גליא מסכת חלק ב פא

קודם זמנן לכן נראו הכוכבים ביממא ולן יאות למבכי ולן יאות למספד ולעשות יום השמיעה כיום המיתה: אמרו רז"ל קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלהינו והדמיון הוא כאשר ביארנו כבר בהספרים על פי מה דאמרו רז"ל בפרק אין עומדין כל מי שיש בו דיעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו ויליף לה מהא דעה ניתן בין שתי אותיות כי אל דעות ה' ומקדש נמי כתיב פעלת ה' מקדש ה' עיין שם וממילא שראוי להיות שקול מיתות צדיקים כחורבן שעד זמן שהתלמיד חכם שיש בו דיעה כאן כאילו נבנה בית המקדש בימיו ועכשיו נחרב [ועיין בפרק קמא דסוטה דדריש קרא דותתצב אחותו מרחוק לדעה כו' פסוק זה על שם שכינה נאמר ויליף שם תיבות לדעה מקרא דכי אל דעות ה' עיין שם אלמא דכוונות תלמודא הכא נמי כך שעל פי דעה שיש בתלמיד חכם יש שכינה]: עוד ענין דמיון סילוק צדיקים לסילוק בית המקדש כי ידוע שעיקר מה שאנחנו מתאבלים ומתאוננים על חורבן בית המקדש הוא על השכינה שאין לה שכונה וכתיב הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאי כו' וכל זמן שבית המקדש היה קיים היה השכינה שירה בתוכינו וכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהשכינה שורה בתוך ישראל. ואני אמרתי לפרשו על פשוטו על פי מה דאיתא בריש פרק קמא דתענית בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר אמר הקב"ה לא אבוא למקדש של מעלה עד אשר אבוא למקדש של מטה. ואם כן שפיר אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בשני המקדשים למעלה ולמטה ולכן אנו מתאוננים על העדר מנוחתה משני מקומות וזהו שאמר זבול בית מקדשינו חרב בעוונינו דאיתא בפרק אין דורשין דבאותו רקיע ששמה זבול שם ירושלים של מעלה ובית מקדש של מעלה ואם כן בשעה שאין הקב"ה בבית המקדש של מטה אין הוא גם בבית המקדש של זבול והוא חרב מאין יושב וזה שאמר הבט משמים וראה חזבול קדשך ותפארתך כלומר ראה את זבול קדשך ותפארתך איך שהוא חרב ורחם עלינו ואמרו אלה פקודי המשכן שעתיד להתמשכן בעוונותיהם של ישראל. וידוע שאין ענין החורבן מעצים ואבנים של המקדש אלא עיקר הוא על השכינה שאין בקרבינו וזהו דמסיים פקודי המשכן משכן העדות על פי האמור בפרק ב' דשבת (דף כב ע"ב) על נרות של מנורה דכתיב מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו עדות הוא לישראל ששכינה שורה בקרב ישראל עיין שם. וזהו דאמר פקודי המשכן פקודי יש לפרש לשון חיסרון כאמור לא נפקד ממנו איש כלומר עיקר החיסרון והמשכן הוא משכן העדות שנחסר ונתמשכן ענין עדות שהשכינה שורה בתוך ישראל ועל כי אין אלוה בקרבינו מצאונו הרעות האלה: ובפרק קמא דסוטה כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש אמר רב חסדא קודם שחטאו ישראל היתה השכינה שורה על כל אחד ואחד כיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ועל פי דרוש יש לבאר מה דאמר מתהלך בקרב מחניך משמע קצת שלא כל אחד ואחד ראוי לכך אמר בקרב מתניך ולא כל המחנה ואם כן למאי דמסיים והיה מחניך קדוש דמשמע דכל המחנה צריכין להיות קדושים ואפשר מזה הוכיח רב חסדא דעל כרחך על כל אחד ואחד היה שריית שכינה. אולם אפשר לומר כפשטיה שוודאי אין שכינה שורה אלא על הצדיקים הראויים לכך כידוע שלא כל אדם זוכה למדריגה זו ולכן אמר בקרב מחניך ולא אמר סתם במחניך ומכל מקום שפיר אמר והיה מחניך קדוש סתם דמשמע דכל המחנה צריכים להיות קדישים על פי דאיתא בפרק קמא דסנהדרין (דף יא) פעם אחת היו רבותינו מסובין בעלייה ביבנה ונתנה עליהן בת קול מהשמים יש כאן אחד שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין הדור זכאין לכך עיין שם ואם כן מתפרש הקרא על פי פשוטו ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך דידוע דבכל דור ודור מההכרח להיות צדיקים כאמור לא פחות עלמא מל"ו צדיקים ואמרו בפרק קמא דיומא דעל כל נים אף על צדיק אחד מתקיים דכתיב צדיק יסוד עולם עיין שם אם כן בכל דור ודור יש בקרב המחנה צדיק שראוי שתשרה עליו שכינה וכדאיתא בפרק ד' דסוכה דלא פחות עלמא מל"ו צדיקי דמקבלי פני שכינה והמה עיילי בבר והצדיקי מעיילי בלא בר המה מועטים רק אחד משנים עיין שם והמה צדיק יסוד עולם. ודעיילו בלא בר בוודאי ראוי שתשרה עליהם שכינה אולם בעינן שיהיה הדור ראוי לכך כאמור בפרק קמא דסנהדרין שהיה באותו מסיבה צדיק שראוי לשכינה אלא שאין הדור היה זכאי לכך לכן אמר מתהלך בקרב מחניך שמההכרח להיות צדיק שה' אלהיך מתהלך בשכונות ושריית השכינה עליו ומסיים שצריך תנאי לזה שעל כל פנים יהיה מחניך קדוש זכאי שלא יעכבו שריית השכינה אף על הראוי לזה. [ועל פי זה מדוייק מה דאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ולכאורה תיבות מאחריך אינו מדוייק והיה לו לומר ושב מאתך או ושב ממך אבל אומרו ושב מאחריך אין לו דמיון במקרא אבל לדברינו ניחא כלומר שעל ידי שלא תהיה זכאי ישוב השכינה מאחריך על כל פנים מצינו שהשכינה שורה על הצדיקים ושפיר אמרו שכל מי שיש בו דיעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו כי כמו שעיקר עסק בית המקדש היה ענין עדות לישראל ששכינה שורה בתוכם כך התלמיד חכם וצדיק שיש בו דיעה ששכינה שורה עליו נחשב כאילו יש בית המקדש היינו שריית שכינה בקרבינו ותראה פלאות שבפרק קמא דסוטה דריש רבי יצחק על קרא דותתצב אחותו מרחוק לדעה כו' פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ויליף דאיירי בשכינה מותתצב ממאי דכתיב ויבוא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם מרחוק מקרא דכתיב מרחיק ה' נראה אלי דאיירי בשכינה לדעה דאיירי על שם שכינה מקרא דאל דעות ה' אם כן ממילא שפיר ונכון מאוד דיליף בפרק אין עומדין דכל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דאל דעות ה' מסתמא קאי על אותו צדיק שהוא בסוג השראות שכינה כמו דאיירי קרא הנ"ל ואז באמת על ידי צדיק שהיא בדוגמא הזה בוודאי יש ה' בקרבינו על ידי השכינה ששורה עליו כמו שהיה בזמן בית המקדש וממילא כשיש מקום השראה להשכינה לחטה יש השראה על מקומה הראוי למעלה. כאמור בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר דמשמע אף שיש בקרבך קדוש אוכל לבוא למעלה בעיר ואמרו בסיף יומא דרבי מאיר דייק בשמא אף אנו נדייק בשמא של הצדיק שני עסוקין בו שבשמו היה נקרא זאב ובזוהר פרשה ויחי ראיתי שכתב וז"ל בנימין זאב יטרוף זאב אמאי אלא בגין דהכא איתרשים בכורסייא דהא כל חיוון רברבין רשימין תמן כמו דכתיב חיות קטנות עם גדולות ובכורסייא דעביד שלמה הכי איתרשים כגוונא דלעילא תו זאב יטרוף דהא מזבח בתולקיה הוה ומזבח איהו זאב וכי תימא בנימין איהו זאב לאו הכי הוא אלא מזבח דהוה בחולקיה הוא זאב דהוה אכיל בישרא כל יומא תו זאב יזין ומאן איהו אילין מארי דבבו דאינון קיימא לעילא לקטרגא וכולהו איתהנו מקרבנא ומתערו איתערותא לעילא עכ"ל ובסוף סוכה במעשה דבילגה כשטפחה בסנדלה על המזבח ואמרה לוקוס לוקוס ופירש רש"י זאב בל' גריכש לוקוס והיינו על פי ביאור זוהר הנ"ל דמזבח הוא נקרא זאב והענין הוא דמזבח נקרא מקום כפרה ואמרו וייצר האדם עפר מן האדמה ופירש רש"י מן האדמה שצבר עפרו מארבע רוחות העולם או מן האדמה ממקום כפרתו נברא כדי שיהיה לו כפרה עיין שם והענין הוא על פי מה שאמרו בפרק קמא דברכות כי זה כל האדם כל האדם לא נברא אלא בשביל זה או כדי לצוות לזה עיין שם וכמו שאמרו בפרק הרואה כמה יגיעות יגע אדם הראשון ואני מוצא הכל מוכן ואמר בן זומא על אוכלסא ברוך שברא כל אלה לשמשני עיין שם זהו שאמר עפר מן האדמה שני פירושים של רש"י אמת שברא בני אדם מארבעה רוחות כדי לשמש את הצדיק שנברא ממקום כפרה מהמזבח שנאמר בו מזבח אדמה ובנימין הצדיק נקרא זאב על שם המזבח שהיה בחלקו ומזבח הוא נקרא יטרוף מלשון טורף ומלשון טרף כמבואר בזוהר שידוע שיש מיני מקטריגים שצריך לבקש עליהם לבטלם ולכלותם וכאמור יפול מצדך אלף ויש מיני מקטריגים שמקבלים איזה הנאה מניצוצי הקדושה הנעשים על ידי קיום המצות. על דרך שאמרו שעיר דיום הכיפורים לעזאזל ואמרו לפרש בזה דאנחנו אומרים אבינו מלכנו כלה כל צר ומסטין ועוד אומרים אבינו מלכנו סתום פיות מסטינינו היינו שעל מיני הקטריגים המקבלים איזה הנאה מבקשים סתום פיהם על ידי ניצוצות הקדושה ועל מיני מקטריגים הצריכים לכלות לגמרי מתפללין כלה כל מסטין מעלינו והמזבח היה נקרא זאב יטרוף על שם טורף ועל שם טרף שהוא מזון שהיו עושין ב פעולות הללו ומה שאמר בזוהר אמאי זאב בגין דהכא איתרשים בכורסייא דלעילא אשר חיות קטנות עם גדולות שם אפשר לכוין על פי מה שהעלו כל המפרשים שבית המקדש מכוון נגד המרכבה שלמעלה ואפשר דמקום המזבח מכוון נגד אותו מקום שרשום שם דמות חיה זאב ולכן עושה פעילות הללו ואם כן יש לכוין בזה מחמר רז"ל לדמות העדר צדיקים לחורבן הבית על פי המבואר שיש לנו בצדיקים אותן פעולות עצמן שהיה לנו מכפרות המזבח קרבנות הנקרבין עליו וזהו האמור בפתח דברינו שיש לדייק בשמות של הצדי' שאנו עסוקין בהספידו שנקרא זאב כדאיתא בזוהר שם דהמזבח נקרא זאב יטרוף שעושה שתי פעולות הנ"ל כמו כן יש לנו ראוי ונכון לכנות לכל צדיק בשם זאב והצדיק הנ"ל כשמו כן הוא הוא נאה לשמו ושמו נאה לו. ועל שם שהוא לנו כמו מזבח שפיר זה שמו אשר היו קוראין לו זאב. דרך דריש התעוררות ההספד על דרך שהתעורר רבי צדוק בפרק ב' דיומא ואמר על מי נביא עגלה ערופה בכדי לעורר העם אף שלא היה על פי אמיתית הענין עיין שם) לפרש מה דאמר (ירמיה ה) אלכה לי חל הגדולים ואדברה כו' אך המה יחדיו שברו עול כו' על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם. יש לדקדק למה אמר הכם לשון עבר ואחר כך אמר ישרדם לשון עתיד ועוד (ירמיה י"ב) אמר היתה לי נחלתי כאריה ביער וכאן אמר הכם אריה מיער משמע דקאי על כנענים יעוד מצינו בישעיה שקרא המזבח הוי אריאל עיין שם ברש"י שני פירושים אי קאי על המזבח או על בית המקדש. גם למה אמר תחילה לשון הכם ואחר כך אמר לשון שדוד. ונראה לבאר ולעורר ההספד על פי זה דידוע מה שאומר בפטירת רבי שם בפרק הנושא דאראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים על מצוקים ונשבה ארון הקודש ומה שאמרו על רבי ארון הקודש נראה על פי שאמר רבי אליעזר כשחלה שם סוף פרק ד' מיתות נטל שני זרועותיו והניחן על לבו ואמר אוי לכם שני זרועותי שהם כשני ספרי תורות שנגללין כו' עיין שם. וכן אמרו סוף סוטה כשמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה עיין שם ולכן אמר כאן על רבי שהוא כמו ארון הקודש שספר תורה בתוכו. ואף בפרק ואלו מגלחין איתא שם דספדו לרבה בר רב הונא ורב המנונא ואמרו רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק עיין שם ודייק לומר שם רוכב ערבות על פי האמור בפרק אין דורשין דיש שבעה רקיעים ורקיע השביעית היא ערבות ושם גנוזות נשמתן של צדיקים עיין שם ושפיר אמר רוכב ערבות דווקא שנשמתן גנוזות לשם תחת כסא הכבוד ואמר שש ושמח כו' הוא כאמור בפרק הנושא שם עליונים מבקשים את רבי ועוד אמר שם אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש ונצחו אראלים אם כן שפיר אמר שש ושמח ע נצחון שעשה ומבואר לנכון קרא הנ"ל דאמר על כן ענשם הקב"ה והכם אריה מיער היינו חורבן בית המקדש והמזבח הנקרא אריה ויער הלבנון ידוע שקרא בית המקדש כך ואמר עוד שעל כל פנים עדיין יש צדיקים שיש להם בחינה זו שעושה המזבח המה הצדיקים הנקראים זאב כמו מזבח כמו שהארכנו לעיל מזה מסיים שגם הצדיקים היינו זאב ערבות היינו השמים ששמו ערבית רקיע השביעי ישדדם כאמור שם בפרק הנושא ונשבה ארון הקודש וכאמור שרוכב ערבות ישיש כשיבוא אליו נפש נקי ואז ישארו בלא כפרה לא ממזבח ולא מהצדיק: עוד אמרתי דרוש להתעוררות ההספד על מה דכתיב (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק הענין דלכאורה מה יש לנו לבכות על העדר נפש צדיק אי משום דבחייהם מגני ומצלי עין מכל גזירות רעות הלא אמרו גדילים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. ואמרו בפרק קמא דסוטה מפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור לכפר על מעשה פעור ואמרו עוד שם שנסתר קברו של משה מעיני בשר ודם כדי שלא יבואו בשעת חורבן ויבכו ויתחננו לו שיתפלל עליהם ויבטל הגזירה מפני שחביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהם עיין שם אם כן אנן דידעינן קבורתו