גליא מסכת חלק ב עא

אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו כו' אמר ליה וכי אפשר לומר כן והלא נאמר מי מדד בשעלו מים כו' תנא רבי מאיר במידה שאדם מודד מודדין לו דכתיב בסאסאה בשלחה תריבנה אמר רבי יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא הא כתיב שמים בזרת תיכן אמר לו רבי מאיר ואתה אי אומר כן איזה מידה מרובה טובה או פורענות הוי אומר מידה טובה כו' ובמידות פורענות כתיב ויצאו וראו בפיגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דיראון לכל בשר והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכווה אלא כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורעניות כך נותן כח בצדיקים לקבל טובתן ורש"י פירש שם מעכשיו אין לתמוה היאך יש באדם כח לקבל שכר כל כך שהרי למידת הפורענות נותן הקב"ה כח לקבלו כל שכן שנותן כח באדם לקבל מדה טובה עכ"ל ועל פי זה אמרתי לפרש קרא (בצפניה ב' שם) בקשו את ה' כל ענוי ארץ באשר משפטו פעלו ובפרק הערל מביא דריש לקיש דריש באשר משפטו שם פעלו ומפרש רש"י במקום שדנין האדם שם מזכירין פועל צדקותיו ע"כ והתלמוד מביא שם בענין שאול שתבע הקב"ה שלא נספד כהלכה ותבע מה שהמית את הגבעונים עיין שם. ולענין אגדא דפרק חלק דמבואר שם דרבי יהודה הקשה על דרשא דרבי מאיר איך אפשר שיתן על מצוה שכר מרובה מלא עומסו של הקב"ה ואיך יש כח באדם לקבלו והשיב לו רבי מאיר ראיה ממשפטו של אדם בגיהנם שהקב"ה נותן כח להרשע לקבל וזהו דקאמר באשר משפטו גדלה כל כך ונותן כח לקבל שם פעלו כלומר על ידי זה אנו יודעין שיתן כח לקבל שכר טוב ולשון פעלו הוא שכר טוב כדכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת כו' וכן יש לפרש בזה מאי דכתיב בתהילים שנות ראינו רעה יראה אל עבדיך פעליך כו' כלומר משנות אשר אנו רואין רעה ברשעים כדכתיב ויצאו וראו בפיגרי האנשים כו' כי תולעתם כו' ואשם לא תכבה אף שלכאורה הענין תמוה דהא בעול' הזה אדם מושיט אצבעו באור מיד נכווה אלא הקב"ה נותן כח וזה יראה אל עבדיך פעלך כלומר מזה נדע שמכל שכן יתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה לקבל פעולות טוב וכן יש לפרש בזה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה כלומר צדקתך נדע שנקבלם הרבה מאוד כדרש של רבי מאיר היינו מלא עומסו של הקב"ה ולא קשה לתמוה כמו שתמה רבי יהודה על זה איך אפשר להיות כך והתירוץ שנדע זאת מה שאנו יודעין שמשפטיך תהום רבה וכנ"ל מתשובות רבי מאיר לרבי יהודה: והנה רבי מאיר ורבי יהודה חקרו על שכר של עולם הבא וגדלו עד מאוד על פי סברות ודרשות מהפסוקים והוכיחו ממאי דכתיב יעמוס לנו הקב"ה משלם מלא עומסו וכנ"ל אבל הנביא ירמי' ראה הדבר בנבואה ראה כן תמה על מה שראה גודל שכר המצות עולה למעלה למספר רב ועצום עד מאוד ומבואר הדבר שם בפרק חלק דף צו ע"א) על מאי דכתיב (ירמיה י"ב) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך התחרה את הסוסים כו' משל לאחד שאמר יכול אני לרוץ כו' אף אתה ומה בשכר ד' פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחרי כבודי אתה תמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה היינו דכתיב לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שיכור כגבר עברו יין מפני ה' כו' ומפרש רש"י לנביאים אברהם יצחק ויעקב נשבר לבי בקרבי כלומר תמהתי על מתן שכרן עכ"ל חזינן אנן דמה שתמהו רבי מאיר ורבי יהודה על מה שהעלה סברות רעיונם על פי דרשות מהפסוקים זאת בעצמו תמה ירמיה כשראה עצם הדבר במראות הנבואה וחקרתי לומר דאחרי שירמיה ראה השכר של אברהם יצחק ויעקב ואמר נשבר לבי כדמפרש רש"י שתמה על הפלגתו כי עצום ורב הוא מאוד מזה ראוי לשום על לב לתור לחקור ולדרוש עד כמה וכמה היה ההפלגה מרובה עד כי חדל לספור כי אין מספר ואין סופר את עוצם גודל עסק שכר ההוא שראה עד שנשבר לבו ורחפו כל עצמותיו כו' ודרך משל איש אחד מבעל הבית אשר היה אמוד בתוך העיר לערך מאה אדומים ואחר זה באיזה הזמן מהזמנים בא אחד מביתו וסיפר מעין המאורע איך שהיה אצל בעל הבית הנ"ל וראה אצלו מעות סך מרובה עד אשר לא יאומן כי יסופר עוצם הריבוי הנה בהיות שהאיש ההוא לא היה אמוד עדיין בין עשירי מופלגי הקהילה לפיכך אפילו שזה הפליג לכל דבר על מה שראה אצלו סך מסויים הרבה לרוב עד שנשבר לבו לגודל תמהון לבב ומכל מקום עדיין לא ישוער עצם הראות לסך עצום מאוד כי אפשר שלא ראה אצלו סך גדול מאוד רק לפי ערך ערכו עליו בין אנשי מקומו עד מאה אדומים ואם יראה הרואה איזה סך שיעלה מספרו עד ערך אלף אדומים ג"כ יבהילו על זה רעיוניו של עיני הרואה עד שיגדיל לספר תמהון הראות לפני עין כל מכש"כ אם ראה אצלו מספר עשרת אלפים אדומים עד אשר הוא מאה שערים יותר ממה שהוא אמוד אצל אנשי מקומו ושער עירו בוודאי יראה ויתמה הרואה וירבה לספר תמהון הזה וככה יאמר עד שרחפו כל עצמותיו על סך רב ועצום מעמון גדול שראה אצלו ואף על פי כן עדיין אין העצם הסך מה שראה בעצמותו רב ונורא רק הכל לפי מה שהוא אדם אמוד היה לאחד מהמאה או אחד מהמאתיים ממה שראה לכן יפליג מאוד תמהון עין הרואה ונעריך עוד על איש א' מעשירי הקהילה שהיה אמוד בערך עשרת אלפים אדומים אם בא יבוא אחד ויאמר בגודל התמהון בערך דמות התמהון והפלגה שהערכנו למעלה על איש שלא היה אמוד רק מאה אדומים בודאי שזה ראה סך רב הרבה יותר ממה שראה האיש הראשון הואיל ובלא"ה זה היה אמוד בערך עשרת אלפים אדומים וממילא זה הרואה שמגדיל פליאת הראות אצלו ראה הרבה פעמים כפלי כפליים ממה שהיה משוער אצל כלל העיר ונערוך עוד למשל אם האיש המתמה הולך ובא מבית גביר ונגיד מהמפורסמים בהמדינה שהיה אמוד ערך חמשים אלפים אדומים או יותר ותמהונו על מטמון רב ועצום שראה אצל הנגיד הגביר הנ"ל ואומר בערך תמהון שהערכנו למעלה לומר איך שרחפו כל עצמותיו על סך ריבוי שראה תחת ידו אז נראה בעליל שעצם מעצמות הסך שראה כן תמה הוא נורא ועצום עד מאוד ועולה לסך רב הרבה והרבה יותר ממה שראה הראשונים אשר אנחנו ממשילים במשלנו כי הראשונים היה ראוי להגדיל תמיהות ראותם עד מאוד כשראו נ' אלפים אדומים לא כן על האיש הזה שבלא"ה היה מפורסם תוקף מעמדו על ערך הזה מסתמא זה שהגדיל לעשות ולהפליא על סך ומספר שראה בוודאי לסך עצום עד מאוד הוא עולה ונעריך עוד בעסק משל הזה שיש עוד איזה אנשים מפורסמים בין המלכיות כדומה אשר נשמע בדוריתינו איזה אנשים מכונים רוטשילטער אשר עשרם מרובה מרובה מאוד אשר עסקיהם בין המלכים והרוזנים ואם היה איש א' רואה אצלם מלוא ביתו כסף וזהב עדיין אין להפליא שאנשים הלנו אמודים בערך הזה שיהיה להם בית הון מלא כסף וזהב ואם גם עליהם היה מפליא פלאות עין הרואה לפי הנחה שהנחנו עד עתה שמסתמא אין מהראוי להתפלא עד שיעלה מאה שערים על מה שהיה אומד האיש או אלף פעמים ככה. לכן אם יצוייר זאת שהרואה יגדיל הפליאה על המון ממון סך רב. שראה אצלם בלי ספק שראה סך רב עצום בתכלית הקצה שיכול האדם לצייר אוצר שלל רב דבלעדי זאת לא יצוייר הפלאה באנשים כמותם. וזהו הדבר אשר רצונו לכוין בנמשל על פי הצעות תוכן משל הנ"ל דהלא ידוע מי לנו גדול מיום ברוא העולם עד עתה יותר מהאבות ולמי יחפוץ המלך מלכי המלכים הקב"ה לעשות יקר וגדולה לעולם הבא יותר מלאבות אברהם יצחק ויעקב ואם גם עליהם התפלא הנביא בתמהון רב ועצום על ריבוי מתן שכר שיש להם ואמר נשבר לבי בתמיהתו רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שיכור כו' אשר בעיני הנביא היה שכרן הרבה והרבה יותר ויותר מהראוי ואפשרי ואפשר שהכתוב הקישן בהיקש נכון וכמו שיש להתפלא לעין הרואה איך אפשר להיות שיעלה שכר עבור ד' פסיעות שרץ אותו רשע להיות מלך גדול ונורא אשר לפי האדם יראה לעינים עולה תשלומי שכרו אלף אלפי אלפים פעמים ככה לפי ערך המצוה קלה כמות שהיא ריצות ד' פסיעות דהא אותו רשע זכה לרכוב על ארי ולקשור תנין בראשו לכן קא מתמה הנביא איך יעלה שכר מצוה כל כך וזהו דהשיב לו מהשמים את רגלים רצתה כו' אחרי שאתה מתמה על שכר מאלו ד' פסיעות בפשיטות יגדל עליך התמיה כשתראה שכרן של האבות שרצו לפני כסוסים ושכרן בעצמות רב הוא עד מאוד וכשתראה את תשלומיהן שיעלה אלף אלפי אלפים פעמים לפי ערך העלות שכרו של אותו רשע יעלה גם כן שכרן בעילוי רב יותר ויותר ממילא יתפלא ענין עסק השכר לעין הרואה הפלא ופלא עד אין קץ ואין סוף כי לא תשבע עין מלראו' הפלאה זו וכמו דמסיים תלמודא שם בפרק חלק היינו דאמר נביא לנביאים נשבר לבי כשראה מתן שכרן של אברהם יצחק ויעקב תמה עד מאוד עד שנשבר לבו ורחפו כל עצמותיו והיה כאיש שיכור כו' על תמיהתו כי גדלה עליו לאין תכלית ואין חקר על שראה שכרן רב ונורא עצום עד מאוד לפי הערכה שערכנו לעיל באריכות בזה והענין הוא שאגדה הנ"ל היא בעצמה ענין מה שדרש ר' מאיר שאדם נותן לעני מלא עומסו בעולם הזה והקב"ה משלם לו מלא עומסו לעולם הבא לפיכך נתרבה תשלום השכר עד אין ערך ועד אין מספר ובאמת רבי יהודה מתמה על דברי רבי מאיר איך אפשר להיות כן ואיך יש כח באדם לקבלן והיא בעצמו תמיהות ירמיה עד שאמר נשבר לבי רחפו עצמותי כאיש שיכור כו' על אשר הקב"ה נותן ליעף כח רב לקבל מתן שכר כזה שהוא במידה שאדם מודד במידות איש והקב"ה מודד לו כמידות עצמו וכל העולם בזרת תיכן ובמה הוא נחשב בן אדם לפי ערך כללו של עולם ומכל מקום נותן לו הקב"ה כח לקבל שכר במידות עומסו של הקב"ה עצמו שבוודאי יעלה אלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים ככה חמידות עומסו של האדם אם כן הוויכוח שהיה לרבי מאיר ורבי יהודה על פי רעיון סברות מדרשי הפסוקים הוא בעצמו מה שראה ירמיה בעצם הנבואה כנ"ל ועל פי זה מתבאר כל דברי הילקוט הנ"ל מה שאמר שהקב"ה מראה להצדיקים שכרן לעתיד לבוא וכשרואין זה נפשם שביעה והן ישינים ומביא על זה משל למלך שזימן את אורחים כו' והלא תראה באיזה לשון דקדק בעל המאמר את משלו דהנה עיין בס"פ שואל איתא שם משל למלך שעשה סעודה לעבדיו וכן הוא רגיל האי לישנא בכל מקום וכשאינו מביא משל ממלך אלא מאדם סתמא אומר לאדם שעושה סעודה לאורחים וכאן אומר משל למלך ודיקדק לומר את האורחים והענין הוא דכבר דקדקנו איך יתכן להיות שישבע האדם מראות עיניו קודם שיאכל וישתה עד שיספיק לו לשבוע ממראה עיניו אשר יראה ובכדי להסביר הדבר באר הטיב אמרתי להקדים מאי דמתפריש לפי דברינו מאמר רבי אבוהו דאיתא שם בילקוט הנ"ל כשראה את שלשה עשר נהרי דאפרסמון אמר כל אילין דאבוהו ואני אמרתי לריק כו' וקשה איך היה עולה על דעתו שהקב"ה יקפח שכר ולפי הצעתינו ניחא בפשיטות דהנה לפי הקדמות מאגדות האמורין בפרק חלק יעלה שכרן של צדיקים יותר ויותר עד מאוד מלפי ערך הראוי לבוא תשלומין עבור עסק עשיות המצות וכמו שאמר רבי מאיר שאדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה והקב"ה נותן מלא עומסו לעולם הבא ודריש זאת משום דבמידה שאדם מודד כאן מודדין לו שם וכמו שתמה על זה באמת איך אפשר לומר כן כנ"ל ונקדים משל אחד להסביר הדבר למלך שנתן לבעל מלאכה חייט לתפור לו בגד והחייט חשב בדעתו שיקבל תשלומין לפי ערך הנותן הוא המלך ואילו היה נותן אדם אחר בגד כזה היה משלם ערך עשרה זהובים ומסתמא המלך יתן לו כפל בערך שיעלה שכרו לאדים זהב וכשקרה מקרה שהמלך נתן לו תשלומין עד מאה אדומים עדיין אינו ראוי לומר שהסך שעלה על מחשבתו לקבל תשלומין לאפס ואין נחשב אף שעלה עד מאה שערים ממה ששיער בדעתו על כל פנים אחד נמצא לחשבון על ערך המאה שלקח תשלומיו כעת ואפשר אף שקיבל תשלומין סך רב עד שהמלך נתן לו אלף אדומים אפשר דאף גם בזה לא יתכן לומר עדיין שלעומת זה אותו הסך שעלה על דעתו היינו אדום זהב אחד אינו נחשב לכלום ולהבל וריק ידובר עליו כי אף אחד מאלף מצאתי אחת לאחת למצוא לחשבון להיות עדיין עולה לאיזה דבר חשבון ולא ליגע עליו אמירות ריק והבל אולם אם היה קרה במקרה שהמלך שילם להבעל מלאכה אלפי אלפים אדומים עבור מלאכתו אז ראוי לומר בבירור שהסך אדום אחד שעלה במחשבתו לקבל תשלומין להבל וריק ואפס ואין נחשב לפי ערך סך תשלומין שקיבל עתה כן הוא בעצמו מתבאר מאמר רבי אבוהו דלפי הקדמתינו הקב"ה משלם מידה במידה כדברי רבי מאיר ונמצא שאדם נותן לעני מלא עומסו בעולם הזה והקב"ה משלם לו מלא עומסו בעולם הבא אותו מידה עצמו וידוע כשנעריך עומסו של האדם נגד עומסו של הקב"ה אין קץ ואין תכלית ואין חקר כמה פעמים