גליא מסכת חלק ב פו

בכל זמן כי כך הטביע הקב"ה כח באשה ודדיה להשפיע ולהניק כל עת וזמן כך כח הקדושה ניתנה לתורה שבכתב במעמד נתינות הר סיני שהיה כלול בכוחה כל כלל תורה שבעל פה אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש והראה הקב"ה לאדם הראשון דור ודורשיו דור וחכמיו שעיקר קיומו של העולם רק על פי חכמי הדור שדורשים התורה שבעל פה וזהו שמביא השל"ה בשם הדרת קידש שלכך חותם נותן התורה כי השפע הנכבד יורד בכל יום כנרמז בפסוק כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם. נראה כוונתו הררי ציון אלו שערים המצויינים בהלכה משם הוא חיים עד העולם שעיקר חיות וקיום העולם הוא על ידי תורה שבעל פה ובזה יש לנו לבאר כל נוסח הברכה אשר נתן לנו תורת אמת הוא תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכינו בא"י ניתן התורה הוא קאי על התורה שבעל פה שהשפיע הקב"ה כח קדושה בתורה שבכתב השפעה מרובה עד אין סוף כי אורייתא כו' וכמו שהקב"ה הוא אין סוף כך התורה שיש להוציא ממנה חידושי תורה שבעל פה עשות ספרים הרבה אין קץ נמצא שהוא חיים עולם וכמו דכתיב כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם וזהו נותן התורה שהתורה שבעל פה הוא נותן בכל יום ויום כמו התינוק שמוציא בכל יום ויום החלב מחדש בדדי אמו אבל באמת אין זה חדש כי כך הוטבע בטבע אשה משעת בריאותה להשפיע תמיד אבל לא בפעם אחת כי אף אם היתה משפיעה בפעם אחת הרבה לא היה אפשר התינוק להתקיים על ידי זה ליום מחר רק מהצורך לו הזדמנות מציאות בכל יום ויום כך צריך לקיום העולם השפעה תורה שבעל פה לחדש בה בכל יום שיתקיים העולם על ידי זה עסק ברית כנאמר אם לא בריתי יומם ולילה היינו תורה שבעל פה המתחדש מהתלמידי חכמים על ידי שמקיימים והגית בו יומם ולילה וכל ההוגה בהן מוצא בהם טעם כמו שהתינוק ממשמש בדדי אמו ומוצא בהן חלב מחדש וענין דור ודור ודורשיו דור ודור וחכמיו אפשר באמת יש לדמות למה שהמשילו חז"ל לדדיה ירווך בכל עת שהדור הקודם לא היה באפשרי להשיג השפעות התורה שהשפיע הקב"ה על התלמיד חכם בתורה שבכתב להיות נדרש בדור אחרון וכבר אמרו דורשי רשומות שזהו כוונות שמתפללים ותן חלקינו בתורתך שכל דור יש לו חלק השפעה שיושפע בזמנו ואפשר מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש לא היה באפשרי שיצא מכח לפועל רק בזמן ובדור אותו תלמיד ולא קודם ואף רבי עקיבא לא היה מוציא אותו דרשה שדורש אותו תלמיד כמשל מדדי אשה שאי אפשר לתינוק להוציא החלב אלא הנמצא השפעה באותו זמן שהוא יונק ולא חלב שיושפע באשה זאת לאתר זמן. וזהו אמרם מקום הניחו אבותי להתגדר בו. ובפרק הבונה איתא אתו דרדקי לבי מדרשא האידנא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו מפני שבאותו זמן היה השפעה טובה על כח הקדושה שנמצא בתורה להשפיע חידושי תורה נפלאים מתורה שבעל פה וכחו שיש עת וזמן על האשה שעת הכושר להשפיע חלב יותר משארי זמנים ועל פי ילקוט איוב שהבאתי למעלה דהקב"ה מחדש בכל יום נראה לומר דאותו חידושים נשפעים בכל יום לתלמיד חכם מהקב"ה כמו הדדים לתינוק ונבאר בזה דברי של"ה הנ"ל שהביא בשם ספר הדרת קודש וז"ל וחתימות נותן התורה הוא כחתימות המאורות שמחדש לבקרים בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ולסוד זה חותם הבוחר בעמו ישראל באהבה הכל לשון הווה ולא לשון עבר כי בכל יום בוחר הקב"ה מן היחידים השרידים אשר ה' קורא עכ"ל לפי הצעות ביאורינו הכל חדא דלא כרת הקב"ה ברית אלא על תורה שבעל פה ועיקר קיום העולם וכל מעשה בראשית הוא הכל על פי תור' שבעל פה המתחדשות תמיד על פי השרידים אשר ה' בוחר להשפיע על ידם כנאמר אם לא בריתי יומם ולילה כו' נמצא שעל ידי השפעות התורה ההווה בכל יום מתחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית להתקיים כמו התינוק שיונק בכל יום מתחזק עליו כח בריאותו בכל יום וכאילו הוא נעשה בריה חדשה כמו כן מתחזק על ידו השפעת התורה המתחדש בכל יום כל יסודי מעשה בראשית וכאילו מתחדשים לבקרים וזהו על ידי שבוחר בעמו השרידים אשר ה' קורא להגות בתורה ולמצוא בה טעמים חדשים מחידושי דאורייתא לאמיתתן ושפיר שנאמרו כל ברכות הללו לשון הווה כי המה הווים תמיד כנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון חיים עד העולם כלומר מזה הוא עיקר חיות כל העולם וכל הנבראים וכאמור וחיי עולם נטע בתוכינו על ידי אשר נותן התורה הוא השפעה שמקבלים תלמידי חכמים חידושי תורה שבעל פה וזהו כוונית אביי שאמר נגד הכופרים שאומרים מה אהני לן רבנן ומביא הקרא דאם לא בריתי היינו תורה שבעל פה לא היה קיום לעולם וכפירש רש"י שהמה מקיימין העולם ויש תועלת לכלל העם שמקיימין הכל על ידי עסק התורה שעוסקים השרידים התלמידי חכמים וכמו שאמרו אל תיקרי בניך אלא בונייך שהמה בונים העולם בכל יום ויום על ידי חידושי דאורייתא מתורה שבעל פה כנ"ל [ועל פי ילקוט איוב הנ"ל יש לומר דעל ידי חידושי דאורייתא שהקב"ה מחדש בכל יום זהו דמתחדש בכל יום ממעשה בראשית כי משפיע הקב"ה הני חידושין להשרידים אשר ה' קורא והמה מוציאין טעמים וחידושי הללו שנתחדשו למעלה ומתקיים העולם על ידי זה מברית תורה שבעל פה כנ"ל] ולכן הרבה יש לנו להתאונן ולקונן על תלמידי חכמים שנעדרו ובפרט על מפורסמים מהדור אשר עליהם היה נאמר בוחר בעמו ישראל המבואר בשל"ה שבוחר הקב"ה מן השרידים אשר ה' קירא בהם להשפיע על ידיהם חידושי דאורייתא תמיד אשר על ידי זה הוא מתחזק כל קיום חיות העולם ולא קשה מה שהקשינו ממעשה דינאי המלך הואיל ועתה גם התורה שבעל פה כתובה דהא עינינו רואות שבכל יום ויום מתחדשין חידושין באורייתא וכל דין דאיסור והיתר או דיני חתונות ושארי הלכות עשות ספרים בהם אין קץ ואין סוף וכנאמר אכתוב לכם רובי תורתי כמו זר נחשבו אחרי שעיקר ושורשי התורה הוא אין תכלית ואין סוף וכאמור אורייתא כו' אם כן כמו זר נחשבו האומר שכבר נכתב רובי תורות ובכל ענין שאלה מתחדש עסק פרטים המתחלפים בה וכמאמרם בפירוש שמיע לך או מכללא ואמרינן אי מכללא יש לחקור עדיין ולומר שאין הנידון דומה לזה ומתח ק באיזה קוטב עד אשר יצא לדון בדבר החדש וניחא מה דדריש בפרק תולין קרא דוהפלה ה' את מכותך וקרא דהנני יוסיף להפליא כו' על שכחות התורה ובמדרש איכה דריש על מיתות צדיקים דהיינו חדא שעל ידי מיתות תלמידי חכמים שנעדרו ואין מי שיוציאו חידושי דאורייתא המתחדש בכל יום כמשל מדדי אשה ושם בפרק תולין מסיק רבי שמעון בן יוחאי חס ושלום שתשתכח תורה מישראל כו' אלא שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד עיין שם. והיינו מה דביארנו לעיל שהתורה שבעל פה מתחדש בכל יום כמו שביארנו מנוסח נותן התורה כמו דדי אשה מחדשים חלב בכל יום וכשיש מי שיונק מוצא בכל יום חלב חדש. כן כל ההוגה בכל יום בתורה מוצא בהם טעם והלכה ברורה לפי ענין ונידון השאלה ולפי מקומה ושעתה ועל זה מתאונן הנביא ואומר את מי יורה דעה ואת מי אבין שמועה אחרי אשר תלמידי חכמים נעדרים בעוונותינו הרבים אשר עליהם היה נתקיים נוסח הבוחר בעמו לבחור מהם שרידים אשר ה' קורא בהם וליתן על ידם השפעות התור' שיורד על הררי ציון חיים מהם עד העולם אשר כלל עיקר קיום וחיזוק העולם הוא רק על פי חידושי תורה שבעל פה המתחדשים ומתחדש ומתחזק עי"ז תמיד מעשה בראשית כביאורינו על נוסח ג' ברכות לשון הווה ומסיים גמולי מחלב עתיקי משדים כלומר שקובל הנביא אשר לא נשארו צדיקים ת"ח כמותם להיות יונקים מדדי התורה להוציא חידושי התורה שבעל פה שתורה נמשלה לחלב ואמר שבעוה"ר הדור גמולי מחלב של תורה ועתיקי משדים שאינם ראויין להוציא מהדדים וא"כ על מה הוא קיום של העולם שמתחדש ומתחזק תמיד מעשה בראשית. הכל ע"פ בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ מתקיימים כדאמר אביי בפרק חלק שעל ידי רבנן מתקיים העולם ומהני הרבה לעולם כנ"ל. אף אנו בהספד אשר אנו עסוקין על הנעדר הרב המורה צדיק מהו' הילל ראוי לומר מי כאן הילל מי כאן הילל אשר היה ראוי לומר עליו דדיה ירווך בכל עת להוציא הוראות וחידושין דאורייתא בעל פה ויותר מהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וכח המשפיע בהתורה חפץ ורצונה להשפיע את קדושות אשר הושפע על הר סיני בקול גדול ולא יסף פסק כוחה להשפיע לעולם. וכבר אמרתי בדרושי הספדים על הא דאמרינן בפרק ואלו מגלחין דאמרו על ר' יוחנן קשה היום לישראל כביאות השמש בצהרים שנאמר בעמוס והבאתי השמש בצהרים זו יומו של יאשיה והוא שאמר רבינו ז"ל וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זרחה שמשו של אחר אך ביאשיהו נאמר לפניו לא קם כמוהו ואחריו לא קם כמוהו נמצא שאין ממלא מקומו ממילא שבא השמש ולא זרח השמש והיינו כביאות השמש בצהרים שהשמש שוקע ואינו עולה כשמש בצהרים. כן ראוי לומ' מי כאן הלל למלא מקומו איש כמותו בחכמתו וצדקתו ותורתו לא נשא' לנו ערך דוגמתו וידוע ומפורסם אשר מסר נפשו על צרות ישראל ונחלה על שבר כלל ישראל כנ"ל כמו שאמרו רז"ל (בילקוט סוף שמואל) שהצדיקים מוסרים נפשם על צרות ישראל ומביא ראיה ממשה שאמר מחני נא והרגני הרוג יונה מסר נפשו ואמר שאוני והטילוני אל הים דוד אמר בשעת הדבר אלה הצאן מה עשו תנה בי ובבית אבי ע"ש כך מסר נפשו אותו צדיק על צרות ישראל: ועתה נחזור לעניינא דפרשה שהתחלנו בה לדרוש בה לענין ההספד הנה ידוע מה שנאמר גבי דבר שהיה בימי דוד שנאמר למלאך המשחית רב לך עתה הרף ידך טול הרב שבהם שיש בו לפרוע כמה חובות כמו שנדרש סוף ברכות ובילקוט במקומו מאריך שם אמר ר' שמעון מהו שנאמר וימת שבעים איש לא מת אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול כרובה של סנהדרין ויליף מדלא כתיב שבעים אלפים אנשים וכתיב איש ע"ש וכבר יש לי בזה אריכות דברים איך שראה דוד עוונותיהם גדודים משמים עד הארץ ועל ידי נתחזק כח המלאך המזיק אבל עתה שיש במיתות צדיק אבישי בן צרויה לגבות ולנכות מעוונות מעתה הרף ידיך היינו כח המזיק אשר נתגבר לעומות עוונות והובא במדרשים שאמר אברהם שבשעת בית המקדש מכפרים בקרבנות כשיחרב מה תהא עליו ואמר הקב"ה אני נוטל צדיק מהם ומתכפרים כולם ובזוהר פ' פנחס ממשיל הדבר לבר נש דהוא שכיב מרע וכולו גופו ושייפי מרעא עליו לקו חד שייפי ומוציא ממנו דם ונמצא אסוותא לכולהו שייפי אף הכי בני נשא כולהו שייפי אינון חדא עם חדא ולקי חד שייפי להוציא דם ואיתסאי כולהו ע"ש ונראה שהתחברות כלל בני ישרים הוא על ידי הנפש כמו המשל בזוהר על ידי שייפי והדם מחבר כולהו כך הנפש שלכל ישרים יש להם חלק הנפש עם הנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד כמו שכל דם שבכולהו גידי יוצאים מקורם מן הלב ולפיכך בא רפואה מליקוי גיד אחד לכל הגידים על ידי הדם המחברן כך בכלל העולם הוא הנפש ולכן מתחבר לבוא ישועה והצלה ממה שמענשין נפש אחת ובודאי נפש הצדיק היא העולה למעלה על כולו על כן על ידי הקזה דם הנפש של הצדיק בא הצלה לכלל הנפשות אשר יש להם התחברות זה עם זה עד שנקראים נפש אחד כמו בהקזה שבוחרין עורק אשר דמו מתחזק הרבה בו יותר משארי עורקים כן הוא בנפש צדיק שהנפש שלו מתחזק ומתעלה על כולם ממילא באה הצלה וכפרה על ידו יותר מאחרים וכבר יש לנו דברים ארוכים במה שנאמר ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד שהוא ענין עצמיות ולא כנאמר אהבות תלויות בדבר ויאהב אמנון את תמר וכן ויאהב אחשורוש את אסתר ויאהב את רחל כי כל אלה נעשה על ידי סיבה התפעלית אבל ביהונתן נעשה מעצמה על ידי קשרי נפשות שלהם והארכתי בזה בהספד הגאון ר' זלמן מרגליות מבראד ואקצר כאן עכ"פ על זה נאמרו מפני הרעה נאסף הצדיק שהדור רעים וחטאי' בעוונותם הקב"ה נוטל הצדיק לכפר עון הדור והארכתי בהספד אחד לפרש בזה מאי דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם ואברה' היו יהי' גדול כלומר שהוא וב"ד חקרו אפשר ראוי לעשות כיסוי עוונות סדום מאברהם כנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה נשאת עון עמך כסית כל חטאתם על זה נאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול ואמרו אין מזכירין בר"ה זכרונות דיחיד ומקשה והא מזכירין וה' פקד את שרה ומשני כיון דאתי רבים מיניה כרבים דמי הכי נמי אמר שאי אפשר ליטול אברהם מהעולם שיכפר על סדום דווקא מחץ ראש על ארץ רבה ולח רבים עבור רבים ואברהם יש לו דין רבים שיהיה לגוי גדול ואקצר כעת ונקדים מה דאיתא בפרשה מטות ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא כו' ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש הנה תיבות אשר בידינו אין לו מובן ואין צורך כלל אולם הנראה על פי מה שדרשו רז"ל בפ' במה אשה על קרא דלעיל מיניה ויקצוף משה על פקידי החיל כו' אמר משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם