גליא מסכת חלק ב סה

בזה דדריש תלמודא אל תקרא ויראו אלא וייראו דע"כ מאי דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו אותו ע"כ פירשו לשון הבנה כלומר שהבינו כולם חסרון והעדר שבא להם כי גוע אהרן ולפיכך בכו כולם וקאמר תלמודא אל תקרי ויראו כי לא יתכן שיבא ההרגש תיכף לכל העם כקטן כגדול מההעדר של הצדיק וכמו שהקדמנו שיוסיף דעת יוסיף מכאוב וגדולי הדור מרגישים תיכף אבל כלל העם אין להם דעת לראות את הנולד ואינם מרגישים עד עת בא ההספד בשלמות כמו שאמר דוד הלא תדעו כנ"ל וא"כ למה הרגישו כולם כי גוע אהרן לבכות עליו כולם תיכף ואף לא היה מהצורך שהגדולי הדור יעוררו את כלל העם לזה רק שכלל העם הרגישו בעצמם ע"ז קאמר אל תיקרי ויראו אלא וייראו מלמד שנסתלק הענן ונתגלו כלל העם היינו וייראו ולפיכך שפיר כתיב ויראו כי גוע אהרן שהרגישו כולם בזה וזהו ענין דאמר דוד בקינה שקונן על שאול אמר בנות ישראל אל שאול בכינה כלומר שקונן על שאול ואמר שבחו ומעלתו איך שבהעדרו הרגישו כולם מגדול ועד קטן ואפילו הבנות קטנות הרגישו בהעדרו ובוכים המה על שאול ומסיים טעמא דמילתא שהרגישו אפי' הבנות שהיה מלבישם שני עם עדנים במאי דפירשתי מאי דאמר דוד במיתות אבנר ויאמר דוד הלא תדעו והעליתי לומר משום דהמון עם אין שמין על לב ואין מבינים בהעדר הצדיק עד זמן שבא העדר הטוב שהיה עבור הצדיק והארכתי בזה ולכן אמר שעכשיו אינם יודעים אבל תדעו אח"ז אמרתי לפרש דרך הזה בפרק במה מדליקין (לג עב) דאמר ר' גוריון ואיתימא ר' יוסף בר' שמעון בזמן שצדיקים בדור צדיקים נתפסים עבור עיון הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור ויליף זאת מקרא דכתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים ע"ש ורש"י ומהרש"א דחקו בפירושם ולפי דברינו עם מאי דאיתא בפרק האורג מפני מה בנים מתים כשהם קטנים כדי שיבכה על אדם כשר ומקשה אטו ערובא קשקיל ומשני מפני שלא בכה ע"ש ויש לפרש דהכי קאמר דצדיק נתפס בעון הדור וכל העם חייב לבכות ולהתאבל על מיתתו וליתן לב איך שבעבורם נתפס ואז בוודאי ישובו בתשובה שלימה שלא לשוב עוד לכסלה ובזה תליא עיקר הכפרה כידוע אבל כשאין שמין על לב ואין מבין כי מפני רעה נאסף ואין יודעין ומכירין עסק העדר הצדיק שהוא בעון הדור ומעתה והלאה ימנע הטוב שהיה בא בעבורם וח"ו שיבוא איזה רעה ומשום הכי אין בוכין ומתאבלין עליו וממילא אין שבים ממעשיהם הרעים תינוקות של בית רבן נתפסין על עון הדור כדאיתא בפרק האורג מפני שלא בכו על אדם כשר כנ"ל. וא"כ ה"פ אם לא תדעי לך שלא תעשה לך ידיעה עסק מעשיך הרעים היפה בנשים אלו הצדיקים שהמה זיוה והדרה של העולם כדאיתא ברש"י פרשה ויצא צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתייך על משכנות הרועים אילו גדיים היינו בניו קטנים הממושכנים על הרועים על שלא בכו על רועה ישראל המה הצדיקים וידוע שהמה נקראי רועי עם ישראל וא"כ אם נא תדעי לך כו' הוא ע"פ כוונה האחת שאמר דוד לעבדיו הלא תדעו וגם מקושר עם האמור בפרק האורג וניחא דהוה קטעי לפרש דערבונא קשקיל ע"פ לשון דאיתא בפרק במה מדליקין על משכנות הרועים אלו גדיים הממושכנים על הרועים והיה סבור שערבונו שלוקחין משכון על העתיד ולכן מפרש דכוונתו שלוקחים משכן בתורת תשלומין על דלשעבר כמו דאמרינן משכן העדות שנתמשכן על עונותיהם של ישראל דפי' על עבירו' דלשעבר עוד יש לכוין מה שאמר דוד לעבדיו הלא תדעו כמו דמפרשינן מאי דכתיב גבי גידעון ויודע בהם אנשי סוכות דתרגומו ותביר בהון ע"ש וכן (ביחזקאל) וידע אומנותיו דפירושו ותביר אלמנותיו וכן בתהלים וגבוה ממרחק יידע דפירושו תברי' ע"ש וכן אמר דוד לעבדיו הלא תדעו שמהראוי שכל אחד ואחד ישבור את עצמו ולבכות ולהתאונן בשברון לב ומקרא מלא כתיב (ביחזקאל) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים כו' ולכן אמר הלא תדעו לבכות בשברון לב ובשברון מתנים כי שר וגדול נפל היום וא"כ האי כי פירושו דהא כלומר דהא שר וגדול נעדר מאתנו ולכן קאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים כלומר אם מיתות הצדיקים לא ישבור לבך הזונה מעליך אזי הגדיים ממושכנים ובזה מתפריש מאי דאיתא בפרק האורג בברייתא כדי שיבכה ומקשה אטו ערבינא שקיל ומסיק מפני שלא בכה דפירושו הכי דכמה אנשי' אומרי' שהוא אנוס שאינו בוכה על ת"ח שטבעו קשה ולבו כלב האבן ולא נשבר לבו בקרבו מלהוריד דמעות ולכן בא העונש מיתות בנים כדי שיהיה לבו נשבר בקרבו שמאז והלאה יהיה יכול לבכות על אדם כשר וזהו דקאמר כדי שיבכה ומסיק מפני שלא בכה עושה לו הקב"ה שברן לב כדי שיהיה לבו נשבר בקרבו ויבכה להבא ובזה מתפריש מאוד מימרא דר' גוריון בפרק ב"מ אם לא תדעי לך היפה בנשים מפני שאין לכך נשבר בקרבך ולבך כלב האבן אזי צאי לך בגדיותייך הממושכנים ע"ז כנ"ל בפרק האורג ולכן מהראוי להאנח בשברון לב ובשברון מתנים ובחרירות להאנח ונשוב אל ה' בכל לבבינו ונקרע לבבינו ויקויים קרעו לבבכם ואל בגדיכם עוד יש לפרש כל המקראות הללו על פי מה דאיתא (ברכות יח) כי החיים יודעים שימותו אילו צדיקים ופירש"י יודעים שנותנין אל לבם יום המיתה ומישכים ידיהם מהעבירה ורשעים עושים את עצמם כאינם יודעים וחוטאים ע"ש וזהו שאמר דוד הלא תדעו כלומר ראוי לאחוז מעתה מידת צדיקים וליתן אל לב יום המיתה ולא מידת רשעים שעושין עצמם כאינם יודעים וזהו שאמר אם לא תדעי לך כו' כלומר אם תעשה כאילו אינך יודע כנ"ל]: עוד אמרתי להעיר דרך אחד על פי דרוש על מה דאמר דוד בתוך הקינה בנות ישראל אל שאול בכינה ונקדים דאמרתי לבאר מאי דכתיב בפרשה חוקת במיתת אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומפרש רש"י האנשים ונשים אבל במשה כתיב ויבכו בני ישראל את משה ומפרש רש"י הזכרים לבד עיין שם ומפרש רש"י הטעם משום שהיה אהרן רודף שלום בין איש לאשתו עיין שם. ולי נראה על פי מאי דאיתא בסוכה פרק החליל (דף נב) בשמחת בית השואבה דהיינו אנשים לבד ונשים לבד וילפי זאת מקרא דכתיב בזכריה וספדה הארץ משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד ואמרו ומה בשעה שעוסקין בהספד אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד כו' עיין שם ובריש פרק כל היד שם בסוגיא דאסור לאחוז באמה אמרינן דרבי יהודה הוה קאי איגרא והתיר לו שמואל לאחוז באמה ולהשתין ומקשי מאי טעמא ומתרץ דעשאו כבולשת כו' אלמא כיון דבעיתי לא אתי לאנסוכי הכא נמי כיון דבעיתו לא אתי להירהורי עיין שם אם כן מתפריש שפיר המשך הפסוקים וימת אהרן שם בראש ההר ויראו כל העדה כי גווע אהרן ויבכו את אהרן כל בית ישראל דאמרינן אל תיקרי ויראו אלא וייראו שנתגלו על פי שנסתלין ענני הכבוד ולפיכך כתיב בתר הכי תיכף וישמע הכנעני דבר זה שנסתלק ענני הכבוד ובא להלחם עם ישראל כדאיתא בריש ראש השנה שם והואיל והיה על כל העדה אימה יתירה ופחד על ידי סילוקי ענן כדכתיב ויראו כל העדה ומחמת ביעתותא לא אתי להירהורי ולפיכך ויבכו אותו כל בית ישראל אנשים ונשים כאחד דלא חשו כלל להירהורי עבירה דאם לא כן קשה אף לטעם רש"י משום שהיה רודף שלום בכו עליו אנשים ונשים אבל היה לו לומר בית ישראל לבד ובית נשים לבד כנ"ל ולפיכך כתב מקודם ויראו דקרינן וייראו לשון גילוי ולשון מורא ניחא אבל גבי משה אף שעשו לו הספד מכל מקום הואיל והמון העם אינם שמים על לב ואין מבין שמפני רעה נאסף הצדיק אם כן לא נפלה עליהם אימה יתירה וביעותא ולא היה כל כך נשבר לבם בקרבם לכן כתיב ויבכו את משה בני ישראל הזכרים לבד דחשו להירהורא כדאיתא בפרק החליל אפילו בעסקן בהספד מה שאין כן בהספד אהרן שהיה להם אימה יתירה מסילוק ענני כבוד וגבי רחב כתיב שאמרה וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש ודרשו בזבחים (קיז) דאפילו אקשויי לא אקשו עיין שם. משום הכי הותר להם לעשות ההספד כולם אנשים ונשים ביחד. וזהו דאמר דוד בקינה ללמד בני יהודה קשת ואמר שם איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה ועל כל פנים היה ההספד על שאול באימה יתירה וידעו והבינו כל העדה העדר הטוב עד שנימס כל לב ומחמת ביעותא לא אתי להירהורי ולפיכך קרא דוד לנשים ואמר בנות ישראל בואו ונבכה כולנו יחד ואין ראוי לחוש להרהור כלל: עוד אמרתי לבאר מה דקונן דוד בנות ישראל אל שאול בכינה ע"פ מה שאמרתי מכבר לפרש מאי דנאמר אחרי שהרג דוד לגלית הפלשתי כתיב שם (שמואל א יח) ותעננה נשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו ויחר לשאול הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים ויש לחקור דמשמע לכאורה שחרה לשאול על האומרים כך וקשה למה חרה לו עליהם כי בודאי לא היה שקורי משקרי לומר כך דהא לפי הענין שגלית הפלשתי היה מרגיז כל מחנה ישראל עד שרפה כל ידים ונמס כל לב ודוד נצחו ועל ידי זה נלכדו כל רבבות אנשי פלשתים אם כן לא היה דבריהם שקר ולא היה מהראוי להיות חרה אפו על האומרים כן ומצינו גבי יצחק ואבימלך שאמרו זבל פרדו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך ולא חרה אפו של אבימלך על האומרים אלא כתיב שם ויקנאו בו פלשתים אבל האומרים לא פשעו כלל ואולם באמת לפי הלשון שאמר שאול נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים משמע דשאול דימה הדבר לאחד שנתן לנשים שק מלא דינרים לחלוק אותם לשני בני אדם ואילו הנשים עשו את החלוקה וריבו לאחד הרבה מאוד ולהשני נתנו מעט במספר שייך שפיר לומר דחרה אפו של השני אשר המעיטו נתינתו וכמו כן אמר שאול נתנו לדוד הרבבות משמע לפי הלשון שהנשים הללו המה הנותנים ומחלקים ואם כן צריך ביאור לחשב הלשון לפי עניינו גם יש לדקדק מה דמהפך שאול דברי הנשים ובמאי דסיימו פתח. כי הנשים הקדימו לשאול באלפיו קודם לדוד ברבבותיו ושאול מהפך ומקדים את דוד ברבבותיו לפני אלפים שלו. ולבוא אל הענין נקדים מאי דאמרתי לפרש מאי דכתיב אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים (ירמיה ו). ועוד לבאר מאי דדרשו רז"ל על פסוק מוצא לכסף כו' לכולם יש תמורה וחליפין אבל לצדיקים אין תמורה ואין חליפין וכן דרשו על מאי דכתיב תחת כו' אביא זהב אוי לסנחרב שאין להם תקנה תחת רבי עקיבא וחביריו מה יביאו לכאורה אמרו תחת רבי עקיבא וחביריו צריך ביאור ואם כוונתו על עשרה הרוגי מלכות היה לו לומר תחת עשרה הרוגי מלכות ולמה עשה ר' עקיבא עיקר ואינך טפלי ומאן מפיס ערך מעלותן זה למעלה מזה ויש לבאר כל זאת על פי מאי דכתיב איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה עיין בפירש"י ועיין תרגום ירושלמי דקאי על ישראל וכן משמע בגמ' מ"ק (דף טז) דכתיב בדוד על שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מצטער עוד על שני מאות דכך כתיב איכה ירדוף אחד אלף יצאת בת קול רק בדבר אוריה החיתי בשביל חטא אוריא נחסר ממנו שני מאות ע"ש ועיין מהרש"א חידושי אגדות ושמעתי בשם הגאון מווילנא זלה"ה לפרש מאי דיש שינוי בשירות שמואל משירות תהילים דבשמואל כתיב תשמרני לראש גוים ואמר דכאן קודם חטא אוריה היה נתקיים בו ירדוף א' אלף ותיבות תשמרני עולה במספר אלף אבל אחרי חטא שנחסר לו שני מאות ולא היה רודף רק על שמונה מאות חלל משו"ה כתיב תשמני שעולה למספר שמונה מאות ודפח"ח ועיין ברש"י פרשה בחוקותי דכתיב התם נמי ורדפו חמשה מאה כו' והקשה וכי כך הוא החשבון אלא אינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושין מצוה ואינו דומה מועטין הלומדין תורה למרובין ע"ש א"כ חזינן דענין צירוף הצדיקים בתורה ומצות ביחד הוא אינו עולה כפי החשבון אלא עולה לחשבון גדול ומשו"ה אחד ירדוף אלף אבל שנים יחד יניסו רבבה דעל צדיקים נאמר רכב ישראל ופרשיו דטב אינהו בצלותייהו ובעותייהו כרכב ופרשים והיינו דמגני ומצלי מכל מסטינים ומקטרגים המתעוללים עלינו חס ושלום איזה גזירות רעות והצדיק מבטלן ובאלישע כתיב (מלכים בו) ששלח מלך ארם חיל אחריו כתיב שם וישכם משרתו לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אלישע אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם ולבסוף כתיב שם שראה הנער והנה סוסי אש ורכב אש סביב אלישע ע"ש וזהו ענין הנאמר על צדיקים דטוב אינהו לישראל בצלותם כרכב ופרשים משום דעל ידי מליצים הטובים הנבראים בצדקותם המה רכב אש ופרשים לדחות ולהגן על גזירות משטינים אשר נבראו על ידי חטאים ופשעים ואמרתי מאי דאיתא סוף פ"ק דב"ק וכבוד גדול עשו לו במותו גבי חזקי' שהעבירו לפניו ל"ו אלפים חלוצי כתף ע"ש אפשר שכיוונו בזה החשבון משום דאיתא בסוכה לא פחות עלמא מלו צדיקי דכתיב אשרי כל חוכי לו וצדיק אחד רודף אלף בזכותו כנ"ל וכתוב גבי