גליא מסכת חלק ב פה

נשמתן של צדיקים עיין שם ועוד איתא ילקוט סוף שמואל על קרא דויאמר דוד אל ה' הנה אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו (מכילתא) אחר רבי נתן מצינו שאבות ונביאים נתנו נפשם על ישראל במשה מהו אומר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך ועוד אמר משה בפרשה בהעלותך ואם ככה אתה עושה לי הרגני נא הרוג כו' וכן יונה הלך לאבד את עצמו בים עבור ישראל שנאמר שאוני והטילוני כו' וכן אמר דוד כו' ויש לכוין בזה אגדה הנ"ל שהקב"ה מצרף מחשבות צדיקים למעשה מה שהיו מוסרים נפשם על הצלות ישראל כאילו מקריבין נשמתן לקרבן לפני הקב"ה וזהו מליצות טוב ממיכאל פרקליט של ישראל בזה. ולכן עלו השמש וירח לזבול ואמרו שאין יוצאין להאיר מחמת שראויים עדת קרח לעונשם אחרי שנרא' שם שצדיקי' מוסרי' נפשם עבור ישראל ואינו ראוי שיהיה כפוי טובה כנגדם ואם כן לפי זה מכל שכן בהעדר הצדיק שאז מקריבין נשמתו לקרבן בזבול על ידי מיכאל שר הגדול וכן הוא בסוף מנחות על קרא דלעולם זאת על ישראל זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו עיין שם בתוספות ואם כן כשמתעצלין בהספדו ראוי שהמאורות השמש יעלו לזבול לקטרג הרבה היאך המה כפוי טובה שהצדיק עולה נשמתו לקרבן על כפרות כלל ישראל כידוע מאמר רז"ל שמיתות צדיקים מכפר והוא על פי הקרבתן של נשמותיהן כל ידי מיכאל כנ"ל ואף על פי כן ישראל כפויי טובה ומתעצלין בהספדו והוא ממש בעובדא דקרח וכנ"ל וממילא יבוא שעל ידי זה יהיה השמש לקוי בחיצים וחניתות כמבואר בעובדא דקרח שעלו לזבול ונלקו בחצים וחניתות: הספד שאמרתי ביום ראשון י"ב אדר על שני גדולי מפורסמי הדור אחר מיוחד בהלכות ושני היה יחיד באגדות ודרשות הלא המה הרב המאור הגדול היה מכונה עדיו לגאון מהור"ר הילל מורה צדק דק"ק הוראדנא והשני הרב הגדול הדרשן המפורסם להגיד תוכחת מוסר לעם ה' ומוסר השכל אשר היה יוצא מפיו ויוצאים מלב היו נכנסין ללב כל שומע להיישירו לישר הרב הדרשן המפורסם מהור"ר יחזקאל פייוויל מ"מ דק"ק ווילנא ונעדרו שניהם ביום רביעי ב' אדר הרב המגיד לעת בוקר והרב המ"ץ לעת ערב ביום שניתלו המאורות ניטלו המאורות הגדולים בשנת בכניסות אדר מרבין בשמחה בלי אנחה לפ"ק. אך אוי לנו כי כעת נתקיים בנו שמחה לתוגה נהפך ששון ויגון הודבק וכאמור עת לבכות אף שעת לשחוק עת ספוד אף שהוא עת רקוד: ואמרתי לפתוח מסדרא דהאידנא והוא כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ונקדים כי בהעדר תלמידי חכמים יש לנו לאונן ולקונן על העדר חכמות חכמיו ובינות נבונים נסתתר מאתנו וכמו שדרשו רז"ל על קרא הנני יוסיף להפליא כו' דקאי על מיתות צדיקים ומסיים בקרא ואבדה חכמת חכמיו כו' ובקדושין (דף ס) במעשה דינאי המלך שיעץ לו איש רע ובליעל להרוג את כל חכמי ישראל אמר המלך אליו תורה מה תהא עליה השיב הבליעל תורה מונחת בקרן זוויות כל מי שירצה יבוא וילמוד אותה ומסיק אמר רב נחמן מיד אפקורסות נזרקה בו דהיה לו לומר תינח תורה שבכתב תורה שבעל פה מה תהא עליה דהא תורה שבעל פה היו צריכין לחכמי ישראל לדרוש הכל כמו שנתנה הלכה למשה מסיני והנה עתה שהותרה אף התורה שבעל פה לכתוב אם כן לכאורה אין לנו מהעדר התלמידי חכמים על תורה כלל אחרי שהכל כתוב ומפורש בש"ס ופוסקים. אולם הענין הוא כי הלא תראה בפרק תולין דריש תלמודא על קרא דהנני יוסיף להפליא כו' על שכחת התורה דאיתא שם עתידה תורה שתשתכח כו' ומדרש איכה דריש האי קרא על מיתות צדיקים והרי"ף חידושי אגדות מביא מדרש הנ"ל עיין שם ונפרש שהכל חדא ונקדים לענין ההספד אשר אנחנו עסוקין בו קרא (ישעיה כ"ח) את מי יורה דיעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים ופשט המקרא וכן הדרש שדרשו רז"ל בפרק קמא דעבודת כוכבים הוא למי אורה דיעה ולמי אבין שמועה ומתמה קרא אטו לגמולי כו' עיין שם אולם לפי זה היה לו לכתוב למי אורה כו' על כרחך נראה דקרא מתאונן על מיתות תלמידי חכמים הצדיקים ואמר שמעתה שנעדרו הצדיקים התלמידי חכמים עם מי אורה דיעה כשאצטרך לשאלה ולהוראה עם מי אוכל להשיג שיורה לי הוראה ביורה דיעה. זה ראוי לומר על המורה המפורסם המ"ץ הרב רבי הלל שכל עיירות הקרובות והרחוקות אשר יפלא מהם כל דבר בין דם לדם בין דין לדין כל פסקי לקמי' היה שדראי להורות אותם המעשה אשר יעשון כאשר ישאל איש בדבר אלהים ובתורותיו וחוקיו דברי תורה והוראה היו שנונים בפיו וכמו שדרשו בפרק קמא דקדושין על קרא ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם בו אלא אמור לו מיד כך היה הרב המ"ץ הנ"ל היה אומר הלכה ברורה בלי גימגום ולכן מתאונן קרא על זה ואמר עם מי יורה דיעה. ועם מי יבין שמועה ראוי לומר על המגיד מישרים הדרשן הרב מהור"ר יחזקאל פייוול שהיו רבים מק"ק ווילנא ומעוברי ושבים הבאים שמה הולכים שבת בשבתו לשמוע דרשותיו וכעת עם מי אבין שמועה ממי אשמע עוד כמו שעד עתה היה קביעות לילך לשמוע דרשות תוכחת מוסר השכל אשר יוצא מפיו להגיד לעמו אך כבר הקדמנו דלכאורה כעת אשר נעשה ספרים הרבה אין קץ הן בהוראות והן בדרושים אם כן אין אנו צריכין עוד להשיג הוראות מפי המורה ולשמוע שמועות מהדרשן רק ניתי ספר ונחזי הכל בכתב באר הטיב על זה מסיים קרא גמולי מחלב עתיקי משדים והוא על פי מה דאיתא בפרק ה' דעירובין על קרא דכתיב (משלי ה') דדיה ירווך בכל עת מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם ולעיל אמר כך על קרא דנוצר תאנה יאכל פריה שנמשלו דברי תורה לתאנה מה תאנה כל זמן שאדם ממשמש בו מוצא בה תאנים כו' ונסביר הדבר לבאר על פי מה דאיתא בשל"ה בהקדמה הנקרא בית ה' וז"ל ומצאתי בהגהות תפילת הדרת קודש הקשה שיחתום נתן התורה כמו שמתחיל הברכה אשר בחר בנו ונתן לנו שהוא עבר ונעל"ד שלכך חתם נותן התורה שהוא הווה כי השפע הנכבד הוא יורד בכל יום תמיד כנרמז בפסוק כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם והוא סוד ד' אמות שהם להקב"ה בעולמו וחתימות התורה כחתימות ברכות המאורות שמחדש לבקרים בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שחותם יוצר המאורות ולא יצר ולסוד זה חותם הבוחר בעמו ישראל באהבה ואחר זה מאריך השל"ה בעצמו וז"ל וענין נותן התורה באמת השי"ת כבר נתנה אבל עדיין נותן התורה ולא יפסוק ודבר זה צריך ביאור רחב הפסוק אומר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף פירוש רש"י מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם עיין שם יש בזה ענין סוד כמוס ענין ולא יסף לא הוסיף מצות דרבנן וסייגיהן ופירושיהן עדיין לא נצטוו מפי הגבורה אבל אף זה לא פסק מהקול ההוא כי היה כלול בקול ההוא בכח אבל לכל זמן ועת לכל חפץ ולא הגיע עדיין עת שיצא מכח לפועל כי הדבר תלוי לפי התעוררות התחתונים כו' ואז הוסיפו החכמים להתעורר הכח העליון ויצא לפועל וחם ושלום שחידשו חכמים מדעתם רק כיוונו דעת עליון כו' ובמדרש שמות וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור אמר רבי יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קיבלו מהר סיני כו' ולא נביאים בלבד אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד קיבל שלו מסיני וכן הוא אומר את כל הדברים כו' קול גדול ולא יסף הנה ביארו כל מה שחדשו בכל דור קיבלו מסיני מן הקול ההוא כו' ולהיות כן ציוונו על פי התורה אשר יורוך כו' לא חסור מן אשר יגידו לך וחייב למי שלא ישמע אליהם והוא לפי שקולם הוא הקול הגדול ההוא אשר לא יסף ובירושלמי דפאה אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו נאמר למשה בסיני עכ"ל. הנה חכמינו ז"ל המשילו לנו הדבר במשל נמרץ שתורה שבכתב שנתן לנו הקב"ה נמשלה לדדי אשה כמו שדר הזה שהתינוק יונק את כל הנמצא לפי שעה עד שלא נותר בה מאימה כפי מה שיראה לעינים. אף על פי כן במשך איזה עת וזמן בא התינוק לינק ומוצא בה חלב מחדש ומוצץ את כל הנמצא ואח"ז חוזר למשמש ולהניק ומוצא בה חלב לפי שנתן הקב"ה בבריאת דדי אשה כח הזה להוציא חלב לאט לאט שימצא התינוק את מזונו חלב כל עת וזמן שימשמש בה. ואין להתינוק כח היכולת להוציא היום את החלב אשר תהיה נמצא אצל האשה ביום מחר ולאחרי זמן כי כן הטביע הקב"ה בכח הבריאה שיהיה תוצאות החלב אצל האשה רק לפי שעה כפי הצורך מזון הוולד ולא יותר במשל הזה ממש עסק התורה אשר כח התורה שבכתב הוא כלול כל דרושי וטעמי תורה שבעל פה מה שכל חז"ל עתידים להתחדש בכל דור ודור ודורשיו בכח קול גדול ולא יסף ולא פסק וקיים לעולם כמו שפירש רש"י: ונבאר הדבר בביאור נפלא מהפלאות התורה ונבין בזה כל נוסח ברכות התורה אשר יסדו לנו מטבע ברכה זו בדיקדוק ובפרק חלק (דף צט) היכי דמי כופר כגון הני דאמרי מה אהני לן רבנן לדידהו קרי ולדידהו תני אמר אביי האי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה דהא כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ומפרש רש"י הרי שמהנין לעולם ומקיימין אותו כו' ולא כהכופרים שאומרים אין להם הנאה מתורה ולומדיה ובגיטין (דף ס') אמר רבי יוחנן לא כרת הקב"ה עם ישראל ברית אלא על התורה שבעל פה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל עיין שם. על כל פנים נראה דזהו כוונות אביי במאי דאמר דאהני לן רבנן טובא במה שדורשים וחוקרים טעמי תורה ועוסקים להוציא מהתורה שבכתב התורה שבעל פה משום דעיקר קיום העולם הוא מהתורה שבעל פה ומביא ראיה מהא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה כו' ובריתי הוא קאי עיקרו אתורה שבעל פה כמבואר בגיטין הנ"ל וכפי הנראה שעל התורה נאמרה כי היא חייך ואורך ימיך כי אין קיום לכלל העולם רק על ידי התורה וכאמור בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ונאמר ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ כלומר שעיקר קיום ארץ ושמים וכל העולם הוא רק על פי הצדיק יסוד עולם שתקיים והגית בה יומם ולילה וכבר נאמר שנמשלה לדדים שכל ההוגה בה מוצא בה טעם ממילא מחדש התלמיד חכם ההוגה בה איזה טעם או דרש או איזה חידוש דין והוראה אשר זה עיקרה דתורה שבעל פה ועל זה נכרתה הברית כאמור בגיטין ועל זה נאמר אם לא בריתי יומם ולילה כלומר אם לא היו מקיימים והגית בו יומם ולילה לא היו מתקיימים שמים וארץ וכל אשר בה והמשל כמו שאי אפשר לתינוק להתקיים כל גופו אם לא על ידי שיש לו פה שהוא יונק מן דדי אמו ועל ידי זה מתקיים כל גופו כך הוא הצדיק יסוד עולם ועיקר קיום העולם על ידי הצדיק התלמיד חכם שעוסק בברית תורה שבעל פה המתחדש אצלו כל זמן שהוא הוגה להמציא טעם וחידושי דאורייתא וכמו שמאריך בזוהר שעל ידי חידושי אמיתה של תורה עיקר קיומא דעלמא [ויש להסמיך כאן דברי ילקוט איוב סימן תתקכ"א והגה מפיו יצא אין הגה אלא תורה כמו דאת אומר והגית בו יומם ולילה מלמד שהקב"ה מחדש בבית דין של מעלה הלכה בכל יום ויום עכ"ל וכעין זה יש בילקוט בלק עיין שם]. ואחרי שכלל קיום העולם מחידושי תורה שבעל פה על זה נאמרה ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים ועשות ספרים הרבה אין קץ ואכתוב לכם רובי תורתי כמו זר נחשבו משום דיש בכלל התורה שבכתב טעמים וחידושי דרושים אין קץ ואין סוף ונמשלה לדדי אשה אשר הקדמנו שתינוק יונק לפי שעה כל הנמצא ואחר כך נתחדש חלב בתוך הדד ובא תינוק לאחר זמן וחוזר ומוצא בה כך הטביע הקב"ה כח הקדושה בהתורה שהיא מחיה את הכל על ידי טעמי התורה שבעל פה שהתלמיד חכם הוגה ומוצא בה לחדש בכל עת וזמן וכמו התינוק אי אפשר לו להתקיים היום מן החלב אשר ינק אתמול אלא צורך לו בכל יום ויום להניק מחדש כן כלל העולם צריכין לתלמיד חכם צדיק יסוד עולם להגות בתורה יומם ולילה שיתחדש לפניו חידושין דאורייתא הנקראות תורה שבעל פה שיתקיים העולם על ידי זה. וזהו מאמר רבי עקיבא בסוף פרק הרואה שהיה עוסק בתורה בשעת שגזרו שלא לעסוק ואמרו לו איך מסכן לעבור הגזירה והשיב משל משועל ודגים שאמר שועל לדגים לעלות ליבשה לדור שם והשיב במקום חיותיו אנחנו מתייראים כך התורה כתיב בה כי היא חייך עיין שם מבואר שעיקר קיום עולם מהתלמיד חכם העוסק לחדש חידושין דאורייתא הוא הברית כנ"ל ולעומת זה יש כח קדושה בתורה שבכתב שהיא משפיע בשפע הרבה בכל עת וזמן אשר תלמיד חכם הוגה לחדש ולהמציא ממנה תורה שבעל פה כמשל דדי אשה שמרווין לתינוק