גליא מסכת חלק ב פ

כתיב אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים זו הבטחה טובה ונחמה. אבל מה שהבטיח לנו בזמן גודל האהבה שלא יגעול נפש אותנו לכאורה אין זה מקושר להענין כלל. ולבאר כל זה נקדים אשר עוררתי לפרש ענין אשר אמרו שקולה מיתות צדיקים כחורבן בית אלהינו כי מיתות צדיקים מכפר כדאיתא בפרק ואלו מגלחין ואף חורבן בית המקדש כיפרה עוון כלל ישראל ואמרתי לבאר זה על פי טעם נכון אף שעיקר טעם האמיתי בלתי ספק שיש בה סוד אשר לא נודע רק לא נעלם מעין כל על כל פנים אמרתי בזה איזה מקור אשר נראה לבני אדם על פי מאי דאיתא בפרשה כי תשא ושלחתי לפניך מלאך גו' בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך ומפרש רש"י שם כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה וכו' וכששכינתי בקרבכם ואתם ממרים מרבה אני עליכם זעם וכתיב רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ומפרש רש"י אם אעלה בקרבך ואתם ממרים בי בקושיות ערפיכם אזתום עליכם כו' עיין שם וזהו ענין הנאמר ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וגו' ויחר אפו ותבער בם אש ה' וגו' כלומר מפני שהיה החטא באזני ה' בשעה שהשכינה שרויה בישראל על כן נתרבה הזעם כאמור ברש"י הנ"ל אם כן אפשר לומר דחורבן בית המקדש מכפר ומשכך הזעם הוא גם כן על דרך זה שהשכינה שורה בתוך משכן ומקדש ובחורבנו נסתלק השכינה. כי בשעה שהשכינה בקרב ישראל נתרבה הזעם ובסילוקה נשתכך וזהו ענין אשר דרשו פקודי המשכן שנתמשכן בעוון ישראל ופקודי הוא לשון חיסרון כמו לא נפקד ממנו איש אם כן אפשר שזהו הנאמר פקודי המשכן משכן העדות שבוודאי אין ענין החורבן מעצים ואבנים או כסף וזהב שנעשה ממנו המשכן אלא עיקר החיסרון הוא משכן העדות שאורייתא וקוב"ה כו' ואם כן היה שם השכינה ונחסר כל זה וממילא אין כל כך ריבוי זעם כנ"ל וידוע דצדיקים גם כן שכינה שורה עליהם ורבי אלעזר אמר שני ידי כשני גלילי ספר תורה ועל רבי אמרו כשמת אראלים ומצוקים תפסו בארון דהצדיק היא כמו ארון ובתוכו נמצא התורה ואורייתא וקוב"ה כו' וכששכינה שורה בתוכינו ואנחנו ממרים חם ושלום מתרבה הזעם וסילוקם של צדיקים הוא גם כן על זה הדרך שממילא מסתלק השכינה ונשתכך הזעם ואפשר שזהו שאמרה שונמית לאלישע כי באת אלי להזכיר את עווני אפשר גם כן לקרב הענין על פי זה שבשעה שהיה שם אלישע היה שם השכינה וממילא מחרבה הזעם כנ"ל מרש"י ועל פי הערה זו יש לפרש הנאמר בפרשה וילך וחרה אפי ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני גו' ומצאוהו רעות וגו' ואמר ביום ההוא על כי אין אלוה בקרבי מצאני וכו' ולכאורה על עיקר החטאים היה מהראוי להיות הווידוי ולומר הלא ה' זו חטאנו לו על כן מצאונו רעות האלה אך נקרב כל הענין על פי משל דידוע כשהשר קובע דירתו באיזה פלך נמצא שם שפע ופרנסה גם עוד נמצא על פי זה דבר טוב דאילמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו אבל בעת אשר נמצא השר שם המשל ופחד לפניו מלעשות רע לשום בריה בעולם רק זאת מהצורך לשמור חוקיו ואזהרות נימוסיו מאוד מאוד וביותר שיהיה זך ונקי ובכל רחוב ורחוב אשר נמצא שם. אבל אם השר רואה שאין נזהר העם ההוא אשר יושב בה מהנימוסים בוודאי מרבה קנף וזעם לענוש כפי החוק. כי בלתי ספק יותר נענשין כשעוברין על נימוסיו במקום אשר הוכן כסא מושבו שם משעונשן בהעברות נימוסיו בשארי מקומות כי אף שנימוסיו שיהיה בכל מדינתו הרחובות נקיים מ"מ אינו חל העונש כל כך שם בזעף וכשהוא רואה שאין בני העיר אשר הוא שם מחזיקים בנימוסיו אף שכבר העניש אותם פעמיים ושלש וגם ענוש לפניו לא טוב ויאמר בלבו אין טוב לפני יותר מלעקור סוכי ומושבי ממקום זה ולקבוע איתן מישבי במקום אחר והנה אחרי אשר עקר מושבו מהעיר הזאת אזי אינו חלה עליהם העונש כל כך אף כשעוברים על נימוסיו ולכאורה לטובה יחשב להם אך ידוע שאחרי אשר נעדר השר ההוא מאותו מקום נחסר השפעה ופרנסה אשר היה בנמצא בעת אשר היה שם גם נמצא רעות יותר מזה אשר איש הישר בעיניו יעשה כאמור אילמלא מוראה וכו' על כן אומרים אותו בני העיר ההוא אשר נעקר משם מושבו אשר אין נחשב לטובה כלל מה אשר עקר השר את עצמו מהם אף שכעת נחסר העונש מן בני אדם העוברים את נימוסיו אבל זה יותר עולה שכר הפסדה נגד זה מהרעות אשר עולה מזה וזהו נמי מאמר הכתוב הלא על כי אין אלהי בקרבי אף שעולה מזה קצת טובה כאמור ברש"י כי לא אעלה בקרבך שאינו מתרבה הזעם בשעה שאין השכינה בתוך ישראל אבל הפסדה עולה בכפליים דהלא כי אין אלוה בקרבי מצאני רעות וצרות וטוב יותר שיהיה אלוה בקרבינו: ואף משה ראה כי ברע הוא הדבר הזה שלא ילך שכינתו בתוכינו והתפלל על זה שישרה הקב"ה שכינתו בתוך ישראל כמו דכתיב שם בסוף הפרשה ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ומפרש רש"י דהאי כי הוא לשון אם והכי פירושו ילך גו' כמו שהבטחתנו שאתה נושא עון ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך ואמרת על זאת פן אכלך בדרך אתה תסלח לעוונינו עיין שם. ובזה מבואר המקרא דסילה כל אבירי והכי פירושו סילה כל אבירי שהרג ורמס כל הצדיקים שבדור משום דכל זמן שצדיקים בתוכינו ממילא שכינה בקרבינו ועל ידי זה מתרבה ביותר הזעם כנ"ל וזהו דמסיים דרמס מאתנו הצדיקים משום ה' בקרבינו כל זמן שיש צדיקים ומסיים משום הכי קרא עלי מועד לשבור בחורי בכדי להסיר שכינתו מפנינו בכדי לשכך זעמו ולכן נאמר בפרשה בחוקותי בברכתן של ישראל שהקב"ה ייטיב עמנו ונתתי משכני בתוככם ואף על פי כן לא אזעום עליכם ולא תגעל נפשי אתכם וכמו שהתפלל משה על זה שאמר ילך כו' אף שעם קשה עורף הוא לא תכלה אותם רק תסלח לעוונם ולחטאתם כנ"ל: ובזה יש לפרש פסוק (הושע י"א) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר ועיין פירוש רש"י בעיר לשון שנאה כמו ויהי עריך. ובפרק קמא דתענית (דף ה ע"א) אמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב בקרבך וכו' ובתוספות ד"ה לא אבוא כו' ויש מפרשים בעיר לשון שנאה וכו' עיין שם. ועל פי הדברים הנ"ל ניחא מאוד דמבטיח הקב"ה לנו דבקרבך יהיה קדוש דהיינו השראת שכינה ואף על פי כן לא אזעום עליכם היינו דמסיים בקרא לא אבוא בעיר בשנאה כי ארבה לסלוח וכמו שביקש משה ילך נא ה' בקרבנו ואם קשה עורף המה תסלח כו': פתיחה מהספד שאמרתי על פטירות המפורסם לצדיק וגאון מנעוריו לא פסק פומיה מגירסיה וחיבר ספרים בהלכות ואגדות קדושת שמו מהור"ר משה זאב אב"ד מבילאסטאק ומקדם היה אב"ד דטיקטין ונפטר ביום רביעי ברביעי בחודש טבת מקימי מעפר לפ"ק הוא יום שלא נאמר בו כי טוב ומארת חסר כתיב שנחסר באותו יום מאור עינינו הגאון הנ"ל ועל אלה דאבה לבינו על זה חשכה עינינו על עיר בילאסטאק ששמם. בפרק קמא דמגילה אמרו על רבי זירא שנולד ונתגדל בחוץ לארץ ובזקנותו עלה לארץ ישראל כדאיתא בסוף כתובות רבי זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דבעו למיסק לארץ ישראל עיין שם וכשמת ספד עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקח כי אבדה כלי חמדתה הענין הוא כשהאדם נולד בשעת לידה לא ניכר שוע לפני דל עד בואו לבית הספר אין שיעשוע וחמדה על הצדיק ותלמיד חכם יותר משארי הנערים ואחר כך כשנכסין אז מעט מעט בוצין בוצין ידיעין שניכר קצת וכל זמן שהולך וגדל חכמתו גדלה עמו עד שאמרו תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן ניתוסף עליהן שבלתי ספק בימי זקנותו אז הוא בתכלית השעשוע וחמדה גדולה עד מאוד ולכן אמר שרקת שבא לה כלי שלימה בתכלית דעת ותוספת חכמה. כמו שיש הפרש בין אדם שעושה לעצמי כלי או איזה דבר יגיע וטורח לעשו יש מאין וכאמרו כמה יגיעות יגע אים הראשון עד שמצא פת לאכול ובגד ללבוש ואני מוצא הכל מוכן לפני כאמור זה בסוף ברכות עיין שם כן הענין שטוב ונעי' חלקה של רוקת שבלא טורח ויגיעה מצאה כלי מוכן שעשוע וחמדה לכל רואה ויודע וכשמת ספדו על רקת אוי נא לה כי אבדה כלי חמדתה שבאה לה כלי חמדה מוכן כנ"ל: כדוגמא זה נאמר בהתעוררות על עיר כלילות יופי ק"ק ביאליסטאק אוי נא לה אמרה ק"ק ביליסטאק שאבדה כלי חמדתה שהצדיק הנ"ל קבע את עצמו לסוף בימי זקנותו אשר אז היה בתוספת חכמה ודעת על תכליתו ומצאה כלי חמדה מוכן בלא טורח כעת אוי נא לה כי אבדה כלי חמדתה. עד עתה נאמרה עליו צהלי ורוני יושבת ק"ק ביליסטאק כי גדול בקרבך קדוש ישראל ועל ידי הגאון הצדיק הנ"ל היתה כלילות יופי משוש כל הארץ וכעת שבת משוש לבה נהפך לאבל כטורה כי נחשכו מאוריה סוגרו כל שעריה. מה נכבדה העיר קריה נאמנה ביאליסטאק בעוז והדר זיו השכינה כאשר שכן עליו עננה בעת ביאות הצדיק הנ"ל לחנות פני העיר הנ"ל וכאשר שמענו וסיפרו לנו אשר סילסלהו בקהל עם ובנדיבים רוממוהו יצאו לקראתו נגידי' בסיסים וברכב ובצבים וופרדים ובכרכרות להביאו העירה בשירים ושמחה ערבים מה נאוו על ההרים רגלי המבשר ביאת הגאון הנ"ל העירה בעוז וחדוה ואהבה רבה. אוי ואבוי בעת יציאות הצדיק מהעיר פנה זיוה פנה הדרה ויקוננו נהי נהיה חמה אל שכנה עליה כעננה לענה ומרורי' ומים המרים מי זדונים שטפו ועל ראשם צפו תענית ואבל קבעו על סגולת אל מהם לוקחה כמו ששמענו שביום רביעי הנ"ל אשר לוקח מהם ארון אלהים קבעו תענית אבל והספד מגדולם עד קטנם ולא ברו לחם כל יום ההוא קריה הומיה בקול שאיה אבי אבי רכב ישראל ופרשיו: אולם האף העיר ק"ק ביאל הטאק לה יאות למספד ולה יאות למבכי על שנעדר מאתה הוד צניף תפארתה נזר עטרה מה אעידך ומה אדמה לך עיר ואם ביאל סטאק ואנחמך אחרי אשר גדול כים שברך מי ירפא לך אך לעומת זה זאת נחמתה בענייה אשר שם חלקית מחוקק ספין בזמן אשר כבוד ה' יאספו וזכו להיות בהספידו ואשכבתו ובוודאי על צדיק כזה ראוי לומר כמו שאמרו בפ' הנושא במיתות רבי ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפק בת קול ואמרה כל דהוה באשכבחיה דרבי מזומן לחיי העולם הבא אוי לנו כי לא זכינו לזה: אמנם בפרק קמא דר"ה (ד' ע"ב) איתא שם בענין ארבעה צומות על צום העשירי שהוא חודש טבת שבו באתה השמועה לגולה שהוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה עיין שם ובאותו סוגיא איתא שם על צום השביעי חודש תשרי שנהרג בו גדליה בן אחיקם ששקולה מיתות צדיקים כשריפת בית אלהינו ממילא יש להוכיח כמו שעשו על שריפת הבית יום שמועה כיום שריפה. הכי נמי גבי מיתות הצדיקים ראוי לנו לעשות יום שמועה כיום מיתה. כי הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו וכלו בדמעות עיננו חבקוק אמר שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי ותחתי ארגז ומפרש רש"י לקול השמועה אחזני רעד ששפתי נוקשות זו לזו וקולי נשמע. וירמיה אמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים (ובהספד אחר אמרנו חקירה על קרא הזה) מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים ואבכה יום ולילה כהספד שעשו על רבי בתחילה שלשים יום ספדוהו ביממא ובליליא ובמועד קטן פרק ג' דספדנא פתח על רבי אבינא ואמר נשים לילות כימים ומפרש רש"י נשים לילות כימים להספד על המשים לילות כימים לגירסא עיין שם כן ראוי לעשות בהספד הצדיק הגאון הזה אשר גודל התמדתו בגירסא אי אפשר להגיד ועצמו מספר רוב תורתו וצדקתו אין דוגמתו לא הניח בגולה בדור הזה כמותו וכמו ששמענו שק"ק ביאליסטאק עשו יום מותו יום מהומה מבוקה ומבולקה ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים וכמבואר בפרק ואלו מגלחין שנשתנו בכמה דברים סדרי בראשית בזמן פטירת צדיקים ואמרו ברבי יעקב בר אחא איתחמיאו כוכבי ביחמא והיינו דאמרו שם על מיתות רבי יוחנן שקשה היום לישראל כביאות השמש בצהרים