משבעה