גליא מסכת חלק ב סח

איתא בשבת פרק תולין אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר הוי אומר הפלאה זו תורה עיין שם בחידושי הרי"ף דמדקדק דבמדרש דריש מקרא זה על מיתות הצדיקים עיין במדרש איכה ועיין ברי"ף דמאריך בזה ואמרתי להעריך דברים בזה דכוונות המדרש והגמרא אחת הנה על פי מאי דידוע דאין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ואורייתא וקוב"ה כו' וכאמור הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו והרמב"ן מפרש מאי דדרשו ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא ולכאורה איך מפיק זאת ממקרא הזה ומפרש על פי דאורייתא וקוב"ה כו' ואני אמרתי לפרש בזה מאי דאמרו אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית כלומר שהתורה שנמסר לנו היא עצמית אלהותו ועל הקב"ה נאמר אחד ואין שני וכן איתא במדרש פרשה נצבים על התורה משל למלך שנתן אבן טוב והפקידה אצל אוהבו ואמר לו שמור שאין לי אחרת כמוה עיין שם והארכתי במקום אחר בזה אריכות דברים ועיין כאן ברי"ף דמביא מדרש שאמר ז"ל ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני כלומר הקב"ה כביכול אומר גם אני נשכח עיין שם ואם כן כך פירוש הכתיב אם תשכח התורה אשכח את בניך ואשכח גם אני וניחא דלא כתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח אני את בניך ותיבות גם מיותר לגמרי ולפי מדרש הנ"ל ניחא גם ניחא מאי דקשה במקרא הנ"ל דתיבות אלהיך מיותר לגמרי הואיל והקב"ה אומר זאת בעצמו היה לו לומר ותשכח תורתי אבל לפי הקדמה דאורייתא כנ"ל שפיר מדוייק המקרא כאמרו ותשכח תורת שהוא אלהיך וכאמור אנא נפשאי כתבית יהבית ובזה פירשתי והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים דהכי פירושו דהלוחות הוא מעשה אלהות והמכתב גם כן מעשה אלהות המה משום שהוא חד ולפנינו נאריך עוד בזה ואקצר כעת דקוטב כל המעשים הוא התורה ואלמלא התורה לא נתקיים שמים וארץ ונחזר לתוהו ובוהו משום דהכל תלוי ברוח פיו של הקב"ה ואורייתא וקוב"ה כו' כי כן אמרו בפרק כל כתבי דהעולם עומד על הבל פיו של תינוקות של בית רבן שהבלן הבל שאין בו חטא. ולכן אמר על מה אבדה ארץ על אשר עזבו את תורתי דהלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו דזהו עיקר כל העיקרים וזהו כוונות המקרא שאמר המקונן מלכה ושריה בגוים אין תורה כלומר זהו יסוד הקינה: וזהו על המבואר בפרק הפועלים ובפרק הנישא כי הוו מינצי רבי חנינא ור' חייא בהדדי אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קמנצית חס ושלום אי משתכחת תורה מישראל מהדרנא מפילפולי אמר ליה רבי חייא בהדי דידי קמנצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נשבי וציידנא טביי ומכילנא בשרייהו ליתמי כו' ועבדא לתורה דלא תשתכח מישרא עיין שם הרי דכל אחד מהן היה מתפאר ומתחזק בקיומה של תורה שהוא קיומו של הקב"ה כביכול וכנ"ל דזהו קוטב ועיקר הכל ולפי"ז מבואר דדברי מדרש דדריש המקרא דאבדה חכמת חכמיו על מיתות הצדיקים והגמרא דריש זאת על שכחות התורה הכל חדא דכל זמן שיש צדיקים תלמידי חכמים בעולם הזה המה מחזיקים התורה שלא תשתכח חס ושלום כמו רבי חויא דעשה הרבה הכנות פעוליות כמו דמאריך תלמודא בהתאמצות גדולות שעשה בזה והכל נאמר על דרך מליצה להראות כמה יגיעות יגע ועסק לחזק שלא יבוא התורה חס ושלום לידי שכחה שהוא קוטב עליונים ותחתונים וזהו האמור בגמרא דהמקרא קאי על שכחות התורה שהיא יסוד כל העיקר והמדרש מפרש איך יבוא לזה הלא יש הרבה צדיקים כמו רבי חייא שעושה התאמצות ופעולות רבות אין חקר שלא תשתכח מעיקרו וגם הרבה כמו רבי חנינא דיכולין לחזור על ידי פילפול אף אם תשתכח חס ושלום לפיכך מפרש המדרש שיבוא לידי דבר הזה על ידי מיתות צדיקים ולא ימצא בעוונותינו הרבים בינינו לא כמו רבי חייא ולא כמו רבי חנינא אם כן משתכח התורה מכלל וכלל כי לא יהיה צדיק כדמות רבי חייא שעושה התאמצות לקיימה שלא תשתכח ואם כן תשתכח התורה ואם תאמר הלא יש צדיקים כדמות רבי תנינא אף שאינו בעל פועל לעשות התאמצות רבות לקיימה שלא תשתכח יש איזה צדיקים כדמות רבי חנינא חריף ומפולפל להחזיר אותה אף אחרי שיכיחה על זה בא הכתוב לרמז שני המדות גדולות של רבי חנינא ורבי חייא וניחא דמתחילה אמר ואבדה כו' ומסיים תסתתר ולכאורה כפל לשון חכמות חכמיו ובינת נבוניו וגם מהו ואבדה ומהו תסתתר ולפי האמור מדוקדק מאוד הכל דידוע נבון עדיף מחכם דנבון מבין דבר מתוך דבר וחכם שייך על ענין שהוא מבואר ויש בכח חכמתו להתחכם בה הרבה ואם כן יש לומר דעל מידות רבי חייא שעשה התאמצות על התורה שלא תשתכח וידוע שעל הדבר בעין או חסרון שבא לאדם הפסד מהקרן שייך לומר אבידה אבל על דבר שהוא נעלם ורוצה להשיגה שייך לשון הסתר ולא שייך לשון אבידה והנה על מידות רבו חייא וגודל התאמצותו שלא תשתכח מעיקרא התורה מישראל אבל אי היה משתכח חס ושלום לא היה בו כח להחזירו שלא היה חריף ומפולפל כל כך אמר עליו ואבדה חכמת חכמיו שענין חכמה קאי ואיירי על הדבר המבואר ומפורש רק שמהצורך להתחכם בה ועל זה אמר ואבדה מכם צדיקים כאלו ועל מידה זו שייך לומר ואבדה שהוא כמו דבר שהוא בעין השייך בו אבידה אמנם כי יש עדיין בטחון לומר אף שחס ושלום יהיה נעדר מאתנו איש חכם בהתאמצות כמו רבי חייא שהתחכם שלא תשתכח התורה ויבוא הדבר לידי שכחה עדיין יהיה איש חריף ומפולפל כמו רבי חנינא אשר יש לו כח ועוז בפילפולו להחזיר התורה אף אחרי שתשתכחה ומידות רבי חנינא שייך לקרותה בלשון תבונה שהוא מבין דבר מתוך דבר מאיזה קצת רמז הנשאר בתורה יחזיר אותה לעיקרה על יסודה על זה אמר שגם איש צדיק כזה לא תמצא בישראל דהיינו ובינת נבוניו תסתתר קאי על מידות רבי חנינא ולא שייך עליו לשון אבודה רק מניעות הריוח ולפיכך אמר תסתתר כלומר שיהיה מניעות התבונה ואם כן שפיר אמר המדרש שקרא איירי במיתות צדיקים שלא יהא נשאר שום אחד מהן כבדות רבי חייא וישתכח התורה וגם לא ישאר אחד כמו רבי חנינא להחזירה בפילפולו וממילא תשתכח התורה מעיקרא מאין זכר ושכוח בתחילה ולסוף ואם כן מתבאר דדברי המדרש דדורשה על מיתות צדיקים והגמרא על שכחות התורה בקנה אחד עולה לקוטב אחת. ואמרתי שלזה כיוון המקונן בקינה החרישו ממני דמאריך דברים שם על מיתות צדיקים כאמור שם ונתוועדו בפרישות ובטהרה לקדש שם הגדול והנורא כו' ואחר זה מתחיל חרוז אחד תורה תורה חגרי שק והתפלשי בעפרים כו' על תופשי משוטיך ופורשי מכמורים כו' מפענחי צפוניך ומגלי מסתורים כו' עיין שם הכוונה הוא כפי שהארכנו עד כה דעל פי העדר הצדיקים נשכח התורה מכל וכל ולפיכך אחרי אשר יסוד הקינה זו מקודם לקונן על העדר הצדיקים מסיים ביסוד ושורש הדבר שאחרי שיעדרו הצדיקים התורה תחגור בשק על פירשי מכמורים הוא מידות רבי חייא שאמר שיעשה התאמצות לעשות נישבי לצוד עניי וממילא כשלא יהיה שום צדיק מתאמץ לפרוש מכמורי' כר' חייא תשתכח התורה וגם אין לסמוך בטחונינו עוד על מידות שהיה לרבי חנינא שהיה בידו כח ועוז להחזיר התורה בפילפולו אף אחרי שיהיה נשכח מסיים ואומר שגם מפענחי צפוניך ומגלי מסתוריך גם כן נעדר ואם כן תשתכח התורה מעיקרא ומאריך עוד מי יפרק הויות ומי יתרץ שברים כו' ואם כן שפיר אמר תורה תורה חגרי שק והתפלשי על מיתות הצדיקים וכנ"ל ואחרי הדברים והאמת אשר הודעתי עד כה מהראוי להוריד כנחל דמעה ולעשות אבל ונהי ומספד תמרורים על איש כמוהו אשר שניהם חוברו לה יחדיו והיה שקול במעשיו ומדותיו כרבי חנינא ורבי חייא שידוע שהיה חריף ומפולפל גדול ונורא להיות קולע אל השערה ונתפרסם על פי שאלות ותשובות שהשיב לקצוי ארץ וים רחוקים והיה לו כח ועוז לחזור כל התורה כולה אם חס ושלום היה נשתכח כמידות רבי חנינא. וגם מזה לא הניח ידו לאחוז במידות רבי חייא וכמו שאמר רבי חייא והתפאר בפעולות והתאמצות שלו שיהיה פורש רשתות לצוד ציד ולהאכיל הבשר ליתמי ולכתוב תורה על הגווילין וידוע שהכל נאמר על פי דרך מליצה שלא היה מעולם איש ציד רק הודיע השתדלות נפלאות שעשה להחזיק בני תורה וללמדם בכדי שלא תשתכח התורה מישראל כך אחז צדיק את דרכו בדבר הזה להחזיק ישיבות וללמד תורה ליתומים ובני עניים שמהם תצא תורה ולהספיק להם כל צרכיהם על ידי פרישות רשתות לצוד ציד להביא על פי שהיה מצודתו פרוסה על כל קצוי ארץ ומלואה ככל אשר יגזור אומר להקים והיה מספיק להם ספרים ואף בעת זקנותו שלא עצר כוחו להגיד השיעור בעצמו אף על פי כן גודל השגחתו פרטיות שהיה על כלל בני הישיבה אין להגיד עד שכל מי שבא באסטרטיא מבני ישיבתו החזיק בתורה ללמדה תמידיות ואף גם זאת שכל לילה ולילה היה קבועים משמרות עדר עדר לבדו מכלל הישיבה עד אשר תמיד יום ולילה לא יחשו מלהיות שונין ומפסיק מלימודם והוגד לי באמת שאף בליל הכנסות שבת לא פסקו משמרות הללו והוא בעצמו ובכבודו היה משתדל לפרקים להיות יוצא ונכנס אף בלילי שבתות בכדי להתוודע ולהתגלות היכן תינוקות של בית רבן קורין בכדי שלא יפסיקו וכמה מורה הוראות יצאו מכלל ישיבתו שבטוחים להיות מורי הוראות בישראל וגם תלמידיו אשר הגיע להוראה החזיק מהם אשר יצקו מים על ידו להחזיק ישיבות בכמה מקומות מיתומים ובני עניים ולאיש אשר אלה לו אנכי הורה ומלמד לבני יהודה קשות ולהקשות עליו בנהי ובכי מאין הפוגות ובפרט אשר היום גורם אשר צרה אל צרה הוגשה בו פעמיים כמו שמאריך הש"ך בהקדמה לסליחות מהרבה העדר צדיקים תמימים וישרים שהיה ביום הזה ואמרו רז"ל שאחר מיתות שמואל המתין הקב"ה למיתות נבל עשרת יום בכדי שלא יתערב אבל רשע עם אבל צדיק. אך אבל הצדיק הזה ראוי להתערב ולעשות מספד מר עם אבל הצדיקים אשר נעדרו ביום הזה ואמרו בפרק ב' דכתובות כמה שיעורא דכדי צרכו של מת שנחלקו בזה חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי וחד אמר כנתינתה ששים ריבוא כך חזירתה בששים ריבוא ומסיק תלמודא הני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לאחרינא לית ליה שיעורא ועל הצדיק שזכה ללמוד וללמד ולהעמיד תלמידים הרבה למאות ולאלפים לית לן שיעור וערך קצוב להרבות לעומת זה קשירות מספד תמרורים ומי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה עד אשר לזאת יבכו עש כסיל וכימה ולשים יום כלילה אבל ונהי מלהדמימה. וזכרו יקוד בלבבי אשימה עד אשר מספד רב וגדול עליו ארעימה מימים ימימה: בעז"ה מה שאמרתי הספד על הגאון מהור"ר זלמן מרגליות מבראד יום ה' חצי חשוון מבשר לטוב לפ"ק. בשבת ריש פרק האורג חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו סלקא דעתך אלא אימא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו כו'. ונראה דמכל מקום אינו מגיה הברייתא וכדמעיקרא נמי ניחא ונקדים דאיתא בפרק קמא דבבא בתרא (דף ט"ז ע"ב) וישמעו שלשת ריעי איוב כו' ויבואו איש ממקומו כו' ויוועדו יחדיו כו' מאי ויוועדו יחדיו מלמד שנכנסו כולן בשער אחד ותנא בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסי הוה מנא הוו ידעי איכא דאמרי כלילא הוה להו ואיכא דאמרי אילנא הוה להו עיין שם: ונראה לבאר הדבר על פי מאי דאמרתי מכבר לפרש בדרושים מאי דכתב הרמב"ם בפירוש המשניות ריש פרק ב' דדמאי לפרש מאי דאיתא שם המקבל עליו להיות חבר וז"ל חבר נקרא תלמיד חכם וכן יקראו לתלמידי חכמים חבירים ואולם נקראים בזה השם כי חבורתם זה לזה חברה נאמנת כי היא חברה לשם שמים עכ"ל ולכאורה עדיין אין דבריו מספיקים למה המה נקראים חברים סתמא מהראוי היה להיות נקראים חברה נאמנה או חברה לשם שמים למה נקראים חבירים סתמא ובקרא איתא נמי חברי גנבים ועתה שנקראו חברה סתם אינו ידוע באיזה ענין חבורתם אבל הענין הוא על פי מה דאמרתי לפרש מאי דאיתא בפירקי אבות כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטלה אהבה ושאינו תלויה כו' איזהו כו' זו אהבת אמנין ותמר ושאינו תלויה זו אהבת דוד ויהונתן ובזה ניחא דבאמנון כתיב ויאהב אמנון את תמר וכן ויאהב המלך את