גליא מסכת חלק ב עד

נעשה אלו כאלו ואפשר על רמז הזה בחרה תורה את מין שאין בו לא טעם ולא ריח דווקא ערבה ולא מין אחר מאילני סרק שאין בהם טעם וריח משום דערבי נחל שגדלין על מום לרמז שכמו טהרת מים טמאים שמעלין אלו את אלו בתורת זריעה כמו כן נתעלה זה מין שאין בו טעם וריח על ידי מינים הללו מתורת ושורש טהרות מים כנ"ל: נחזור לענייננו לחקירה אשר חקרנו דלא נתפרש יעודי הרוחני ולא נתראה לשום עין מן הנביאים הכל מהאי טעמא דמעיקרא הוא מה אשר הרוח תשוב אל אלהים היינו שיבורר לה חלק ה' עמו כמו שנחצבת מתחילה מתחת כנפי השכינה משום הכי אין כח לנביאים לראות עין בעין את ייעוד הזה דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי א"כ זהו ענין המבוא דהצדיקים זוכים לראות את השכינ' קודם מיתתם כמבואר בילקוט כי תשא הנ"ל הכל ע"ד המבואר בילקוט חיי שרה דמראים לצדיקים קודם מיתתן שכרן המתוקן לעולם הבא ולפי הנתבאר יסוד הדבר הוא ענין אלהות דהרוח תשוב אל אלהים א"כ זהו הענין שזוכין לראות השכינה דהיא היא וזהו ענין אשר לא נמצא מפורש יוצא ייעודי עולם הבא דאם היו לעניינים קץ מספר וגבול לדבר כמו שראו הנביאים על ימות המשיח הי' מהצורך לבאר ולפרש עד כמה מרחיב גבולן אבל מחמת שלא פירשו כלל ממילא סתמא כפירושו שהענין הוא על צד האפשרי להיות עד שאין למעלה מזה כלל והוא ענין שמבואר בילקוט שם שאומר הקב"ה להצדיקים הרי אתם כמוני כמו שמבואר בילקוט על קרא דיקר בעיני ה' המותה לחסידיו ומפורש בזה קרא דיקר בעיני ה' כלומר ענין היקר בעיני ה' דווקא אבל עין זולתו לא ראה שנביא לא ראה ענין זה יראו החסידים בשעת מיתה ולכן מסיים המדרש שהענין זה שעולים במעלות אלהות להיות כמוהו דהרוח תשוב אל אלהים ממש כנ"ל: ונראה שזהו הענין שמביא הילקוט שם המשל, מי שנתן גלוסקא למלך כו' דלכאורה יש לדקדק דמתחילה רצה המלך לעשותו שלטון והשיב לכך נתתי בדרך בתמיה כלומר לא על דעת זה נתתי וכן כשרצה לעשותו אפרכס השיב בדרך בתמיה אטו לכך נתתי עד שמהצורך להשוותו לעצמו על יסוד המלוכה וקשה באיזה טענה וסברא בא זה הנותן גלוסקא על המלך במה שתמה על מה שלא רצה לעשותו רק שלטון או אפרכוס אחרי שלא היה כלל מדובר באיזה גמול ישולם לו אם כן לכאורה היה ביד המלך לעשות תשלומי גמולו כרצונו אולם זהו בעצמו היה טענות הנותן גלוסקא טענה חזקה ולהיות בא בטענה דמוכרח הדבר שעסק התשלומין הוא עד קצה ותכלית אשר אין להעלות יותר דאם היה הגמול בעסק איזה גבול קצוב שיש עוד למעלה למעלה היה מהראוי שהמלך יפרש ובפיו ימלא לומר כך וכך גמול יבוא לך עבור זה ומדלא פירש ממילא מוכרח שיהיה על צד האפשרי להעלות עילוי שכר ותשלום גמול והוא עד חצי המלכות ותעש וממילא מחמת שהדבר בלא גבול וקצה כלל סתמא כפירושו שהענין בתכלית הקצה אשר אין למעלה הימנו וזהו מאמר וטענות הנותן הגלוסקא לכך נתתי כלומר אם הי' הגמול על זה הי' לך לפרש עד שהוצרך המלך להשוותו לעצמו באדר המלוכה אם כן כוונות הילקוט דהקב"ה אומר לצדיקים ששכרכם הוא להיות כמוהו מדלא ראה שום נביא שכר של עולם הבא ולא נמצא מפורש לייעודי עולם הבא מסתמא הענין בלי תכלית וגבול כלל כמובן מהמשל שהביא מקודם כנ"ל ויש שייכות שפיר ענין המשל לסיומא שהביא בילקוט הנ"ל ונחזי אנן עסק המשל הנ"ל דעסקינן במלך בשר ודם וידוע שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד וכמאמר פרעה רק הכסא אגדל ממך אולם מלך הנ"ל אף לשבת הכסא והכתר הוצרך להפריש להאיש הנותן גלוסקא לפניו במדבר בארץ ציה וצלמות מפני שאמרו עור בעד עור וכל אשר לו יתן בעד נפשו כי אחרי אשר יצא הוא וחיילותיו למדבר וכלה מזון שבידו וטובים חללי חרב מחללי רעב וכתיב אשר למות ואשר לחרב ואשר לרעב והמאוחר קשה לכן אף שעל ידי זה שהסתפח להאיש הנותן גלוסקא באדר המלוכה כמוהו ממילא ניטל הוד המלוכה מעליו וכנ"ל שאין שנים משתמשין כו' אך מלך הנ"ל אשר קרא ה' עליו לרעב ההכרח לא יגונה כי אפשר אף אם היה מבקש הנותן גלוסקא למלוך בעצמו על הכסא והכתר והמלך הזה אוביל לו מנא לבי מסותא לא היה יכול למנוע את עצמו מזה מחמת שהיה אנוס מיתה אימות מות נפלו עליו החי טוב מאריה המת בלעדי שמדרך המוסר לא ביקש זאת הנותן גלוסקא הנ"ל וזהו ענין שמסיים המלך בדבריו הרי את כמוני שמא אתה מבקש יותר ממני והענין הוא הדבר אשר דברנו דמסתמא בפירושו מחמת שלא פירש המלך תשלום גמול באיזה קצה וגבול ממילא מובן שהגמול הוא בתכלית הקצה עד למעלה האפשרי להעלות את הגמול וזהו תכלית הקצה שיהיה הנותן באדר המלוכה כמו המלך בעצמו אבל שיהיה זה הנותן מולך בעצמו והמלך הנ"ל יעבוד לפניו עבודת עבד ענין כזה שעבדים יהיו רוכבים על סוסים ושרים יהלכו כעבדים לא נתפס בהבטחה סתומה כי לא פורש אף שהאמת אם היה נוקב ופורש בקשה זאת זה הנותן גלוסקא לא ההכרח מניח להמלך לעשות שאלתו. אבל מכל מקום אחרי אשר לא פורש ממילא מוכח מצד המוטב לא חפץ בזה נותן ההוא ולכן מסיים המלך בדבריו שמא יותר ממני אתה מבקש כעת אין זה בכלל הבטחה סתומה וכנ"ל אמנם לעשותו כיוצא בו לא נעדר דבר למלאות מה אשר נמצא תוך כלל משמעות תשלום הגמול ומלך הוא לא איש ויכזב ופי מלך שמור לאשר ולקיים אף שנתמוטט על פי זה יסוד תוקף המלוכה מאתו ההכרח אלצהו. והנה כל זה אצל מלך בשר ודם וודאי הדבר כן במה שהוכרח לעשות הנותן גלוסקא כיוצא בו ואף כמוהו אין שני מלכים משתמשין בכתר אחד ודבר אחד לדור ולא שנים ונמצא דבר הזה חוצץ בין המלכות אולם הקב"ה אשר נקרא אין סוף ובלתי בעל תכלית בפשיטות אין להרהר חס ושלום שיהיה נעדר דבר מעסק הכח והממשלה להשי"ת בכבודו ובעצמו אבל האמת הוא שחלק ה' עמו חלק ה' ממעלי וממילא יכול הקב"ה לומר לצדיקים תכלית ייעוד שכרן הוא בלא גבול ותכלית כי לכל תכלית הוא חוקר שהרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה שיהיה חזירתה כנתינתה כמו שהארכנו והקב"ה אומר סתמא אחרי אשר לא פורש מסתמא הוא זה מה שאתם כיוצא בו כו' ולעיקר יסוד השי"ת שהוא אין סוף לא נעדר דבר חס ושלום מזה אדרבא דרשו רז"ל ועתה יגדל נא כח כו' שהצדיקים המה מוסיפים אמיץ כח בפמליא של מעלה במה שהמה כיוצא בו וכמו שאמרו רז"ל על משה רבינו דכתיב בו ויאצל מן הרוח וכו' גבי שבעים זקנים ואמרו שדומה לנר שמדליקין ממנו כמה נרות והנר הראשון לא חסרה דבר עיין שם: ועל פי זה מתבאר לנו דברי רבי אלעזר בן פדת בשעה שהראהו לו תשלום גמול תליסר נהרי אפרסמון אמר הני ותו לא והוא על דרך שאמר הנותן גלוסקא להמלך לכך נתתי ותו לא כלומר דעל כרחך מדלא פורש תשלום גמול בגבול וקצבה מסתמא הוא ענין אשר הוא בתכלית הקצה עד אשר אין למעלה הימנו ומה שנותנין לו תליסר נהרי דאפרסמון זהו ענין גבולי ותכלית דבר כזה היה מהראוי לפרש ועל דרך המליצה לכנוס עמו בדברים השיבו לו אטו עולה בדעתך להרבות לך נהרי דאפרסמון ואם מעט לך ואוסיפה כהנה אך לחבריך מה נעביד והשיב רבי אלעזר לרמוז עיקר מבוקשו על דרך האמור במשל של הילקוט הנ"ל שהמלך הוכרח לעשותו כמוהו ולא הספיק בשום תשלום גמול שהוא בכלל גבול וקצבה אף שעל ידי זה ניטל מאתו הוד אדר המלוכה כנ"ל אבל אצל הקב"ה לא שייך זה ולכן אמר אטו מגברא דלית ליה קא בעינא כלומר אני לא מבקש דבר הזה מבן אדם שיהיה נחסר ולא ישאר לו מאומה ע"י זה אולם אני מבקש מהקב"ה ברוך הוא וברוך שמו וזכרו אשר ממנו לא יעדר דבר אדרבא על ידי זה יתוסף כח במרכבה ובפמליא של מעלה ולכן מבוקשו על גמול שיתן הקב"ה לצדיקים שהרוח תשוב אל האלהים ולהיות קדושת אלהות עליה' ולהיות כיוצא בו כנ"ל וכל הדברים המבוארי' לפנינו יש לכוין בספרי אשר התחלנו בו שישראל אומרי' מי כמוך באלים ה' והוא על ענין אלהות עיין בילקוט והוא כמו דכתיב אין כמוך באלהים אין כאל ישורון ורוח הקודש משיבה לומר אשריכם ישראל שאתם בכלל מי כמוך וכמו דכתיב אני אמרתי אלהים אתם אין כאל ישורון כלומר שישורון הוא כמו אל וכתיב ויקרא ליעקב אל וזהו מה דמסיים הסיפרי שהתקבצו ישראל אצל משה רבינו ושאלו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעולם הבא כלומר למה לא פורש מתן שכר וייעוד עולם הבא כמו שחקרו הקדמונים על זה והשיב להם שזהו ענין טובה שלימה מה אשר לא פורש ממילא הדבר בלי גבול ותכלית עד אשר אין למעלה הימנה ואמר לכם אשריך ישראל מי כמוך כו' כלומר בכלל מי כמוך באלים ה' אתם כיוצא בו שאתם נקראים אל אלהים ועוד כתיב מי כמוך נאדר בקודש. הבאתי מאמר מפרק הספינה שעתידים להאמר קדוש על הצדיקים מקרא דהנותר בציון קדוש יאמר לו אם כן אשריכם שאתם בכלל העילוי שנאמר על הקב"ה מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש: ועפ"י דברי ילקוט אמרתי לבאר מאי דכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו וקשה בשפטו מיבעי ליה למימר דהא על הקב"ה קאי ולהילקוט ניחא דרז"ל דרשו בפרק ה' דסוכה מקרא זה על יצר הרע דמתגבר עליו בכל יום לולי הקב"ה עוזרו לא יכול לו עיין שם. ונראה ה' לא יעזבנו קאי על חלק ה' הקבוע בתוך כלל ישראל השוכן אתם כלומר כח אלהות התקוע ומעורב זה לא יעזבנו כו' ולא ירשיענו בהשפטו גם כן על דרך זה וכאמור בילקוט מיכה ד' כי באש ה' נשפט שופט אין כתיב אלא נשפט אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כמו כן אמר כאן ולא ירשיענו בהשפטו בשופטו אין כתיב אלא בהשפטו כביכול אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו וכדמסיים הילקוט מקרא שאמר דוד גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכנ"ל [ובזה ניחא דאחאב אמרו בפרק חלק שאינו לעולם הבא משום דכפר בעיקר וכתב על דלתותיו אחאב כופר באלהי ישראל אין לו חלק באלהי ישראל ולפיכך ירד לגיהנם ולא עלה לעוה"ב אחרי שפרק מעליו כל עיקר חלק אלוה לא ניצל מגהינם]. אמרתי להסמיך אל דברי הצעות דרוש האמור עד כאן עוד חקירה אחת בעל אבן עזרא בפרשה יתרו וז"ל על קרא דלא תחמוד אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו ומתרץ ע"פ משל דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה כי זה לא יתכן כו' ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד אחרי שיודע שאשת רעהו אסרה לו השי"ת יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי עכ"ל. וכבר חקר מחבר ספר הברית על דבריו וכתב מי עלה על מוח הכפרי לידע הדבר על בוריו שאין לו חמדה לבת מלך ע"ש והנראה באמת שעולה בלב הכפרי להיות עמה ולשכב עמה בלא נישואין ופשיטא על ידי נישואין זה באמת לא יתכן אבל לקבוע חמדה בלבו בלא נישואין זה לא ימלט ובפרק ג' דתענית איתא שם ר' יוסי דמן יוקרת דהוה ליה בת בעלת יופי ובא אדם אחד ואמר לו רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה אמר רבי יוסי בתי קא מצערת לברייתא שוב לעפרך ואל יכשלו בך בני אדם ע"ש וכן איתא שם על דרך זה בפרק קמא דתענית ובפ"ק דמגילה רחב בשמה זינתה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה אולם מה שנראה לעמוד על מקור עיון הזה כי לדעתי זהו מה דאיתא בפר' ד' דסנהדרין שאל ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודא בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים כתיב אפילו סוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות וביותר בילקוט שיר השירים על קרא הזה וז"ל וכי דרך בני אדם לעשות סייג וגדר משושנים אלא היה אדם מתאוה לראות חופתו הוציא הוצאותיו והציע חופתו בא ליזקק עם אשתו אומרת לו שושנה אדומה ראיתי מיד פירש זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה מי הפרישו ממנה איזה עקרב עוקצתו איזה נחש נשכו איזה גדר עמד ביניהם אלא אלו הם דברי תורה שרכים הם כשושנה עכ"ל עכ"פ חזינן דאפיקורס הנ"ל לא האמין הדבר אשר יהיה באפשרי שיתייחד אדם עם אשתו נדה כמו שא"א להיות אש בנעורת ובפרט גבי חתן שהיה מצפה מיום ליום מתי יבוא לידי חופתו [ובילקוט פרשה וישב שאלה מטרוניתא אחת לר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו והיה נמנע מלעשות מעשה אשת פוטיפר ע"ש] ומכל מקום האמת הוא כמו דהשיב רב כהנא להאי שהתורה העידה דבר הזה שאפילו כדמיון אש בנעורת לא ישרוף. כי התורה גם כן כתוב בה הלא כה דברי כאש לכן אש