גליא מסכת חלק ב עו

כשעוברים והקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון ביום אכלך ממנו ותעבור על מצותיו ולא תדבוק במצותיו מות תמות ואם כן כל עיקר שמביא אותנו ויכולת בידינו לקיים מצות בוראינו בכל אזהרות חומרות וקלות נקל אצלינו אף מסירת נפש יכולת בידינו לקיים באהבה כנאמר עלי מות אהובך הוא הכל על פי אשר מוחלט אצלינו שזה חיותינו ויש לבאר בזה מקרא בפרשה ראה אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון הנה היה ראוי לומר בלשון צווי כל המקרא והיה לו לומר אחרי ה' לכו וכו' אבל המקרא הודיע לנו שודאי תהיה כך שתלכו אחרי ה' וכו' ותהיה היכולת בידכם לקיים בלי מניעה על פי אשר תדעו שבו תדבקון וזהו עיקר חיותינו כמשל הדגים שעיקר חיותם בדביקות המים כמו כן אצליכם אתם הדבקים בה' חיים כולכם כנ"ל: הספד שאמרתי על איש חכם זקן ומת בשיבה בן ע"ה שנה: משלי (יוד) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה אמרתי לדרוש מקרא זה ולבאר ענינו גם יש לדקדק למה אמר כאן ימים וברשעים אמר שנים. גם קשה שהיפוך מתוסוף היה לומר תחסר ומהו תקצרנה שמשמעו ממילא יתקצרו ועוד נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר גם אמרתי לדקדק אשר מצאנו סוף פרשה חיי שרה גבי אברהם כתיב ואלה ימי שני חיי אברהם אשר תי מאת שנה כו' וגבי ישמעאל כתיב ואלה שני חיי ישמעאל ולא כתיב ימי וגבי יצחק כתיב ויהיו ימי יצחק מאת שנה כו' ולא כתיב שני חיי יצחק וביעקב נמי כתיב ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים כו' ובפרק אלו מגלחין איתא כד נח נפשיה דר' אבינא פתח עליו ההוא ספדנא נשים לילות כימים על משים לילות כימים ופירש"י נשים לילות כימים להספד על משים לילות כימים לתורה ע"ש ונראה לבאר כל זה על פי האמור סו"פ ר"ע כי אתה אבינו כו' קאי על יצחק לעתיד לבוא יאמר הקב"ה בניך חטאו ויאמר יצחק כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמישים דל חמשה ועשרים דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודביה"כ פשו להו תרתי סרי ופלגא כו' הנה גבי צדיקים שמקיימים כדאיתא בטור סימן רל"א כל מה שנהנה מעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך שמו ויתעלה כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו רז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים אפילו דברים של רשות בנון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והשכיבה והקיחה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך כולם לעבודת בוראך או להדבר הגורם לעבודתו כיצד אכילה אם להנאת גופו אין זה משובח אלא אם כן נתכוין להשלים צרכי גופו ושיאכל כדי חיותו כדי לעבודת בוראו כו' שכיבה כיצד אין צריך לומר בזמן שיכול לעסוק בתורה ומצות אם מתגרה בשינה לענג עצמו שאין ראוי לעשות כן אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עושה להנאות גופו אין זה משובח אלא אם כן נתכוין להשלים צרכי גופו שיוכל לעבוד בוראו ויתן שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך בריאותו ושלא תיטרוף דעתו בתורה מחמת היגיעה ע"ש ובפרק הדר איתא לא איברי יממא אלא לגירסא לא איברו ליליא אלא לשינתא עכ"פ אצל הרשעים מהצורך לחשוב ולעשות ניכיון על שנותיו ולחסור הלילות דאיברא לשינה מן מספר שניו ולקצר את מספר שניו על פי הלילות וכמו שאמר יצחק דל פלגא דנילות ולא נשאר לחשבון שניו רק הימים לבדנה ומן הימים עצמן עוד מהצורך לו לנכות דמיכל ומשתה אחת לאחת עולה לחשבון גדול הניכיון והחיסרון מהמספר שנים שלו בכדי שישארו מעט זמן לחטוא ואף אם עושה מצות ודאי אינו עושה רק בימים ולא בלילה שמבלה ומגררם בשינה ואין כוונתו כמעשה הצדיקים שכל מעשיהם לשם שמים ומכוונים אף בזמן השינה לעבודת הבורא כנ"ל. אף אכילת הצדיקים ג"כ לשם שמים כנ"ל אבל הרשעים אינו עושין מעשיהם לש"ש ואוכלין רק להנאות גופם ואין עולה להם לשכר מצוה עכ"פ ניכיון וחיסרון מעבירות יש כאן כדברי טענות יצחק שאמר דל זמן דמיכל ומשתה נמצא גבי הצדיקים אף שאמרו שעיקר קיום מצות וגירסא הוא ביממא ולא איברא לילה רק לשינתא אולם על פי מה שמעשיהם לשם שמים ומכוונין בשעת שינתן רק כדי שיהיה להם עוז ותעצומות לעבודת הבורא ממילא לילה כיום יאיר עליהם בתורה ומצות ואינם צריכין לניכיון ולחסר הלילות כי אדרבא אף הלילות עולה לצרף אחת לאחת לחשבון כמו ימים מפני שאף זמן שינה עוסקים על עבודת בוראם לקיים תורה ומצות, וגם זמן אכילתם אינו מהצורך לעשות מהם חיסרון וניכיון הואיל ואף זמן זה למצוה יחשב אחרי שמחשבתם לאכול רק כדי קיום נפשו על תורה ומצות שיהיה יכול לקיימם וכמבואר בטור הנ"ל: וזהו שאמר יראת ה' תוסיף ימים כלומר אף הלילות ניתוספו להיות נחשבים לקיום תורה ומצות כמו ימים וכמבואר אף שלא איברא לילה לתורה ולגירסא רק לשינתא אולם אחרי שקובעין עיקר מעשיהם לשם שמים נמשכין אף הלילות כמו ימים אבל ברשעים לבד מה שאינו ניתוספים לחשבון היותם כימים אבל מהצורך לקצר על ידי הלילות השנים כטענות יצחק שאמר דל פלגא דלילות מהמספר שנים של הרשע וגם זמן ועת אכילה אצל הצדיק נחשב ועולה כעושה מצוה לקבל שכר על זה שמעשיהם לשם שמים בשעת אכילה מחשבותם בכדי לקיים נפשם נפש החיוני אשר בקרבם ולכן אמר צדיק אוכל לשובע נפשו ולא בשביל הנאות גופו בכדי לקיים נפש החיוני וגופו לעבודת בוראו אבל בטן רשעים תחסר כמו שאחר יצחק לחסר ממספר שנותיו זמן אכילה ושתיה: ובזה יש לבאר גם כן האמור (תהלים ס"א) ימים על ימי מלך תוסיף כלומר שעל הימים ראוי להוסיף אף הלילות דהא אף לילות יסרוני כליותי בשביל תורה ומצות כנ"ל וניחא על פי זה דאמר גבי אברהם ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי וכן נאמר גבי ויהיו ימי יצחק אשר חי מאת שנה כו' וכן גבי יעקב ויהיו ימי יעקב שני חייו כלומר שכל שניו המה באים לחשבון רק כימים ולא כלילות שאף הלילות לעסק תורה ומצות להיות נחשב כשהם ישנים כמו שהיו עוסקים בתורה ובמצות בימים. מה שאין כן בישמעאל כתיב ואלה שני חיי ישמעאל ולא כתיב ימים מפני שאצלו לא באו לחשבון כל השנים להיות עולה כימים. וזהו שאמר ההוא ספדנא בפרק ואלו מגלחין נשים לילות כימים על משים לילות כימים כלומר הואיל ואצל רבי אבינא היה נעשה אף לילות כימים וכנ"ל שאף שינתו ערבה לו להתערב לעלות לחשבון תורה ומצות לקיימם כנ"ל וכמו כן אמר ויקרבו ימי ישראל למות ויקרבו ימי דוד למות ואברהם זקן בא בימים כלומר שראוי לומר על אלו צדיקים שכל שני חייו הכל למספר ימים יעלו מפני שהיה משים לילות כימים להיות נחשב אף הלילות מה שהיו ישינים הכל רק בכדי לקיים תורה ומצות ויראת ה' תוסיף ימים אף הלילות ולילה כיום יעיר אותם לתורה ומצות כנ"ל ולכן אמר ויקרבו ימי כו' דלא היה ביניהם פירוד כלל ולא חלק ימים מלילות וזהו שדרשו רז"ל יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כמו שהצדיקים תמימים אף ימיהם תמימים שהקב"ה ממלא ימיהם מיום אל יום כלומר שאצל הצדיקים כל ימי שני חייהם לתמימות מימים נחשבין ועולין מפני שמשימים אף לילות כימים אחר זה הראוני מקצת דברים בספר כתנות אור: הספד על ת"ח וזקן ומת בשיבה בן פ"ד שנה דוד המלך עליו השלום כשהספיד את יהונתן אמר עליו נפלאתה אהבתך מאהבות נשים אמרתי פה על פטירת תלמיד חכם אחד שנעדר הלא הוא איש זקן בן פ"ד שנה וקנה חכמה שמו ר' יהונתן היה איש צדיק וישר תם יושב אוהלים ובפרט לעת זקנותו לא מש מתוך אהלו של בית המדרש אמרתי שראוי לומר דבר זה ומקרא הזה ונראה לבאר ענין פליאת האהבה שאמר דוד בקינה הזאת הוא על פי מה שאמרו על יהושפט מלך יהודה שהיה מכבד מאוד ומחבב התורה ולומדיה וכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו והנה זה ודאי שעסק אהבה זאת אינו מחמת נועם יופי תוארו של תלמיד חכם אלא מחמת חכמת התורה התקוע אצלו וממילא זה ברור שלא היה קביעות המעוררת האהבה בשוה לכל תלמיד חכם ותלמיד חכם רק לפי ערך גדולת חכמתו של התלמיד חכם לעומת זה נתעורר אליו הכיבוד ואהבה וכמו שקבעו רז"ל שיעור לכיבוד קימה והידור של תלמידי חכמים לכל אחד ואחד כראוי לו כמבואר בהלכות תלמוד תורה (סימן רמ"ד) עיין שמיוידוע מה שאמרו רז"ל זקני תלמודי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן ניתוסף עליהן ולפי זה האהבה לתלמיד חכם הולך וגדול בכל עת וזמן אשר ניתוסף שיבה וזקנה על התלמיד חכם מתחזק ומתגבר עליו האהבה בחיבה יתירה נודעת לפי ערך חכמתו אשר נתגדל עמו בכל זמן וזמן אבל אהבת נשים הוא להיפוך כאשר ידוע שראוי להיות הולך וחסר בכל יום ועת וזמן עד אשר האשה נעשה וקנה. וקרא קורא ואומר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך ועוד כתיב אל תבגוד באשת נעוריך ודיבר הכתוב בהווה שאיש הלוקח אשה ילדה ונערה נושאת תן בעיניו ואחרי אשר בלותה מלהיות לה עדנה כדרך נשים אז נפסק והולך אהבת אישה אליה והולך וחסר עבותות האהבה בכל זמן הן מציד' ואף מצידו לעת זקנותה שנפסק חמדת נשים מעליו על זה מזה הכתוב ואמר אל תבגוד באשת נעוריך אל תבגוד בה לעת זקנותה אלא תזכור לה אהבת נעורים ולכן אמר דוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים שאהבת נשים הולך וחסר בכל עת וזמן אבל אהבה שיש עליך הולך ומתגבר בכל זמן כל זמן שמזקינין ניתוסף האהבה לפי ערך שניתוסף החכמה עליו גם על זקן ר' יהונתן ראוי לומר כך שלא מש אף בימי זקנותו מתוך אהלו של תורה בוודאי נתחזק אהבה עליו בכל זמן וזמן שהיה בן פ"ד שנים במותו: עוד אמרתי לפרש מקרא הזה בהערה אחרת גם כן על פי יסוד הזה ונפרש בזה מאי דאיתא בגיטין (דף מא ע"א) בסוגיא דעשה שדיהו אפותיקי אמי שפיר נאה משמיה דרבי יוחנן אמר דאינו גובה משארי נכסים (והוא אמי וורדנאי ביצה (דף כז ע"א) שפירש רש"י שהוא נאה כוורד (עיין שם) ואמר לו רב נחמן משום דאמי שפיר נאה את אמרת שמעתיה דלא שפירין לכאורה דברי רב נחמן מילתא דבדיחותא בדרך צחות אבל אני אמרתי שכיון בזה ענין נכון על פי דאיתא בתענית (דף ז ע"א) דבת קיסר אמרה לרבי יהושע בן חנניא תורה מפוארה בכלי מכוער והשיב לה ראיה ממאי דרמינן חמרא בכלי חרס ולא בכלי כסף ולא בכלי זהב ומקשינן והא איכא שפירי וגמירי ומשנינן אי הוה סני הוה גמירי טפי עיין שם ברש"י דמפרש אילו לא הוו שפירי הני תלמידי חכמים הוו גמירי טפי מהשתא דהוו שפירי עיין שם ואם כן שפיר דייק רב נחמן ואמר משום דאמי שפיר נאה אמרת שמעתתא דלא שפירין אבל אי הוית סני ולא שפירא הוית גמירא טפי ולא הוית אמרת כך: וזהו ענין דברי דוד כשאמר קינה על יהונתן שידוע אהבת דוד ויהונתן היה אהבה שאינה תלויה בדבר והיה ביניהם אהבת רוחני ולא אהבת גשמי שעל אהבה גשמיות כתיב ויאהב יעקב כו' ויאהב אחשורוש כו' ויאהב יצחק כי ציד בפיו ויאהב אמנון כו', מפני שהוא אהבה גשמיות ותלויה בדבר ולא אהבה עצמית ואילו בטל דבר בטל אהבה מה שאין כן אהבת תלמידי חכמים זה לזה הוא אהבה שאינו תלויה בדבר בטל. כי אהבת נפש ורוח שמקושרין בשרשן זה עם זה ואינו מהצורך לעשות עסק אהבה זאת אלא היא נעשה מעצמה ולכן אמר ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כלומר מעצמה נקשרה בלי שום פועל דבר לזה וכן אמר וישראל אהב את יוסף ולא אמ' ויאהב כמו באינך משום שהיא נעשית מעצמה בלי שום פועל גשמי מדבר בטל וכדסיו' כי בן זקוני' הוא לו דמתרגמינן ארי בר חכים הוא לי' א"כ הוא אהבת ת"ח ופירשתי בזה מה דלא אמר וישראל אהב את יוסף בנו מכל בניו ואין להאריך כאן ולזה אמר דוד בקינה ההיא דבר נפלא להראות איך הוא מופרש ומובדל עסק אהבת התורה ולומדיה שהיא אהבת רוחני מעסק ענייני דבר גשמי דהנה זה דבר מוחלט שכל ענייני העולם הזה בעסק גשמי תוקף האהבה נוטה אל הדבר הנאה והנחמד ביופייה תחזינה וזכר אהבת נשים אשר היא אהבה עזה מכל אהבות גשמיות וידוע שכל עיקר החמדות נשים ואהבותיהן קוטבן תקוע וקבוע לפי יופיין ובסוף מועד קטן אמור אין אשה אלא ליופי וכתיב כי תראה אשת יפת תואר וחשקת בה ואמרו רז"ל אשה יפה מספר ימיו בכפליים על כל פנים מצינו שאף שכל עסקי ענייני עולם הזה קוטב אהבתן לפי מה שהמה נאים ויפים אבל ביותר אהבות נשים ביופיין תחזינה יותר משארי עניינים לכן אחז דוד