גליא מסכת חלק ב עח

צדיק הזה אשר שפתותיו דובבת בכל עת וזמן אשר לא ימוש ספר תורת משה מפינו אף אם לא זוכרים שמו ידוע מפורסם מודעת זאת בכל העמים שהכל תורתו הוא כאמור זכרו תורת משה עבדי וכל התורה נקראת על שמו. על כל פנים כל זמן שאנחנו בני ישראל עוסקים בתורה ובמצות על ידי זה יש כח חיוני למשה שנאמר עליו אגורה בשני עולמים ושפתותיו דובבות ואם כן לאיש חי רב פעלים נחשב משה רבינו עליו השלום וזהו יש לכוין באגדא הנ"ל ענין הזה דיש אומרים לא מת משה דיליף דבר זה ממאי דאיתא ויהי שם עם ה' ארבעים יום וכו' וקיבל התורה אשר נקראת על שמו וחם כן על ידי שאנחנו עוסקים בתורתו ראוי לומר עליו שלא מת כלל וכנ"ל שהוא חשוב כחי ובזה יש לפרש מקרא דלעיל שאמר משה לישראל כי ידעתי אחרי מותי כי תשחיתון וסרתם מן הדרך וכו' והכל על פי ענין הנ"ל שאמר משה שאם תעסקו בתורה ובמצות לא יתואר עלי ענין מית' כלל וכמאמר לא מת משה ואם יתואר עלי גדר מיתה אין זה כי אם שתשחיתו את דרכי ה' תורה ומצות אז ישנתי שינת עולם ולא יהיה דובב שפתי ישינים ולכן אמר שידע אחרי ענין מותו אם תעסקו בתורה או תשחיתו ותסורו מדרך ה' ומצוותיו כנ"ל: ואם כן ראוי מאוד להספיד ולאונן ולקונן על העדר תלמידי חכמים הללו שעל ידי זה נחשב גם כן העדר וגדר מיתה למשה רבינו עליו השלום שכל זמן שתלמידי חכמים עסקו בתורת משה היו גורמים חיות נפש משה רבינו עליו השלום וכאילו גר בשני עולמים ושפתותיו היה דובבות לח כן עתה כאשר נעדרו לכן היום גרמא לזה להזכיר תלמידי חכמים הללו מצורף יחד עם נפש הצדיק משה רבינו עליו השלום זכרם כולם לברכה אמן: ובהיות שאנחנו עסוקין בהספדא דהעדר חמשה צדיקים אמרתי לבאר דרך דרוש מקרא שכתוב בפרשה בחוקותי ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ומקשה ברש"י שם וכי כך הוא החשבון הלא אינו עולה רק לשני אלפים ומתרץ אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין כו' והשפתי חכמים מביא בשם ר"י מאורליינש שמפרש כך חמשה מאה ומאה פעמים חמשה דהיינו חמשה מאות ירדופו רבבה דהיינו עשרת אלפים אם כן החשבון מכוון עכ"ל ולכאורה קשה אף שחשבון הוא כך אבל מה השמיענו כלל מקרא הזה אטו מניינא אתא לאשמועינן ועוד הקשיתי לכל התירוצים איך נפרש מקרא דפרשה האזינו דאיתא שם איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה באמת רש"י מפרש שם על עובדי כוכבים עיין שם אבל יונתן בן עוזיאל מפרשו על ישראל עיין שם ואף בגמרא דרשו גבי דוד דכתיב על שמונה מאות חלל והיה מצטער על שני מאות דכתיב איכה ירדוף אחד אלף כמו דאיתא בריש פרק ואלו מגלחין ואם כן הני קראי איך מיתרו ועוד לבאר מה דאמרו רז"ל בפרק הספינה מבואר שם שהקב"ה יעשה חופות לצדיקים לעתיד לבוא ואמרינן אש בחופה למה מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו אוי לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כיוצא בדבר אתה אומר וקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה כו'. וכן אמרו בשבת פרק שואל כי הולך אדם אל בית עולמו מלמד שלכל צדיק וצדיק עושים לו מדור לפי כבודו עיין שם דמייתי משל לזה. וביארתי כל זה על פי מה שהארכתי מכבר בדרושים לבאר מאי דאיתא סוף פרק קמא דחגיגה מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם אמר לו בר הי הי להילל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים ללא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו אמר ליה עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו אבל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד עיין שם ובמהרש"א נתן סימן על זה לא עבדו ר"ת עולה ק' עובד אלהים לאשר ר"ת עולה ק"א עוד עשו סימן ס"מ עולה ק' מיכאל עולה ק"א עוד אמרו סימן שורש זכירה הוא זכ"ר שורש שכחה הוא שכ"ח נמצא שיש יתרון משורש שכחה על שורש זכירה ק"א ולכן בכל פעם ופעם ששונה על פרקו מבטל כח אחד משכחה עד שק"א פעמים כאשר שונה על פרקו ממילא מתבטל כל כחו של שכחה לגמרי ואינו שולט שכחה בו כלל וכלל וכמונח בקופסא. על כל פנים הענין הוא דהכתוב מבאר לנו ענין עמוק אשר כל לב ולבב ילבב את טוב לבו לדבר נפלא כזה אשר זה וודאי יש הפרש לשונה עשרה פעמים לשונה י"א פעמים משום דאחד בעשרה עדיין ניכר קצת אבל א' למאה היה מהראוי שיעלה על הדעת שאינו עולה אחת למאה ואחת לחשבון כלל מכל מקום עולה לחשבון גדול וניכר עד למאוד עד אשר אפשר לומר שזה שלא שנה רק מאה לפי שנערכו נגד מי ששנה ק"א ראוי לומר עליו יהיה נקרא בכלל לא עבדו על ידי שנחסר ממנו רק פעם אחד נגד חבירו אף שהוא בעצמו הוא צדיק גמור וכאמור תרווייהו צדיקי גמורי וזהו ענין אשר מבהיל כל רואה וישתומם כל דורש דבר הזה שעל ידי יתרון פעם אחד ממאה יתעלה במעלה יתירה כל כך נגד חבירו עד שיהיה נחשב נגדו בכלל לא עבדו וטעמא כמו שכתב רש"י בפרשה בחוקותי אינו דומה מרובי' העושין למועטין העושין כמו כן בערך הזה אצל אדם ואדם אינו דומה לתורה מועטת למרובה או מטת מועטין למרובין עד אשר ערכן נתגדל ונתרבה הרבה והרבה יותר מכדי ערכן עד למעלה כמו שאמרו לענין צירופי אותיות שתיבה משתי אותיות בונה שני בתים עד אשר אמרו תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך צירופים אשר אינו לפי ערך כלל והארכתי דברים בזה וכעת לא אבאר רק מה אשר נתחדש לפני בעת הזה ושונמית אמרה לאליהו כי באתי אלי להזכיר את עוני כלומר שלפי ערך אנשי מקומה היתה נחשבת לצדקת גמורה רק לפי ערך שמעריכין אותך לנגדי נחשבתי לא עבדו כנ"ל ואמרתי משל על זה שזה וודאי בכל עיר ועיר הן קטנה הן גדולה מי שהוא עושר נגד כלל אנשי עירו נחשב לעשיר בעיר הזאת וזה וודאי אי אפשר לצמצם שיהיו כל עשירים הנמצאים בכל עיר ועיר שוין ויש מי שיש לו ערך מאה שקלין ובעיר אחרת יש עושר שיש לו בערך מאה ואחד שקלים אולם זאת יש איזה גבירי המדינה שהקב"ה ברכם בעושר והון עתיק בכסף וזהב אשר לסך עצום ובני עליה כאילו המה מועטין כמו שיש מפורסמים בזמן הזה ופעם אחד נקרה שנסע עשיר מעיר קטנה אשר לפי ערך כל בני עירו לעשיר נקרא נסע האיש ההוא עם בעל עגלה שלו לאותו מקום מושב גביר המפורסם אשר ראה שם הון ועושר כלי כסף וזהב ומרגליות לרוב. עמד העושר האורח בבית הגביר בבושה וכלימה שראה והבין שכאשר יערכו כל עושרו נגד עושר והון אשר רואה בבית הגביר אין כספו נחשב למאומה וכדלי ארץ יחשב נגדו וכאשר חזר עושר ההוא אל ביתו סיפר לאשתו וכל אוהביו לומר דעו וראו כי ערכי יקר פה על כל בני עירי וישחוני לראש ולקצין עליכם הלא פה נתקיים ראוני נערים ונחבאו ועתה עתה בבואי אל בית הגביר המפורסם במקום ההוא עמדתי בבושה וכלימה סמוך למפתן פתח ביתו כאשר האירו נגד עיני רוב עושרו מכסף וזהב ומרגליות כעני בפתח נחשבתי נגדו וכן הייתי בעיני אוי לאותו בושה וכלימה שעברו עלי בעת ועונה הזאת וכל זה ראוי לומר כאשר יבוא עושר ההוא לבית הגביר אולם אם בא יבוא ויתארח עושר מעיר קטנה אחת אל עיר קטנה כערכה אשר שם גם כן נמצא עושר לפי ערכו של העיר ולא ימלט שגדול עושר ההוא נגדו קצת דהיינו שיש לו מאה שקלים ולעושר השני יש מאה ואחד היתכן שיאמר כדברים הללו לאשתו ולכל אוהביו כאשר יבואו לעיר השני אשר ראה עושר ההוא יש לו שקל אחד יותר ממנו עמד בבושה וכלימה נגדו ונחשב בעיניו כעני ודל זה וודאי לא יתכן כלל. אך בכלל התורה ומצות הפליג הדבר מאוד וכאמור יקרה היא מפנינים כי מקור ענין יקרות הפנינים מרגליות ודומיהן הוא רק מחמת שאינן נמצאים רק מיעוטא דמעוטא ואילו היו בנמצאים לרוב למאות ולאלפים מרגליות לא היו נחשבים למאומה הלא יש מיני זכוכיות אשר מלאכתן דומה למרגליות יפיין יותר ממרגליות אולם מחמת שהמה נמצאים אף לרש ודל למאומה נחשבים לא כן מרגליות אשר לא נמצאו רק למיעוטא זהו יסוד יקרותן אבל תורה ומנוח הוא להיפוך כי כל מה אשר יתרבו ויצטרפו אחת לאחת יעלה יוקר עילויין עד למאוד וכמו שמפרש רש"י אינו דומה מועטין העושין למרובין ואמרו איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה ואמרתי בזה דבר נחמד עד למאוד מה שאמרו הנשים הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ולא אאריך כעת כי הלא כתובה בדרושים אצלי ולא אשנה היום בזה: אם כן זהו דבר נפלא ויקר עסק תורה ומצות מכל פנינים אשר מה שנתרבה יותר יעלה יותר ויותר ערכן ושומתן ועוד שאפילו אחד למאה יעלה בערכן להגדיל עד למאוד אחד נגד חבירו ולא נחשב למאומה נגדו ולכן אמר לנו הכתוב שמי ששונה פרקו מאה פעמים בוודאי הוא צדיק גמור אף על פי כן כאשר נעריך אותו נגד מי ששנה ק"א פעמים אף שלא עלה יותר ממנו רק אחד למאה מכל מקום נקרא זה נגדו אשר לא עבדו ובזה נדע כי מה ששנה זה אפילו רק פעם אחת יותר נתעלה במדריגה למעלה למעלה עד למאוד וכמו שהערנו לעיל מצירופי אותיות שכאשר יתרבה אות אחת על התיבה יעלה צירופים הרבה עד למאוד אף שלא נתרבה רק אות אחת אף כאן אפילו שזה ברור מי ששנה עד מאה פעמים בכלל צדיק גמור ראוי להיות נקרא מכל מקום עד מי שעלה רק פעם אחת נגדו עילוי ההוא עולה במעלה יתירה מאוד שנחשב נגדו לא עבדו ואם כן יש בושה וכלימה לזה שלא שנה רק מאה פעמים נגד השונה ק"א פעמים כמו הבושה וכלימה שנעשה לאיש עושר מעיר קטנה נגד הגביר המפורסם אף שזהו וודאי שלא עלה עליו בושה וכלימה בבואו לעשיר מעיר השניה שלא עלה רק בערך שקל אחד ממנו ולא ניכר פחת חסרונו כלל אך בתורה ומצות אינו כן רק שעולה בושה וכלימה מזה האיש ששנה ק"א פעמים להאיש שלא שנה רק מאה לבדו וכאמור יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה אם כן שפיר מתפרש דבר נפלא הזה בפרק הספינה שיש אש בחופה שכל אחד ואחד נכוה בחופתו של חבירו חבירו דייקא כלומר אף שהיו כאן בגדר חבירים ולא היה יתרון מעלתו ניכר על חבירו כלל דהיינו שזה שנה מאה פעמים וזה שנה פעם אחת יותר מכל מקום בעסק תורה נחשב אף אחד למאה נצטרף לחשבון גדול ונורא עד שזה נקרא לא עבדו וממילא נכוה בחופתו של חבירו ממש עד שראוי לומר בהערך זה נגד זה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה כמאמר של עושר מעיר קטנה בערך בואו אל גבירי המדינה כנ"ל ומסיים על זה דכיוצא בו נאמר על משה ויהושע כי משה קיבל תורה ומסרה בשלימות ליהושע ועליו נאמר ככל אשר ציוה ה' את משה כן ציוה משה את יהושע וכן עשה יהושע וכתיב ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך על כל פנים כתיב ויסמוך משה ידיו היינו סמיכה שיש בה ממש בשתי ידיו אם כן בוודאי ערכו של יהושע גדלה עד למאוד ואמר וישם את אפרים לפני מנשה אשר זרעו יהיה מלא הגוים דהיינו יהושע ואף על פי כן כשבאו להעריך יהושע נגד משה כלא נחשב וכמו שלבנה אשר היא בעצמה אין לה קביעות אורה כלל כן ערכו של יהושע נגד משה עד שראוי לומר אוי לאותו בושה וכלימה הכל כנ"ל. ועיין ילקוט (תהלים לו) ונחל עדניך תשקם עדנך לא נאמר אלא עדניך מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו עיין שם היינו כאמור שיש לכל אחד חופה בפני עצמו וזה נכווה כו' ויש לבאר בזה (איוב לח) התקשר מעדנות כימה כי יש לפרש כימה על הצדיקים וכאמור צמאה לך נפשי כמה לך בשרי ולכן אמר הקב"ה לאיוב התוכל לקשר מעדנות כימה כלומר שלא תוכל לחבר עדן שיש לכל צדיק בפני עצמו ואי אפשר לחברם יחד שכל אחד נכווה בחופתו ובזה מתבארין לנו הפסוקים ורדפו מכם חמשה מאה וכו' כאחד עם המקרא איכה ירדוף אחד אלף הכל על פי עיקר דרוש הנ"ל דידוע דכל ישראל הם חלק ה' עמו ואמרו בפרק ד' דסנהדרין כפלח הרימון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון לכן אמר ורדפו מכם חמשה מאה ונקדים עוד לדקדק דיקדוק אחד בהאי קרא דמקודם ורדפו מכם חמשה מאה והקדים תיבות מכם לענין המספר ולבסוף כתיב ומאה מכם רבבה כו', וכאן הקדים המספר לתיבות מכם ולכאורה אף בתחילתו היה לו לומר ורדפו חמשה מכם אבל לעי הערות הדרוש ניחא דמתחילה איירי מכלל ישראל אף מי שאינו תלמיד חכם יהיה זה שירדפו חמשה מאה אולם אותן החמשה אם המה תלמידי חכמים אפילו אם המה לא עלו עד מדריגה העליונה להיות שונין את פירקן מאה פעמים ואחד שיהיו בכלל עובד אלהים אלא שיהיו עדיין במדריגות שונה מאה פעמים. אף שעדיין