גליא מסכת חלק ב סו

שאול בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים וכעת כשמת צדיק חזקיה עשו חלוצי כתף היפך המלבישכם כנ"ל וכוונות במספר ל"ו להורות שהוא היה מל"ו צדיקים דקאי עלמא עלייהו כנ"ל והנה מבואר עכ"פ דצדיק אחד רודף אלף ובהצטרפו עם עוד אחד עולה לחשבון גדול לרבבה וכן כשנצטרף עוד השלישי מעלה גם כן החשבון הרבה יותר מלפי ערך עד למעלה ולכן אמרו שבסך ל"ו צדיקים קיימי כולו עלמא להנצל מכל גזירות רעות המתרגשות לבוא לעולם וידוע שכל העולם צריכים סמיכה וכפרה כמו שנאמר בסוכה דשבעים פרי החג כו' עיין שם וכעת עיקר הגנה והצלה נעשה על פי הצדיקים וכולהו צדיקי בכללן הוה ל"ו במספר כנ"ל ואינהו מיגני ומצלי על כלל העולם כולו ובפרט אשר יעלה על כל צדיק וצדיק לכמה רבבות אנשים ונשים שף משום דבצרופם יחד עולה לסך הרבה אין מספר וכמו ששנים יניסו רבבה הרבה יותר מחשבון שעולה על אחד כמו כן עולה החשבון הרבה בכפלי כפלים יותר מלפי ערך גבי שלשה וכן בארבעה וכן מעלה החשבון הרבה יותר מלפי ערך עד ל"ו שעולה מספר להגן ומציל על כמה וכמה אלפי רבבות לכל אחד ואחד ובמה דמבואר ברש"י פרשה בחוקותי דאינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושין מצוה אמרתי לבאר לנכון מאי דאיתא בחגיגה מעוות לא יכול לתקון וחיסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם הנה לא אמר שעשו חביריו דבר מצוה והוא לא עשה כלל אלא הוא לא נמנה עמהם כונתו שגם זה האיש עשה המצוה אבל עשאה בפני עצמה ולא נמנה עמה להצטרף עמהם ביחד ואילו היה נמנה עמהם היו נידונין למרובין העושין מצוה דזכותם עולה לסך רב כנ"ל ולכן אמר דזה המעוות לא יכול לתקן והחסרון שעולה בזה לא יכולין להמנות כלל על פי האמור כי יחיד שעולה זכותו להגין נגד אלף בהצטרפו לרבים עולה לחשבון גדול ולכן זה היחיד שלא נמנה עם הרבים גרם לחיסרון גדול כי אף שעשה המצוה בפני עצמו אינו כלל לפי ערך מהנעשה על פי צירוף וכן הענין בלימוד תורה כשמרבה נתוסף לו שכר הרבה יותר וכמו שאמרו בסוף פ"א דחגיגה ושבתם וראיתם בין עובד אלהים ללא עבדו ומסקינן דאיירי שאחד שנה פרקו מאה פעמים וזה שנה פרקו מאה פעמים ואחד ע"ש עכ"פ חזינן דאפילו פעם אחד שהוסיף על מאה ניכר לחשבון גדול הכל מטעם שאמרנו שהצטרפות התוספות אינו לפי ערך אלא עולה לחשבון גדול ויש לכוין זה באמרו אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ולכאורה אין בזה שום עסק רבותא כלל ולכל פועל ופועל אם עובד הרבה לוקח שכר יותר אילם כיונה הנ"ל ניחא דהשמיענו דעל ידי צירוף לוקח שכר הרבה יותר מכדי הראוי לפי ערך ובזה מתפריש לי מאי דנאמר יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. יש לחקור למה קבע הקרא להפליג התורה מפנינים לשון רבים ולא קבע את ענין הלשון וכלשון יחיד אבל הענין הוא הנאמר לפנינו דענין מעלות ריבוי יתירה הרבה מאוד יותר מלפי ערך לא נמצא בשארי ענינים כי בוודאי אף אם יש לאחד אבן יקר הערך לא יתכן לומר שכשיש לו שנים ביחד עולים הרבה יותר מלפי ערך אלא כפי ששוה האחד עילה שוה השנים עד הכפל ואדרבא אם יש הרבה אינם יקרים כמו אם מיעטים אבל התירה יקרה היא בזה מאוד מהרבה פנינים ביחד שאינה מעלה אחד את חבירו אבל התורה בהצטרפם יחד עולה לחשבון גדול אין מספר וחוץ לדרך הספד אמרתי בדרך צחות מאי דכתיב גבי יששכר חמור גרם. על פי גמרא דחגיגה דאינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לק' פעמים ואחד ובאמת מקשינן שם אטו משום חד זימנא קריא ליה לא עבדו ומתרץ שם אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזי עשרה וחד פרסי בתרי זוזי עיין שם. ואם כן יש לומר בודאי כל השבטים שבטי ישורון אשר היה מיטתן שלמה עסקו בתורה כראוי להם והיה חוזרין על לימודן כמה פעמים עד ערך ק' פעמים ולא דקדקו עד ק"א פעמים משום דסברתם כמו דמתמה בר הי הי ואומר להילל אטו משום חד זימנא יהא נקרא לא עבדו אולם יששכר אשר כתיב עליו ויט שכמו לסבול עול תורה גריס ודייק לחזור על לימודו עד מאה פעמים ואחד דסברתו כמו דהשיב הילל צא ולמד משוק של חמרין דאחד יותר עושה חשבון גדול לפיכך יששכר חמור גרם כמו דאמרו במשנה לא ילמד אדם את בנו חמר ספן כלומר חקר סברתו משוק של חמרין וזהו גרם לו שענין פעם אחד שמוסיף אפילו על מאה עולה בצירופו לחשבון גדול הרבה יותר מלפי ערך וכנ"ל והודיענו חז"ל במאי דאמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד דזה וודאי אינו דומה שונה פעם אחד לשונה שני פעמים ומהראוי לומר שמעלה שכר הרבה יותר מלפי ערך כמו דאמרינן בצדיקים איכה ירדוף אחד אלף ושנים רבבה שעולה לחשבון גדול וכמו דביארנו ברש"י בחוקותי דאינו דומה מועטין העוסקין בתורה ובמצות למרובין אולם מה שמוסיף פעם אחת על מאה וכן אם כבר יש מרובין העושין המצוה עד לערך מאה אם כן מה שנוסף עליהם עוד אחד אין תוספת האחד ניכר כל כך הואיל ובלאו הכי רבים המה משום הכי אמר דאפילו המה כבר מאה בערך כשניתוסף עוד אחד צירופו ניכר עד למאוד וההפרש ניכר כל כך עד שמעלה עילוי הרבה עד שראוי לומר השתא נקראים עובד אלהים ומעיקרא לא היו נקראים עדיין עובד אלהים. ויתכנו בחקירתינו זאת מה דבאמת לפי פשוטו הדברים מרפסן איגרא כי איך אפשר לומר שמי שלא חזר על לימודו עד ק"א פעמים המה נקראים כולם בכלל אינו עובד אלהים ולא שבקית חיי לכל בריה ועוד מנין למדו לקבוע שיעור דווקא ק"א אטו משעורין של הלכה למשה מסיני הם ובסוף פרק חלק איתא דדריש ריש לקיש דפערה פיה לבלי חוק אפילו למי שמשייר חוק אחד ואמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרי עלייהו הכי עיין שם אם כן כמו כן כאן ראוי לומר דלא ניחא למרייהו לומר משום דחסר ליה חד זימנא מק"א פעמים נקרא אינו עובד אלהים ולפי דברינו ניחא דהפליג המקרא ענין התוספת אפילו פעם אחד על מאה יעלה הריבוי כל כך גדול למאוד עד ששבתם וראיתם הפרש ניכר כל כך עד שתאמרו בעצמיכם שנתעלה העילוי עד שמהראוי לומר קודם זה עדיין לא עבדו והשתא עבדו וכנ"ל: עפי"ז מתפרש לנכון מאוד ענין שאול ודוד ומה שהקפיד שאול על הנשים דהנה מעשה דגלית הפלישתי היה ענין תחילות ביאות דוד אל המחנה לעשות צבא מלחמה כמפורש הכל במקרא שם ועד עתה לא היה אלא שאול לבדו (עיין בחלק דף צג) דאמרו שם ויזיל דניאל מהכא דלא ליחרי בזכותיה ניצול חנניא מישאל ועזריה עיין שם). ומשום הכי לא היה כח זכותו של שאול להגין מאויבים רק על אלף כמו שנאמר איכה ירדוף אחד אלף ואחרי שבא גם כן דוד עתה להמלחמה נצטרף הוא עם שאול לשנים נתקיים בהם המקרא ושנים יניסו רבבה שעלה זכותו להגן ולעשות מכה באויבים לרבבות ואילו לא היה כאן רק דוד לבדו לא היה גם כן הניצחון רק על אלף ובאמת מבואר בריש פרק ואלו מגלחין (דף טז ע"ב) דאמר הקב"ה לדוד אלמלא אתה שאיל והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו ועיין בפירוש רש"י שמפרש אתה שאול שנולד במזלו והוא שנולד במזל שלך אבדתי כמה דוד שהוא צדיק יותר ממך עיין שם ואם כן מפורש ששאול היה יותר צדיק מדוד: חוץ לענין ההספד אמרתי לבאר מה דכתב רש"י לפרש אתה שאול שנולד במזלו והוא נולד במזל שלך משמע דפסיקא ליה לרש"י שדוד נולד במזל טוב. ולכאורה לא נמצא שורש דבר לזה להחליט הדבר שדוד נולד במזל טוב. והעריתי מקור לענין הזה על פי דידוע שדוד היה ראוי להיות נולד נפל רק שאדם הראשון וויתר לפניו שבעים שנה ממספר שניו שהיה ראוי להיות אלף שנה ולא חיה רק תתק"ל שנה ואותן שבעים שנה ניתנו לדוד. והנה ידוע לכל ענין מזל טוב או רע בענין לידות אדם תלוי במערכת השמים מפני שידוע מהלכי שבעה כוכבים וסיבובם בגלגל אינו שוה וכל אחד מהם יש להם סיבוב מיוחד בהילוכו וזמן כמו הירח תסובב כל גלגלו בפחות מחודש והחמה סיבובו שס"ה ימים ושארי כוכבים הללו גם כן סיבובן אינן דומות זה לזה וגם ידוע ששנים עשר מזלות ברקיע ולפיכך פעמים נעשה צירוף ביחד שנים או שלשה משבעה כוכבי לכת עם איזה מזל משנים עשר מזלות וזהו נקרא מערכה כלומר שנתערכו זה עם זה באופן כך או באיזה אופן אחר ולכן פעמים נעשה חיבורים הללו לטוב שצירופם בדרך הזה פועלים הכל לטוב ולפעמים נתחברו כל מהלכים הנ"ל שצירופם יחד פועלים חס ושלום רע בעת וזמן ההיא ע"כ תלוי לידות האדם באיזה מערכה מחיבור וצירוף שנעשה בעת וזמן לידתו אם לטוב או למוטב וזה וודאי שהקב"ה בתחילות בריאותו כשברא את האדם קבע לברוא חותו במערכה טובה דרך משל מראה שעות שקורין (זייגעריל) בתחילה כשבעל מלאכה עושה אותו כשגומרו מעמיד אותו במעמד טוב סדר הילוכו לפי הילוך השמש באותו זמן אולם ברוב ימים נשתנה סדר הילוכו כן הענין בתחילות הבריאה בוודאי בחר הקב"ה וברא במערכה טובה בקביעות כוכבי לכת ומזלות הרקיע מהצטרפות יחדן אולם ברוב ימים נשתנה סדר מהלכם וסידר חיבור הצטרפות זה עם זה אשר נעשו איזה חיבור פעמים כך ופעמים כך. ואם כן נכון מאוד שדוד היה לו מזל טוב מפני שמספר שניו המה מסירים לו מאדם הראשון וכן מבואר בזוהר סוף פרשה בראשית דשניו היה מאדם הראשון ודריש זה מקרא דכתיב כי שמחתני ה' בפעלך ובמעשה ידך ארנן ומפרש דמוכח מזה דשנותיו היה מפועל ידו של הקב"ה עיין שם אם כן משום הכי היה לו מזל טוב שלא היה זה אצל שאול על כל כנים אמרינן דשאול היה יותר צדיק מדוד וכן בענין תורה אמרינן דשאול היה נשיא ואף דאמרינן בפרק כיצד מעברין דדוד גלי מסכת ונתקיימה תלמודו בידו ושאול לא גלי מסכת ולא נתקיים תלמודו בידו גם כן אין ראיה דהא איתא במגילה (דף ה ע"ב) יגעת ומצאת תאמין הני מילי לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא ע"ש פירש"י שאוקמי גירסא הוא שלא תשתכח תלמודו ע"ש א"כ אף דאפשר ששאול היה בכלל יגע ומצא אך לחדודי אבל מ"מ דוד גלי מסכ' ונתקיי' תלמודו משום סייעתא דשמיא שהיה לו כדאמרינן (בשבת וביומא) כחה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעי דהיינו דוד בשתים ולא עלתה ע"ש וא"כ היה שאול יותר צדיק מדוד רק שכל זמן שהי' שאול בעצמו לא היה מכה רק באלפים ועכשיו שנצטרף דוד עמו נתקיים בהם ושנים יניסו רבבה ולפיכך היה עולה מכות ניצחון המלחמה לרבבות ואלו לא היה כאן אלא דוד בעצמו לא היה גם כן הניצחון לרבבות אבל הנשים המשחקות ידוע שאין חכמה לאשה אלא בפלך לא הבינו הדבר הזה על מכונו וראו שעד עתה לא היה רק המלחמה רק על אלף ועתה נעשה הניצוח לרבבות סברו שעיקר רבבות הוא נעשו רק בזכות דוד בעצמו ולפיכך אמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ולפיכך חרה לשאול הדבר הזה על הנשים שלא הבינו הדבר הזה על מכונו ואמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים כלומר שהנשים הללו עשו החלוקה שלא כהוגן ונתנו לדוד רבבות כי באמת שייך הרבבות לשאול כמו לדוד כנ"ל ואתי שפיר נמי שמהפך שאול את מאמר הנשים שהמה קדמו לשאול באלפיו קודם דוד ברבבותיו אבל שאול קידם רבבות דוד קודם לשאול באלפיו נראה דלכאורה היה אפשר לתרץ דברי הנשים ולומר שכיוונו לומר כך שהכה שאול לבדו רק אלפים ועם דוד הכה רבבות ולא היה לחרות אפו על זה אמנם כי שאול ידע שלא כיוונו כך כי לא נתנו לסתום אלא היה להם לומר כך הכה שאול באלפיו ושאול עם דוד ברבבות וידע שכונות הנשים הללו לתלות עיקר הרבבות רק לדוד לבדו מפני שלא הבינו ענין הנאמר ושנים יניסו רבבה ולפיכך שפיר מהפך שאול את מאמר הנשים בכדי לבאר התמיה ואמר נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים הקדים לרבבות של דוד לבאר שסברות טעות הנשים היא שאפילו אם לא היה רק דוד לבדו היה מכה רבבות. ובזה ניחא מאוד מאי דאמר בקינה שלו. בנות ישראל אל שאול בכינה כלומר אלו הנשים שאין חכמה לאשה יש לכם להרבות בכי דהנה עד עתה היה מכות ניצחון לרבבות וכעת שמת שאול בוודאי ידע דוד שלא ישאר הניצחון רק על אלף. וכן באמת שנאמר בדוד על שמונה מאות חלל שנחסר לו שני מאות בדבר אוריה ואפילו קודם החטא לא היה לו רק אלף שנחסר לו לשאול שנתקיים ושנים יניסו רבבה. ואולם הנשים שאין להם דעת להבין זאת יתלו לומר כעת שלא ישאר ניצחון רק על אלף מסתמא הרבבות עיקרן לא היה רק בזכותא של שאול לבדו שבאמת היה יותר צדיק מדוד וכשנעדר שאול לא נשאר רק אלף. לכן הנשים על שאול בכינה שאצלכם חיסרון ההעדר עולה לחשבון גדול וזהו שאמרו לכולם יש תמורה וחליפין אבל לצדיק אין תמורה וחליפין ואמרו אוי לו לסנחריב וחביריו שאין להם תקנה תחת ר' עקיבא וחביריו מה תקנה יש להם כלומר כי ר' עקיבא בצירופו עם חביריו עולה לסך עצום אין מספר ומשום הכי אין לו תמורה וחליפין ובזה יש לפרש מאי דכתיב אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כלומר אף