גליא מסכת חלק ב עג

כי על דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' ובפרק י"א מפרקי רבי אליעזר איתא וז"ל עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלהים ראו אותו הבריות ונתייראו כסבורין שהוא בוראן עיין שם. וכמו שכתבו במדרש הנ"ל שהמלאכים רצו לומר לפניו שירה ולכן לעתיד שיחזור להזדכך כראשונה אמרו בפרק הספינה אמר רבי אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר והנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו עיין שם וכבר ביארתי בדרושים דבר נכון לפרש מאי דאמרו כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו דפירושו שום עין של נביא לא ראה רק אתה אלהים מהראוי לפי זה לומר זולתך אלהים כיון דהזולת קאי על העין ולא על אלהים. וכמו שנאמר אם יראו האנשים המרגלים כו' זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ועיין בפירוש רש"י (ישעיה ס"ד) מזה ועוד דהיה לו לומר אשר יעשה כו' והעליתי לפרש על פי הצעה שהעלתי לעיל דיסוד הדבר דנשמת אדם חצובה מחלק אלוה ממעל נר ה' נשמת אדם משום הכי היה דמות וצלם אלהים על אדם הראשון קודם שפגם ובפרק ז' דסנהדרין איתא שם אמר רבא אי בעי צדיקי הוו ברי עלמא דכתיב כי אם עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ולכאורה איך יליף מקרא הזה דילמא הכי קאמר קרא אי לאו החטאים היו צדיקים מרואי פני המלך אלהים ואטו כל השרים העומדים בבית המלך מרואי פניו יש להם כח המלך אבל נראה דהכי מפרש הקרא דאי לאו העוונות הייתם בעצמיכם אלהים רק עוונותיכם מבדילים בענין אלהות מכם ואם יתוקן עוונות הייתם ממש אלהות בכם כמו שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ודייק לפרש כך מדכתיב כי אם עוונותיכם ואי הוה מכוון הקרא כמו שרצינו לפרש מתחילה היה לו לומר כי עוונותיכם אבל השתא דדייק וקאמר כי אם משמע כמו שפירשנו דכוונות המקרא דרק עוונות עושין הבדל בין יסוד אלהות וכשיתוקן עוונות המה כביכול בסוג ובגדר אלהות ומבואר לנכון פירושא דקרא עין לא ראתה כו' דלכאורה יש לחקור דיעודי הטובות שראו הנביאים אין שיעור ואין ערך לו דהא אמרינן בפרק הספינה על קרא דשמתי כדכוד שמשותיך דאמרינן דהוה דשוהם וישפה וכל שעריך לאבני אקדח ודריש רבי יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים ותלמיד לגלג על זה ואמר השתא כביעותא דצלצלתא לא משכחינן כולי האי משכחינן ולבסוף ראה תלמיד איך מלאכי השרת עושין שערים הללו עיין שם על כל פנים כפי הנראה שכר כזה איפלג מאוד וכיוצא בזה מיעודים הפלגות טובות שמפורש בנביאים והיו אומניך כו' לך יובילו שי כו' אפים ארץ ישתחוו לך כו' ויותר מזה המבואר בנחמות ישעיה ובשארי נביאים ומה יש לנו ליחל ולחלות את פני המלך למלאות שאלתינו ולעשות את בקשתינו נוסף על היעודים המפורשים הללו ואם מעט לנו אבנים טובות ומרגליות ממידות שלשים על שלשים עד שמהצורך להוסיף עוד על מידתן וכל מעיין ישפוט בצדק מהפלגות גוזמא של נחמות הנביאים אשר המה בתכלית העילוי למעלה למעלה עד שמים לרום וארץ לעומק אין חקר וקצה למרבה המשרה אשר על שכמינו מהבטחות ישועות שראו עיני של הנביאים וכמעט לא נשאר דבר מה להעלות על לבות בני אדם שיהיה נעדר דבר זה בדברי הנביאים עד שנאמר על זה עין הנביא לא ראה זה זולתו הקב"ה יתן לנו דבר הזה לעולם הבא. אולם הענין שכל הבטחות הנביאים ויעודיהם הכל המה בערך מתנות טובות שנותן המלך לאוהביו אבל אין כל זה נוגע ביסוד המלוכה כלל בלעדי שאנחנו חלק ה' עמו ויש בנו חלק אלוה ממעל כמו שהיה מתחילת הבריאה בצלם ודמות אלהים עשה את האדם וכמו שהארכנו לעיל ואם כן עיקר מגמתינו לחזור העטרה לשרשו שיתקיים בנו אני אמרתי אלהים אתם והרוח תשוב אל אלהים כמו שהיה דהא רק עוונות מבדילים בינינו לבין יסוד אלהות ולכן לעולם הבא שיתוקנו עוונות נהיה כאלהים ממש וזהו הענין מתבאר בילקוט הנ"ל שהקב"ה יאמר לצדיקים הרי אתם כמוני ענין הזה אינו מסוג יעודים טובות הנביאים שהמה הכל בכלל מתנות שמקבל אוהביו ועבדיו של המלך מן המלך מה שאין כן ועוד עולם הבא לו עוד אך המלוכה ולא מתנות מאת המלך רק עד חצי המלכות ותעש להיות כביכול כמו המלך אלהים וזהו דמסיים אלהים זולתו יעשה השי"ת למחכה לו משום הכי לא יכולת בשום עין של הנביא לראות ייעוד הזה ולא היה כח לראות רק לימות המשיח שהמה הכל בכלל מתנות וישועות טובות מה שאין כן דבר הזה: וזהו הענין שמבואר בילקוט כי תצא בשם פרקי דרבי אליעזר וז"ל אין הנפש יוצא מן הגוף עד שתראה פני השכינה שנאמר כי לא יראני האדם וחי. וכן מבואר בזוהר פרשה ויחי וז"ל בשעתא דבר נש שכיב ודינא שריא עליה לינפק מאי דלא חמי ביומא דכתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא זכאין במיתתהון זכאן עכ"ל ועוד מבואר בזוהר פרשה נשא וז"ל כיון דמטי רוחא למיפק מן גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא זכאה חולקיה דמאן דאיתדבק בה ווי לאינון דרחיקין מינה ולא איתדבקין בה (דברי זוהר הללו הובא בראשית חכמה פרק י"ב משער היראה) ואפשר לומר דזהו ענין מיתות נשיקה האמורה בצדיקים כמו דאמרינן גבי מים שנטמאו שמשיקן במקוה וזהו טהרתן היינו שמחברן ומדבקן עם מימי המקוה ונטהרין כמו כן אותן שזוכין לאיתדבקא בשכינה כנ"ל ברורה הרוח תשוב אל אלהי' כמו שהי' ומסיים הקרא אשר נתנ' ודרשו רז"ל הלוואי שתהא חזירתה כנתינתה והיינו שהרוח תשוב לאלהים אם היא כאשר נתנה בהזדככות וזהו הענין ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כלומר להתדבק בשכינה כנ"ל תהיו כולכם חיים דצדיקים אפילו במיתתן נקראו חיים ובפרשה עקב כתיב את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכן סוף נצבים כתיב לאהבה את ה' ולשמוע בקולו ולדבקה בו עיין שם וכבר חקרו רז"ל וכי אפשר לדבוק בשכינה ואפשר שכוונות מקראות הללו על התדבקות להשכינה המבואר במאמרי זוהר הנ"ל וגם יש לכוין על פי דברי זוהר הנ"ל מאי דנאמר בקהלת מי יודע רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה כו' כלומר מי שזכה מהאי עלמא כדין איתוסף רוחא עליה דכתיב תוסף רוחם יגוועון וזכה למיחמי בשעה שרואין השכינה קודם מיתתן זהו הנשיקה ולכן בשעה שתזכה להיות זכה לאיתדבקה בשכינה בשעה שתוסף רוחם ויגוועון וממילא רוחם עולים עם השכינה למעלה אבל חס ושלום מי שאינה זוכה וכבהמות נדמה אינו זוכה לאיתדבק בשכינה ורחיקא מינה כדמסיים בזוהר הנ"ל וממילא יורדת היא למטה רחיקא משכינתא ובמה שהערנו לבאר ענין מיתות נשיקה הוא הענין התדבקות הנשמה האמורה בזוהר על דרך טהרות משקין בהשקה יש לפרש האמור בסוף יומא שאמר רבי עקיבא אשריכם ישראל כו' ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר הטמאין כך הקב"ה מטהר ישראל הוא הענין אשר ביארנו כמו מים הטמאין כשמשיקן ומחברן קצתן למימי המקוה נטהרו כולן ועיין ברש"י ביצה (דף יז) שכתב כשמשיק מים למים נמצאו אלו זרועים ומחוברים מים הטמאים למי המקוה ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה עיין שם ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם בפרק ח' מטהרות משנה ט' וז"ל ולשון השקה מגזירת ושקה לי בני על צד ההדמות בהיות קצה המים מתדבק במי המקוה לבד עיין שם ועל פי ענין הזה יש לבאר מאי דמבואר בגמרא בפרק עושין פסין דאמר ריש לקיש דאין אור של גיהנם שולט על ישראל אפילו על הרשעים ויליף ממזבח הזהב עיין שם ומקשינן ואלא דכתיב עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו ההוא דמחייבי דינא דגיהנם חדא שעתא ואתי אברהם ומקביל להו. וכן איתא בזוהר פינחס דאפילו צדיקים גמורים נחתין תמן אמאי נחתין בגין דנטלין מתמן כמה חייבין וסלקין להון לעילא ותמן עבדין להון להרהר בתשובה כו' עיין שם. והרב מוהרמ"ע האריך הרבה בזה בספרו מאמר חיקור דין חלק ג' פרק ב' ובפרק ט"ו וביותר ביאר דבר הזה בחלק ה' פרק ז' וז"ל לפרש הפסוק הנאמר בסוף מלאכי ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם הרי זה ייעוד נפלא אין זה כי אם מצות עשה לצדיקים שיהיה עוברי בעמק הבכא זה גיהנם להחיות האובדים אפילו הכת החמישית אשר יש להם רוב עוונות ופושעים בגופן כמו יחזקאל דכתיב שם והעבירני עליהם סביב סביב והחיה אותם אף צדיקים יעברו בעמק הבכא והמה בוכים בתפילה ותחנונים ומרוב דמעתם ודמעות החוטאים בנפשותם שיתעוררו לבכות עמהם מעיין ישיתוהו לאותו עמק כעין מים מפכים שזכר יחזקאל והוא מטהר הרשעים כו' עיין שם על כל פנים מבואר בגמרא דפרק עושין פסין הנ"ל ובפ' א' בס' חיקור דין חלק ה' הנ"ל דהצדיקים מצילין את הרשעים כמו אברהם אבינו ודומיהן ועיקר הענין הוא שאוצר הנשמות חיבורן במקום קדושתן במקור עליון תחת כסא הכבוד ונתונה משם לבני אדם ונפרדת משם [ואמרו במדרש שאין לך דור שאין בו צדיק כאברהם] וידוע דכל העולם כולו ערבין זה בזה ומעורבין זה בזה על ידי שחצובין ממקור אחד ולכן אפי' הרשעים שאין נשמתן יכולין לאיתדבקא בשכינתא ורחיקין אינון מינה וכנ"ל מזוהר פ' נשא מכל מקום על ידי הצדיקים שמתו בנשיקה היינו דאיתדבקו נשמתייהו לחיבורן במקום קדושתן ותשוב אל אלהים אשר נתנה משם ממילא מעלין הצדיקים את הרשעים כמו מים תלושין שנטמאו כשמשקין קצת מהן למי מקוה המחוברין נעשה כל המים מחוברין ונטהרו כולן על דרך הזה כשנפש הצדיק ניפוק ואיתדבק למקום קדושתן חיבורן נטהרו על ידן אף נשמות הרשעים שלא איתדבקו הואיל וכל הנשמות נפש אחת אינון וענין טהרות נשיקה של מים טמאין נקראין זריעה כדפירש רש"י בביצה שם (דף יז ע"ב) וכן הוא בפרק כל שעה (דף לד ע"ב) דקרי ליה תלמודא זריעה עיין שם. ודווקא מים טמאים מהני נשיקה אבל שארי משקין טמאין לא דמשום דמים מצא מין את מינו מי המקוה וטיהר וכן הנשמה חלק אלוה ממעל מין את מינו ניעור ואמרתי איזה פסוקים שכיוונו ברמיזה על ענין הערה זאת (בירמיה ל"א) כתיב הנה ימים באים נאום ה' וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה ובחולין (דף ה' ע"א) איתא שם מן הבהמה אלו בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל עיין שם אלמא בהמה מכונה על פושעי ישראל ובילקוט פרשה אמור איתא דאתרוג יש בו טעם וריח כמו צדיקים וערבה אין לו טעם וריח כמו רשעים וביותר מבואר בפייט (א' דסוכות) כמו בעץ הדר ריח וטעם כן בעם זו בעלי מצות ודיע נועם וכמו בכף תומר טעם ולא ריח כן בעם זו בעלי מצות בלא דת ריח וכמו בערבות ריח וטעם מר כן בינימו הוגי דת וחיכם מר וכמו ערבה בלי טעם וריח כן בינימו עיקשים אטומים מלהריח כו' תלוים אלה באלה אגודים אלה באלה למשוך אלה את אלה ולכפר אלה על אלה לעשות אלה כאלה עיין שם. ואפשר ארבעה מדריגות אשר מפורש בקרא דירמיה ישראל ואחר כך יהודה ואחר כך אדם ואחר זה בהמה הכל בדמיון מדריגות ד' מינים שמפורש בפייט הנ"ל דידוע ישראל הוא במעלה עליונה ויהודה למטה הימנו ואדם יציר אדמה למטה הימנו ואחר זה בהמה אשר מכונה לפושעים כנ"ל ואגודים אלה באלה להמשך זה עם זה להיות נעשים אלה באלה הכל בתורת זריעה כמו השקות המים טמאים כשיגע קצת מהן למי המקוה נטהר כולם שאלו הטמאים המה תלושין ועל ידי שנגע מקצתן במי מחוברין נזרעו כולן להיות להם דין מחוברין ליטהר כמו כן על ידי שנשמתן של צדיקים יש להם מקור לאיתדבקא למקור ושורש קדושתן וחיבורן ליסוד כנפי השכינה אשר נתונה משם ואף שבזמן שהיה על עולם הזה היה לה דין תלושין מכל מקום כשמתדבקת על פי נשיקה למקורה על פי זריעה יש לה דין מחובר ממילא מעלה קצת חיבור לטהר את כולם ולהעלות מטומאה לטהרה כל אותן נשמות של בינונים ושל רשעים אף שלא באפשרם להתדבק בנשיקה להשכינה מכל מקום תורת זריעה שיעלה לטהרה אלו שלא נגעו ליסוד מעיין המקוה על ידי קצת מהן שנגעו כמו כן נתעלו אלו מחמת אלו וכמבואר בפייט להיות נעשה אלו כאלו לטהרה ויש לכוין ברמיזה הנ"ל קרא (דישעיה ל"ב) דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל שור וחמור הכל על פי הנ"ל דעל פי תורת זריעה משלחים הצדיקים את רגל השור והחמור שהמה קליפות וטומאות כמבואר בזוהר על פסוק ויהי לי שור וחמור בפרשה וישלח וכן בפרשה בשלח וז"ל משלחי רגל השור והחמור אילין תרי כיתרא שמאלא עיין שם באורך. ויש לפרש משלחי או מלשון שלוח או מלשון משיכה כמו דמתרגמינן על עור משך או שלחא ויפשיטו מתרגם ואשלחא כלומר אשריכם ישראל שעל ידי תורת זריעה כמו טהרות מים מושכין אף רגל שור וחמור וכדאיתא בפייט הנ"ל למשוך אלה את אלה להיות